... שום דבר לא נפרד ממנו. וזאת טעות גמורה. משום, שאפילו אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שגם זאת נפרדות. כי הוא וידיעתו הם שניים. ואפילו אם לאלוהים יש רצון מחשבה רגש כלשהו, גם זאת נפרדות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, אין שום משמעות או חוסר משמעות לשום דבר, ולא שייך ... עצמית. כל שכן, שאם אלוהים רואה את העולם, וחווה אותו כאילו זה הוא, הרי שגם אצלו יש נפרדות. והאדם עושה את מעשיו כדי להרגיש טוב. ובתיאוריה, אם יצליח האדם להגיע אל השלמות, הרי שהוא יחדל מעשיה כלשהי ומרצון כלשהו. כי ... שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום הפרדה כלל. והוא נגד השכל, שהנפרדות היא קיימת כנפרדות, ואעפכ היא אינה נפרדת מהאין ומההעדר המוחלט. ואלוהים האמיתי, הוא המהות האמיתית של הכל, ששם היש והאין הם אחד ממש. ושם, כאשר ... כי מהות האלוהים והאדם היא שונה לגמרי. וכמובן שלמזלו של האדם, אין שום שתי ישויות שהן נפרדות לגמרי זו מזו, משום שהמהות הראשונה של כל הדברים, היא אחת. ובשורש של כל הדברים, תמיד איך שלא נסתכל על הדברים, תמיד תהיה ... אין שום צורך להיות אלוהים האמיתי, כי האדם הוא כבר אלוהים האמיתי כרגע ממש. ומצד הנפרדות של המציאות, האדם כן יכול להפוך להיות אלוהים האמיתי. משום שכבר כרגע, הוא גם רק אלוהים האמיתי. כי מהות האדם, היא אלוהים ... נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום רצון תודעה רגש מחשבה כלל. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות. כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת לגמרי, אחכ האדם חוזר לעצמו, ורצונו וישותו ומחשבתו ותודעתו ... כמו שנוצר רצונו של אלוהים השקרי, שהוא כבר לא באחדות של המציאות, ואז האדם חווה את הנפרדות של המציאות, מנקודת מבט של אלוהים. ונזכיר: כי מנקודת המבט של אלוהים האמיתי, אין שום תודעה כלל. ובתוך הנפרדות שלנו, להבין שאתה גם רק אלוהים האמיתי, זה עצמו נקרא להיות אלוהים האמיתי. וכיצד יכול האדם לחזור ולהיות אלוהים האמיתי? תשובה על ידי אמת מוחלטת. כי כל קיומה של הנפרדות מהשלמות, הוא שקר. ובכל מקום שהאדם מבדיל בין שני דברים, ושההפרדה הזאת נראית לאדם כאמת, הרי שזהו שקר שמתחזה לאמת. ועל האדם ... רע. וככל שהאדם מאמין יותר לדברים שונים בלי לבדוק אותם, כך נשמתו סובלת יותר בחוויית הנפרדות. ומי שרוצה לחזור ולגלות את האלוהים האמיתי שהוא, עליו לעקור את האמונה השקרית מליבו. כי האמונה ממלאת את הלב של האדם, וגורמת לאדם להרגיש באמת, את הנפרדות השקרית של העולם. וככל שהאדם חווה יותר את הנפרדות, כך הוא יותר עבד, ופחות מלך. וכך הוא נמצא יותר בתוך החסרונות של העולם. ועל האדם לשנוא את האמונה בתכלית השנאה, ולא להאמין ... המוחלט. ועל ידי זה האדם מצליח לחבר את התודעה שלו אל אלוהים האמיתי. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות, וחי בה באחדות עם האחדות. ובסיכומו של דבר: על האדם לברר ולבער באופן מוחלט, את כל המחשבות שגורמות לו לראות חסרונות במציאות ...

