תקציר⬅ ... שמתנגדים לרצונו העצמי. כי כל מה שקרה קורה ויקרה במציאות כולה, זה הכל רצונו העצמי של האדם. ומצד האמת, הכל מושלם ממש. ויש באדם חוצפה, שמעיזה לשקר ולומר שיש נפרדות וחיסרון מהשלמות. והאדם סובל בגלל החוצפה הזאת, שהוא מעיז לשקר לעצמו ולחשוב שיש נפרדות, למרות שבאמת יש אחדות. והנפרדות שבאדם, מתחצפת לאלוהות שבאדם ומתנגדת לרצון האלוהי של האדם. כי החלק האנושי שבאדם, הוא מתחצף לחלק האלוהי של האדם, שהוא זה שמחליט מה קורה במציאות. והאדם לא מרגיש שהוא המלך המושלם, רק בגלל החוצפה ועזות הפנים שיש לו, לשקר ולומר שיש נפרדות וחיסרון. ועל האדם, לחזור ולהיות המלך, על ידי זה שהוא ישתמש בחוצפה שלו, ויעמוד נגד אותם אלילי שקר, שהם המחשבות שיש בתוך האדם. ועל האדם לא לפחד מהשקר וממצח הנחש, אלא להיות חצוף ועז פנים כנגדו, ולעמוד נגדו עם מצח הרצון (כפי שביארתי במקום אחר), ולבטל את השקר, על ידי חוצפה של אמת. כי השקר, הוא כולו עזות פנים. כי כל הקיום שלו, הוא רק בגלל עזות הפנים שלו. שהוא מולך, בלי שיהיה כתר על ראשו. שהנפרדות אין לה שום חיות עצמית כלל, אבל היא מולכת, כאילו היא עצמה המלך. והמלכות שלה, היא על ידי חוצפה. והמלכות האמיתית נמצאת בגלות. כי המלכות של האחדות, נסתרת מהאדם. ועל ידי זה שהאדם משתמש בחוצפה שלו, על ידי זה הוא שוחט פרות טמאות. כי הוא לוקח את כל האמונות והשקרים החצופים ... לעולם, היא רק על ידי זה שהאדם מוציא להורג את כל הדעות שלו, ללא כל רחמנות וללא כל חמלה. והאדם צריך לרחם על עצמו באמת, ולהבין, שכל זמן שהוא נאחז בתפישה של נפרדות, הוא סובל לנצח. ועל האדם להיות רחמן על נשמתו, ולהתאכזר ולקחת את כל האכזריות והשנאה והכעס שבתוכו, ולהפנות אותם אל מול השקרים שבתוכו. ועל האדם לא לחמול ולא לרחם ולא להשאיר שבויים משום סוג שהוא, ממחשבות השקר של עצמו. ועל האדם להרוג גם ילדים קטנים שנראים חפים מפשע, ... כאשר הוא עדיין בשורשו, ללא כל רחמנות כלל. ועל האדם להשמיד כל צאצא וכל צורת ביטוי של השקר ושל הרע, גם אם הוא עצמו עדיין לא רע, אלא הוא רק צאצא של הרע ושל הנפרדות בשורשה. כי יש רע בכוח ויש רע בפועל. והרע בפועל, הוא זה שהאדם מבין את הרע שלו, ושממנו האדם ניזהר. אבל יש גם רע בכוח, דהיינו, פוטנציאל של רע, שהוא עוד לא יצא מהכוח אל הפועל. ושורש כל הצרות שבעולם, הוא לא הרע בפועל, אלא הרע בכוח. כי הרע שהוא בפועל, הוא מוגדר, והאדם יודע ... גם הרע בשורשו, הוא כולו באחדות עם הטוב המוחלט. שהוא מתגבר על הלבוש הרע, ומגלה את השורש של האחדות הטובה). וכל זמן שהאדם מחובר לשורש הרע, דהיינו, לתפישת נפרדות שגויה, הרי שכל התכונות הרעות שיש בעולם, כולן קיימות באדם בפועל ממש, גם אם האדם מטעה את עצמו, ושהוא לא רואה כיצד הוא עצמו מבטא בפועל את כל המידות הרעות שיש בעולם. כי לדוגמא יש כאלו שנדמה להם שיש בהם רחמנות, וכל הרחמנות שלהם היא כולה אכזריות מצד האמת, וכיו"ב דוגמאות ... ואחרי שהאדם זוכה להשגת מחוייב המציאות, אז על ידי זה נעשית תחיית המתים, וכל אותם אלילים ושקרים שהאדם השמיד אותם, עכשיו כולם קמים לתחייה מחודשת ולחיי נצח . כי הנפרדות והשקרים והאלילים ועמלק והספקות והרע, הם כולם טובים מאוד (עם הדגשה על המילה מאוד, שיש לה בעצם גם משמעות חיובית מאוד וגם משמעות שלילית מאוד. ע"ע טוב מאוד מהו?). ולכולם זכות קיום, כל זמן