... של התנגדות למה שקורה, הרי שזה גיהנום. ועיקר יכולת ההכלה של האדם, היא את המחשבות שלו. כי כל הסבל שיש בעולם, בין אם הוא חיצוני לאדם ובין אם הוא אפילו בגופו של האדם ממש, הרי שהוא נחשב לסבל קטן, ביחס לסבל שיש לאדם מהמחשבות שלו שמציקות לו. כי כל מה שקורה לאדם, לפני שהוא ...

... של הסופר. והציפורן של יד האדם, היא גם ציפורן כישות נפרדת מהיד של האדם, אבל היא גם כלולה ביד של האדם. והיד של האדם, היא גם יד כישות נפרדת מהגוף של האדם. אבל היא גם בו זמנית בלתי נפרדת מהישות של הגוף של האדם. וגם האדם עצמו, גם הוא ישות נפרדת מכל מה שנמצא סביבו ומהמציאות עצמה. ... שלהם הוא חלק מהאני שלהם. כגון לדוגמה שאם פוגעים לאדם באיזה דבר שאהוב עליו, האדם מרגיש כאילו פגעו בו עצמו ממש. ואפילו כאשר פוגעים לאדם באיבר מגופו, הרי שמצד האמת לא באמת פגעו באדם עצמו. כי האדם עצמו יכול להמשיך להיות קיים, גם ...

... מעשיו של האדם? לפי אליעד כהן, למרות התחושה שהאדם חסר שליטה, למעשה, אין אדם שעושה פעולה שהוא לא רוצה לעשות. לדוגמה, הזרימה של הדם בגוף האדם אינה נשלטת על ידי האדם. אך כל פעולה אחרת, האדם עושה אותה כי הוא רוצה לעשות אותה. אין פעולות אקטיביות שהאדם עושה בלי ... ועליו לדעת שאין דבר או פעולה שהוא עושה אותה, בלי שהוא בפועל רוצה לעשות אותה, בסופו של דבר הוא עושה רק מה שהוא רוצה. הדם זורם בתוך גופו של האדם, וזה ללא בחירתו של הבן אדם, אבל כל דבר אחר זהו לפי בחירתו של האדם. ואדם חושב שהוא לא בוחר, כי הוא אומר אני לא ...

... להכיר את עצמו. והעניין הוא, כי האני של האדם, הוא חלק מהאני הגדול יותר של המציאות. והאני האמיתי של האדם, הוא האני של המציאות כולה (כמו שהאני האמיתי של היד, הוא האני של הגוף השלם כולו). והאדם נמצא בתוך חלום של עצמו, שהוא האני הגדול יותר, שחושב את המציאות. וזה בעצם אומר, שכל דבר שאותו רואה האדם, וכל דבר שקיים, הוא בעצם חלק מהגוף של האדם. כי האדם הוא רק חלק, בתוך התמונה. וכל אחד ואחד מהחלקים, הוא בעצם חלק, מהגוף השלם של התמונה המלאה של המציאות, שהיא הישות האמיתית והאני האמיתי. ומי שרוצה להכיר את עצמו באמת, דהיינו, להכיר את האני האמיתי שלו באמת, עליו לנסות להכיר את ... שחושב את החלום. וכל מה שקיים בתוך החלום, הכל נמצא באותו המקום ממש, דהיינו, בתוך המחשבה של זה שחושב את החלום. וכאשר האדם רואה מולו איזה דבר, הוא בעצם רואה חלק אחר של הגוף שלו. וכאשר האדם לומד איזה דבר בעולם, הוא בעצם לומד להכיר את עצמו. ועל ידי זה שהאדם מתבונן על השכל שיש בכל דבר שבעולם, על ידי זה בסופו של דבר, האדם לומד ...

