... כלל. או במילים אחרות, אין תשובה, כי אין שאלה, כי השאלה עצמה לא נכונה מצד האמת האמיתית. ואעפכ מצד הנפרדות שלנו, יש הבדל בין הצורה לבין מהותה. והשאלה היא, כיצד מתהווה הצורה מתוך מהותה, להיות ישות נפרדת ממהותה, תוך ... להחיות גם את הצורה עצמה, אעפ שהיא נפרדת ממנה. ואין מי שיודע באמת כיצד נברא העולם, דהיינו, כיצד מתהווה הנפרדות מתוך האחדות, אלא מי שהוא עצמו בורא את העולם, ורואה את העולם לפני שהוא היה קיים, ובורא אותו, והוא רואה אותו גם אחרי שהוא קיים עם הנפרדות. כי כולם משערים השערות, שהן כולן של טעות, ולו רק משום שהכל אחד ממש. ואעפכ מצד הנפרדות שלנו, רק מי שהוא עצמו בורא את העולם מתוך מהותו העצמית, רק הוא יודע כיצד נוצרים כל העולמות כולם, ... עצמי כלל, מתוכם נוצרת התודעה של האדם עצמו ואז נוצר גם הרצון, ויחד איתם נוצרת גם כל שאר חוויית הנפרדות. ואז ורק אז, האדם הוא עצמו גם המצוי הראשון, וגם זה שמהווה את הנפרדות של העולם, וגם זה שחי בתוכה ממש. ואז ורק אז, האדם רואה ויודע את האמת, כיצד באמת מתהווה כל הנפרדות שלנו. ואפשרי לזכות לזה, רק על ידי זה שהאדם שואל את עצמו מה אני? ואז האדם מתבונן אל תוך ...

... קשר אליו, בחיי היום יום שלהם, במצב שבו הם נמצאים. אך לא כך הוא. כי האחדות, היא ההמתקה של הנפרדות. ומי שיתבונן סביבו בעין פקוחה, יראה כי הנפרדות של העולם הזה, מומתקת על ידי האחדות של המציאות, בכל דבר ודבר שיש בעולם. כי כל בעיה שיש לאדם ... שלו, תלויים במה שקורה בתוכו, ולא במה שקורה בחוץ, גם זאת התגלות של השכל של האחדות, שהיא פנימית, ביחס לנפרדות שהיא חיצונית. וכל אדם שמבין שהכל אחד, ועל ידי זה הוא נהנה מהנפרדות, כגון לדוגמה אדם שנהנה ממשחק כלשהו, ולא מפחד להפסיד בו, כי הוא יודע שגם ההפסד הוא טוב, ואעפכ הוא ... תהליך כזה (כי גם ההנאה של המשחק, גם היא מתבטאת בהמון צורות), הוא התגלות השכל של האחדות, שהופכת את הנפרדות לטובה מאוד. וההבדל היחיד בין החכם האמיתי, לבין שאר בני האדם, הוא שכל בני האדם בעולם, כולם יודעים שיש ... שהכל אחד ממש, דהיינו, ביטול צורת הטוב והרע. והוא ככ מלא בידיעת האחדות הזאת, עד שהוא מכיל בתוכו את הנפרדות, שיש טוב ורע, והוא חי בעולם של טוב ורע וכולי, אבל יודע בתוכו את האמת שהכל אחד, ואעפכ וכולי. ...

