... בגלל הטעויות שלו, חושב שהאני שלו, זאת הנשמה והתודעה שלו. והאדם לא מבין, שהוא, זאת גם הישות הראשונה, שהיא האחדות של המציאות, דהיינו, השלמות עצמה. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, ושואל את עצמו, מי אני באמת? ומה ... מבין שקיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד, על ידי זה, כאשר האדם מתבונן פנימה, הוא רואה את מהותו שהיא האחדות של המציאות, שקיומה הוא מחויב המציאות, ואז האדם חווה את האלוהים עצמו. ושם, בנקודה הפנימית ביותר, האדם מתחבר לנקודת אמת, שבה החיבור של האדם לאחדות המציאות, הוא לא תלוי בישות של האדם עצמו. כי באמת הגדולה ביותר, האמת מסובבת את האדם מכל הצדדים, והיא האמת המוחלטת שהיא קיימת בלי להיות תלויה באדם, היא גורמת לאדם להיות באחדות איתה. ובסיכומו של דבר, על האדם להחליף את האגו שלו, לאגו של אלוהים עצמו, שמצמצם את עצמו אל תוך ...

... כלשהי. כי כל טוב שהוא בגלל סיבה כלשהי, הוא טוב של שקר. שמנסה להידמות לטוב האמיתי, שאינו תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו, ואעפכ הוא כך. כי כאשר יש לאדם את השכל של האחדות, אז אצלו האחדות והנפרדות מתאחדות, והוא חווה את כל הנפרדות כרעה, כי אין בה שלמות. אבל בו זמנית, הוא חווה את כולה כטובה באמת, מצד זה שהיא באחדות עם האחדות. ושהנפרדות, היא כולה שלמות אמיתית, שלמות שהיא אחת, עם חוסר השלמות (צורה = מהות).

... והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא ... את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ולשאול את עצמו באמת, האם באמת הדבר הזה ישנו, ... האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה ... ידי התחברות אל האמת המחויבת, על ידי זה מתים כל השינויים, ומתים גם הזמן והמקום איתם, ואז קמה לתחייה האחדות של המציאות, והאדם הופך להיות ישות חדשה לגמרי וכולי.

... אין הבדל, משנה או לא משנה, זאת השאלה - האם זה באמת משנה? מי שרוצה באמת לחוות ולהרגיש את האחדות של המציאות, עליו להטיל ספק בכל נפרדות שהיא. ובכל פעם שנדמה לאדם שדבר אחד שונה מדבר אחר, דהיינו, כל ... שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חוויית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא על ...

... הן מחזקות את האני של האדם. והכל מתחיל בשקר הלא מודע הראשון, שהוא ללא סיבה כלל (שסיבתו האמיתית, היא אחדות המציאות). כי הטעויות של האדם, כולם שורשם בפחד של האדם. והפחד עצמו, הוא עצמו שורשו בשקר הראשון של האדם, ... שקר אין פחד. ובלי פחד, אין שום סיבה לשקר. כך שהשקר הראשון הוא בלי פחד ובלי סיבה (מלבד סיבת אחדות המציאות). ומי שרוצה לעשות לזה סוף, ולא רק לעשות סוף, אלא גם לעשות התחלה חדשה של חיים טובים באמת, ... שיש לו בתוך ליבו, וימצא את התשובה האמיתית המחויבת, שהיא בעצם השכל, של האין שאלה כלל, בגלל השכל של האחדות. ובשעת מבוי סתום, אסור לאדם באיסור חמור להסתפק בחוסר ידיעה כללית, אלא על האדם להעמיק את מחשבתו ולהכריח את ...

