... עליו. ונסביר: מהו פחד? פחד = התודעה של האדם חוששת ואינה רוצה להגיע למצב שיהיה נגד רצונה = האגו של האדם מפחד שלא להיפגע. לכאורה פחד הוא מוצדק. מדוע? האדם נמצא בתוך מציאות אין סופית, ... את הדבר הבסיסי ביותר, והוא שהתודעה של האדם מחוברת ומאוחדת באחדות גמורה עם המציאות כולה. המציאות מהווה בכל רגע את התודעה של האדם. כל התודעה של האדם מלאה כולה במהות של המציאות. מצד המהות של המציאות, האדם נמצא על קרקע מוצקה ואין סופית. מצד המהות של האדם, הוא מחובר באחדות גמורה לכל דבר ... הדמיון של האדם. אך מצד האמת התודעה של האדם מאוחדת עם המציאות כדבר אחד. כאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא אין לו שום פחד משום דבר. אם ייקח האדם כל פחד באשר הוא, ויחקור את שורש הפחד, ... נובע אך ורק מחוסר ההבנה של התודעה של האדם את האחדות הנל. ידעת והבנת האחדות הנל, משחררת את האדם מכל פחד. המציאות אוהבת את האדם כמו שהיא אוהבת את עצמה. מצידה של המציאות אין אדם + ... של הדמיון של האדם. מצד האמת התודעה של האדם נמצאת תמיד בכל מקום בכל זמן באחדות גמורה עם המציאות כולה. מצד האמת, לא משנה מהי הצורה החיצונית של המציאות, המציאות עצמה היא תמיד אותו הדבר ... כל הזמן = פחד מפני שינוי. כאשר התודעה של האדם יודעת מה היא באמת וחייה מתוך נקודת המבט הזאת, ממילא אין פחד בעולם כלל. ...

... עם המציאות = להפוך את הישות של האדם לאחת עם המהות של המציאות. התאחדות עם המציאות = הרמוניה מושלמת של האדם ושל המציאות. האדם = המציאות = אחד. האדם הוא התודעה שלו. כאשר התודעה של האדם מתאחדת עם המציאות, הישות של האדם נעלמת ונטמעת בתוך ... = אפשרי המציאות. כאשר האדם מגיע אל האמת של מחויב המציאות, על ידי זה הישות העצמית של האדם מתמזגת עם המהות של המציאות. כאשר האדם חושב כמו ישות כלשהי, התודעה המהות הוויה הישות של האדם, מתאחדות עם זה שהאדם חושב כמוהו. וזאת מאחר שמבחינה מהותית אין ביניהם שום הבדל וממילא הם אחד. הגוף של האדם הוא רק הבגד של התודעה. כאשר התודעה מזדהה עם הגוף, דהיינו, כאשר התודעה חושבת בטעות כי היא זה הגוף, הרי שהיא הופכת להיות הגוף. אך כאשר התודעה אינה מזדהה עם הגוף החיצוני שלה, אלא עם המהות הפנימית שלה, דהיינו, ...

... המלאה, משום שהוא עצמו חלק ממנה. והתודעה לא יכול להסתכל על עצמה מבחוץ. כי ברגע שהיא מסתכלת על עצמה, זה תמיד אך ורק באופן חלקי בלבד. ועל האדם לדמיין עיגול גדול שהוא התמונה המלאה. ... המלאה היא המציאות שמקיפה את התודעה החושבת + את המחשבה עצמה + את כל הדברים שעליהם האדם חושב. והאדם לא יכול לראות את התודעה שלו + את המחשבה שלו + את מה שהוא חושב, כדבר אחד. כי תמיד ברגע שיש תהליך מחשבתי כלשהו, הרי שיש שם הפרדה בין התודעה לבין המחשבה לבין הדבר שנמצא בתוך המחשבה. ולכן אי אפשר לעולם לראות את התמונה המלאה. וכפי שכבר ביארתי, כדי לראות את התמונה המלאה בשלמות, ... ויש את שלושת הגורמים הנל, שהם התודעה + המחשבה + כל מה שקיים שהוא לא התודעה מחשבה. והתמונה המלאה היא החיבור של כל הדברים האלו. אך לא כך הוא הדבר, כי התמונה המלאה האמיתית, היא גם התמונה המלאה הנל, דהיינו, החיבור ... בעצמו, ולראות מבחוץ בדרך כלשהי, את התודעה האנושית + את המחשבה האנושית + את כל שאר הדברים, גם אז האדם עדיין לא היה מבין את המציאות בשלמות. כי גם נקודת המבט של התמונה המלאה, גם היא ... התמונה המלאה פירושו, להיות גם התודעה עצמה כישות עצמאית + להיות גם המחשבה עצמה כישות עצמאית + להיות גם סך כל הדברים כישויות עצמאיות + להיות גם החיבור של שלושת הדברים האלו ...

