... שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפ"כ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת אין אפשרות שהן יהיו קיימות, כי המהות חייבת למלא אותן, ואין להן שום מקום להיות ... וגם זה נגד השכל, שהמהות של הכל, תהיה צורה סופית, שממנה יצאו ויתהוו צורות נוספות, שהן נפרדות ומנוגדות לצורה הראשונה. וכאשר הכל אחד, הרי שמצד אחד, המהות היא אחת והיא חסרת כל צורה, אבל מהצד השני, כל צורה ... לאדם את חווית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר ... מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות כלל. כך שאפילו יקומים מקבילים אין כאן, כי הכל אחד ממש, לישות אחת ממש. ...

... בשום צורה שהיא, משום שגם החכם האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד קיים ברמה החיצונית ועולם האחדות תמיד קיים ברמה הפנימית. והעולם הפנימי והחיצוני של האחדות והנפרדות, הם שניהם קיימים בו זמנית כישות אחת, למרות שהם נראים כסותרים במהותם זה את זה. ואצל מי שהוא טועה, אצלו, הנפרדות החיצונית של העולם שלנו והצורה שבה הוא מתנהל, היא מצטיירת אצלו כטיפשות וכשיא ... היה מנהל את המציאות בצורה יותר חכמה, ממה שהיא מתנהלת בפועל. ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא מצטיירת עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר ... טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי ... שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, בעיניו, להיות באחדות, פירושו לא להיות כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים. והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר ... של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של העולם שלנו, ובצדק כנ"ל, כי היא מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך ... שכל אמיתי וחכם אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות ... של דבר, החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו ע"פ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות של ממש. ועל האדם לחפש את האמת ...

... שהוא, או שהוא טוב או שהוא רע. ועפ"ז החלוקה של הטוב והרע בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיו"ב לגבי האמת והשקר. שהאמת היא אחת והשקר הוא ריבוי. כגון למשל על כלי כסף, שאי ... או שהדבר הוא אמת או שלא. אבל אי אפשר להוסיף או להחסיר מהאמת. כי כל תוספת יותר או פחות מהאמת, היא שקר. וכך גם לגבי הטוב, או שהכל אחד ואז זה טוב באמת, או שיש נפרדות ואז זה רע מצד האמת האמיתית. ואעפ"כ יש גבוה מעל גבוה, ויש ריבוי של אמת ויש ריבוי של אלוהים ויש ריבוי של אין סוף ויש גם ריבוי של הטוב, בבחינת טוב "מאוד", דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. והעניין הוא, שמי שלא מחובר אל האחדות של המציאות, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות . ולכן יש רק אחדות אחת בלבד. כי באחדות אין שום נפרדות ואין שום ריבוי, והאחדות היא אחת, והטוב הוא אחד, והאמת היא אחת. אבל כל זה נכון, רק אצל הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפ"כ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך אעפ"כ כך הוא הדבר, שכל אחת מהישויות הסופיות, היא אין ... הוא לא מספיק טוב. ולכן לא יכול להיות יותר אמת מאשר האמת, או יותר טוב מאשר טוב אמיתי, שכל מהותו היא, שאין טוב ממנו. ואעפ"כ מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד . דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת שהיא הטוב האמיתי. וזה נקרא טוב מאוד, משום שיש ריבוי של הטוב האחד. ונחדד: כי יש ריבוי לעומק ולרוחב. כי יש ריבוי אלוהות, אחד בתוך ... של המקיף, שכל מקיף גדול מהמקיף שבתוכו. וזהו ריבוי לעומק. ויש גם ריבוי לרוחב, שבו כל הישויות כולן נכללות אחת בשניה, וכולן אין סופיות בגודלן, למרות שהן נפרדות זו מזו (ולמרות שזה לא הגיוני, אעפ"כ כך הוא הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד. ...