... הפנימית ביותר של האדם, שהוא עצמו קיים, גם היא מהרגש הרע. כי תחושת חוסר השלמות של האני, היא עצמה הרגש הרע, שהוא שורש הרע. כי תחושת הנפרדות של האני, היא הסיבה היחידה לכך, שהאדם כל הזמן מרגיש שחסר לו משהו. ונזכיר, כי אעפכ, גם הרגש ... בטן, שנראות לאדם כאילו הן עוזרות לו. ומצד האמת, תחושות הבטן של האדם, מזיקות לו. כי התחושות של האדם, הן יוצרות אצל האדם תחושה של נפרדות, ויוצרות לאדם סבל בחייו. והאדם בטוח שתחושות הבטן שלו עוזרות לו. והוא לא מבין, שהידיעות ... הפנימי שלו, בלי לבדוק אותו. והאדם חושב, שהקול הפנימי שלו רוצה לעזור לו, אבל הקול הפנימי של האדם, מזיק לאדם! כי הוא יוצר אצל האדם נפרדות, שהיא מזיקה לאדם, ללא כל יוצא מן הכלל. ומי שיפקח את עיניו קצת, יראה כי האדם סובל, רק משום ... תלוי בשום צורה זמנית של המציאות. והסיבה לכך שהאדם רוצה לשנות את המציאות, היא רק בגלל שהוא מקשיב לקול הפנימי שלו, שאומר לו שקיימת נפרדות בעולם, בין הצורות השונות, ושצורה אחת, טובה יותר, מאשר צורה אחרת. ומי שמאמין לקול הפנימי ... בו. (שזה בכלל טוב מאוד, עבור מי ששומע את הקול הפנימי של השלמות). וכאשר יש לאדם שכל, שהוא מבין שהקולות הפנימיים שלו, הם כולם של נפרדות ורע. ובפרט הקול הפנימי ביותר של האדם, שגורם לו להרגיש את הקיום העצמי הנפרד של עצמו, שהוא ... דבר, על האדם להבין את האמת, שהקול הפנימי שלו, עוזר לו רק להמשיך לסבול ולהחליף את הצורות של הסבל שלו. כי כל הקול הפנימי כולו, יוצר רק נפרדות של שקר, שהיא כולה רק צורות שונות של סבל מתוחכם. שבכל פעם נדמה לאדם, שעכשיו בצורה הזאת הוא ...

... והאפשרות, נראה לאדם שהיא תמיד קיימת. ובריאת העולם נתפשת, כמימוש של האפשרות לקיומו של העולם. וכמובן שזאת טעות. כי גם הפוטנציאל לכך שתהיה נפרדות, גם הוא עצמו נוצר. ולכן לדוגמה, לומר שאלוהים ברא את העולם והוציא אותו מהכוח אל הפועל, זאת כמובן שטות מוחלטת. כי עצם האפשרות של אלוהים ... לא הייתה לו שום יכולת תודעה רצון כלל. והעניין הוא, כי באחדות המציאות האמיתית, שם, הכל אחד ממש. ושם האחדות, היא אחדות של אמת, שבה אין שום נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. כי אם יש נפרדות ברמת הפוטנציאל, הרי שכבר יש מקום וזמן, שבתוכם קיימות האפשרויות השונות. כי הנפרדות של האפשרויות, גם היא עצמה תופסת מקום, עבור כל אחת מהאפשרויות. והמהות של האפשרויות עצמן, היא אחת. והמהות של האפשרי ושאינו אפשרי, גם היא ... המהות של הכל היא אחת ממש, והיא ורק היא, אלוהים האמיתי. וכל השאר, אלו שקרים, בדמות אלוהים. ולכן בשורש המציאות, אפילו פוטנציאל ואפשרות של נפרדות אין. אז אם לא הייתה שום אפשרות של שינוי, אז כיצד נוצרה האפשרות לשינוי, וכיצד היא יצאה מכוח אל הפועל ובאה לידי ביטוי? וזהו סוד הצמצום שביארתי במקומות אחרים. וכאן התחדד, שבשורש המציאות, אין שום נפרדות, אפילו לא כפוטנציאל. כי שם הכל אחד ממש. ...