... ועדיין להישאר בסבל או בחוסר הנאה. אם אדם באמת התבונן לעומק והבין בצורה מלאה שהוא חסר בחירה, הוא אמור לעבור לשלב הבא של ההבנה, שבו הוא יראה שגם התודעה שלו, לא רק הרצונות, היא ביטוי של ישות אחרת, משהו שנמצא מעבר לקיום הנפרד שלו. ... שלו אינם באמת שלו, אלא שיש ישות אחרת שמחליטה עבורו מה ירצה. בשלב זה האדם כבר מזהה שאין לו בחירה חופשית. שלב שלישי: האדם מבין שגם הישות שלו, התודעה והקיום שלו, הם לא דבר נפרד בפני עצמם, אלא גם הם מתהווים כל הזמן מתוך ישות אחרת ... זה מזה. אנשים רגילים שחושבים שהם נפרדים מהמציאות, נמצאים למעשה במצב של פיצול אישיות. אבל כאשר האדם מבין שכל מה שקיים במציאות, כולל הרצונות שלו והתודעה שלו, הוא חלק מאותה ישות אחת אינסופית, אז הוא מרפא את עצמו מהפיצול הזה. מה קורה ... הוא יגלה שכל הפיצולים שהיו קיימים בתודעה שלו אינם אמיתיים, ושהמציאות כולה היא ישות אחת שלמה ואינסופית. האם יש בחירה חופשית? איך ליהנות מהחיים? מהי התודעה? האם המציאות היא חלום? מי הוא אלוהים באמת? הפעם אני רוצה להשיב על שאלה שנשאלתי, ... העדר בחירה חופשית פירושו, שאתה מבין שהרצון שלך הוא לא שלך, שהוא בעצם התגלות של ישות אחרת של משהו אחר. וכאשר האדם יתבונן בזה עוד ועוד, הוא יבין שגם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר. לא רק שהרצון שלו הוא ביטוי של משהו אחר שזה נקרא חוסר בחירה, אלא גם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר, וכאשר האדם חווה שגם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר מה בעצם קורה? הוא מבין שהתודעה שלו היא לא מי שהוא חשב שהוא, אלא שהתודעה שלו היא אותה ישות ראשונה, שהיא בעצם מהווה את התודעה המצומצמת שלו. מה זאת אומרת? אדם חווה שיש לו רצון, שלב ראשון הוא חווה את הרצון ... האינסוף, מה שלפני הזמן ולפני המקום. דהיינו, הוא מגלה שהוא אלוהים בעצם!! וחוה את האלוהים. 1. האדם מבין קודם כל שהרצון לא שלו. 2. אחר כך הוא מבין שהתודעה לא שלו. 3. אחר כך הוא מגיע לקצה, ומבין שכל המציאות זה הוא, וכל הרצונות של ...

... לא, המקום והזמן עושים צורות שונות. או שכול הצורות נמצאות, ורק התודעה שלי רואה צורות שונות, אבל בכל מקרה ... או שם, הוא בכלל לא מבין שזה אותו מקום, שניהם נמצאים בשום מקום, התודעה חווה את שתי המקומות האלו כשתי ... שמתרחשים, המידע נכנס לאדם דרך החושים, שמיעה ראיה וכו ודרך זה התודעה מנתחת את הכל וחווה חוויה, מה שהיא ... מקום וזמן ובתוך נפרדות, טוב ורע וכו. מה שאני בעצם אומר זה, אם התודעה היא המרכז והכל מקיף אותה והיא חווה ... כשאתה מסתכל החוצה אתה רואה אני ולא אני מקומות וזמנים וכו, אבל התודעה הזאת יכולה לקבל מידע לא רק ממה ... אותך, זה עושה אותך יותר גדול, למה? כי אתה עוזב את ההיצמדות של התודעה כלפי חוץ והתודעה חווה עצמה גם פנימה. האדם אומר אני ... אחד, ונעלמת. כשתהיה בהבנה של האחד נעלמת, זוהי אפשרות להעלים את התודעה, אם תלך לקצה החוויה של הנפרדות ...

