... ואפילו הרגיש ביטחון עצמי גבוה יותר. אליעד מדגיש שההסבר לתופעה זו הוא פשוט: כל עוד הבחורה הייתה נוכחת, האדם היה בסטרס כי הוא התמודד עם האפשרות של
דחייה, עם הסיכון שתסרב לו. אבל ברגע שהבחורה הלכה, הוא כבר לא יכול היה להיכשל, כי ההזדמנות חלפה. מכיוון שאין יותר אפשרות אמיתית לכישלון, הוא ... האדם עומד בפני אפשרות ממשית להיכשל (לקבל תשובה שלילית מהבחורה), הרצון שלו גדול והפחד מתגבר בהתאם. הסיבה לפחד היא ההשלכות של תשובה שלילית - תחושת
הדחייה , תחושת הכישלון, והפגיעה בדימוי העצמי. אבל כשהבחורה נעלמת מהשטח, הסיכון לאבד אותה כבר לא קיים, והאדם מפסיק לחוש פחד כי הוא מפסיק ... טוב יותר, ומשכנע את עצמו שאם הבחורה הייתה עדיין נמצאת, הוא היה ניגש אליה. במציאות, כמובן, זה שקר עצמי, כי הוא מרגיש ביטחון רק מפני שהאפשרות המפחידה
(דחייה) כבר אינה רלוונטית כרגע. האדם משתמש בסיטואציה הזו כדי לחזק באופן מלאכותי את הביטחון העצמי שלו, ומייצר לעצמו דימוי עצמי טוב יותר מבלי באמת לעמוד במבחן המציאות. למעשה, הפחד לא באמת נעלם באופן קבוע - הוא פשוט מודחק זמנית, עד שהאדם שוב נתקל בסיטואציה שבה הוא חייב להתמודד עם האפשרות של
דחייה. למה לפעמים פחות אכפת לנו שהיא תגיד לא? אליעד ממשיך ומסביר כי יש מצבים שבהם האדם פחות חושש מהסירוב, משום שהוא כבר התמודד באופן רגשי עם התרחיש הגרוע ביותר האפשרי - הבחורה כבר עזבה, והוא שרד את זה בלי להיפגע. כשהוא מבין שגם במקרה של
דחייה לא יקרה שום דבר נורא, הפחד פוחת משמעותית. ברגע שהוא עבר את החוויה הרגשית הזאת של הפסד, וראה שהמציאות לא באמת הרעה איתו, קל לו יותר בפעמים הבאות להרגיש ביטחון עצמי, ופחות לחשוש
מדחייה. אליעד נותן דוגמה שבה האדם אומר לעצמו: כבר איבדתי אותה, והיא כבר לא נמצאת כאן, ואני עדיין בסדר גמור. אז אם בפעם הבאה היא תגיד לי לא, ... כלומר, האדם עלול להשלות את עצמו שהוא באמת השתנה, בעוד שבפועל רק הנסיבות השתנו. לכן, המסקנה החשובה שאליעד מציג היא שאדם שרוצה באמת להתגבר על פחד
מדחייה חייב להבין לעומק את המנגנונים הפסיכולוגיים האלה. עליו להבין מה עומד מאחורי תחושת הפחד שלו, ומדוע הוא מעניק כל כך הרבה משמעות לתשובה ...