... בו זמנית. (ובשורשן, הן כולן נקודת מבט אחת). וכאשר החכם האמיתי מדבר עם האדם בשפה של נפרדות, הרי שמנקודת מבט מסוימת, ניתן לומר, שהחכם האמיתי משקר את האדם. כי אם באמת הכל ... להבין כך או אחרת, הרי הכל אחד ממש?! וראשית כל, על האדם לדעת, שמצד האמת האמיתית באמת, הנפרדות והאחדות, הן אחד ממש. ולכן גם מצד האחדות האמיתית, כן אפשר לדבר דיבורים של נפרדות, ואעפכ הכל אחד ממש. ומצד האדם שעושה הפרדה בין אחדות לנפרדות, עליו להבין שאכן מנקודת המבט הזו, שמפרידה בין נפרדות לאחדות, מנקודת המבט הזו, דיבורי הנפרדות של החכם, הם אכן מנוגדים לנקודת המבט של האחדות. וזה כמובן, רק אם נאמר, שהנפרדות, היא נפרדת מהאחדות. ועל האדם להבין, שהחכם האמיתי, לא מדבר עם נקודת האחדות שיש באדם, אלא רק עם נקודת הנפרדות שיש באדם. כי בכל אדם, יש תמיד, גם את נקודת האחדות, שבה האדם כבר יודע שהכל אחד ממש. עד כדי כך, שהאדם כבר תמיד נהנה בטוב אמיתי מהמציאות. והחכם האמיתי, מדבר אל נקודות הנפרדות, שיש בתוך האדם. שהן, לא מחוברות לנקודת האחדות שיש באדם. והחכם האמיתי מדבר בשפת הנפרדות, אל נקודות הנפרדות שיש בתוך האדם, כדי להחזיר אותן בתשובה, ולחבר גם אותן אל נקודת האחדות של ... ועל השכל, שבגללו החכם האמת, אומר לו את דבריו. והחכם האמת, מוכרח לדבר עם האדם דיבור של נפרדות, כדי לגלות לו את האחדות. כי כל דיבור, הוא נפרדות. והאדם, שומע תמיד מהחכם האמת, דיבורים שנשמעים לו כנפרדות. כי האדם עצמו, עדיין לא חווה, שאחדות ונפרדות הם אחד. ועל האדם לזכור תמיד, שכל דיבורי החכם האמת, אלו רק הקדמות אל שכל אחר של ...

... עד שהאדם רואה את האמת, שבאמת הצורה של הנפרדות, היא באחדות, עם האחדות האין סופית, שהיא חסרת כל צורה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. והחכם האמיתי רוצה להביא את האדם, לחוויית השלמות האמיתית, שהיא חיבור ... האדם מסלף את דברי החכם האמת, אז הוא יוצר נפרדות. כי יש כאלו, שהשכל שלהם, לא מסוגל להכיל את זה, שהם צועדים למקום של שלמות אמיתית, שבו דבר והיפוכו מחוברים בבת אחת. ואז הם נופלים אל תוך ההגדרות של השכל. ואז הם מגדירים ... רצון כלל, ושבו הכל רק אחד ממש, בלי שום נפרדות כלל. והם מגדירים את האחדות, כהעדר של הנפרדות. ואז בעצם הם יוצרים נפרדות, בין האחדות לבין הנפרדות. שמלובשת בהפרדה שהאדם עושה, בין הרצון המוגדר, לבין העדר הרצון המוגדר וכיוב. ועל ידי זה האדם יוצר נפרדות של שקר, וממילא, גם סבל. כי האדם מנסה להביא את עצמו, למקום שהוא שיא השקר, מקום, שבו יש רק העדר צורת רצון, בלי שום צורת רצון כלל. וזאת כמובן נפרדות, בין ההעדר, לבין הישות. והחכם האמיתי באמת, הוא רוצה שהאדם יבוא אל השלמות, שבה דבר והיפוכו הם אחד. אבל, האדם לא יודע כיצד הוא יכול להשיג דבר שאינו מוגדר, ואז הוא מגדיר ... אחדות של אמת, שבה, אין צורה ואין מהות שנפרדות זו מזו, אלא שתיהן בבת אחת. שיש גם צורת רצון סופית, וגם בו זמנית העדר צורת רצון סופית, בו זמנית בבת אחת. ורק מי שמתבונן היטב על מהות הצורות, ועל מהות מהותן של הצורות, ...

