מהי בחירה חופשית והאם יש לנו שליטה על הרצונות שלנו? האם הרצונות שלנו הם אישיים או שייכים למציאות? האם הידיעה שאין לנו בחירה יכולה לשפר את החיים או לפגוע בהם? האם ללא בחירה חופשית יש משמעות לרגשות שלנו? האם חקירת הבחירה החופשית מובילה לאובדן תחושת ה"אני"? איך האדם ממשיך לחיות בעולם לאחר שהבין שאין לו בחירה חופשית? כיצד ההבנה שאין בחירה יכולה להשפיע על החוויה הרגשית שלנו? האם באמת יש לנו בחירה או לא? מה ההבדל בין רצון אישי לרצון המציאות?... שהמחשבות והרצונות הם לא שלו באופן אישי, אלא שייכים למציאות עצמה. אדם כזה מפסיק להיאבק עם אנשים, מפסיק להילחם במציאות, ומתחיל לפעול בצורה הרמונית עם היקום. במקום להיות אני נפרד שנאבק, הוא הופך להיות ביטוי ישיר של הרצון הקוסמי, וזה משחרר אותו מהלחצים ומהקונפליקטים הפנימיים. איך האדם ממשיך לחיות בעולם לאחר שהבין שאין לו בחירה חופשית? גם לאחר ההבנה העמוקה הזו, האדם ממשיך לתפקד בעולם - לאכול, לנהל מערכות יחסים, לעבוד, ואף להתווכח או לריב אם יש צורך. אך ברקע הוא מודע שכל מה שקורה הוא רצון המציאות, כאילו היה בתוך חלום, והפעולות שלו הן ביטויים של אותו רצון. למשל, כשאדם ... על החוויה הרגשית שלנו? ההבנה שאין בחירה חופשית, לדברי אליעד, אינה משתקת אלא משחררת את האדם מלחצים, מתחושות אשמה ומתסכול. האדם פועל בעולם מתוך קבלה מלאה של המציאות, ולא מתוך מאבק. דווקא ההבנה שאין בחירה מאפשרת לאדם לחוות אהבה אמיתית, כי הוא הופך להיות פרפר של אלוהים, כלי ביטוי נקי של הרצון הקוסמי, ללא תלות במאבקים הפנימיים של האגו האישי שלו. האם באמת יש לנו בחירה או לא? אליעד כהן מסביר כי לא מדובר בשאלה של כן או לא. ישנן רמות שונות של תודעה: ... מבין שאין לו בחירה, הוא ממשיך לפעול בעולם. ההבנה שאין בחירה אינה מובילה לאפתיה או שיתוק, אלא דווקא לשלווה עמוקה, שבה כל פעולה נעשית באופן נקי וצלול כחלק מהרצון הקוסמי הכולל, ללא מאבק פנימי. מהי בחירה חופשית? האם יש לנו שליטה על הרצון שלנו? מה המשמעות של חוסר בחירה? האם אפשר לחיות בלי תחושת בחירה? איך להבין שאין ... חיצוני - המציאות עצמה, או כפי שמכנים זאת לפעמים - אלוהים. אם מבינים לעומק שאין לאדם בחירה, אז כל פעולה מתפרשת כאילו האדם הוא רובוט שפועל לפי תכנות של המציאות. גם אם האדם בוחר לריב עם מישהו, זה בעצם לא הוא שבחר לריב - זו הייתה תוצאה של תכנות קוסמי עמוק יותר. האם הבנה שאין בחירה חופשית משחררת או מכניסה לייאוש? המשתתף בשיחה שואל: אם אגלה שאין לי ... קיים כאני נפרד. ואז הוא מגלה שהמחשבה אני רוצה משהו - היא בעצם הרצון של המציאות עצמה, ולא שלו. יש תובנה עמוקה המובאת בשיחה: כשאדם מבין שאין לו בחירה, הוא מפסיק להילחם, הוא מפסיק לריב עם אנשים, הוא מקבל את המציאות. הוא נהיה כמו כלי שקוף שדרכו הרצון הקוסמי זורם. כיצד ניתן להמשיך לחיות בתוך העולם לאחר הבנה כזו? השיחה מדגימה שדווקא אחרי שהאדם מבין שאין לו בחירה - הוא ממשיך לפעול, ממשיך לאכול, לנהל מערכות יחסים, ואפילו לריב אם צריך. אבל ברקע הוא מבין שכל זה קורה כי המציאות רצתה את זה. זה כמו חלום שבתוך החלום הדמויות פועלות, אבל אף אחת לא באמת פועלת לבד ...