... דבר בעולם. הסיבה היחידה שהאדם מפחד, היא רק משום שהדמיון של האדם משתלט עליו. ונסביר: מהו פחד? פחד = התודעה של האדם חוששת ואינה רוצה להגיע למצב שיהיה נגד רצונה = האגו של האדם מפחד שלא להיפגע. לכאורה פחד ... מהי האמת? האמת היא שהאדם בכלל אינו נמצא לבד בשום מצב. על האדם להבין את הדבר הבסיסי ביותר, והוא שהתודעה של האדם מחוברת ומאוחדת באחדות גמורה עם המציאות כולה. המציאות מהווה בכל רגע את התודעה של האדם. כל התודעה של האדם מלאה כולה במהות של המציאות. מצד המהות של המציאות, האדם נמצא על קרקע מוצקה ואין סופית. מצד ... בשום צורה. תחושת הנפרדות של האדם מהמציאות, היא רק מהצד של האדם, בגלל הדמיון של האדם. אך מצד האמת התודעה של האדם מאוחדת עם המציאות כדבר אחד. כאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא אין לו שום פחד משום ... כל פחד באשר הוא, ויחקור את שורש הפחד, הוא יגלה כי שורש הפחד נובע אך ורק מחוסר ההבנה של התודעה של האדם את האחדות הנל. ידעת והבנת האחדות הנל, משחררת את האדם מכל פחד. המציאות אוהבת את האדם כמו ... הכלל והעיקר הוא לא לפחד כלל. משום שהפחד הוא לא יותר מאשר הטעייה של הדמיון של האדם. מצד האמת התודעה של האדם נמצאת תמיד בכל מקום בכל זמן באחדות גמורה עם המציאות כולה. מצד האמת, לא משנה מהי הצורה ... החיצונית של המציאות, מכאן מגיע הפחד. כי הצורה החיצונית של המציאות משתנה כל הזמן = פחד מפני שינוי. כאשר התודעה של האדם יודעת מה היא באמת וחייה מתוך נקודת המבט הזאת, ממילא אין פחד בעולם כלל.

... של המציאות. התאחדות עם המציאות = הרמוניה מושלמת של האדם ושל המציאות. האדם = המציאות = אחד. האדם הוא התודעה שלו. כאשר התודעה של האדם מתאחדת עם המציאות, הישות של האדם נעלמת ונטמעת בתוך המציאות. כאשר האדם מתאחד עם המציאות, הוא כבר ... המציאות, על ידי זה הישות העצמית של האדם מתמזגת עם המהות של המציאות. כאשר האדם חושב כמו ישות כלשהי, התודעה / המהות / הוויה / הישות של האדם, מתאחדות עם זה שהאדם חושב כמוהו. וזאת מאחר שמבחינה מהותית אין ביניהם שום הבדל וממילא הם אחד. הגוף של האדם הוא רק הבגד של התודעה. כאשר התודעה מזדהה עם הגוף, דהיינו, כאשר התודעה חושבת בטעות כי היא זה הגוף, הרי שהיא הופכת להיות הגוף. אך כאשר התודעה אינה מזדהה עם הגוף החיצוני שלה, אלא עם המהות הפנימית שלה, דהיינו, השורש של האני של האדם, על ידי ...

