הסיבה הראשונה - פרדוקס הסיבה הראשונה כאשר האדם מנסה למצוא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, או כאשר האדם מנסה להבין את נקודת ההתחלה של כל דבר, כגון לדוגמה את המשמעות ... מחמת שהאדם מבין, שברמה הלוגית, אין שום אפשרות שהוא ימצא תשובה לשאלה שלו. ונסביר: כי כאשר האדם מחפש את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הוא מבין לפתע, שאין כל אפשרות שהוא ימצא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. משום, שכל סיבה שהוא ימצא, תמיד הוא יוכל להמשיך ולשאול, מה הסיבה שקודמת לה? וכל רצון ראשון שהאדם ימצא אותו בתוכו, הוא תמיד יוכל להמשיך ולשאול, מהיכן הרצון הזה עצמו נובע? ... תוכו, כל מה שהאדם באמת רוצה, זה להבין את המציאות באמת. ומצד אחד האדם מאוד רוצה להבין ולגלות מהי הסיבה הראשונה ומה הכוח שמניע את הכל, אך מהצד השני נדמה לאדם, שהוא לא יכול לגלות את הכוח הראשון, כי ... נכנס עם הראש בקיר ומגלה שכל חדש, שבו אין שום שאלה כלל. ונסביר לדוגמה את העניין, על השאלה, מהי הסיבה הראשונה. וכפי שכבר ביארתי, יותר מאשר חשוב למצוא תשובות לשאלות, חשוב שהאדם יבין את השאלות עצמן. כי כל השאלות ... המציאות שבה הכל אחד, וכאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל. ובמקרה שלנו, כאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה, הוא בעצם שואל שאלה שקרית. שאלה שמבוססת על אמונת שקר, אמונה שאומרת שיש הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה. ונסביר את העניין. כי אילו היה האדם תופש את המציאות בצורה כזו שבה לא היה אצלו שום הבדל בין יש, לבין אין סיבה, הרי שממילא לא הייתה לו שום שאלה כלל, מהי הסיבה הראשונה. משום שהמושג סיבה, היה מאבד את המשמעות שלו. ונחדד: כי יש כאלו שחושבים שהאחדות של היש ושל האין סיבה, פירושה, שלשום דבר בעולם אין סיבה ושאין דבר כזה סיבה ושהכל נעשה ללא סיבה. ונדמה להם, שהאחדות של הסיבה ושל ההעדר סיבה, פירושו, שאחד הצדדים מתאחד עם הצד השני. דהיינו, שלהכל יש סיבה או שלהכל אין שום סיבה. וזו כמובן תפישת מציאות שגויה, שאין לה שום קשר לתפישת האחדות של המציאות כלל. כי כאשר אנחנו אומרים שיש ואין סיבה זה אותו הדבר, אין הכוונה לומר שהאמת היא שלכל דבר שיש בעולם אין או יש סיבה בצורה אחידה, אלא הכוונה היא, שיש לפרק את המשמעות של המושג סיבה עצמו. כי למושג סיבה, יש משמעות כלשהי עבור האדם. והאדם חי בעולם של הגדרות. עולם שבו הוא חווה ומרגיש הבדל, בין דברים שקורים עם סיבה ותכנון, לבין דברים שקורים ללא כל סיבה הנראית לעין ובצורה אקראית. וכאשר האדם בחוויה האישית שלו, מסוגל להבדיל בין דברים שיש לבין דברים שאין להם סיבה, הרי שיש אצל האדם משמעות למושג סיבה. וסיבה, היא הגדרה וגדר וגבול. שהאדם מבדיל בין סיבה לבין ללא סיבה. ויש אצל האדם בתוכו גדר וגבול, שמכאן ואילך נדמה לו הדבר כסיבתי, ומכאן ואילך נדמה לאדם שהדבר הוא ללא סיבה (וגם נקודות אמצע). אבל אם היה לאדם שכל אין סופי, דהיינו, שכל שבו אין סוף ואין גבול בין היש סיבה לבין האין סיבה, הרי שממילא המושג סיבה היה מאבד את המשמעות שלו אצל האדם. ואז ממילא גם השאלה, מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הייתה נעלמת גם היא. ולא שהאדם היה מוצא תשובה לשאלה, מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי כל תשובה שהאדם ימצא, דהיינו, כל מסובב של כל הסיבות, תמיד נוכל לשאול מה קדם לו, דהיינו, מי ברא את אלוהים, ומהי המהות של המהות וכיוב. אך אם האדם ...

... להן כוח בפני עצמן. למרות שבאמת אין להן שום כוח כלל, כי הכל מתהווה בכל רגע מחדש, על ידי המסובב הראשון ועל ידי ההוויה הפנימית ביותר, שנמצאת מחוץ להכל. ולאדם נדמה, שהלבושים השונים של המציאות, הם דרך הטבע של העולם. ... שבאמת כל הצורות כולן, הן חסרות כל כוח עצמאי, והן כולן רק אפשרויות שונות וצורות שונות אקראיות, שמנוהלות בצורה סיבתית, על ידי האחדות של המציאות. (שבה הכל אחד, ואין שום שינוי כלל). וכאשר האדם מתבונן בדמויות השונות בסרטים המצוירים, ...