... ובצורה אחרת, עבור כל אדם בכל זמן ובכל מקום וכולי. ונמצא אם כן, כי אין בעולם שום הנאה גשמית כלל, כי הכל זאת הנאה רוחנית בלבד. שהאדם נהנה תמיד, מכך שהתודעה שלו, חווה השלמת חיסרון. בין אם זה באמצעות ... רעיונית כלשהי. כי הנאה רוחנית ואושר פנימי, הם כאשר האדם נאחז באיזה רעיון כלשהו. וזוהי בעצם הנאה גופנית. שהאדם נאחז בגוף ובצורה של אותו הרעיון. וגם התודעה, גם היא גוף. גוף של המהות של המציאות. וכל ... הצורה של הרעיון ושל הידיעה. וכל ידיעה, היא הגוף של ידיעת האחד, שאין בו שום ידיעה מוגדרת (כנפרדת). וכאשר האדם נהנה מהתבוננות כלשהי, הרי שהגוף דהיינו, התודעה שלו, נהנית מהנאה גופנית, של השגת צורה ... ממנו הנאה. וכל הנאה שהאדם רודף אחריה, בין אם זו הנאה גשמית ובין אם זו הנאה רוחנית, הוא תמיד רודף אחרי הנאה גשמית של גוף מצומצם. כי הגוף, דהיינו, התודעה, רודפת אחרי גוף, דהיינו, אחרי צורה ... מתקרב אל השלמות, שבה, אין הפרדה בין רוחניות לבין גשמיות. ומי שמשתמש בשכל שלו בשלמות, הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, שיש רק ישות אחת בלבד. וכאשר, כל התודעה של האדם חושבת רק על דבר אחד בלבד, דבר ... דהיינו, כלום שום דבר, וכאשר האדם חושב על הישות הזאת שהיא חסרת כל גוף וכל צורה, כי אין בה שום נפרדות, אז על ידי זה הרצון של האדם מתבטל לגמרי, כי גם התודעה העצמית של האדם מתבטלת לגמרי, כי באחדות, ... של החכם האמת, גם הוא יש לו גוף, דהיינו, תודעה עצמית, שהיא נמצאת בתוך גוף, שהוא הגוף הגשמי. וגם החכם האמיתי, גם הוא יש לו רצונות גשמיים, הן מצד התודעה והן מצד הגוף. וכמו שהמציאות משתנה כל ... כי הוא מצמצם את עצמו, כדי להיות בנפרדות. ואעפכ הוא משתמש בשכלו, כדי להתחבר אל האחדות. ובפועל, החכם האמיתי, דהיינו, כל אדם באשר הוא, ברובד מסוים של התודעה שלו, ובפרט מי שהרובד הפנימי של ההתבוננות ...

... אני זה לא המקצוע שלי, לא הבית שלי, לא המשפחה, לא הגוף שלי, בסוף תישאר לך התודעה. אבל התודעה עדיין, היא לא השלם, העולם לא בתוך התודעה, התודעה שלך בתוך העולם. מה זה תודעה? כשאת אומרת אני, זה התודעה. אבל אם תסתכלי לתוך התודעה עמוק פנימה, את תראי את מי שאת, לפני שהיית קיימת. מה זה אומר, יש משהו שהוא לפני האני, והוא ... האני שלך פה, הוא רשימו של האני העליון. ובסוף את הופכת להיות הראשון, ומתבטלת התודעה. ואז את חוזרת לכאן, ויש לך רשימו שאת אלוהים. את נמצאת בתוך הנפרדות, אבל זוכרת שאת אלוהים. גם ...