... קיים וצופה בכל דבר שהוא, ממילא לעולם הוא לא יכול לצפות בכל התמונה המלאה, משום שהוא עצמו חלק ממנה. והתודעה לא יכול להסתכל על עצמה מבחוץ. כי ברגע שהיא מסתכלת על עצמה, זה תמיד אך ורק באופן חלקי בלבד. ... עצמו שחושבים עליו. והמחשבה שמקשרת את האדם שחושב לבין הדבר שעליו האדם חושב. והתמונה המלאה היא המציאות שמקיפה את התודעה החושבת + את המחשבה עצמה + את כל הדברים שעליהם האדם חושב. והאדם לא יכול לראות את התודעה שלו + את המחשבה שלו + את מה שהוא חושב, כדבר אחד. כי תמיד ברגע שיש תהליך מחשבתי כלשהו, הרי שיש שם הפרדה בין התודעה לבין המחשבה לבין הדבר שנמצא בתוך המחשבה. ולכן אי אפשר לעולם לראות את התמונה המלאה. וכפי שכבר ביארתי, כדי ... חלקים. ויש את התמונה המלאה שהיא החיבור של כל החלקים של התמונה המלאה. ויש את שלושת הגורמים הנל, שהם התודעה + המחשבה + כל מה שקיים שהוא לא התודעה / מחשבה. והתמונה המלאה היא החיבור של כל הדברים האלו. אך לא כך הוא הדבר, כי התמונה המלאה האמיתית, ... כל הדעות בבת אחת. ונניח לדוגמה שהייתה לאדם הדרך להפוך להיות התמונה המלאה בעצמו, ולראות מבחוץ בדרך כלשהי, את התודעה האנושית + את המחשבה האנושית + את כל שאר הדברים, גם אז האדם עדיין לא היה מבין את המציאות ... מבט שמסתכלת על כל אחד מהחלקים של התמונה, כעל ישויות נפרדות. ולצורך ההמחשה, להיות התמונה המלאה פירושו, להיות גם התודעה עצמה כישות עצמאית + להיות גם המחשבה עצמה כישות עצמאית + להיות גם סך כל הדברים כישויות עצמאיות + ...

... התבונן לעומק והבין בצורה מלאה שהוא חסר בחירה, הוא אמור לעבור לשלב הבא של ההבנה, שבו הוא יראה שגם התודעה שלו, לא רק הרצונות, היא ביטוי של ישות אחרת, משהו שנמצא מעבר לקיום הנפרד שלו. מהו התהליך שמוביל את ... עבורו מה ירצה. בשלב זה האדם כבר מזהה שאין לו בחירה חופשית. שלב שלישי: האדם מבין שגם הישות שלו, התודעה והקיום שלו, הם לא דבר נפרד בפני עצמם, אלא גם הם מתהווים כל הזמן מתוך ישות אחרת גדולה יותר. ... נפרדים מהמציאות, נמצאים למעשה במצב של פיצול אישיות. אבל כאשר האדם מבין שכל מה שקיים במציאות, כולל הרצונות שלו והתודעה שלו, הוא חלק מאותה ישות אחת אינסופית, אז הוא מרפא את עצמו מהפיצול הזה. מה קורה כאשר מבינים שגם ... בתודעה שלו אינם אמיתיים, ושהמציאות כולה היא ישות אחת שלמה ואינסופית. האם יש בחירה חופשית? איך ליהנות מהחיים? מהי התודעה? האם המציאות היא חלום? מי הוא אלוהים באמת? הפעם אני רוצה להשיב על שאלה שנשאלתי, ובן אדם אומר דבר ... שלך, שהוא בעצם התגלות של ישות אחרת של משהו אחר. וכאשר האדם יתבונן בזה עוד ועוד, הוא יבין שגם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר. לא רק שהרצון שלו הוא ביטוי של משהו אחר שזה נקרא חוסר בחירה, אלא גם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר, וכאשר האדם חווה שגם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר מה בעצם קורה? הוא מבין שהתודעה שלו היא לא מי שהוא חשב שהוא, אלא שהתודעה שלו היא אותה ישות ראשונה, שהיא בעצם מהווה את התודעה המצומצמת שלו. מה זאת אומרת? אדם חווה שיש לו רצון, שלב ראשון הוא חווה את הרצון כישות נפרדת בזכות ... שהוא אלוהים בעצם!! וחוה את האלוהים. 1. האדם מבין קודם כל שהרצון לא שלו. 2. אחר כך הוא מבין שהתודעה לא שלו. 3. אחר כך הוא מגיע לקצה, ומבין שכל המציאות זה הוא, וכל הרצונות של המציאות זה הוא, ...