... לוקח את עצמו, ומפריד את עצמו מעצמו. דהיינו, לוקח חלקים מעצמו, ומרחיק אותם ממנו, ומצמצם אותם, ויוצר מהם ישויות שנפרדות מהאחדות שלו. וזהו תהליך של השמדה עצמית. שהאחדות, מנסה להשמיד את עצמה, על ידי זה שהיא יוצרת את הנפרדות של המציאות. וכמובן שיש גם נקודת מבט הפוכה, והיא שאלוהים יש לו אהבה עצמית גדולה מאוד, ואלוהים מנסה להתרבות ... צמצום של הישות המקורית הראשונה. כי המציאות מכילה בתוכה רק ישות אחת שהיא אין סופית. ועכשיו אחרי הבריאה של הנפרדות, יש כאילו פחות מקום לישות השורשית, שמנסה להתרבות. כך שגם התרבות, פירושו התאבדות. כי הישות המקורית, משנה את הצורה ... וכל סוף, הוא אחד עם האין סוף. ויש לנו ריבוי של ישויות אין סופיות. שרק כלפי חוץ הן נראות כנפרדות, ולכן זו התרבות. אך זו לא התאבדות או צמצום אמיתי, כי מצד האמת הכל אחד גם עכשיו, ואעפכ וכולי.

... ואלוהים שהוא כל יכול, שהוא אינו חסר דבר, למרות שהוא בשלמות אינו חסר שום דבר, אעפכ הוא יצר את הנפרדות של העולם הזה, כי היא טובה מאוד עבורו. כך שהגיהנום, עבור האדם, הוא גן עדן, עבור אלוהים. ומי שחווה ... את זה מספיק חזק, עד כדי כך שהאדם מרגיש את זה, אז הידיעה הזאת גורמת לאדם לחוות את כל הנפרדות שלנו, לא כהעדר של השלמות, אלא כריבוי של השלמות. ומי שלא בטוח שהוא אלוהים, ולא חווה באמת את האלוהים ... מוגבל ומלא חסרונות תמיד. אבל כאשר האדם חווה את אלוהים עצמו באמת, אז כאלוהים, הוא נהנה לחוות גם את הנפרדות, שהיא כולה צורות שונות, שמעצימות את האחדות של המציאות. ובסיכומו של דבר, על ידי זה שהאדם הוא איש אמת, על ידי זה הוא חווה את האחדות של המציאות, ואז ממילא הנפרדות, שהיא הגיהנום של הקיום הנפרד של האדם, היא הופכת להיות גן עדן של ממש. ולא סתם גן עדן, אלא ...

... כוח. ואפילו מי שחושב שהאחדות, תעשה אותו למאושר, גם הוא עובד אלילים. כי הוא עושה הפרדה, בין האחדות לבין הנפרדות. וכאשר יש הפרדה בין אחדות לנפרדות, הרי שזאת אחדות שקרית, שהיא רק לבוש של מהות המציאות, ששם אין שום אחדות ונפרדות כלל. ולכן, גם מי שנאחז באחדות, שיש לה צורה כלשהי, גם הוא עובד אלילים, ולכן, גם הוא סובל. ורק ...

... של המציאות. ואחכ הוא מקבל שכל ומתחיל להבדיל בין יש לבין אין, ואז הוא מרגיש את נחת זרועה של הנפרדות וכולי. ואחכ כאשר האדם מרגיש רע מנפרדות כלשהי, אז האדם מקבל שכל להבין שהנפרדות היא שקר, ושזה לא באמת משנה הצורה של המציאות, כי העיקר זה הפנימי שבו צריך להיות טוב. ואחכ האדם ...

... הידוע, הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה ביניהם כלל. ואחרי שהאדם מתחבר לאחדות המציאות, אחכ הוא חוזר לשכל של הנפרדות שלו, בדיוק כמו שהעולם והנפרדות שלנו מתהווים יש מאין בכל רגע מחדש. ואז האדם זוכר את האמת, שכל הנפרדות היא אחד וכולי. ולפעמים האדם חושש, שאולי הוא יעלם בתוך האחדות ולא יחזור משם. ועל האדם לדעת את האמת, ...