שהם מחוברים אל האחדות של המציאות. ומצד האמת, אין שום מלחמה כלל בין האחדות לבין הנפרדות. והמלחמה כולה מתרחשת רק בתוך הנפרדות בלבד. וכאשר הנפרדות מנצחת את עצמה , דהיינו, כאשר השכל, מנצח את עצמו ומצליח לחסל את הגרסה הנמוכה שלו, אז מתגלה השכל הגדול, שבו הכל אחד, ושבו הספקות והאמונה והנפרדות, הם כולם טובים מאוד, כי הם הרחבה של האחדות של המציאות. וגם אז, האדם עדיין מחובר לשורש של הרע, שהוא שורש הנפרדות. אלא, שאז האדם מחובר עמוק יותר, מאשר שורש הנפרדות והרע, אל המוחלט והאחדות, שהוא עצמו השורש של שורש הרע והנפרדות. וכאשר האדם מחובר לשורש הראשון, אז הכל אחד ויש שלום אמיתי. ומצד האמת, האדם תמיד מחובר אל האחדות, שהיא שורש הכל. וגם כאשר האדם כולו רע, עדיין הוא כולו באחדות עם הטוב המוחלט, שאינו תלוי בצורה כלשהי. אלא, שהאדם לא חווה את זה. ועל ידי הבנת הדבר על בוריו באמת, על ידי זה ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום שהיא עצמה הישות הראשונה, ששם אין שום נפרדות כלל. ומנקודת מבט מסוימת, גם האחדות הראשונה של המציאות, גם היא נמצאת בתוך אחדות גדולה יותר. אבל האחדות הגדולה יותר, היא ישות אחת ממש, עם האחדות החיצונית ביותר של המציאות, שהיא הפנימית ביותר, של הנפרדות שלנו. והמציאות שנמצאת מחוץ למציאות שלנו, היא לא יותר או פחות אמיתית, מאשר המציאות שלנו. אלא, היא מציאות שקיימת במקביל בו זמנית, באחדות מוחלטת, עם המציאות שלנו. וגם המציאות של החלום קיימת, וגם המציאות שמחוצה לה קיימת, והכל אמיתי ... הראשונה, אין שום תודעה עצמית כלל. כי התודעה נמצאת באחדות, עם כל שאר הדברים. והאדם לפעמים, כן מתעורר אל האחדות של המציאות. במובן, שהאדם לפעמים פחות חווה את הנפרדות של המציאות שלנו, וחווה יותר את החוויה, שבה הדברים השונים הם ישות אחת ממש. ובכל פעם שהאדם חווה ששני מצבים שונים, זהים בצורה כלשהי אחד לשני, זה סוג של חווית האחדות ושל התעוררות. וכמובן שיש כאן עוצמות שונות וכולי. ומי שרוצה להתעורר ... איך היש מתהווה מתוך האין, על ידי זה בסוף הוא יראה, שהכל אחד. והאדם יצא מחוויית השינוי והזמן, ששם ורק שם שייך לשאול את השאלות האלו. שהאדם שואל איך נוצרו הנפרדות והשינוי, ואז האדם רואה שהכל אחד ממש, ושאין שום שאלה כלל. ועוד באותו עניין נוסיף, כי בשעת החלום, האדם חווה מציאות ממשית לגמרי, שהיא באמת מתרחשת בעולם מקביל לעולם שלנו. כי למרות שבמציאות שלנו, האירועים האלו לא "באמת" מתרחשים, הרי שהם ... טובים, דהיינו, משתמש בשכל טוב, אז הוא זוכה לחלום מתוק. שהוא יודע שהוא בתוך חלום, וחווה גם רק את האחדות של המציאות וגם גם את האחדות של המציאות וגם רק את הנפרדות של המציאות וכולי. אבל מי שהוא רחוק מהאמת של האחדות, וקרוב לשקר של הנפרדות, אז החלום שלו הוא חלום בלהות על ידי השדים, שמתעללים בו, שהם הרצונות של האדם שמתעללים בו. וכאשר האדם מבין את כל הנ"ל, אז גם חווית הבחירה החופשית שלו משתנה, וגם חוויית המקום והזמן, משתנות גם הן ועוד. ומי ש לא יודע שהוא בתוך חלום עצמי ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... שעל האדם להבין, שכל זמן שהוא לא השיג את האמת המוחלטת, הרי שהוא לא יכול להיות בטוח בשום דבר, גם לא בכך שהוא טועה או דובר אמת. כי האמת והשקר, הם ביחס למוחלטות של המציאות. ששם, אין אמת ושקר כלל