הסיבה הראשונה - פרדוקס הסיבה הראשונה כאשר האדם מנסה למצוא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, או כאשר האדם מנסה להבין את נקודת ההתחלה של כל דבר, כגון לדוגמה את המשמעות האמיתית של ... לא מחמת שחסר לאדם מידע, אלא מחמת שהאדם מבין, שברמה הלוגית, אין שום אפשרות שהוא ימצא תשובה לשאלה שלו. ונסביר: כי כאשר האדם מחפש את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הוא מבין לפתע, שאין כל אפשרות שהוא ימצא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. משום, שכל סיבה שהוא ימצא, תמיד הוא יוכל להמשיך ולשאול, מה הסיבה שקודמת לה? וכל רצון ראשון שהאדם ימצא אותו בתוכו, הוא תמיד יוכל להמשיך ולשאול, מהיכן הרצון הזה עצמו נובע? וכל ... ולמרה שחורה גדולה. משום שבתוך תוכו, כל מה שהאדם באמת רוצה, זה להבין את המציאות באמת. ומצד אחד האדם מאוד רוצה להבין ולגלות מהי הסיבה הראשונה ומה הכוח שמניע את הכל, אך מהצד השני נדמה לאדם, שהוא לא יכול לגלות את הכוח הראשון, כי תמיד יהיה ניתן ... ואעפ שנדמה לאדם שאין תשובה, אעפכ הוא נכנס עם הראש בקיר ומגלה שכל חדש, שבו אין שום שאלה כלל. ונסביר לדוגמה את העניין, על השאלה, מהי הסיבה הראשונה. וכפי שכבר ביארתי, יותר מאשר חשוב למצוא תשובות לשאלות, חשוב שהאדם יבין את השאלות עצמן. כי כל השאלות ... לשכל של האחדות, דהיינו, תפישת המציאות שבה הכל אחד, וכאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל. ובמקרה שלנו, כאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה, הוא בעצם שואל שאלה שקרית. שאלה שמבוססת על אמונת שקר, אמונה שאומרת שיש הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה. ונסביר את העניין. כי אילו היה האדם תופש את המציאות בצורה כזו שבה לא היה אצלו שום הבדל בין יש, לבין אין סיבה, הרי שממילא לא הייתה לו שום שאלה כלל, מהי הסיבה הראשונה. משום שהמושג סיבה, היה מאבד את המשמעות שלו. ונחדד: כי יש כאלו שחושבים שהאחדות של היש ושל האין סיבה, פירושה, שלשום דבר בעולם אין סיבה ושאין דבר כזה סיבה ושהכל נעשה ללא סיבה. ונדמה להם, שהאחדות של הסיבה ושל ההעדר סיבה, פירושו, שאחד הצדדים מתאחד עם הצד השני. דהיינו, שלהכל יש סיבה או שלהכל אין שום סיבה. וזו כמובן תפישת מציאות שגויה, שאין לה שום קשר לתפישת האחדות של המציאות כלל. כי כאשר אנחנו אומרים שיש ואין סיבה זה אותו הדבר, אין הכוונה לומר שהאמת היא שלכל דבר שיש בעולם אין או יש סיבה בצורה אחידה, אלא הכוונה היא, שיש לפרק את המשמעות של המושג סיבה עצמו. כי למושג סיבה, יש משמעות כלשהי עבור האדם. והאדם חי בעולם של הגדרות. עולם שבו הוא חווה ומרגיש הבדל, בין דברים שקורים עם סיבה ותכנון, לבין דברים שקורים ללא כל סיבה הנראית לעין ובצורה אקראית. וכאשר האדם בחוויה האישית שלו, מסוגל להבדיל בין דברים שיש לבין דברים שאין להם סיבה, הרי שיש אצל האדם משמעות למושג

... הטבע, נדמים לאדם כישויות שיש להן כוח בפני עצמן. למרות שבאמת אין להן שום כוח כלל, כי הכל מתהווה בכל רגע מחדש, על ידי המסובב הראשון ועל ידי ההוויה הפנימית ביותר, שנמצאת מחוץ להכל. ולאדם נדמה, שהלבושים השונים של המציאות, הם דרך הטבע של העולם. וזה משום, שהלבושים האלו חוזרים על ... הוא מבין, שבאמת כל הצורות כולן, הן חסרות כל כוח עצמאי, והן כולן רק אפשרויות שונות וצורות שונות אקראיות, שמנוהלות בצורה סיבתית , על ידי האחדות של המציאות. (שבה הכל אחד, ואין שום שינוי כלל). וכאשר האדם מתבונן בדמויות השונות בסרטים המצוירים, אז אם יש לאדם שכל אמיתי, אז לאחר מכן, כאשר ...