... יותר, שהיא החרדה הגדולה ביותר שהאדם יכול להתמודד איתה, והיא חרדה קיומית וחרדת מוות, שבה האדם לא מפחד על גופו שימות ועל גופו שיחדל להיות קיים. אלא האדם מפחד, מכך שהתודעה העצמית שלו תחדל להיות קיימת. ועוצמת החרדה של האדם, תלויה, בעד כמה היא פוגעת בהגדרת האני של האדם. וככל שהאדם מזוהה יותר עם הדבר שעלול להיפגע, כך הוא ... והאדם חרד יותר מכך שהראש שלו יפגע, מאשר שהזרת שלו תיפגע. הכל כפי עוצמת ההזדהות הרגשית של האדם, עם החלקים השונים שבגופו. והדבר שהאדם מזוהה איתו יותר מכל, זה עם התודעה העצמית שלו. שהיא החוויה הבסיסית ביותר של האדם. שהאדם חווה את הקיום העצמי שלו. שזאת ידיעת האני של האדם, שהוא מודע לעצם קיומו. וכאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון יותר מכל לתודעה העצמית שלו עצמה. וכאשר האדם חווה סוג של איום כלשהו, על עצם הקיום של התודעה העצמית שלו, על ידי זה נוצרת אצל האדם, חרדת מוות תודעתית, ופחד מוות תודעתי. שהאדם מפחד פחד מוות, לא מכך שהגוף שלו ימות. אלא מכך שהתודעה העצמית שלו תמות ותחדל מלהתקיים. וזו נקראת חרדה קיומית בשורשה. כי החרדה הקיומית מתבטאת בעוצמות שונות. אך זו העוצמה החזקה ביותר של החרדה הקיומית. שהיא הפחד של האדם מכך שהתודעה העצמית שלו עצמו תיעלם. כי הדבר שהכי נראה לאדם כברור מאליו, זה הקיום העצמי שלו. וכל דבר בעולם, יכול להפתיע את האדם ברמה כלשהי. אבל הקיום העצמי של האדם, לא ממש מפתיע אותו. והקיום העצמי של האדם, הוא הדבר שהאדם הכי מקבל אותו, כמובן מאליו, בלי להיות מסוגל לחשוב על העדר הקיום העצמי של התודעה העצמית עצמה. ומי שיתבונן יראה, כי גם הקיום העצמי של האדם עצמו, שהוא הדבר שנראה כבטוח ביותר בעולם (אני חושב משמע אני קיים), הוא הדבר הכי לא בטוח שיש ... מוגדרת. כי אין שום סיבה מוגדרת, שמחייבת את זה שהאדם יהיה מודע לקיום העצמי שלו. ומאחר שאין שום סיבה מוגדרת לכך שהאדם מודע לעצם קיומו, ממילא זה אומר, שבכל רגע ורגע, התודעה העצמית של האדם עלולה להיעלם לגמרי. ואולי גופו של האדם ימשיך לנוע ולפעול כמו רובוט, אך האדם עצמו כבר לא יהיה מודע לקיומו כלל, ולא יוכל לעשות שום דבר ... האני שלו, ואל תוך הקיום העצמי שלו, עד שהוא יראה מיהו ומהו באמת. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט בקיום העצמי שלו עצמו, ובקיום של כל הדברים כולם? ומה ... אל הקיום עצמו, הוא, לא מפחד יותר כלל משום דבר בעולם. וכל הדברים האלו, ביארתי אותם לעומקם במקומות אחרים. והמסר הוא, שחרדה קיומית, נובעת מהאיום הגדול ביותר שיש על התודעה העצמית של האדם, שזהו האיום שאולי היא תיעלם לגמרי. ומי שיחקור ויבין את מהות התודעה העצמית שלו, ואת מהות הקיום העצמי שלו, עד לקצה האחרון והראשון, על ידי זה יתבטלו אצלו, כל החרדות הקיומיות וכל הפחדים הקיומיים כולם, באשר הם. ...

... שכאשר תינוק נשרף, אנו רואים תגובה של צרחות וכאב, אך אנחנו לא יודעים באמת מה התודעה שלו חווה. אנו רואים רק תגובה גופנית. הוא מסביר שבעוד שהגוף סובל, התודעה אינה בהכרח סובלת באותה צורה או באותה מידה. אדם מבוגר שנשרף באש יצרח ויתייסר גם הוא, אך עוצמת הכאב הנפשי עשויה להיות שונה משל תינוק, ... גם פחד, אובדן, ותחושות נוספות, ולכן הכאב שלו יכול להיות עוצמתי יותר ברמת התודעה. בנוסף, אליעד מביא דוגמה של אנשים דתיים שמוכנים למות על קידוש השם. אף על פי שגופם סובל וצועק, ייתכן שהתודעה שלהם חווה דווקא תחושת התעלות רוחנית ומשמעות עמוקה, כך שהם אינם סובלים נפשית, או סובלים פחות למרות הכאב הגופני. כלומר, התגובה הפיזית לא מעידה בהכרח על הסבל הפנימי של התודעה. האם תינוק חייב לרצות להרגיש טוב? אליעד מעלה את השאלה אם תינוק שנולד חייב לרצות להרגיש טוב. הוא מסביר שלמרות שזה נראה טבעי שתינוק ... כאשר הוא כבר קיים, לא מחויב שתהיה בכלל תודעה או רצון. אפשר להגיע למצב בו התודעה חוזרת אחורה, למצב טרום - רצוני, כלומר, מצב בו אין שום רצון. מצב כזה הוא מצב של חוסר מודעות מוחלט, שבו האדם אינו חווה כלל טוב או רע. ... כלשהו, ואז הוא חייב לרצות להרגיש טוב. הרצון להרגיש טוב הופך למחויב, רק אם התודעה כבר קיימת. האם יש קשר בין מודעות לבין סבל? אליעד מדגיש שקיים קשר ישיר בין מידת המודעות לסבל. ככל שהתודעה מודעת יותר, וככל שאדם יודע יותר על המציאות, הוא מסוגל לחוות יותר סבל וגם יותר הנאה. אדם עם מודעות מוגבלת, כמו תינוק או אדם שאינו ... באמצעות הדוגמה של תינוק ואדם מבוגר בסיטואציות קשות, כמו שריפה, ומסביר כיצד התודעה משפיעה על רמת הסבל וההנאה של האדם. בסיכום הדברים, אליעד מציג רעיונות מורכבים על היחס בין רצון, טוב, מודעות וסבל, ומסביר את ההבדלים ...

מוות, התאבדות, פחד מוות, להתאבד, חרדת מוות, מפחד למות, התאבדויות, חיים לאחר המוות, חיים אחרי המוות, חרדת מוות