... אני לבין לא אני. והשורש של האני הוא התמונה המלאה של המציאות. שמנקודת מבטה הכל זה אני. והשורש של הלא אני, הוא הנפרדות של המציאות. כי רק מצד האדם עצמו יכול להיות לא אני. כי מנקודת המבט של התמונה המלאה, הכל זה אני. ושני הכוחות האלו קיימים ... המציאות, והיא מכילה בתוכה גם את התמונה המלאה של המציאות, וגם את כל החלקים של התמונה המלאה של המציאות, כישויות נפרדות. כי המציאות שלנו כוללת גם את התמונה המלאה של עצמה כישות אחת, וגם את כל שאר חלקי התמונה כישויות נפרדות. והתמונה המלאה האמיתית, היא זו שמכילה בתוכה גם את התמונה המלאה של המציאות כישות אחת, וגם את כל שאר הישויות כישויות נפרדות והכל בו זמנית כישות אחת. ומי שרוצה לחיות טוב באמת ולהיות מאושר באמת ולהתחבר לציר ההנאה האין סופית ששם יש אך ורק טוב ... לבין השכל שמעל השכל. והוא השכל של החכם, שמאחד את שני סוגי השכל. כי בשכל הגדול יותר, שם גם אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות. כי יש את השכל האנושי שבו לדוגמה יש הבדל בין רגעי הזמן ובין המקומות השונים ובין הזמן לבין המקום. ויש את השכל ... ביותר שהוא השכל של החכם האמיתי, שם גם אין הבדל בין שני סוגי השכל האלו. שהיא השלמות והחיבור של האחדות ושל הנפרדות . שבו בבת אחת האדם מסוגל להכיל בתוכו גם את שיא האחדות של השכל שמעל השכל, וגם את שיא הנפרדות שהיא השכל האנושי. וזאת שלמות השכל וכולי. וכדי לזכות אליה, לשם כך על האדם להעמיק את עיונו בשכל של החכם האמיתי, ולחפש את ...

... האמת בידיעה פנימית. ויודע את האמת בידיעה פנימית, היינו שהוא יודע את האמת שהכל אחד ומושלם. כי בעולם שלנו של הנפרדות, האדם מוכרח לשקר. כי בלי השקר, אין שום קיום לעולם. כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות בלבד, הרי שאין לו שום ישות עצמית ושום רצון ושום מחשבה או דיבור ומעשה כלל. והאדם חייב לשקר את עצמו, שיש את הנפרדות של המציאות, כדי שהוא יוכל להתנהל כאן, בצורת החיים של הנפרדות. והאושר תלוי, רק בדבר אחד ויחיד. והוא, הידיעה הפנימית של האדם, שהכל אחד ומושלם. והמציאות, היא נראית כולה כשקר. כי היא מטעה את האדם שיש נפרדות, למרות שבאמת הכל אחד ממש. וכל העולם שלנו מושתת על השקר, של ההפרדה שבין היש לבין האין, ובין הטוב לבין הרע וכולי. אלא, שבפנימיות הכל אחד. ומי שיודע את האמת, אך בוחר ... שהוא יודע שהוא משקר, הוא לפחות לא מזדהה בתוכו עם השקר. כי הוא יודע את האמת שהכל אחד ושהכל מושלם, והוא יודע שהנפרדות היא שקר. כך שלשקר אין לו כל אחיזה בו. וממילא האדם חי חיים טובים באמת. אבל מי שלא יודע מהי האמת, והוא משקר בטעות בגלל חוסר ידיעת האמת, הוא שקרן אמיתי וגדול עוד יותר. ... את האמת שהכל אחד, ורק בוחר לשקר כלפי חוץ, הוא מחובר לאמת בפנימיות שלו, ורק נותן חיות לעולם, על ידי השקר של הנפרדות. אבל מי שלא יודע את האמת בתוכו שהכל אחד, ומשקר את עצמו שיש נפרדות ובטעות חושב, שזו אכן