... חופש פנימי? האם חופש חיצוני מוביל לאושר? כיצד להיות חופשי באמת? מהם היתרונות והחסרונות של חופש? כיצד להתמודד עם נפרדות פנימית? איך להבין את הרצון לרצות? מה הקשר בין חלום למציאות? למה בן אדם מרגיש שהוא לא באמת חי? ... חיצוני, ושואל את השאלה, איך נוכל להיות באמת חופשיים. אחד האתגרים המרכזיים שהוצגו הוא כיצד להתמודד עם האי - נפרדות של האדם בעולם, כלומר, איך להרגיש שלם עם עצמך כאשר אתה פועל בתנאים של חיים שבהם אתה מרגיש מחובר לנפרדות - חופש פנימי מול חופש חיצוני. אליעד כהן מציין את הקושי בתיאום בין הרצון הפנימי שלנו לבין העולם החיצוני ... החופש שנראה לנו כמשהו חיובי, יכול בעצם להוביל אותנו לתחושות של פער או ניתוק. איך להתמודד עם האי - נפרדות שלנו ולהרגיש חופשי? בהמשך ההרצאה, אליעד מציין כי האתגר האמיתי הוא לא לחפש את החופש החיצוני בלבד, אלא לפתח ... חופש פנימי? האם חופש חיצוני מוביל לאושר? כיצד להיות חופשי באמת? מהם היתרונות והחסרונות של חופש? כיצד להתמודד עם נפרדות פנימית?

... היה הבן. אב ובן יכולים להיות מוגדרים ב 2 צורות שונות. אפשרות 1 היא שהאב והבן הם 2 ישויות נפרדות זו מזו. באפשרות 1 ניתן לומר כי בנקודה כלשהי בעבר הבן היה בתוך האב והיה חלק מהאב ממש, וכרגע הבן נמצא מחוץ לאב. באפשרות הזו הבן והאב הם שתי ישויות נפרדות. יחד עם זאת קיימת גם אפשרות 2. כאשר הבן עדיין לא נוצר, דהיינו, כאשר גופו של הבן עדיין נמצא ... שונות. מנקודת מבטו של האדם נדמה לו שיש גם הוא וגם המציאות. דהיינו, אב + בן כ 2 ישויות נפרדות. מנקודת מבטה של המציאות, יש רק מציאות, דהיינו, הבן הוא בכלל חלק ממנה ממש והוא אינו ישות חיצונית ונפרדת ...

... זה עוד יותר. אילו הכל היה אחד, לא היה ניתן לומר שהכל אחד. משום שרעיון האחדות הוא נפרד מרעיון הנפרדות. זא אם הכל אחד, אז אין משמעות לזה שהכל אחד. כי רעיון האחדות חייב להיות באחדות עם ההפך של עצמו דהיינו, תפיסת הנפרדות. וכאשר אומרים שהכל אחד ולא נפרד, הרי שיוצרים הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. נמצא שעצם הגדרת האחדות, היא עצמה נפרדות. כי היא נפרדת ממה שאינו אחדות. בקיצור, רעיון האחדות הוא בעייתי. אלא שקיים גם הצד השני שמסביר שהכל אחד ... את כל ההסברים שהכל אחד. אז מה האמת? והתשובה היא כי מה שנדמה לאדם שזו אחדות, הרי שזו בכלל נפרדות. כי עצם זה שיש הפרדה בין אחדות לבין נפרדות, הרי שזה עצמו לא אחדות. דהיינו, שהאדם לא באמת מסוגל להבין מה זא אחדות. כי כל רעיון האחדות הוא ... האמת. ולכן כאשר האדם לא באמת מרגיש בתוכו את רעיון האחדות, על האדם ללכת אחרי האמת שלו שהיא רעיון הנפרדות, כי עבורו רעיון הנפרדות הוא הרבה יותר אמיתי מאשר רעיון האחדות. ועל ידי זה שהאדם נצמד למה שיותר אמיתי עבורו, על ידי זה ...

... בעולם, היא האמונה, שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. ועל האדם לחקור ולחפש ולשאול, האם זו אכן האמת שיש נפרדות, או שמא היש והאין הם אחד, ואין שום נפרדות כלל? ואולי יש נפרדות, אבל היא נמצאת באחדות עם ההיפוך שלה, שהיא האחדות? ועל האדם לא לפחד מאלו שמעודדים אותו להאמין. אלא עליו ... אשר האמת תתברר באשר היא. ועל האדם לזכור, שהשכל שלו עצמו, הוא זה שגורם לו להאמין שחוויית הזמן והמקום והנפרדות, שהיא אכן מייצגת את האמת, שעל ידי זה האדם סובל. ועל האדם לחפש רק את האמת, ועל ידי זה ...

... בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב לגבי האמת והשקר. ... יותר או פחות מהאמת, היא שקר. וכך גם לגבי הטוב, או שהכל אחד ואז זה טוב באמת, או שיש נפרדות ואז זה רע מצד האמת האמיתית. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה, ויש ריבוי של אמת ויש ריבוי של אלוהים ... מאוד, דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. והעניין הוא, שמי שלא מחובר אל האחדות של המציאות, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות. ולכן יש רק אחדות אחת בלבד. כי באחדות אין שום נפרדות ואין שום ריבוי, והאחדות היא אחת, והטוב הוא אחד, והאמת היא אחת. אבל כל זה נכון, רק אצל הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך ... או יותר טוב מאשר טוב אמיתי, שכל מהותו היא, שאין טוב ממנו. ואעפכ מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד. דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת שהיא הטוב האמיתי. וזה נקרא טוב מאוד, משום שיש ריבוי של הטוב האחד. ונחדד: ... ריבוי לעומק. ויש גם ריבוי לרוחב, שבו כל הישויות כולן נכללות אחת בשניה, וכולן אין סופיות בגודלן, למרות שהן נפרדות זו מזו (ולמרות שזה לא הגיוני, אעפכ כך הוא הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד.

... משקר לעצמו, היא בכך שהוא כאילו מכעיס ומעצבן את המציאות בשקרים שלו. כי המציאות, היא טובה, והאדם משקר שיש נפרדות ורע וכולי. וכאשר האדם משקר את עצמו, היחיד שבאמת סובל מכך וכועס מכך, זה הוא עצמו. כי המציאות, מכילה ... והוא, כי כל קיומו של העולם כולו, תלוי אך ורק בקיומו של מצח הנחש הזה (וכל זה, רק מתפישת הנפרדות של היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל. כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, הוא זה שיצר את המציאות ואת הנפרדות שלנו. כי הנפרדות שלנו היא כולה שקר, ביחס לאחדות של המציאות. והשקר הזה, לא מביא לאלוהים שום תועלת. משום שמנקודת המבט של ... אין שום חיסרון כלל. ושם בנקודת המבט של האחדות, אין שום סיבה כלל. כי סיבה אפשרית, רק כאשר יש נפרדות של טוב ורע. ולכן לא יכולה להיות סיבה, לכך שיש נפרדות של טוב ורע. כי לפני קיומם של הטוב והרע, אין שום סיבה כלל. והסיבה שבגללה יש את הנפרדות שלנו, היא רק בגלל קיומו של מצח הנחש אצל אלוהים עצמו, שגורם לאלוהים לצמצם את עצמו, ולשקר לעצמו, ולסבול, ... גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם צריך שיהיה לו מצח נחש, כדי שישקר ושיהיה קיים כאן בנפרדות. אלא שאז, הנפרדות היא עניין אחר וטוב מאוד לגמרי. וכיצד יתגבר האדם על הנטייה שלו, לשקר את עצמו בלי סיבה? תשובה: על ...

... מתחבר לישות אחת ממש, באותו מקום וזמן, כולל החיבור שלהן לבחינת מעל הזמן והמקום, כישות אחת, שבה אין שום נפרדות כלל, ובכלל זה שאין שם משמעות למושג רצון. וכאשר הכל אחד, אין הכוונה לומר, שהאין סיבה, הוא יש סיבה, ... הצורה החיצונית של הדבר, עם כל שאר הצורות ששונות ממנה, והכל מתחבר אל ישות אחת ממש, שאין בה שום נפרדות כלל, אפילו לא ברמת הפוטנציאל של הישות, דהיינו, אחדות אמיתית. והמהות, של המהות עצמה, היא המהות עצמה. כי יש אחדות גדולה יותר, מאשר אחדות קטנה יותר. אך הן ישות אחת ממש. והן גם נפרדות זו מזו, אך הן גם ישות אחת ממש, כי אין שום הבדל ביניהן. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור ...