... שלאדם יהיה רצון שמנוגד בצורה כלשהי, למציאות. והנה יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם מבין את הסיבה שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והאפשרות השנייה היא, שהאדם לא באמת מבין על מה ולמה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד למציאות, היא משום שהכל אחד. והכוונה היא, שמי שיתבונן על שורש הרצון שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה שקיומו של הרצון העצמי של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים כולם. כי כל מה שקורה לאדם, הוא רק תת תהליך, בתוך תהליך גדול יותר, שהוא ההתרחשות של המציאות כולה, וההתהוות שלה יש מאין בכל רגע מחדש. והסיבה שבגללה יש לאדם רצון שונה מהמציאות, ובכלל זה הסיבה שבגללה המציאות שונה מהרצון של האדם, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי, והסיבה שבגללה התודעה של האדם קיימת, והסיבה שבגללה כל הדברים קורים, היא בגלל הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שהיא סיבה אחת ויחידה, שקודמת לכל הסיבות כולן. כי לכל סיבה, יש מסובב (זה שמסובב ומניע את הסיבה). וכל מסובב, גם הוא עצמו תוצאה של סיבה אחרת ושל מסובב אחר. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, שבה יש סיבה ראשונה לכל הסיבות (או לנקודה שבה, לכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה עד אין סוף, שזה זהה לכך שיש סיבה ראשונה, שלא קודמת לה כל סיבה אחרת. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה הסיבה הזאת היא כפי מה שהיא וכולי, אז האדם מגלה את מהות הסיבה עצמה. כי כדי לגלות מהי הסיבה הראשונה, לשם כך צריך להבין מהי בכלל סיבה, ומהי המהות שלה. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, בסופו של דבר הוא מבין שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין, שמצד האמת אין הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה, כי הכל אחד ממש. ואין הכוונה לומר שתמיד אין או תמיד יש סיבה, אלא הכוונה היא לומר, שאין בכלל מושג כזה סיבה. כי אין סיבה מוחלטת ויש סיבה מוחלטת, שניהם אחד. וכל דבר שקורה בעולם, בסופו של דבר, או שיש או שאין לו סיבה מוחלטת. ואם יש או אין לו סיבה מוחלטת, זה אותו הדבר. כי בסוף התהליך, כל דבר הוא הסיבה של עצמו, והסיבה והתוצאה הם אחד. וכל סיבה, היא הסיבה הראשונה המחויבת וכולי (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא הוא לא סובל כלל. משום שהוא מבין את הסיבה של האחדות שבגללה הוא סובל. כי כנל, הסבל של האדם נובע מכך שיש לו רצון שמנוגד למציאות. וכאשר האדם לא מבין את הסיבה, שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות, אז הוא סובל. משום שהתודעה של האדם מחוברת לקליפה החיצונית של המציאות, שהיא ... רצון אחר של מה שהוא אינו אני, שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של הקליפות, יש הבדל בין הסיבה, לבין ההעדר שלה. וכאשר האדם מחובר בשכל שלו לאחדות של המציאות, על ידי זה, גם הרגש של האדם מחובר ...

... מסקנה שמבוססת על הקדמות אחרות, היא בעצם נמצאת גם לפני ההקדמות, שעליהן היא מבוססת. כי כל תוצאה, היא גם הסיבה של הכוח שמסובב אותה. ובפועל זה אומר, כי ניתן מכל הקדמה בספר, להגיע לכל שאר השכל שיש בספר, ולכל שאר השכל שיש ...

... רצונו העצמי, הוא רואה, כי מצד אחד, רצונו, הוא עצמי שלו. כי הוא זה שיוצר את הכל, כי הוא המסובב הראשון, ואז ממילא זה אומר, שהוא יצר את רצונו, ואת ההפרדה שבין רצונו לבין תודעתו, ואת הגדרת רצונו וכולי. אבל ... רצונו, הוא לא באמת שלו. ובסיכומו של דבר, על ידי זה שהאדם מתבונן בעניין הזה של מהות רצונו ושל סיבת רצונו, על ידי זה האדם חווה את רצונו, גם מנקודת מבט שאומרת, שאין שום רצון כלל, וגם שכל הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין הרצון העצמי, לבין הישות העצמית הנפרדת של האדם.

... כי כולם רוצים בתוכם להיות בעולם שבו הכל טוב. ושום אדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. מלבד המסובב הראשון (אלוהים), שהוא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. ויש כאן דבר והיפוכו, כי אם הוא בוחר את זה, אז ...

... לא רצון של אמת. ובכל מקרה, האדם יכול להשתמש בכח הרצון האמיתי שלו להשיג כל דבר, ללא כל הגבלה. והסיבה שהאדם סובל, היא משום שהישות האנושית שלו, נפרדת מהמציאות. וכל דבר שהוא נפרד מהשלם, הוא מרגיש בחסרונו של השלם. והסיבה שהישות של האדם נפרדת מהמציאות, היא משום שכך רוצה המציאות, שבתוכה נמצא האדם. וכל זמן שהאדם לא ימצא את ... אף פעם וגם הכל כרצונה תמיד, דהיינו, שכל האירועים כולם, הם תמיד התגשמות ומילוי כל רצונה. והיא הישות של המסובב והמחוקק הראשון, שכל האירועים כולם, הם התגשמות והתגלות רצונו של המחוקק הראשון. ורק מי שרואה את המציאות מנקודת המבט של ...

... האדם, או מחוצה לו. ובסופו של התהליך, האדם יגלה היכן באמת נמצא מרכז הכוח של העולם, ויגלה מהו ומיהו המסובב הראשון של כל הסיבות ושל כל האירועים, ואז ישותו של האדם תתבטל לגמרי, ותיכלל כולה במחויב המציאות, שהוא האלוהים הראשון, ...

... בבחינת מחויב המציאות. והעניין הוא, כי עבודת אלילים היא, שהאדם נותן כוח, לישות שאין לה כוח. והנה, הכוח שייך למסובב הראשון, שהוא המחויב והוא המהות של המציאות. וכל הלבושים של המציאות, הם רק אפשרי המציאות ללא שום כוח כלל. וכל ...

... צורה וביטוי של האחדות. ובפרט כאשר יש לאדם ענווה / גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את עצמו שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את האני שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי ...