... את האפשרי בתוך מחויב. לדוגמה: נניח שאתה לוקח מוצר שאתה יודע שהלקוח חושב שהוא מוצר טעים
ומתוק . ואתה אומר ללקוח, המוצר הזה עשוי מחומרים בריאים ואיכותיים, שגורמים לטעם שלו להיות ככ
מתוק וטעים בצורה ככ איכותית. שבעצם אתה מנצל את זה שהאדם יודע שהמוצר הזה הוא X =
מתוק וטעים. ואתה שותל לו את המחשבה ... לשם כך הוא יצטרך לשים לב למסר הסמוי שלך. ואסביר: נניח שמישהו יודע שהמוצר שלך הוא טעים
ומתוק. ואתה רוצה לשתול לו את המסר שאומר ... עכשיו, אם תאמר לו, המוצר שלי הוא טעים בריא ואיכותי המוצר שלי הוא בריא איכותי טעים
ומתוק, בעצם המסר הסמוי שלך, הוא לא ככ סמוי, אלא הוא די גלוי. ולכן בעצם יש לבנות רעיון שאומר, המוצר הזה הוא טעים
ומתוק, בגלל שהוא איכותי ובריא. שבעצם במשפט כזה, הנושא המרכזי שלו הוא זה שהמוצר הוא טעים
ומתוק, והמסר הסמוי שבו, הוא שהמוצר הוא ... לשים לב למסר שלך, כדי להבין את המסר המרכזי שלך. ומאחר שהשומע כבר יודע שהמוצר הזה הוא טעים
ומתוק גם בלי שהוא יסכים ידע על המסר הסמוי שלך, הרי שבעצם הוא יכול להמשיך לחשוב ולהבין את המסר המרכזי שלך, שהמוצר הזה הוא טעים
ומתוק, גם בלי שהוא חייב להבין שהמוצר הוא איכותי ובריא. ולמה? כי הוא יודע שהמוצר הזה הוא טעים
ומתוק, באמצעות ודרך סיבות נוספות אחרות, שבזכותן הוא יכול להבין שהמוצר הזה הוא טעים
ומתוק. והוא לא צריך להבין שהמוצר הזה הוא בריא ואיכותי, כדי להבין שהוא בריא
ומתוק. ולכן בעצם המסר הסמוי שלך, הוא מסר ... כדי להבין את הסיפור. ולכן, עליך לקחת את מה שהאדם כבר יודע כאמת, כגון שהמוצר הוא טעים
ומתוק. ועליך להוסיף על זה אינפורמציה נוספת, כגון לדוגמה שהמוצר הזה הוא טעים
ומתוק, יותר משאר המוצרים המקבילים שלו שהוא
מתוק וטעים בצורה מיוחדת ולא רגילה וכיוב, ... בצורה כזו שהשומע יהיה חייב להסכים איתו, כדי להסכים עם המסר שלך. כגון: המוצר הזה הוא ככ
מתוק (האדם כבר יודע שזאת אמת) יותר ...