התבוננות של אחדות - איך להשיג את האחדות האמיתית של המציאות? והעניין הוא, כי האדם לא מסוגל לתפוש דברים שאינם מוגדרים עבורו בצורה ברורה. ומשום כך, כדי ... המציאות, פירושו לעשות משהו ממשי בעולם הגשמי והחיצוני שלנו. והאדם מנסה לשנות את מעשיו ואת דרכיו, בעקבות השכל של האחדות. והאדם הוא טועה ויישאר טועה, עד שימאס לו לשקר ולהטעות את עצמו. כי יש אחדות שקרית, שהיא הניגוד של הנפרדות. וכאשר האדם מתחבר לאחדות השקרית, אז הוא מתחיל לשנות את המעשים שלו כאן בנפרדות. כי האחדות השקרית, היא לא מכילה בתוכה את כל צורות המעשים של האדם, והאדם משנה את מעשיו, בעקבות השכל של האחדות השקרית, שבה הוא נאחז. וכמובן שאחדות שקרית, היא גרועה כמו כל דבר אחר. כי גם היא צמצום וגבול, שאינו מכיל בתוכו את כל הצורות כולן. והשכל של האחדות האמיתית, הוא נמצא מחוץ לכל הדברים, והוא הבנה (ולא אמונה או מחשבה) עמוקה ואמיתית של האדם, שמשנה לאדם את ... הזאת היא ככ עמוקה, עד שהאדם לא יכול לחוות שום דבר, בלי לחוות קודם לכן את החוויה העמוקה של האחדות. וכאשר האדם נמצא באחדות, אין אצלו שום מחשבה, דיבור, מעשה, רגש, תחושה, או רצון או כל נפרדות שהיא, בלי שהוא קודם לכן, תמיד באופן מוחלט ורציף, לפני תוך כדי וגם אחרי, חווה תמיד את האחדות של המציאות, ללא כל הפסקה וללא כל מאמץ שהוא. ומי שרוצה להשיג את השכל ואת החוויה הזאת, עליו להבין ... הנפרדות, שיש בה טוב ורע, ועל האדם כן להתבונן מה קורה איתו ועם מעשיו. אבל על האדם להבין, שחוויית האחדות של המציאות, תבוא רק ואך ורק מתוך הבנה מוחלטת של המציאות. כי מצד האמת, הכל אחד, והיש והאין הם אחד. ורק מי שמתבונן בדבר הזה באמת, רק הוא חווה את זה באמת. ונסכם, כי מי שמחפש את האחדות בעולם החיצוני שלנו, מוצא רק אחדות של שקר, שהיא גרועה, כמו כל שקר אחר, והיא טובה, רק בכך שהאדם יודע טוב יותר, מה הוא לא רוצה להשיג. אבל כדי להשיג את האחדות של אמת, לשם כך לא צריך לשנות שום דבר, ולא צריך ליפות או לכער שום דבר, ולא צריך לנסות ... האדם. שזהו תהליך של התבוננות בלבד, ללא שום עשייה כלל. וכאשר האדם נמצא בנקודת המבט הזו, אז הוא זוכה לאחדות של אמת, שאינה כרוכה בשום מאמץ כלל, והיא קיימת תמיד.

... המוחלט / שום דבר, שהוא חסר כל צורת מקום וזמן. ובמילים אחרות ניתן לומר, שהאדם רואה בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של ... אין אירועים, ואין שום שאלה כלל. ואעפכ גם זו אינה התשובה. כי מנקודת מבט מסוימת, האדם כאילו הגיע אל האחדות של המציאות. שהאדם מסתכל על המציאות מנקודת מבט שבה הכל איננו לגמרי, ללא שום מקום ושום זמן. ומנקודת המבט הזאת, נדמה שאין שום שאלה כלל. ולכאורה, האדם הגיע לאחדות המציאות, ששם אין שום שאלה כלל. והדבר הזה הוא כמעט נכון, אך לא נכון באמת. כי גם ההבנה שמהות כל היש, היא האחדות של האין, ששם אין מקום וזמן, גם היא הבנה של נפרדות, שגם בה יש שינוי וזמן ומקום, וממילא גם ... ומהי סיבת האין? כי עבור האדם שבפעם הראשונה הוא נתקל באין שהוא הפך היש, נדמה לו שהוא הגיע אל האחדות המוחלטת, כי אין שם שום מקום וזמן כלל. אך לא כך הוא, כי גם האין שהוא הפך היש, הוא רק צורה, שנפרדת מהצורה של היש. ומכאן הדרך לאחדות האמיתית קצרה מאוד, כי עכשיו על האדם להתבונן אל תוך היש ואל תוך האין, דהיינו, אל תוך המהות ואל תוך הצורה, ולראות שם את האחדות האמיתית של המציאות, שבה הצורה והמהות הם ישות אחת. כי גם המהות והצורה, גם אלו שתי צורות. וגם היש ...

... רצון ושום הפרדה של סיבה או העדר סיבה וכל כיוב, אלא שם הכל אחד ממש. ועל האדם לחקור את האחדות הזאת, במקום לשקר את עצמו שאלוהים הוא טוב וכולי, כי אלוהים האמיתי, הוא לא יותר טוב מאשר רע וכולי ...

... כי העולם, לא הוא עצמו מהותו של אלוהים. ולו רק משום שבעולם שלנו יש נפרדות, ובמהות הבורא יש רק אחדות וכולי. והטיעון הוא שמהות / רצון האלוהים, היא מחייבת את הכל. וזהו, שקר. משום שמהות המציאות והמציאות עצמה, אלו ...

... תמיד טוב לו, כי הכל זה ביטוי של רצונו, בדיוק כמו אלוהים שהכל זה ביטוי רצונו (ורצונו הוא ביטוי האחדות), שאז תמיד טוב לאדם. והטוב הזה, הוא לא תלוי בסיבה כלשהי ובצורה כלשהי. כי האדם טוב לו מעצם זה ... יש בו חיסרון. כי כל צורה, חסרה את שאר הצורות. ואם האדם מחובר למקום שבו אין שום צורה, דהיינו, האחדות, אז תמיד טוב לו באמת, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי. או שהאדם נמצא בעולם של נפרדות, שבו כל צורה חסרה את כל שאר הצורות, דהיינו, כל צורה חסרה את אחדות הצורות, שהיא האחדות של המציאות, ששם אין שום צורה כלל. ובסיכומו של דבר, או שתמיד טוב לך, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי ... לאדם בכל מקרה, כל זמן שהוא בעולם הצורות. או שהאדם הוא איש אמת, ועל ידי האמת הוא חווה את אחדות הצורות, שאז האדם טוב לו תמיד בטוב אמיתי וכולי.