... של האדם להרגיש טוב, לא נעלם ולא נפסק לעולם. והשאלה היא, מהיכן נובע הרצון הזה, ומהי מהותו? והרצון של האדם להרגיש טוב, הוא ביטוי של הרצון של הנפרדות, לחזור לשורשה אל האחדות. כי האחדות היא כולה טובה. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום נפרדות ואין שום חיסרון כלל. כי חיסרון אפשרי, רק כאשר הישות היא חלקית וחסרה את השלם. אבל כאשר יש רק ישות אחת שלמה, ואין שום חלקים כלל, ממילא אין שום חיסרון כלל. ומצד האמת, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש. ומצד השקר, הנפרדות והאחדות, נפרדות זו מזו ורחוקות במהותן זו מזו. ומצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. כי מצד האמת, האחדות לא מהווה את הנפרדות, אלא היא באחדות איתה ממש. ורק מצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. וכאשר יש את השקר, שהנפרדות והאחדות הם נפרדות זו מזו, אז נוצר הרצון להרגיש טוב. שהוא מבטא את הרצון של ה"אני" הנפרד של האדם, לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, חסר כל צורת "אני", שנפרדת מדבר כלשהו. כי הנפרדות ביחס לשלמות של האחדות, היא כולה רעה, ואין בה שום טוב כלל. כי כולה מלאה חסרונות, ואין בה שום שלמות כלל. כי כל הדברים חסרים, משום שהם אינם שלמים. והנפרדות שהיא כולה רעה, היא בשורשה טוב אמיתי, דהיינו, האחדות. ולכן האדם רוצה תמיד להרגיש טוב. דהיינו, האדם רוצה לחזור ולהיות מה שהוא באמת, דהיינו, כלום אמיתי ... האדם מרגיש טוב באמת, טוב פנימי שאינו תלוי בדבר, אז האדם מרוצה ושמח באמת, מכך שהוא מרגיש רע או טוב, בדיוק באותה המידה ממש. כי הטוב והרע של הנפרדות, הם שניהם ביטוי של הטוב האמיתי של האחדות. וגם באחדות עצמה שהיא השלמות, גם בה יש שלמות מעל שלמות. אבל שם הרצון להרגיש טוב יותר, הוא ללא שום חיסרון כלל. ושם באחדות, הטוב גדל מעצמו כל הזמן, ללא כל מאמץ וללא שום רע כלל. כי באחדות, אין עליות וירידות של הטוב, אלא שם, גם הטוב וגם הרע של הנפרדות, שניהם מקדמים את האדם, בעוצמת חווית הטוב האמיתי של האחדות. ...

... הרע, הוא ההפרדה מאלוהים, דהיינו, המציאות המושלמת. וההפרדה מאלוהים, היא גם החטא, והיא גם, העונש עצמו. כי תפישת הנפרדות, היא גם חטא וגם עונש. כי הנפרדות, היא חוויה של צמצום וגבולות, דהיינו, חווית חסר ועונש. והעונש של האדם, על זה שהוא כופר בשלמות של המציאות, הוא, שהוא כופר בשלמות של המציאות, וממילא הוא חווה את הסבל והחיסרון, של הנפרדות של העולם. ויש, שני "אני". וה"אני" העליון, הוא האחדות והשלמות של המציאות. ... הישות שחושבת את המציאות שלנו. ומצד האמת, האדם הוא גם רק אלוהים. אלא, שגם אלוהים יכול להשתגע (מנקודת המבט של הנפרדות. כי מנקודת המבט של האחדות, אין שום שינוי כלל והכל מושלם תמיד). כי (מנקודת מבט של הנפרדות) , אלוהים השתגע, וצמצם את עצמו לתוך זמן ומקום, והפריד את עצמו מעצמו, וחילק ... הוא בעצם אחדות ושלמות המציאות, דהיינו, אלוהים האמיתי, שבה הכל אחד ממש. והאדם כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום וגבול, שהוא ... חיסרון. ואעפ"כ, הרע הזה, הוא טוב מאוד, עבור מי שיודע, שהוא אלוהים שקרי. דהיינו, שיש שלמות בכל חיסרון. כי ריבוי הנפרדות, הוא דווקא טוב מאוד, עבור מי שזוכה לדעת את האמת, שהוא בכלל אלוהים האמיתי ושהכל אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה שהיא אפשרית, רק ... ואולי הוא כן טועה לגמרי. ומצד האמת, כל המחשבות של האדם, הן גם שיגעון. כי מצד האמת, הכל אחד. והרע, הוא יוצר את הנפרדות שיש אצל האדם, בין יש לבין אין, על ידי האמונה. כי רק האמונה, מאפשרת את ... נפרדת, כלל. ואפילו ידיעת ה"אני" אין. ולכן, כאשר האדם חושב "אני" נפרד, הוא בעצם יוצר את הרע, במו פיו. כי כל נפרדות, היא כפירה באחדות, והיא עונש של נפרדות, עבור מי שמסתכל מה"אני" שלו החוצה, במקום פנימה. וכאשר האדם מרגיש את עצמו ...