... בשום צורה שהיא, משום שגם החכם האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד קיים ברמה החיצונית ועולם האחדות תמיד קיים ברמה הפנימית. והעולם הפנימי והחיצוני של האחדות והנפרדות, הם שניהם קיימים בו זמנית כישות אחת, למרות שהם נראים כסותרים במהותם זה את זה. ואצל מי שהוא טועה, אצלו, הנפרדות החיצונית של העולם שלנו והצורה שבה הוא מתנהל, היא מצטיירת אצלו כטיפשות וכשיא השיגעון וההפרדה. דהיינו, שהאדם חושב לעצמו, ... היה מנהל את המציאות בצורה יותר חכמה, ממה שהיא מתנהלת בפועל. ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא מצטיירת עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר טוב מאשר טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי שהוא חכם אמיתי, בין אם ... בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, בעיניו, להיות באחדות, פירושו לא להיות כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים. והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר לים, ובצדק. כי עפ השכל שמפריד ... ישות, של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של העולם שלנו, ובצדק כנל, כי היא מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך אעפכ היא ישות אחת עם ... רואה שכל אמיתי וחכם אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של החכם האמיתי, אך היא ... ובסיכומו של דבר, החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו עפ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות של ממש. ועל האדם לחפש את האמת המוחלטת, עד שהוא עצמו ...

... ממנו. ועצם חוויית האני, מכילה בתוכה חוויה של חיסרון. שהאדם מתבונן סביבו, וחווה שהאני שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם קיום התודעה, הוא עצמו שורש הסבל ותחושת ... המציאות, שהיא לא משתנה לעולם. כי בלבוש החיצוני, האדם נפרד ממהות המציאות. אבל מנקודת המבט של האחדות, אין שום נפרדות כלל, כי הכל אחד תמיד. וזה בעצם אומר, שממש כרגע, האדם הוא כבר כלום ממש, ללא שום קיום עצמי כלל. ונחדד עוד יותר ונאמר, כי גם בשורש המציאות, גם שם האדם כן קיים כישות נפרדת. כי שם כל הנפרדות כולה קיימת כנפרדות מוחלטת. אלא ששם באחדות של המציאות, הנפרדות כולה קיימת כנפרדות, אבל שם מהות הנפרדות שונה. כי כאן אצלנו יש הבדל בין נפרדות לבין אחדות. אבל בשורש המציאות, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש, ושם הקיום הנפרד של האדם, הוא באחדות מוחלטת, עם העדר הקיום שלו. ומי שרוצה לחוות את תחושת הקיום הזאת, שבה האני הנפרד, נכלל בתוך העדר הנפרדות של האני, עליו להתבונן אל תוכו ולהיות איש אמת באמת. ועל האדם לנסות להבין מיהו ומהו? ומהי התודעה שלו? ...

... לעולם. והשאלה היא, מהיכן נובע הרצון הזה, ומהי מהותו? והרצון של האדם להרגיש טוב, הוא ביטוי של הרצון של הנפרדות, לחזור לשורשה אל האחדות. כי האחדות היא כולה טובה. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום נפרדות ואין שום חיסרון כלל. כי חיסרון אפשרי, רק כאשר הישות היא חלקית וחסרה את השלם. אבל כאשר יש רק ישות אחת שלמה, ואין שום חלקים כלל, ממילא אין שום חיסרון כלל. ומצד האמת, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש. ומצד השקר, הנפרדות והאחדות, נפרדות זו מזו ורחוקות במהותן זו מזו. ומצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. כי מצד האמת, האחדות לא מהווה את הנפרדות, אלא היא באחדות איתה ממש. ורק מצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. וכאשר יש את השקר, שהנפרדות והאחדות הם נפרדות זו מזו, אז נוצר הרצון להרגיש טוב. שהוא מבטא את הרצון של האני הנפרד של האדם, לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, חסר כל צורת אני, שנפרדת מדבר כלשהו. כי הנפרדות ביחס לשלמות של האחדות, היא כולה רעה, ואין בה שום טוב כלל. כי כולה מלאה חסרונות, ואין בה שום שלמות כלל. כי כל הדברים חסרים, משום שהם אינם שלמים. והנפרדות שהיא כולה רעה, היא בשורשה טוב אמיתי, דהיינו, האחדות. ולכן האדם רוצה תמיד להרגיש טוב. דהיינו, האדם רוצה לחזור ... אז האדם מרוצה ושמח באמת, מכך שהוא מרגיש רע או טוב, בדיוק באותה המידה ממש. כי הטוב והרע של הנפרדות, הם שניהם ביטוי של הטוב האמיתי של האחדות. וגם באחדות עצמה שהיא השלמות, גם בה יש שלמות מעל שלמות. ... מאמץ וללא שום רע כלל. כי באחדות, אין עליות וירידות של הטוב, אלא שם, גם הטוב וגם הרע של הנפרדות, שניהם מקדמים את האדם, בעוצמת חוויית הטוב האמיתי של האחדות.