... הטעות של האדם, שבגשמיות, הוא מחפש רופאים גשמיים, אבל על נפשו הוא לא מספיק חס. כי כאשר האדם חולה בגופו, הוא הולך לרופא שירפא את גופו. והגוף הזה, הוא סוג של מכונה, שכל כמה שעות היא צריכה אכילה ושתייה, ובקלות היא מתקלקלת וכולי. והמכונה הזאת, שאיתה חי האדם את ... ביתו ואת כל רכושו, ועוזב את כל חבריו ומשפחתו, והולך ומחפש בכל העולם רופא שירפא אותו. כדי שבמקום שהגוף שלו ימות בעוד כמה חודשים או שנים, שהגוף שלו ימות, בעוד כמה עשרות שנים. והאדם יודע מראש, שהגוף הולך לכיליון. והאדם משקיע כמעט את כל משאביו, כדי לתחזק את הגוף הזה, שבו הוא נמצא. והאדם שומר על הגוף הזה, כעל חייו ממש. למרות שהאדם יודע את האמת, שבסוף התהליך במוקדם או במאוחר, עליו לנטוש את גופו ולהמשיך הלאה וכולי. ומי שיש לו שכר ישר, הוא מבין מיד, שכל הבעיות שיש לאדם בחיים בכל תחום שהוא, כולל בעיות בריאותיות בגופו, הן בעצם בעיות שקיימות בראשו ובנשמתו. כי הגוף עצמו, לא סובל בכלל לעולם. כי הוא לא יותר מאשר חתיכת בשר, שמבשלים ואוכלים אותה לארוחת צהריים. וכאשר הגוף נשרף וכיוב, מי שסובל, זאת התודעה של האדם, שהיא חווה את מה שקורה לגוף. וכאשר האדם הולך לרופא וכיוב, זה לא עבור גופו, אלא עבור נשמתו. כי הבעיה, היא לעולם אינה בעיה חיצונית, אלא היא תמיד רק בעיה פנימית בלבד. כי האדם רע לו, לא בגלל שכואב ... הוא רק צורה של המציאות, שהאדם לא רוצה אותה, בלי להבין, למה באמת הוא לא רוצה אותה?! וכאשר כואב לאדם בגופו, רע לו, רק בגלל שבנשמתו הוא לא רוצה את הכאב הזה. וזה, תוך כדי זה שהוא עצמו כאלוהים, יוצר את גופו ואת הכאב, וגם את רצונו שלא ירצה את הכאב. כך שכל הבעיות שיש לאדם בכל תחום שהוא, ואפילו בעיות בריאות הגוף, הן בעצם בעיות נפשיות שיש לאדם, שהוא לא רוצה צורות מסוימות של המציאות. ואין האדם מרגיש רע כלשהו, אאכ הוא לא רוצה את ... לא רע לו לעולם. (ובחיצוניות של הנפרדות, גם החכם האמיתי הולך אל הרופא ואוכל ושותה, כדי לדאוג לבריאות גופו. אך בפנימיות מחשבתו, אצלו הכל אחד ממש, ואין שום שינוי כלשהו כלל. ולמה יש אצל החכם האמיתי, שינוי בין הפנימי לחיצוני? ... אל הבעיות הנפשיות שלו, לפחות כמו שהטועים מתייחסים, אל בעיות הבריאות שלהם. שהם ככ דואגים לבריאות גופם, שמסב להם אושר ככ עילאי, ושבכל מקרה הם יודעים שהם רק זמניים בו. ובפועל זה אומר, שעל האדם לשים בראש סדר העדיפויות שלו, ... ואת רופא הנפשות הטוב ביותר בעולם, שיירפא גם אותו. ועל האדם להתבונן היטב, על הטועים שדואגים לבריאות גופם הכלה, ועל כמות המשאבים שהאדם משקיע, לטובת בריאות גופו הפיזי. ועל האדם להבין, שעליו להיות מוכן להשקיע, כמות אין סופית של משאבים, תמורת הבריאות הנפשית שלו באמת, שהיא בעצם ... התודעה שלו, את כל המשאבים שבעולם. פי אין סוף, ממה שהאדם משקיע בבריאות בגדיו הזמניים, שזה בעצם גופו של האדם. וכאשר הנפש בריאה, אז גם הגוף בריא תמיד. כי כאשר טוב לאדם באמת, אז שום חולי ושום מחלה לא פוגעים בבריאות נפשו. וגם אם גופו סובל ברמה החיצונית, הרי שבפועל בפנימיות שלו, טוב לו באמת תמיד. ...

... בו, וגם קיומו של האדם עצמו לא תלוי בו. כי האדם הוא חלק ממשהו אחר גדול יותר. שכאשר הוא משתנה לצורה כלשהי, אז כל העולמות כולם משתנים, וגם האני של האדם והרצון של האדם, גם הם משתנים. והדבר דומה לגוף האדם , שכאשר האדם עצמו בוחר לזוז, אז כל הגוף זז, כחלק מתהליך אחר גדול יותר. ויש זרימה אחת ותהליך אחד של כל האירועים כולם, שאחד מתתי התהליכים שלו, הוא הרצונות והמעשים של האדם, שזה רק תהליך בלבד, ... העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ראשון. דהיינו, האדם שואל מה תכלית המציאות? ומה הסיבה שאלוהים ברא את העולם? והאם מישהו ברא את אלוהים? וכולי, אבל הוא שואל את זה מתוך תודעה של אלוהים ...