... מצד האמת הגדולה האם אני מחליט מה לעשות? לא, המקום והזמן עושים צורות שונות. או שכול הצורות נמצאות, ורק התודעה שלי רואה צורות שונות, אבל בכל מקרה אני לא זה שמניע את הדברים, אלא ההוויה היא הכוח שמניע, עכשיו ... שונים, האם אני צריך לגור פה או שם, הוא בכלל לא מבין שזה אותו מקום, שניהם נמצאים בשום מקום, התודעה חווה את שתי המקומות האלו כשתי ישויות נפרדות, את לא מסוגלת בשכל לחוות שתי מקומות כמקום אחד. יש תודעה ... מיני חוויות, היא חווה את החוויות בהתאם לאירועים שמתרחשים, המידע נכנס לאדם דרך החושים, שמיעה ראיה וכו ודרך זה התודעה מנתחת את הכל וחווה חוויה, מה שהיא חווה בחושים זה בתוך מקום וזמן ובתוך נפרדות, טוב ורע וכו. מה שאני בעצם אומר זה, אם התודעה היא המרכז והכל מקיף אותה והיא חווה אירועים אז יש גם אפשרות להסתכל פנימה. כשאתה מסתכל החוצה אתה רואה אני ולא אני מקומות וזמנים וכו, אבל התודעה הזאת יכולה לקבל מידע לא רק ממה שקורה מחוצה לה אלא גם מה שקורה לפניה, כשהיא מסתכלת אל תוכה, ... כל דבר, אבל זה לא דופק אותך, זה עושה אותך יותר גדול, למה? כי אתה עוזב את ההיצמדות של התודעה כלפי חוץ והתודעה חווה עצמה גם פנימה. האדם אומר אני מבין שזה לא רק החיצוני אלא זה גם הלפני. אני זה גם ... אני? מי אני? מי אני? בסוף תבין שזה אחד, ונעלמת. כשתהיה בהבנה של האחד נעלמת, זוהי אפשרות להעלים את התודעה, אם תלך לקצה החוויה של הנפרדות תעלם ואתה לא תחווה את עצמך כישות נפרדת. ומה שקורה אחר כך שמכלום ...

... אם כן, כי אין בעולם שום הנאה גשמית כלל, כי הכל זאת הנאה רוחנית בלבד. שהאדם נהנה תמיד, מכך שהתודעה שלו, חווה השלמת חיסרון. בין אם זה באמצעות חוויה גשמית של שלמות חיסרון, כגון אכילה. שאז חוויית השובע, מזכירה ... הם כאשר האדם נאחז באיזה רעיון כלשהו. וזוהי בעצם הנאה גופנית. שהאדם נאחז בגוף ובצורה של אותו הרעיון. וגם התודעה, גם היא גוף. גוף של המהות של המציאות. וכל דבר בעולם, כולל כל רעיון שהוא וכל צורת חשיבה שהיא, ... היא הגוף של ידיעת האחד, שאין בו שום ידיעה מוגדרת (כנפרדת). וכאשר האדם נהנה מהתבוננות כלשהי, הרי שהגוף דהיינו, התודעה שלו, נהנית מהנאה גופנית, של השגת צורה סופית, דהיינו, רעיון מוגדר, שבו נאחז האדם ומפיק ממנו הנאה. וכל הנאה ... הנאה גשמית ובין אם זו הנאה רוחנית, הוא תמיד רודף אחרי הנאה גשמית של גוף מצומצם. כי הגוף, דהיינו, התודעה, רודפת אחרי גוף, דהיינו, אחרי צורה מוגדרת, שגורמת לאדם להרגיש טוב. ולכן, כל ההנאות שיש בעולם, הן הנאות גשמיות, ... ומי שמשתמש בשכל שלו בשלמות, הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, שיש רק ישות אחת בלבד. וכאשר, כל התודעה של האדם חושבת רק על דבר אחד בלבד, דבר שהוא חסר כל משמעות, כי הרי אין שום דבר שנפרד ... גוף וכל צורה, כי אין בה שום נפרדות, אז על ידי זה הרצון של האדם מתבטל לגמרי, כי גם התודעה העצמית של האדם מתבטלת לגמרי, כי באחדות, אין שום נפרדות של קיום עצמי. ואז בשעת ביטול, האדם חווה שלמות ... עצמית, שהיא נמצאת בתוך גוף, שהוא הגוף הגשמי. וגם החכם האמיתי, גם הוא יש לו רצונות גשמיים, הן מצד התודעה והן מצד הגוף. וכמו שהמציאות משתנה כל הזמן, למרות שבמהותה הכל אחד, וכמו שהמציאות משנה את רצונה ואת מעשיה ... ואעפכ הוא משתמש בשכלו, כדי להתחבר אל האחדות. ובפועל, החכם האמיתי, דהיינו, כל אדם באשר הוא, ברובד מסוים של התודעה שלו, ובפרט מי שהרובד הפנימי של ההתבוננות שלו, הוא נמצא ברובד חיצוני שלו, דהיינו, חכם אמיתי, שהוציא את שכלו ...