כישויות נפרדות, אלא כישות אחת ממש. כי שם, הכל אחד ממש. ויש מי שחושב שהוא איש אמת, והוא בכלל טועה. ויש מי שחושב שהוא איש אמת, בכך שהוא חושב שהוא טועה. והוא בכלל טועה, בכך שהוא חושב שהוא טועה. משום שהוא בכלל דובר אמת. ובכל מקרה, כל זמן שהאדם לא השיג עדיין את הבנת המוחלט, האדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר כלל, גם לא בכך שהוא טועה או דובר אמת. וגם לא בכך, שהוא לא בטוח בשום דבר. כי אולי הוא כן בטוח במשהו, והוא לא יודע זאת?! כי האדם תמיד ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... הוא עדיין לא תלמיד של אמת, אפילו לא בתוך בחינת תלמידי הטעות. כי החכם האמיתי (שהוא בחינה אחת עם השכל האמיתי), הוא מלמד את האדם, שכל שהוא נפרד מכל השכל שיש בעולם. ושהוא לא דומה לשום שכל שיש בעולם, בשום צורה שהיא. כי כל השכל שיש בעולם, הוא שכל של נפרדות. שכל אחד מהשכלים שבעולם, מפריד את עצמו ומגדיר ומבדיל את עצמו, משאר השכלים ששונים ממנו ומנוגדים והפוכים לו. אבל החכם האמיתי, הוא מלמד את האדם שכל אחר לגמרי. שכל שנמצא מחוץ לכל השכלים שבעולם, שכל שמכיל בתוכו בשלמות מוחלטת, את עצמו וגם את הניגודיות של עצמו, כישות אחת ממש. וכל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, הרי ... מי שהוא איש אמת, הוא מעניק מטובו, רק אחרי שהוא אינו חסר את התוצאה של מעשיו כלל. כי השלמות נמצאת בתוכו בכל צורה של המציאות, בלי להיות תלוי בצורה כזו או אחרת. ולמה שהוא ישפיע מטובו, אם הוא לא חסר את השפעת טובו? תשובה: מאותה הסיבה שהאחדות מתהווה אל הנפרדות (ז"א, בלי להבין את המציאות כולה, אי אפשר להבין את המניע האמיתי של החכם האמיתי). ואיש אמת, הוא מעודד את האדם לכפור בדבריו, דהיינו, להטיל ספק בדבריו, מתוך השתוות. שהאדם ייקח את כל דברי החכם, ויחקור וידרוש, האם זו אכן האמת? ואולי ההפך הנכון הוא האמת? ועל האדם לברר, מה הן הנחות היסוד של השכל של החכם. ועל האדם לבדוק, האם הנחות היסוד האלו, נכונות או לא? ועל ידי זה ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... את המציאות, הוא חושב בטעות שלהבין את המציאות, פירושו לעשות משהו ממשי בעולם הגשמי והחיצוני שלנו. והאדם מנסה לשנות את מעשיו ואת דרכיו, בעקבות השכל של האחדות. והאדם הוא טועה ויישאר טועה, עד שימאס לו לשקר ולהטעות את עצמו. כי יש אחדות שקרית, שהיא הניגוד של הנפרדות. וכאשר האדם מתחבר לאחדות השקרית, אז הוא מתחיל לשנות את המעשים שלו כאן בנפרדות. כי האחדות השקרית, היא לא מכילה בתוכה את כל צורות המעשים של האדם, והאדם משנה את מעשיו, בעקבות השכל של האחדות השקרית, שבה הוא נאחז. וכמובן שאחדות שקרית, היא גרועה כמו כל דבר אחר. כי גם היא צמצום וגבול, שאינו מכיל בתוכו את כל הצורות כולן. והשכל של האחדות האמיתית, הוא נמצא מחוץ לכל הדברים, והוא הבנה (ולא אמונה או מחשבה) עמוקה ואמיתית של ... מתבונן על קיומו העצמי, רק אז הוא חווה אותו אחרת, אלא הכוונה היא, שההבנה הזאת היא כ"כ עמוקה, עד שהאדם לא יכול לחוות שום דבר, בלי לחוות קודם לכן את החוויה העמוקה של האחדות. וכאשר האדם נמצא באחדות, אין אצלו שום מחשבה, דיבור, מעשה, רגש, תחושה, או רצון או כל נפרדות שהיא, בלי שהוא קודם לכן, תמיד באופן מוחלט ורציף, לפני תוך כדי וגם אחרי, חווה תמיד את האחדות של המציאות, ללא