האמת, הוא סובל ביותר. כי את המציאות, זה לא מעניין למה האדם משקר את עצמו. והעונש בא על האדם, כאשר הוא משקר את עצמו. ואם האדם משקר את עצמו בטעות, ... פנימית, של האדם אל מול עצמו, שיודע את האמת שהכל אחד ומושלם. ואדם כזה, מוכרח לשקר כדי לחיות בעולם שלנו של הנפרדות, שבו יש הפרדה בין טוב לרע וכולי. אבל מי שכאילו משקר את עצמו באמת, דהיינו, שהוא כאילו באמת חושב שיש נפרדות, הוא גם מקבל עונש אמיתי מהמציאות, בתחושת החיסרון שהוא נפרד ממנה. (ולמה שאיש אמת, ישקר את עצמו בחיצוניות? ולמה הוא מוכרח לשקר בחיצוניות? ולמה מהאחדות נוצרה נפרדות? וכולי). ועוצמת העונש, תלויה ברמת השקר הפנימי של האדם. כי כל אחד כבר יודע בתוכו את האמת, שהכל אחד. וככל שהאדם מחובר יותר לנקודה הפנימית שבו, שיודעת שהכל אחד, כך טוב ... להיפך. ועוד נוסיף ונאמר, כי הטועים שלא יודעים את האמת שהכל מושלם ושהכל אחד, הם עושים הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. ובעיניהם, מי שנמצא באחדות, חייב לשקר כדי להיות בנפרדות . אך מצד איש אמת אמיתי, שיודע שהכל אחד ושהכל מושלם ממש, הוא יודע שהאחדות והנפרדות הם אחד ממש, וממילא הוא לא משקר את עצמו כלל, כי הוא חווה את הנפרדות, כמו האחדות ממש, ללא שום שקר כלל. והמציאות מושלמת לגמרי, למרות שיש בה חסרונות. ...

... שנמצאת אפילו עוד לפני רמת הפוטנציאל של המציאות (כי שם עוד אין נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל), אז הוא מסתכל על המציאות שלנו מנקודת מבט שונה לגמרי, שיוצרת גם חוויה אחרת לגמרי וחיים אחרים לגמרי. והעניין ... שלהן, גם לא ברמת הפוטנציאל של ההפרדה. כי גם פוטנציאל ההפרדה, גם הוא נפרדות. ובשורש, הכל אחד ממש, ללא שום הפרדה, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. ובתוך האחדות של המציאות, שם כל האפשרויות קיימות כל הזמן ובכל מקום. כי ... כמות האפשרויות היא ככ גדולה והיא ככ שווה, עד שכל האפשרויות לא נפרדות זו מזו, אפילו לא ברמת הפוטנציאל שלהן, אז האדם מבין, שאכן יש עוד אין סוף יקומים מקבילים, כי הכל קיים בו זמנית תמיד. והעניין הוא, כי ... במחויב. המהות המחויבת, בצורה. שאז כל הצורות, קיומן מחויב, למרות שהן נפרדות ואכ הן רק אפשריות וכולי). וכל השינויים שהאדם חווה, הם רק בגלל שהאדם לא חווה את היקומים המקבילים. כי אם האדם היה רואה בעיני שכלו, את ... שיש אין סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות שנפרדות זו מזו בנפרדות של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות אחת, שמצד האמת כל אחת ואחת מהן ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן. כי הכל קיים תמיד. וכאשר לדוגמה האדם ... והזמן. כי כל ישות ממלאת את המקום והזמן בשלמות, עד שהיא מעלימה גם את הנפרדות של המקום והזמן. וכאשר האדם רואה לדוגמה סרטים מצוירים ושאר סרטי מדע בדיוני, על האדם להבין, שהוא לא סתם רואה דמויות מצוירות על המסך, ...

