מדוע האדם אוכל יותר דווקא כשיש לו יום מוצלח בעבודה?

אליעד כהן מציג בהרצאה תופעה מעניינת של אדם המתקשה לשמור על דיאטה ומסביר לעומק את ההיגיון הפסיכולוגי והרגשי שמסתתר מאחורי התנהגות זו. הוא מתחיל מהצגת מצב נפוץ: אדם שדווקא בימים מוצלחים בעבודה מרשה לעצמו לאכול ולזלול, בעוד שבימים קשים או לא מוצלחים, הוא דווקא מצליח להימנע מאכילה מיותרת ולשמור על הדיאטה שלו.

למה בן אדם אוכל יותר כשהוא מרגיש טוב?

אליעד מסביר שלכאורה הגיוני היה לחשוב שאם לאדם היה יום קשה, הוא ירצה לנחם את עצמו בעזרת אוכל, ואם היה לו יום טוב, לא יצטרך נחמה כזו. אך במציאות קורה לעיתים הפוך: אדם שדווקא היה לו יום טוב בעבודה מרשה לעצמו "לחגוג" ולזלול, וכשיש לו יום קשה, הוא מונע מעצמו את האכילה.

הוא נותן דוגמה של אישה שסיפרה שביום טוב היא "זוללת", וביום רע היא מצליחה לשלוט בעצמה, כי כשלא טוב לה, היא מרגישה צורך להוכיח לעצמה שלפחות בנושא אחד, היא הצליחה - היא הצליחה לשלוט באוכל. אליעד מדגיש כי הפעולה של שליטה באוכל היא מבחינתה סוג של "הישג" שמחזק אותה ביום שבו לא הצליחה בתחום אחר. מנגד, ביום טוב, היא מרגישה מוצלחת ומלאה ולכן מאפשרת לעצמה לשחרר את השליטה ולאכול מתוך תחושה שמותר לה.

מה עומד מאחורי הרגלי האכילה ותחושת הערך העצמי?

אליעד ממשיך להסביר את המקרה לעומק באמצעות דוגמה נוספת: אדם שגדל בבית שבו אביו תמיד אמר לו "אתה אוכל יותר מדי, אתה אוכל לא בריא". אותו אדם מרגיש כלוא, וכאשר הוא אוכל, הוא חווה תחושה של חופש - אף אחד לא יגיד לו כמה ומתי לאכול. כשיש לו יום רע בעבודה והוא חושב ללכת לאכול, עולות בראשו מחשבות ביקורתיות שאומרות לו שהוא גם נכשל בעבודה וגם שמן ולא מוצלח. במקרה כזה, הוא לא מסוגל להתמודד עם הביקורת העצמית הכפולה ולכן מחליט לא לאכול.

לעומת זאת, כשהיה לו יום טוב בעבודה והוא הצליח, הוא אומר לעצמו "הצלחתי, מגיע לי לאכול". כלומר, הוא מאפשר לעצמו לחגוג באכילה, כי הוא מרגיש שכעת מותר לו להשתחרר ולפנק את עצמו. אליעד מדגיש כאן את חשיבות תחושת הבחירה והחופש: כאשר האדם אוכל כי "מותר לו", הוא מרגיש חזק ומשוחרר, ואילו אם היה אוכל ביום קשה, היה חש עוד יותר גרוע כי לא "מגיע לו" ליהנות כשהוא נכשל.

מדוע אנשים מתאמצים לאכול במקום רחוק מהבית?

אליעד כהן נותן דוגמה נוספת שמחדדת את התופעה: אדם שיכול לאכול במסעדה מתחת לבית, אבל בוחר לנסוע רחוק מאוד למסעדה אחרת. הוא מסביר שההשקעה במאמץ להגיע למקום רחוק נותנת משמעות עמוקה יותר לפעולת האכילה. כאשר האדם אוכל מתחת לבית, הוא יכול לתרץ את האכילה בכך שהיה רעב. לעומת זאת, אם הוא נוסע רחוק במיוחד, הוא לא יכול להסביר זאת בצורך פשוט של רעב, אלא חייב להודות בפני עצמו שהוא עושה זאת מתוך בחירה והנאה. ככל שהמאמץ גדול יותר, ההנאה הופכת למשמעותית יותר כי הוא מוכיח לעצמו שהוא בוחר במה שעושה לו טוב.

אליעד ממשיל זאת למקרה של אדם שפוגש חברה קרוב לביתו, לעומת נסיעה של שלוש שעות כדי לפגוש אותה. אם הוא נסע שלוש שעות, ברור לו ולסביבה שהוא באמת נהנה ורוצה...