... חוויה של חיסרון. שהאדם מתבונן סביבו, וחווה שה"אני" שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם קיום התודעה, הוא עצמו שורש הסבל ותחושת החיסרון התמידית. והבשורה הטובה היא, שהבעיה ידועה ושיש לה פיתרון. כי ... כי בלבוש החיצוני, האדם נפרד ממהות המציאות. אבל מנקודת המבט של האחדות, אין שום נפרדות כלל, כי הכל אחד תמיד. וזה בעצם אומר, שממש כרגע, האדם הוא כבר כלום ממש, ללא שום קיום עצמי כלל. ונחדד עוד יותר ונאמר, כי גם בשורש המציאות, גם שם האדם כן קיים כישות נפרדת. כי שם כל הנפרדות כולה קיימת כנפרדות מוחלטת. אלא ששם באחדות של המציאות, הנפרדות כולה קיימת כנפרדות, אבל שם מהות הנפרדות שונה. כי כאן אצלנו יש הבדל בין נפרדות לבין אחדות. אבל בשורש המציאות, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש, ושם הקיום הנפרד של האדם, הוא באחדות מוחלטת, עם העדר הקיום שלו. ומי שרוצה לחוות את תחושת הקיום הזאת, שבה ה"אני" הנפרד, נכלל בתוך העדר הנפרדות של ה"אני", עליו להתבונן אל תוכו ולהיות איש אמת באמת. ועל האדם לנסות להבין מיהו ומהו? ומהי התודעה שלו? ואיך היא קיימת? ומה גורם לה להיות קיימת? וממה היא עשויה? וממה ...

... יהיה לו טוב תמיד. והתועלת היחידה שיש לאדם, מכך שהוא משקר לעצמו, היא בכך שהוא כאילו מכעיס ומעצבן את המציאות בשקרים שלו. כי המציאות, היא טובה, והאדם משקר שיש נפרדות ורע וכולי. וכאשר האדם משקר את עצמו, היחיד שבאמת סובל מכך וכועס מכך, ... לשקר לעצמו ולאמלל את עצמו, סתם כך בלי סיבה, נאמר, כי יש כאן סוד גדול. והוא, כי כל קיומו של העולם כולו, תלוי אך ורק בקיומו של מצח הנחש הזה (וכל זה, רק מתפישת הנפרדות של היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל. כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, הוא זה שיצר את המציאות ואת הנפרדות שלנו. כי הנפרדות שלנו היא כולה שקר, ביחס לאחדות של המציאות. והשקר הזה, לא מביא לאלוהים שום תועלת. משום שמנקודת המבט של האחדות, אין שום חיסרון כלל. ושם בנקודת המבט של האחדות, אין שום סיבה כלל. כי סיבה אפשרית, רק כאשר יש נפרדות של טוב ורע. ולכן לא יכולה להיות סיבה, לכך שיש נפרדות של טוב ורע. כי לפני קיומם של הטוב והרע, אין שום סיבה כלל. והסיבה שבגללה יש את הנפרדות שלנו, היא רק בגלל קיומו של מצח הנחש אצל אלוהים עצמו, שגורם לאלוהים ... לא היה קיום לעולם כלל. ומכך משתלשל אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם צריך שיהיה לו מצח נחש, כדי שישקר ושיהיה קיים כאן בנפרדות. אלא שאז, הנפרדות היא עניין אחר וטוב מאוד לגמרי. וכיצד יתגבר האדם על הנטייה שלו, לשקר ...

... אחד, לא היה ניתן לומר שהכל אחד. משום שרעיון האחדות הוא נפרד מרעיון הנפרדות. ז"א אם הכל אחד, אז אין משמעות לזה שהכל אחד. כי רעיון האחדות חייב להיות באחדות עם ההפך של עצמו דהיינו, תפיסת הנפרדות. וכאשר אומרים שהכל אחד ולא נפרד, הרי שיוצרים הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. נמצא שעצם הגדרת האחדות, היא עצמה נפרדות. כי היא נפרדת ממה שאינו אחדות. בקיצור, רעיון האחדות הוא בעייתי. אלא שקיים גם הצד השני שמסביר שהכל אחד וכולי. ויש גם את כל ההסברים שהכל אחד. אז מה האמת? והתשובה היא כי מה שנדמה לאדם שזו אחדות, הרי שזו בכלל נפרדות. כי עצם זה שיש הפרדה בין אחדות לבין נפרדות, הרי שזה עצמו לא אחדות. דהיינו, שהאדם לא באמת מסוגל להבין מה ז"א אחדות. כי כל רעיון האחדות הוא לא ממש מסתדר עם כל מיני דברים כנ"ל. אז מה האמת האם הכל אחד? ... מרגיש בתוכו את רעיון האחדות, על האדם ללכת אחרי האמת שלו שהיא רעיון הנפרדות , כי עבורו רעיון הנפרדות הוא הרבה יותר אמיתי מאשר רעיון האחדות. ועל ידי זה שהאדם נצמד למה שיותר אמיתי עבורו, על ידי זה בסופו של דבר הוא מגיע אל האמת האחת ומבין את הכל על בוריו. ...