... על ידי מרידה בהרגלים / אסור להיות זקן! כי האדם, חי בתחושת שעמום ובית הקברות, של העולם הזה של הנפרדות. כי מהות הדברים, לא משתנה לעולם. ורק הצורות והלבושים משתנים כל הזמן. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הרי שהוא חי בתחושת בית הקברות הגדול ביותר, שהוא עולם הנפרדות, שהוא עולם מת. שבו, לפעמים הלבושים מתחלפים, אך המהות נשארת אותו הדבר. ואז האדם חווה סוג של שעמום / ... הרגע הקודם, כך האדם הופך להיות יותר ויותר זקן, וכך גם האדם מרגיש יותר ויותר, את טעם המוות של הנפרדות, שרחוק משורש החיים שהיא האחדות שמהווה את הנפרדות. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, ולחוות בכל רגע ורגע את המקום ואת הזמן, כישות חדשה ממש, בכל רגע ובכל ... מנקודת מבט שקודמת לעולם לפני הזמן והמקום, דהיינו, מנקודת המבט של אלוהים, שעל ידי זה האדם חווה גם את הנפרדות אחרת, דהיינו, מתוך ידיעה שהוא אלוהים וכולי, מי שרוצה לזכות לכל זה, עליו לדעת, שאסור לו להיות זקן. והכוונה ... ואז האני של האדם נעלם לגמרי, אל תוך האחדות של המציאות. ואחכ כאשר האדם נוצר ונולד מחדש אל תוך הנפרדות, אז האדם זוכר ויודע שהכל אחד, דהיינו, שהכל מתהווה מתוך האחד בכל רגע מחדש, ואז האדם קם לתחייה ומתחיל ...

... היש והאין כאחד, וגם השכל של היש והאין כנפרד, שניהם שכל אחד ממש, למרות שהם מנוגדים. ובמילים אחרות, תפישת הנפרדות וגם תפישת האחדות של היש והאין, היא תפישה אחת ממש. והשכל שלנו, הוא רק ביטוי אחד, של תפישה אחרת ... היא כבר לא קיימת כלל. (ויש גם להבין, כיצד נוצרה התודעה, מתוך מקום של אחדות, שאין בו מושג תודעה ונפרדות כלל?). ועל האדם לדעת את האמת. והאמת היא, שמה שקיים באמת, לא יוכל להיעלם לעולם. כי הדברים רק מחליפים ... מלבד לדעת את האמת, הרי שהוא לא באמת מוחלטת, רוצה את האמת המוחלטת. ואז ממילא, הוא נשאר בשקר של הנפרדות. ויש שחושבים, שלא יראני האדם וחי. דהיינו, שהאדם הוא מוגבל ביכולת שלו לתפוש את מהות הבורא. וחמור מסכים לקבל ... להיות קיימת, וגם בו זמנית לחוות את המציאות השלמה (אלוהים), כפי מה שהיא באמת. כי קיומה של התודעה, גורם לנפרדות בתוך המציאות. וממילא לא שייך שהתודעה תחווה את כל המציאות כולה בבת אחת, כי כל מה שקיים, נפרד מהאדם. ... יכול למסור את נפשו ממש, ולהישאר בחיים. שאז האדם קודם כל מתחבר לאלוהים שהוא האחדות של המציאות, ואחכ העולם והנפרדות והישות של האדם, נוצרים מחדש וכולי. ומי שהוא איש חיל, הוא הולך עד הסוף, ומגיע עד לנקודת ההתחלה, ומשקיף ... ואחכ, כאשר האדם חוזר לתודעה העצמית שלו, אז הוא יודע את האמת שהכל אחד, וחווה את כל המציאות של הנפרדות שלנו, מנקודת מבט אחרת לגמרי... וכל זמן שהאדם עוד לא חזר בתשובה שלמה, דהיינו, כל זמן שהאדם עדיין לא ...

... האדם יראה בעיניו, את האחדות של המציאות, ויחווה אותה ממש. כי כל הדברים מתאחדים בשורשם, ורק בלבוש החיצוני יש נפרדות וכולי...