... שהיא נפרדת ועצמאית. אולם, כשהיא מתחילה לחקור לעומק, היא מגלה שלמעשה היא חלק מיד שלמה. בשלב הבא, היא שואלת שוב מי אני? ואז מבינה שהיד היא חלק מהגוף כולו. כך היא ממשיכה לעלות שלבים ולשאול את השאלה שוב ושוב, כל פעם מבינה שהיא חלק ממשהו גדול יותר - הגוף, האדם, ולבסוף התודעה הכוללת. בצורה זו, אליעד ממחיש שכאשר אדם אומר אני, הוא עובר דרך רמות של הבנה, החל מהבנה בסיסית של אני הגוף שלי ועד להבנה עמוקה ביותר שהוא אחד עם המציאות כולה ועם הכוח המניע אותה. איך נראית תפיסת האני ברמות שונות של מודעות? אליעד מציג כמה ...

... דוגמה, שאם אדם נפטר, הוא כבר אינו מזדהה עם הגוף שלו. כשהתודעה עוזבת את הגוף, האדם כבר אינו מזדהה עם גופו. אליעד נותן דוגמה פשוטה: אם חותכים לך שיערה מהראש, אתה כבר לא אומר על השערה שנחתכה זה אני, למרות שקודם היא הייתה חלק ממך. באותה צורה, לאחר שהאדם נפטר, הוא כבר לא מזדהה עם הגוף ולא אכפת לו אם שמו מופיע על קיר או אנדרטה. לכן, אליעד מסביר שההנצחה למעשה אינה מיועדת לנפטר אלא למשפחה שנשארה מאחור, כיוון שהמשפחה עדיין מזדהה עם גופו ועם הזיכרון של האדם שנפטר. המשפחה חושבת שהאדם שנפטר היה רוצה להיות מונצח משום שהם עצמם עדיין חושבים מתוך הזדהות עם הגוף. כיצד ההנצחה משפיעה על תפיסת החיים והמוות של אנשים אחרים? בנוסף, אליעד מסביר שלעצם ההנצחה יש השפעה גם על אנשים חיים אחרים. אם אנשים מתים סתם, כלומר, ...

... כגון לדוגמה, שהאדם מפחד מגנבים. שזו חרדה של האדם מדבר חיצוני לו, שעלול לגרום לו נזק חיצוני לגופו רכושו וכיוב. אבל יש עוד סוג נוסף של חרדה, שהיא חרדה פנימית עמוקה ביותר. שבה, האדם לא מפחד מכך שיקרה לו דבר רע שיפגע בגופו וכיוב. אלא, שהאדם מפחד מכך שהקיום העצמי שלו ייעלם. והחרדה הקיומית ... כי יש כאלו, שהמוות מסמל עבורם את סוף הקיום העצמי שלהם. וכאשר האדם מזדהה רק עם החיים שלו כאן בגוף הגשמי שלו, על ידי זה, האדם מפחד מהמוות. משום, שהמוות מסמל עבורו את ... החרדה הגדולה ביותר שהאדם יכול להתמודד איתה, והיא חרדה קיומית וחרדת מוות, שבה האדם לא מפחד על גופו שימות ועל גופו שיחדל להיות קיים. אלא האדם מפחד, מכך שהתודעה העצמית שלו תחדל ... דבר יפגע. וככל שהאדם מזוהה יותר עם הרכוש שלו, כך הוא חרד יותר מכך שהרכוש שלו יפגע. וכך גם לגבי גופו של האדם, שגם בו יש עוצמת הזדהות שונה. והאדם חרד יותר מכך שהראש שלו יפגע, מאשר שהזרת שלו תיפגע. הכל כפי עוצמת ההזדהות הרגשית של האדם, עם החלקים השונים שבגופו. והדבר שהאדם מזוהה איתו יותר מכל, זה עם התודעה העצמית שלו. שהיא ... על ידי זה נוצרת אצל האדם, חרדת מוות תודעתית, ופחד מוות תודעתי. שהאדם מפחד פחד מוות, לא מכך שהגוף שלו ימות. אלא מכך שהתודעה העצמית שלו תמות ותחדל מלהתקיים. וזו ... מודע לעצם קיומו, ממילא זה אומר, שבכל רגע ורגע, התודעה העצמית של האדם עלולה להיעלם לגמרי. ואולי גופו של האדם ימשיך לנוע ולפעול כמו רובוט, אך האדם עצמו כבר לא ...

... מתחילה ונובעת ותלויה, ברצון של האדם. ולא מדובר על דברים שנעשים מעצמם, כגון לדוגמה שהדם זורם בגוף האדם מעצמו. אלא מדובר על דברים שהאדם עושה אותם. ומה שגורם לאדם לעשות איזה דבר, הוא בעצם הרצון העצמי ...