... שלו. ועל ידי זה האדם זוכה לחוויית התחדשות מתמדת, שבה הוא רואה (בנפרדות), את היש שמתהווה מהאין בכל רגע מחדש, על ידי זה שהוא "זוכר" שהכל אחד. כי ראשית, האדם מבין שהכל אחד ממש. ואח"כ כאשר האדם חוזר לתודעה של נפרדות , אז הוא זוכר שהכל אחד ממש, ואז הוא חווה את התחדשות החיבור של היש והאין, בכל פעם ... מחדש. ואז גם האדם חווה את השלמות של האחדות, בכל פעם מחדש. ולכן הנפרדות והרע, היא טובה מאוד, כי היא ריבוי של האחדות. כי באמצעות האין סוף נפרדות שיש, על ידי זה האדם יכול לחוות באין סוף צורות, אין סוף פעמים את חווית השלמות, של הנפרדות, שנכללת באחדות, בכל פעם מחדש. ואעפ"כ מצד אחד, אין שום התחדשות כלל, כי הכל אחד ממש תמיד, ללא שום נפרדות כלל. ואעפ"כ מצד שני, יש התחדשות מתמדת כל הזמן וכולי. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה ...

... שלא באמת כל הרצון שלו ממוקד, באיך להפסיק את הסבל שלו. ובפועל, האדם סובל, בדיוק כפי כמה שהוא רוצה לסבול. ויש לזכור, כי הכל הוא מצד הנפרדות , כי מצד האחדות הכל מושלם ממש, ואין שום שאלה כלל. והסיבה שכ"כ קשה לאדם להפסיק לשקר, היא רק משום שהוא משקר את עצמו, לגבי המשמעות של להפסיק לשקר. כי מאמץ, פירושו ... מלכתחילה! , שהאדם ישקר ויסבול. ולהפסיק לשקר ולחיות טוב באמת, המשמעות היא, להבין את האמת על המציאות. דהיינו, כאשר האדם יוצר שקר ונפרדות של סבל, כגון לדוגמא שהאדם חושב ש - לחיות, זה יותר טוב מאשר למות, או שלהיות בריא, זה יותר טוב מאשר להיות חולה, וכיו"ב כל נפרדות בעולם, שהיא בעצם סבל ושקר, זה בסדר גמור מלכתחילה , שהאדם ישקר וייצור סבל עבור עצמו, אבל האדם מוכרח להבין, שזהו שקר ולא אמת. ז"א זה בסדר גמור לשקר את עצמך, ... שמצד האמת הכל מושלם והכל אחד ממש. וזהו! אין לך דבר קל מזה. וכאשר האדם רוצה איזה דבר, דהיינו, משקר ויוצר סבל, כי כל רצון הוא יצירת נפרדות וסבל, זה בסדר גמור מלכתחילה, שהאדם ישקר ויצור לעצמו סבל של נפרדות ורצון. אבל האדם מוכרח לזכור, שזהו שקר ולא אמת. שאז, אין השקר מזיק לאדם כלל. ולפעמים האדם רוצה שחווית השקר תהיה חזקה יותר, ואז הוא משקר את עצמו כ"כ חזק ומשכיח ... רוצה לחוות את הסבל. ואז האדם בטעות שוכח שהוא נמצא רק בתוך משחק, ובתוך חלום ודמיון של עצמו, ואז האדם חווה את הסבל כממשי. ואעפ"כ, מצד הנפרדות, מאחר שהאדם הוא מלך אמיתי ושלמות אמיתית, לכן הוא תמיד זוכר בתוכו, שהעולם הזה ו כל מה שיש בו, יש בו חיסרון. כי אפילו זה שהאדם קיים, גם זה בעצמו חיסרון, בייחס ...