... להוריד את הלבושים, אני זה לא המקצוע שלי, לא הבית שלי, לא המשפחה, לא הגוף שלי, בסוף תישאר לך התודעה. אבל התודעה עדיין, היא לא השלם, העולם לא בתוך התודעה, התודעה שלך בתוך העולם. מה זה תודעה? כשאת אומרת אני, זה התודעה. אבל אם תסתכלי לתוך התודעה עמוק פנימה, את תראי את מי שאת, לפני שהיית קיימת. מה זה אומר, יש משהו שהוא לפני האני, והוא ... חווה את המקור עצמו. למעשה האני שלך פה, הוא רשימו של האני העליון. ובסוף את הופכת להיות הראשון, ומתבטלת התודעה. ואז את חוזרת לכאן, ויש לך רשימו שאת אלוהים. את נמצאת בתוך הנפרדות, אבל זוכרת שאת אלוהים. גם עכשיו ...

... קיומית וחרדת מוות, שבה האדם לא מפחד על גופו שימות ועל גופו שיחדל להיות קיים. אלא האדם מפחד, מכך שהתודעה העצמית שלו תחדל להיות קיימת. ועוצמת החרדה של האדם, תלויה, בעד כמה היא פוגעת בהגדרת האני של האדם. וככל ... הכל כפי עוצמת ההזדהות הרגשית של האדם, עם החלקים השונים שבגופו. והדבר שהאדם מזוהה איתו יותר מכל, זה עם התודעה העצמית שלו. שהיא החוויה הבסיסית ביותר של האדם. שהאדם חווה את הקיום העצמי שלו. שזאת ידיעת האני של האדם, ... הוא מתכוון יותר מכל לתודעה העצמית שלו עצמה. וכאשר האדם חווה סוג של איום כלשהו, על עצם הקיום של התודעה העצמית שלו, על ידי זה נוצרת אצל האדם, חרדת מוות תודעתית, ופחד מוות תודעתי. שהאדם מפחד פחד מוות, לא מכך שהגוף שלו ימות. אלא מכך שהתודעה העצמית שלו תמות ותחדל מלהתקיים. וזו נקראת חרדה קיומית בשורשה. כי החרדה הקיומית מתבטאת בעוצמות שונות. אך זו העוצמה החזקה ביותר של החרדה הקיומית. שהיא הפחד של האדם מכך שהתודעה העצמית שלו עצמו תיעלם. כי הדבר שהכי נראה לאדם כברור מאליו, זה הקיום העצמי שלו. וכל דבר בעולם, יכול ... של האדם, הוא הדבר שהאדם הכי מקבל אותו, כמובן מאליו, בלי להיות מסוגל לחשוב על העדר הקיום העצמי של התודעה העצמית עצמה. ומי שיתבונן יראה, כי גם הקיום העצמי של האדם עצמו, שהוא הדבר שנראה כבטוח ביותר בעולם (אני ... לקיום העצמי שלו. ומאחר שאין שום סיבה מוגדרת לכך שהאדם מודע לעצם קיומו, ממילא זה אומר, שבכל רגע ורגע, התודעה העצמית של האדם עלולה להיעלם לגמרי. ואולי גופו של האדם ימשיך לנוע ולפעול כמו רובוט, אך האדם עצמו כבר ... באמת. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט ... בעולם. וכל הדברים האלו, ביארתי אותם לעומקם במקומות אחרים. והמסר הוא, שחרדה קיומית, נובעת מהאיום הגדול ביותר שיש על התודעה העצמית של האדם, שזהו האיום שאולי היא תיעלם לגמרי. ומי שיחקור ויבין את מהות התודעה העצמית שלו, ואת מהות הקיום העצמי שלו, עד לקצה האחרון והראשון, על ידי זה יתבטלו אצלו, כל החרדות הקיומיות ...