... הראשונה היא, שהאדם מבין את הסיבה שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות. ... רצון שמנוגד למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד ... על שורש הרצון שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה ... של הרצון העצמי של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים ... שלה יש מאין בכל רגע מחדש. והסיבה שבגללה יש לאדם רצון שונה מהמציאות, ובכלל זה הסיבה שבגללה המציאות שונה מהרצון של האדם, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי, והסיבה שבגללה התודעה של האדם קיימת, והסיבה שבגללה כל הדברים קורים, היא בגלל הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שהיא סיבה אחת ויחידה, שקודמת לכל הסיבות כולן. כי לכל סיבה, יש מסובב (זה שמסובב ומניע את הסיבה). וכל מסובב, גם הוא עצמו תוצאה של סיבה אחרת ושל מסובב אחר. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, שבה יש סיבה ראשונה לכל הסיבות (או לנקודה שבה, לכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה עד אין סוף, שזה זהה לכך שיש סיבה ראשונה, שלא קודמת לה כל סיבה אחרת. וכפי שכבר ביארתי במקום ... האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה הסיבה הזאת היא כפי מה שהיא וכולי, אז האדם מגלה את מהות הסיבה עצמה. כי כדי לגלות מהי הסיבה הראשונה, לשם כך צריך להבין מהי בכלל סיבה, ומהי המהות שלה. וכאשר האדם ...

... לפני ההקדמות, שעליהן היא מבוססת. כי כל תוצאה, היא גם הסיבה של הכוח שמסובב אותה. ובפועל זה אומר, כי ניתן מכל הקדמה בספר, להגיע לכל שאר השכל שיש בספר, ולכל שאר השכל שיש בעולם. ומי שמבין את הספר ...

... כי אין שום שינוי כלל. ולא שייך שאלוהים ישייך לעצמו, אפילו לא את רצונו העצמי. כי כאשר אלוהים מסתכל על רצונו העצמי, הוא רואה, כי מצד אחד, רצונו, הוא עצמי שלו. כי הוא זה שיוצר את הכל, כי הוא המסובב הראשון, ואז ממילא זה אומר, שהוא יצר את רצונו, ואת ההפרדה שבין רצונו לבין תודעתו, ואת הגדרת רצונו וכולי. אבל מצד שני, הרי רצונו של אלוהים ... גם נוצר מעצמו מצד שני. ואכ, אפילו אלוהים כאשר הוא מסתכל על רצונו, גם הוא חווה מנקודת מבט מסוימת, כי רצונו, הוא לא באמת שלו. ובסיכומו של דבר, על ידי זה שהאדם מתבונן בעניין הזה של מהות רצונו ושל סיבת רצונו, על ידי זה האדם חווה את רצונו, גם מנקודת מבט שאומרת, שאין שום רצון כלל, וגם שכל הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין הרצון העצמי, לבין הישות העצמית הנפרדת של האדם. ...

... ויש בזה עוד עניין, והוא, כי כל זמן שנדמה לאדם שלבוש וצורה אחת של המציאות, טובה יותר מאשר צורה אחרת של המציאות, הרי שהאדם עובד אלילים, חסרי כל כוח. כי הכוח, הוא של המסובב הראשון , שהוא מהות ואחדות המציאות. ומי שחושב שישות מוגדרת וסופית כלשהי, יש לה כוח כלשהו, כגון שהאדם חושב שצורת מציאות כלשהי, יש לה כוח לעשות אותו למאושר, הרי שהוא טועה ועובד אלילים של ממש. כי הכוח, הוא רק למסובב הראשון. שהוא, בשביל הבחירה של האדם (שזה הוא עצמו ממש), יוצר עבורו לבושים ...