כל הפסקה וללא כל מאמץ שהוא. ומי שרוצה להשיג את השכל ואת החוויה הזאת, עליו להבין מה הוא לא מחפש. ועל האדם להבין שהוא לא מחפש ולא רוצה לחפש, שום צורת חשיבה, ששוללת ושלא מכילה בתוכה, את כל צורות החשיבה האפשריות באשר הן. ועל האדם ... לחפש הגדרות ששוללות את הניגוד שלהן, אלא במקום זה על האדם לחפש אך ורק הבנה של אמת בלבד. והאדם לא צריך לשנות שום דבר במעשיו החיצוניים. והאדם צריך להפסיק להיות חמור ולחשוב על מה שהוא צריך לעשות או לא לעשות. שאת זה כן צריך לעשות האדם ברמה החיצונית שלנו של הנפרדות, שיש בה טוב ורע, ועל האדם כן להתבונן מה קורה איתו ועם מעשיו. אבל על האדם להבין, שחווית האחדות של המציאות, תבוא רק ואך ורק מתוך הבנה מוחלטת של המציאות. כי מצד האמת, הכל אחד, והיש והאין הם אחד. ורק מי שמתבונן בדבר הזה באמת, רק הוא חווה את זה באמת. ונסכם, כי מי שמחפש את האחדות בעולם החיצוני שלנו, מוצא רק אחדות של שקר, שהיא גרועה, כמו כל ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... המציאות. והמציאות היא אכזרית וקשה ביותר, וכל רצונה הוא, שהאדם יסבול (כי הסבל של האדם, הוא המשלים, של השלמות האין סופית שלה. והצמצום, משלים את האין סוף. וכל זה, רק מנקודת מבט של נפרדות). והמציאות גורמת לאדם שיסבול, על ידי זה שהיא מחייה ומהווה ומקיימת את הישות העצמית של האדם. כי הסיבה שהאדם סובל, היא רק בגלל שהתודעה העצמית הנפרדת שלו קיימת. וכל זמן שהאדם מודע לקיום העצמי שלו, הוא סובל. משום שהוא חסר, את מה שנפרד ממנו. והאדם החזק והגיבור ביותר בעולם, הוא ... האדם לא יכול לבחור להעלים את עצמו ולהפסיק לסבול. והמציאות כולה, רוצה שהאדם ירגיש רע . ולשם כך היא יוצרת ומסובבת את האדם, בכל זמן ובכל מקום (כפשוטו), בחוויה נצחית ואין סופית של נפרדות. והאדם לא יכול להשתחרר מחוויית הנפרדות הזאת של המקום והזמן, בשום צורה שהיא. וכל חווית נפרדות, היא חווית סבל. כי ההפרדה, היא צמצום. והצמצום, הוא חסר את השלם, ולכן האדם סובל. והאדם לא יכול להיפטר בשום צורה מחוויית הנפרדות של ה"אני" שלו. ובכך שהאדם מנסה להסיר מעצמו את האחריות לגורלו, בכך האדם לא פותר את צרותיו בשום צורה, אלא הוא רק מחזק את צרותיו. ובכך שהאדם מנסה לטעון, שאין לו בחירה להתנגד לחוויית הנפרדות של המציאות, בכך האדם רק מעמיק את האחיזה של הנפרדות, בייאוש שלו להיפרד ממנה. (הסרת אחריות, מחזקת את תחושת הייאוש של האדם, שחושב בטעות, שהוא לנצח יסבול). ועל האדם להבין ולדעת, שאין שום ייאוש בעולם כלל. ואין שום יאוש בעולם כלל, משום שאין שום שקר בעולם כלל. והייאוש, הוא רק בגלל שהאדם משקר את עצמו סתם ובלי סיבה. כי האדם משקר את ... הוא אלוהים, הרי שהוא שולט בכל מה שהיה הווה ויהיה תמיד, איתו עצמו כצמצום וגם עם כל אחד אחר, בכל מקום ובכל זמן. והאדם, הוא אלוהים, שמצמצם את עצמו (בזמן הווה), לתוך גוף גשמי של נפרדות וכולי. ועל האדם להבין, שמרכז הכוח של העולם כולו, ושנקודת המרכז של כל העולמות כולם, שהיא זו שמחייה את כל העולמות כולם, נמצאת בתוכו . ועל האדם לדעת, שבכלל העוון של כפירה באלוהים, נכללת הכפירה של האדם בעצמו. כי אמונה באלוהים שנפרד ממך, היא בעצם כפירה באלוהים האמיתי שבתוכך. ומי ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... על האמת המוחלטת, שהיא הדבר שהוא חסר כל הגדרה, והוא החיבור של היש והאין כישות אחת, שזאת האמת המוחלטת. ונמצא אם כן, כי השקר הגדול ביותר, הוא ישות אחת, עם האמת הגדולה ביותר. וכל דיבור שיש בעולם, הוא מעורב אמת ושקר. כי הוא גם אמת מנקודת המבט של הנפרדות, אבל הוא גם שקר מנקודת המבט של האחדות. כי מנקודת המבט של האחדות, הכל אחד ממש, וכל ההגדרות הן לא האמת הפנימית, אלא רק אמת חיצונית בלבד. ולכן כל דיבור בעולם, הוא גם אמת וגם שקר. ובשורש, הכל אחד כנ"ל. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... כלשהי מהישות של השולחן. ובכלל זה, גם לדוגמא ישות שהיא רק תיאור של השולחן, כגון שולחן גדול / שולחן חזק, וכיו"ב, כל דבר שהוא אינו הישות המקורית עצמה בלבד. כי כל ישות קיימת בפני עצמה. וההעדר של הישות, הוא כל ישות שהיא נפרדת ממנה. וכל הדברים שיש בעולם ששונים מישות כלשהי, הם ההעדר המוחלט של אותה הישות. כי בשורש של המציאות הכל אחד ממש. ובנפרדות שלנו, כל ישות קיימת בנפרד בפני עצמה. וכל ישות, דוחקת את קיומן של כל שאר הישויות. וכאשר אנחנו מדברים על כך שכל ההפכים הם אחד, הכוונה היא לומר שאפילו הדברים שנראים כמנוגדים מצד מהותם, גם הם אחד. ובכלל זה נכלל, שהכל אחד ושכל הצורות הן אחד. ואפילו הצורות שמנוגדות זו לזו, כגון ה"יש" וה"אין", שהן צורות שמנוגדות זו לזו, גם הן אחד. אבל כל הישויות הן ישות אחת בשורשן, גם אם ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... האדם ישתגע. כי ע"פ החוקיות של הסיבה תוצאה, לא רק שהדבר אינו אפשרי, אלא שבכל פעם האדם יותר ויותר מתחזק אצלו הטוב הזה. ואע"פ שהדבר אפשרי שהאדם ישתגע באופן אקראי ויחזור לשכל של הנפרדות של העולם שלנו, הרי שכאשר האדם נמצא בשכל של האחדות, אין לו עם זה שום בעיה כלל. משום שכאשר הכל אחד, ממילא אין שום רע, גם לא רק בשכל של הנפרדות. ורק מנקודת המבט של הנפרדות, השכל של האחדות, טוב יותר מאשר של הנפרדות. אבל מנקודת המבט של האחדות, השכל של הנפרדות, הוא אחד עם האחדות, והוא טוב אמיתי ממש. כי הטוב של האחדות, הוא טוב אמיתי שאינו תלוי בצורה החיצונית של השכל. ולכן, כאשר האדם נמצא בשכל של האחדות, אין לו שום חשש ופחד לאבד את הטוב שלו, שהוא השכל של האחדות. משום שמנקודת המבט של השכל של האחדות, גם השכל של הנפרדות, הוא טוב אמיתי ממש. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... הידיעה הראשונה והמוחלטת. וכאשר האדם עוקר את כל הלבושים החיצוניים, אז בסופו של דבר האדם מגיע אל השורש האחרון, שהוא חסר כל הגדרה, חסר כל משמעות, כלום / שום דבר, שאותו האדם לא יכול לעקור, גם לא עם השכל וגם לא בלי השכל. כי בסוף התהליך, האדם מגיע להבנה שכלית, שאומרת שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין בשכל שלו, שלמרות שהעולם שלנו מלא בנפרדות, והכל נראה כנפרד זה מזה והיש נפרד מהאין וכיו"ב, אעפ"כ הכל שלם מושלם והכל אחד. ואת זה האדם מבין בשכל שלו, ב כל השכל שלו. כי הרבה אנשים מבינים בשכל שלהם שהכל אחד, אבל הם מבינים את זה רק מנקודות מבט מסוימות. אבל בשלמות השכל, האדם מגיע למצב שבכל מקום שעליו הוא מתבונן עם השכל שלו, הוא רואה עם השכל שלו, שהכל אחד. דהיינו, כל השכל כולו, אומר שהכל אחד. ומאחר שהאדם מחפש את האמת המוחלטת, עכשיו עליו לנסות להבין ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...