לא לרצות את השלמות זה טוב - אבל לשקר שאתה רוצה את השלמות, זה רע כי האדם מקבל תמיד בדיוק מושלם, את מה שהוא רוצה. והאדם רחוק מהשלמות, רק בגלל שהוא עצמו, רוצה בבחירה חופשית ומלאה, להיות רחוק מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה...שיש חוסר שלמות. אבל מי שהוא טועה, הוא מטעה את עצמו, שהוא כן רוצה את השלמות, למרות שבאמת הוא לא רוצה אותה. ועל ידי זה הוא סובל. ועל האדם לחקור ולהתבונן היטב ולשאול את עצמו, למה אני בכלל רוצה את השלמות? והאם באמת אני כל כולי רוצה את השלמות? כי בפועל, האדם רוצה את השלמות תמיד, אבל לא כל כולו רוצה את השלמות. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, אז הוא רואה את האמת, שהוא עצמו רוצה את הנפרדות ואת הסבל שלו עצמו, ועל ידי זה הוא חווה את השלמות, שיש בסבל שלו עצמו.

שקר בלי סיבה, נגד רצון בלי סיבה, שנובע מאמת בלי סיבה - מצח הנחש / מצח הרצון ובו יתבארו מספר עניינים על דרך תת המודע של האדם, לשקר את עצמו שקר שאינו מודע, ועל הדרך של האדם, להתמודד עם דרכו לשקר את עצמו. והעניין הוא, כי יש בעולם שלנו שני כוחות. והכוח הראשון...סיבה, ובלי שום תועלת לעצמו כלל. דהיינו, לנסות להבין את האמת, גם אם היא נראית כרעה. ולמה שהאדם ירצה להבין את האמת, גם אם היא נראית כרעה? תשובה: בגלל מצח הרצון, שהוא ללא כל סיבה, דהיינו, רק למען ידיעת האמת בלבד. ומצד האמת, אין סיבה למה לחפש את האמת. כי מצד האמת, הכל אחד, ואין צורך לחפש את האמת. ולכן מוכרח, רצון בלי סיבה לחפש את האמת. כי מצד האמת האמיתית, גם השקר הוא טוב מאוד. ואיך יחזק האדם אצל עצמו את מצח הרצון? תשובה: על ידי אמת. כי האמת המוחלטת, היא הדבר היחיד בעולם, שקיומו לא תלוי בשום סיבה שהיא...

אגו - מהו השקר של המלחמה באגו? איך לקבל את האגו של אלוהים? ובו יתבאר אחד הרעיונות המוטעים ביותר שיש בעולם, והוא הרעיון של המלחמה באגו. והרעיון של המלחמה באגו, אומר, שהאגו של האדם הוא רע והוא יוצר אצל האדם את הסבל. שזה אולי נכון ואולי לא. אבל עיקר הטעות...טוב. ואחכ האדם מזדהה, עם הרצון שלו להשתחרר מהאגו שלו, כדי להרגיש טוב. והרצון של האדם להרגיש טוב, הרצון הזה נשאר. והאדם עדיין מעדיף להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והאדם עדיין לא באמת חווה בחירה חופשית מלאה, כאשר הוא מרגיש רע. דהיינו, האדם עדיין לא חווה את השלמות האלוהית שהוא, כי הוא עדיין לא חווה שהכל אחד ממש, ואת זה שבנפרדות, הוא זה שבוחר מלכתחילה את הרע. והאדם משלה את עצמו שהוא לא נאחז באגו שלו, אבל הוא מאוד נאחז באגו וברצון שלו, שהוא להיות בלי אגו. והאדם לא מבין, שכל זמן שיש לו רצון עצמי כלשהו, ותודעה...

רגש / מחשבה / תחושה אמיתית - למה אין דבר כזה?! ובו יתבאר, למה אין שום רגש אמיתי, ולמה אי אפשר לאהוב / לשנוא / לכעוס / לסלוח וכיוב באמת ובשלמות, אלא רק באופן יחסי בלבד? וזה משום, שכאשר האדם מחובר לנקודת האמת האמיתית, שם הכל אחד ממש. וכאשר הכל אחד ממש...לא היה האדם סובל כלל. ובנקודת האמת, גם אי אפשר להרגיש טוב או לשמוח. כי אין שם שום הפרדה כלל. אבל, כאשר אין שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד עצמו. כי בנפרדות שלנו, יכול להיות שטוב לאדם בטוב שקרי, בגלל סיבה כלשהי. כי כל טוב שהוא בגלל סיבה כלשהי, הוא טוב של שקר. שמנסה להידמות לטוב האמיתי, שאינו תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו, ואעפכ הוא כך. כי כאשר יש לאדם את השכל של...

זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי...שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת...

לסמוך על הלב - האם אפשר לסמוך על הלב? כי על הלב אי אפשר לסמוך, אבל, גם לא על השכל. כי אולי הם טועים?! אבל בהחלט, כן אפשר לסמוך על הלב ו/או על השכל, ובתנאי שאין שום ספק כלל. וכל זמן שיש ללב / לשכל ספק כלשהו, הרי שהוא עצמו, מעיד על כך שהוא לא מוחלט. ורק...אחר, אי אפשר לסמוך כלל. דהיינו, אם האדם מרגיש שהוא סומך על משהו, הרי שהוא לא בטוח בכך באמת. ואם יש ספק, אז זו לא האמת המוחלטת. כך שאסור לסמוך על שום דבר, וצריך לברר את האמת, עד שלא יהיה צריך לסמוך על שום דבר. עד שהאדם רואה שהכל בשלמות אחת, ואז אין נפרדות ואין ספקות, ולא צריך לסמוך על שום דבר וכולי.

סבל בדרך אל האושר - האם הוא מוכרח? כי יש כאלו שנדמה להם, שכדי להיות מאושר, לשם כך צריך לסבול קודם לכן. והטעות הזאת מושרשת בעולם בהמון מקומות. כגון בטעות שאומרת, שכדי ליהנות בגן עדן ולא לסבול בגיהנום, לשם כך צריך קודם לכן, לסבול כאן בעולם הזה, בלעשות...שהרע נוצר כדי לעשות טוב, ושבלי רע אין טוב וכיוב. ולא כך הוא. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא עצמו בוחר בבחירה חופשית מלאה, לומר לעצמו שצריך לסבול כדי להרגיש טוב. ומצד האמת, הכל מושלם תמיד כפי מה שהוא ממש. ויש לאדם בחירה חופשית מלאה. האם להבין את האמת, שבאמת הכל אחד והכל מושלם תמיד, או לחשוב לעצמו, שהוא צריך לסבול כדי להרגיש טוב אחכ. ולא רק שלא צריך לסבול כדי להרגיש טוב, אלא שגם הסבל, הוא עצמו טוב, כי הוא עצמו בבחירה חופשית מלאה של האדם וכולי.

יש או אין הבדל, משנה או לא משנה, זאת השאלה - האם זה באמת משנה? מי שרוצה באמת לחוות ולהרגיש את האחדות של המציאות, עליו להטיל ספק בכל נפרדות שהיא. ובכל פעם שנדמה לאדם שדבר אחד שונה מדבר אחר, דהיינו, כל הזמן, כי כל הזמן נדמה לאדם, שדבר אחד שונה מדבר אחר...שלו. וכדי לפרק את חומת השכל, לשם כך צריך להכות את האמונה עם שאלות, שהן מפרקות את האמונה. ועל ידי זה שהאדם שואל מספיק שאלות, מספיק פעמים, על ידי זה חוויית הנפרדות שלו מתפרקת לגמרי. כי אחרי שהאדם שואל מספיק פעמים מספיק שאלות, אז פתאום הוא מגיע לשאלה של אמת, שהאדם באמת שואל, האם באמת יש כאן נפרדות או לא? ואז, השאלה הזאת של אמת, היא בעוצמה אין סופית, והיא מכה את תפישת הנפרדות של האדם, בפחות מרגע אחד. כי כאשר האדם שואל באמת, שהוא באמת רוצה לדעת האם יש או אין הבדל ונפרדות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד...

איך לדעת את מה שאינו ידוע? מה לעשות כשמגיעים למבוי סתום? ובו יתבאר מה על האדם לעשות, כאשר הוא מגיע למצב של מבוי סתום מבחינה רעיונית? כי האדם מחפש את עצמו ומנסה להבין את המציאות. ובמהלך החיפוש האדם נתקל לפעמים במצבים של מבוי סתום, שאין לאדם מושג איך להתקדם...וכל הבעיות נובעות, מידיעה שאינה שלמה. ובסוף התהליך, האדם מגיע לידיעת הדבר שאי אפשר לדעת אותו. כי כדי לדעת איזה דבר, לשם כך צריך להגדיר אותו. ואם הוא מוגדר, אז הוא לא המחויב, אלא קיומו הוא רק אפשרי. כי המוגדר הוא אינו השלם, כי יש דבר אחר שנפרד ממנו. ואכ הוא לא המצוי הראשון. והמצוי הראשון, הוא לא מוגדר כלל (ואפילו לא כמצוי ראשון, שגם זו הגדרה), ולכן אי אפשר לדעת אותו, כי הוא אין לו שום הגדרה כלל. ואעפכ, מי שהוא איש אמת, שאומר תמיד את האמת, ובפרט, שעל מה שאינו יודע אומר איני יודע, ושאינו מטעה את עצמו...

התבוננות של אחדות - איך להשיג את האחדות האמיתית של המציאות? והעניין הוא, כי האדם לא מסוגל לתפוש דברים שאינם מוגדרים עבורו בצורה ברורה. ומשום כך, כדי שהאדם יחווה שינוי כלשהו, לשם כך הוא רוצה לחוות אותו בעולם הממשי שלו, דרך החושים וכולי. כי אצל האדם הטועה...אמת. ואדם כזה שמנסה להבין את המציאות, הוא חושב בטעות שלהבין את המציאות, פירושו לעשות משהו ממשי בעולם הגשמי והחיצוני שלנו. והאדם מנסה לשנות את מעשיו ואת דרכיו, בעקבות השכל של האחדות. והאדם הוא טועה ויישאר טועה, עד שימאס לו לשקר ולהטעות את עצמו. כי יש אחדות שקרית, שהיא הניגוד של הנפרדות. וכאשר האדם מתחבר לאחדות השקרית, אז הוא מתחיל לשנות את המעשים שלו כאן בנפרדות. כי האחדות השקרית, היא לא מכילה בתוכה את כל צורות המעשים של האדם, והאדם משנה את מעשיו, בעקבות השכל של האחדות השקרית, שבה הוא נאחז. וכמובן...