... שהוא שלמות של אמת, לשם כך צריך רצון של אמת אמיתית. ולכן רצון שהוא סופי, דהיינו, שיש לאדם עוד רצונות נוספים, הוא לא רצון של אמת אמיתית. כי הוא לא המסובב של הרצונות. ורק הרצון הראשון, רק הוא המסובב של כל הרצונות, ורק הוא רצון של אמת, שהוא מחויב המציאות והוא לא נשען על שום דבר אחר שקודם לו. והאדם לא יכול להשיג את האין סוף, מעצם מהותו כישות נפרדת מהאין סוף. כי הסוף, לא ... המציאות ועל הרצון הנוכחי של אלוהים. כי כל מה שישנו, הכל בזכות הרצון האמיתי של אלוהים. כי אצל אלוהים, הרצון הוא רצון של אמת. מאחר שלא קודמת לו סיבה כלשהי, כי אלוהים הוא המסובב הראשון וכולי. וכל המציאות כולה, מקבלת את החיות שלה, מרצון של אמת. כי כמו שנדמה לאדם שהדבר אינו אפשרי, שהוא יחווה את השלמות שהיא נגד מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא ... ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים. ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק רצון של אמת, כי שום סיבה לא מניעה את רצון האל. ואצל האדם הרצון הוא לא של אמת, כי הוא תמיד מונע על ידי סיבה כלשהי. וככל שהאדם מתקרב יותר להבנת עצמו ולהבנת המציאות, כך האדם רוצה את הרצונות שלו יותר באמת ומתוך אמת. וככל שהאדם מתקרב יותר אל השלמות, כך הרצון הופך להיות שלם יותר. עד שמגיעה הנקודה, שבה בחוקיות של סיבה ותוצאה, הרצון של האדם גדל וגדל, עד שהוא מגיע אל האין סוף. ואיזה חוק יכול להגדיל את הרצון לאין סוף? הרי לאין סוף לא ניתן להגיע? והעניין הוא, שניתן להגיע לרצון אין סוף, על ידי ...

... ואת רצף הצורות האלו, האדם מכנה אותן בשם חוק טבע וכיוב. אך באמת אין כאן שום חוק כלל. וכמה חסר הבנה צריך להיות האדם, כדי לחשוב שבאמת חוקי הפיזיקה וחוקי הסיבה והתוצאה שלנו, הם זהים בכל מקום ובכל זמן. כי ברור לגמרי שהפוטנציאל והמקום והזמן הם אין ... שהחוקיות עצמה תישאר קיימת. כי החוקיות עצמה, היא רק אפשרות, שאין שום חוק שאומר שהיא לא תשתנה. וממילא, אין שום חוק אמיתי כלל. ובנוסף, יש אצל האדם אשליה של סיבתיות. כי כאשר האדם רגיל לראות צורה אחת של מציאות, שאחריה תמיד מגיעה צורה אחרת, אז האדם חושב שהצורה הראשונה, היא המסובב והסיבה של הצורה השנייה שבאה אחריה. והכל זה עניין של הרגל מחשבתי בלבד. ...

... מהנפרדות שלו. ולהיות באחדות, פירושו להיות רק בנפרדות, בלי שום רצון אפילו לא כחוט השערה, להיות באחדות. כי כולם רוצים בתוכם להיות בעולם שבו הכל טוב. ושום אדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. מלבד המסובב הראשון (אלוהים), שהוא בוחר בבחירה חופשית ...

... באמצעותו איזה דבר אחר, הרי שזהו לא רצון של אמת. ובכל מקרה, האדם יכול להשתמש בכח הרצון האמיתי שלו להשיג כל דבר, ללא כל הגבלה. והסיבה שהאדם סובל, היא משום שהישות האנושית שלו, נפרדת מהמציאות. וכל דבר שהוא נפרד מהשלם, הוא מרגיש בחסרונו של השלם. והסיבה שהישות של האדם נפרדת מהמציאות, היא משום שכך רוצה המציאות, שבתוכה נמצא האדם. ... אחת בעולם, שהיא גם לא סובלת אף פעם וגם הכל כרצונה תמיד, דהיינו, שכל האירועים כולם, הם תמיד התגשמות ומילוי כל רצונה. והיא הישות של המסובב והמחוקק הראשון, שכל האירועים כולם, הם התגשמות והתגלות רצונו של המחוקק ...