... שנשרף באש. הוא מסביר שכאשר תינוק נשרף, אנו רואים תגובה של צרחות וכאב, אך אנחנו לא יודעים באמת מה התודעה שלו חווה. אנו רואים רק תגובה גופנית. הוא מסביר שבעוד שהגוף סובל, התודעה אינה בהכרח סובלת באותה צורה או באותה מידה. אדם מבוגר שנשרף באש יצרח ויתייסר גם הוא, אך עוצמת הכאב ... פיזי אלא נפשי - הוא חווה גם פחד, אובדן, ותחושות נוספות, ולכן הכאב שלו יכול להיות עוצמתי יותר ברמת התודעה. בנוסף, אליעד מביא דוגמה של אנשים דתיים שמוכנים למות על קידוש השם. אף על פי שגופם סובל וצועק, ייתכן שהתודעה שלהם חווה דווקא תחושת התעלות רוחנית ומשמעות עמוקה, כך שהם אינם סובלים נפשית, או סובלים פחות למרות הכאב הגופני. כלומר, התגובה הפיזית לא מעידה בהכרח על הסבל הפנימי של התודעה. האם תינוק חייב לרצות להרגיש טוב? אליעד מעלה את השאלה אם תינוק שנולד חייב לרצות להרגיש טוב. הוא מסביר ... בהכרח רוצה להרגיש טוב כאשר הוא כבר קיים, לא מחויב שתהיה בכלל תודעה או רצון. אפשר להגיע למצב בו התודעה חוזרת אחורה, למצב טרום - רצוני, כלומר, מצב בו אין שום רצון. מצב כזה הוא מצב של חוסר מודעות ... לעצמו, חייב להיות לו רצון כלשהו, ואז הוא חייב לרצות להרגיש טוב. הרצון להרגיש טוב הופך למחויב, רק אם התודעה כבר קיימת. האם יש קשר בין מודעות לבין סבל? אליעד מדגיש שקיים קשר ישיר בין מידת המודעות לסבל. ככל שהתודעה מודעת יותר, וככל שאדם יודע יותר על המציאות, הוא מסוגל לחוות יותר סבל וגם יותר הנאה. אדם עם מודעות ... לאדם מודע יותר. הוא מדגים זאת שוב באמצעות הדוגמה של תינוק ואדם מבוגר בסיטואציות קשות, כמו שריפה, ומסביר כיצד התודעה משפיעה על רמת הסבל וההנאה של האדם. בסיכום הדברים, אליעד מציג רעיונות מורכבים על היחס בין רצון, טוב, מודעות ...

מוות, התאבדות, פחד מוות, להתאבד, חרדת מוות, מפחד למות, התאבדויות, חיים לאחר המוות, חיים אחרי המוות, חרדת מוות