... שהאדם יסבול (כי הסבל של האדם, הוא המשלים, של השלמות האין סופית שלה. והצמצום, משלים את האין סוף. וכל זה, רק מנקודת מבט של נפרדות). והמציאות גורמת לאדם שיסבול, על ידי זה שהיא מחייה ומהווה ומקיימת את הישות העצמית של האדם. כי הסיבה שהאדם סובל, היא רק בגלל שהתודעה העצמית הנפרדת שלו קיימת. וכל זמן שהאדם ... כולה, רוצה שהאדם ירגיש רע. ולשם כך היא יוצרת ומסובבת את האדם, בכל זמן ובכל מקום (כפשוטו), בחוויה נצחית ואין סופית של נפרדות. והאדם לא יכול להשתחרר מחוויית הנפרדות הזאת של המקום והזמן, בשום צורה שהיא. וכל חוויית נפרדות, היא חוויית סבל. כי ההפרדה, היא צמצום. והצמצום, הוא חסר את השלם, ולכן האדם סובל. והאדם לא יכול להיפטר בשום צורה מחוויית הנפרדות של האני שלו. ובכך שהאדם מנסה להסיר מעצמו את האחריות לגורלו, בכך האדם לא פותר את צרותיו בשום צורה, אלא הוא רק מחזק את צרותיו. ובכך שהאדם מנסה לטעון, שאין לו בחירה להתנגד לחוויית הנפרדות של המציאות, בכך האדם רק מעמיק את האחיזה של הנפרדות, בייאוש שלו להיפרד ממנה. (הסרת אחריות, מחזקת את תחושת הייאוש של האדם, שחושב בטעות, שהוא לנצח יסבול). ועל האדם להבין ולדעת, שאין שום ייאוש בעולם כלל. ואין שום יאוש בעולם ... איתו עצמו כצמצום וגם עם כל אחד אחר, בכל מקום ובכל זמן. והאדם, הוא אלוהים, שמצמצם את עצמו (בזמן הווה), לתוך גוף גשמי של נפרדות וכולי. ועל האדם להבין, שמרכז הכוח של העולם כולו, ושנקודת המרכז של כל העולמות כולם, שהיא זו שמחייה את כל העולמות כולם, נמצאת בתוכו. ועל האדם לדעת, שבכלל העוון של כפירה ...

... ממש. והשכל של האדם, הוא כולו מבוסס על האמונה השקרית. שהאדם מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ממש. ואין שום הפרדה ויש אחדות מלאה, בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי המקום והזמן וכל הנפרדות, הכל קיים, גם בתוך הכלום. וגם שם יש נפרדות מלאה ממש. אלא ששם למרות הנפרדות, הכל גם אחד ממש. ושם בשכל העליון, שמשקף את תפישת המציאות, כפי מה שהיא באמת, שם אין שום הפרדה, בין הפרדה לבין אחדות. ובטרם האדם ... שממלא ומקיף את הכל, שהוא המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים כולם, והוא ההעדר המוחלט של כל הצורות באשר הן. ואעפ שהמהות היא אחת, אעפכ ישנן ישויות, שהן נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן עשויות מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום נפרדות של צורות כלל, גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת אחת (וכפי שכבר ביארתי ...