ובו יתבאר, איך לזכך את הרצון, ואיך להביא את עצמך למצב, שבו באמת תרצה רק את האמת?
וכפי שכבר ביארתי, מי שרוצה להיות מאושר באמת, עליו להבין את המציאות באמת. וזה אפשרי, רק על ידי רצון אמיתי באמת, להבנת המציאות כפי מה שהיא באמת. אלא שכל מי שיתבונן אל תוכו בעין אמיתית, יראה כי הוא לא באמת, רוצה את האמת כפי מה שהיא. כי לאדם חשובים עוד דברים, מלבד ידיעת האמת.
והשאלה הנשאלת היא, איך יביא האדם את עצמו למצב ההכרחי לידיעת האמת, שהוא רצון אמיתי ויחיד לידיעת האמת?
כי כל זמן שיש לאדם עוד רצון כלשהו, מלבד הרצון להבין את האמת, הרי שהאדם הוא גם שקרן. כי הוא לא באמת כל כולו רוצה את האמת, אלא רוצה משהו אחר שהוא אינו האמת.
ועל האדם להתבונן אל תוכו ולשאול את עצמו, למה בעצם הוא רוצה להבין את האמת? ועכשיו שכל אחד יעצור לרגע אחד, וישאל את עצמו, למה באמת, הוא רוצה להבין מהי האמת, ומה בכלל אכפת לו מהי האמת? והאם כאשר האדם היה ילד קטן, באמת עניינה אותו האמת? ומה בכלל אכפת לאדם מה האמת, ואת מי זה בכלל מעניין? והאם באמת, הוא רוצה רק את האמת?
ומי שיעשה זאת, יגלה שיש לו הרבה תשובות (ואולי קצת תשובות), למה הוא רוצה להבין את האמת. וכמובן שכל התשובות הן תשובות שחושפות את חוסר האמת של האדם. כי האדם חושב שהוא יצליח לשקר את המציאות. אבל את המציאות אי אפשר לשקר, והשקרים של האדם נוקמים בו, כפי רמת השקר שבה הוא חי.
כי כל זמן שיש לאדם תשובה כלשהי, לשאלה למה הוא רוצה להבין את האמת, הרי שהאדם הוא לא איש אמת. והאדם משקר את עצמו, בכך שהוא אומר שהוא רוצה להבין את האמת, משום שהוא לא באמת רוצה את האמת, אלא האמת משמשת את האדם, כקרדום לחפור בו.
והאדם, מספר לעצמו שהאמת מעניינת אותו ושחשוב לו לברר את האמת. אך באמת חשובים לאדם דברים אחרים, שבירור האמת הוא רק אמצעי של האדם. כי כל זמן שיש לאדם סיבה, מדוע הוא רוצה להבין את האמת, הרי שבעצם האמת, היא רק אמצעי אצלו להשגת תכלית אחרת, והרי שהאדם לא באמת רוצה לדעת את האמת, אלא רוצה משהו אחר.
כי הטועה, הוא נאחז בלבוש החיצוני. ומי שהוא טועה, נדמה לו שהוא רוצה את הרצונות החיצוניים והסופיים שלו. אבל מי שיש שכל אמיתי, הוא מבין שמה שהוא באמת רוצה, זה את הרצון הפנימי שלו, שהוא זה שמניע את האדם, לרצות את הרצונות החיצוניים שלו.
וכך גם לגבי עניין חיפוש האמת, שהאדם מטעה את עצמו וחושב לעצמו שהוא מחפש את האמת, ואח"כ הוא מתפלא למה הוא לא מוצא אותה. אבל מי שהוא מברר את האמת, הוא מבין מיד שכל זמן שיש לאדם מטרה כלשהי מדוע הוא מחפש את האמת, הרי שהוא לא באמת מחפש את האמת, ולכן אל לו לאדם להתפלא מדוע הוא לא מוצא אותה.
כי השקר והאמת הם שני הפכים. ואת האמת אפשר לקבל, רק כאשר האדם רוצה אותה באמת. והשקר והטיפשות שונאים את האמת. וכל זמן שהאדם משקר את עצמו, דהיינו, שהוא רוצה לדוגמא להיות מאושר, והוא משקר את עצמו שהוא רוצה להבין את המציאות, כאשר בכלל הוא מחפש משהו אחר, הרי שהשקר הזה עצמו מרחיק את האדם מהאמת. ואי אפשר להתקרב אל האמת, בדרך של שקר או של אמונה וכיו"ב, כי אלו הפכים ממש.
והאדם, מחפש את האמת, בדרך של שקר. כי האדם מטעה את עצמו שהאמת מעניינת אותו, ואז הוא מחפש את האמת, עם הרצון השקרי שלו. למרות שבכלל האדם לא אכפת לו מה האמת, אלא אכפת לו להרגיש טוב וכיו"ב. ואיך יצליח השקרן, להבין את האמת בדרך של שקר?! ולכן כמובן, אנשים רחוקים מהאמת, משום שהם מחפשים אותה, אבל לא באמת.
וכמובן שבתוך כל אדם יש גם רצון לדעת את האמת, למען ידיעת האמת, בלי שום אינטרס, גם אם זה יעשה לו רע. כי אם לא כן, היה האדם מרגיש טוב, על ידי זה שהיה משקר את עצמו, שהכל כרצונו. אלא שהרצון לידיעת האמת, גורם לאדם להרגיש רע. והאדם גם רוצה את האמת, גם בלי שום תועלת עצמית. וכפי שביארתי את כל זה, במקום אחר.
ולחפש את האמת באמת, פירושו, כאשר הסיבה והתוצאה מתאחדים (שזו בחינת אחדות הזמן של המציאות, שהסיבה = תוצאה). דהיינו, שהסיבה שהאדם מחפש ורוצה להבין את האמת, היא כדי להבין את האמת. שהתוצאה של הבנת האמת, היא גם הסיבה היחידה, שלמענה מחפש האדם את האמת.
ויש לאדם כוח רצון. ובכח הרצון של האדם, האדם רוצה רצונות שונים. והאדם רוצה להיות מאושר בשלמות, כי אושר שהוא לא בשלמות, הוא גם סבל של ממש. וכדי להיות מאושר בשלמות, לשם כך צריך להבין את המציאות בשלמות. וכדי להבין את המציאות בשלמות, לשם כך צריך בשלמות לרצות להבין את המציאות בשלמות.
וכל זמן שיש לאדם עוד רצון אחר כלשהו, מלבד רצון אחד יחיד ואמיתי לדעת את האמת, הרי שרצונו אינו אמיתי. כי כל זמן שיש נפרדות, הרי שיש לה שורש וסיבה שקודמת לה. וכל זמן שיש אצל האדם יותר מאשר רצון אחד ויחיד, הרי שיש סיבה אחרת, שקודמת לרצונות הנפרדים שלו. כי הנפרדות, היא תוצאה של סיבה אחת של אחדות.
וכל זמן שיש לאדם עוד רצון כלשהו, מלבד הרצון להבין את האמת, הרי שהרצון של האדם להבין את האמת, הוא לא הרצון החזק ביותר. כי הרצון החזק ביותר, הוא רצון אחד ויחיד שנמצא לפני כל הרצונות, לפני הנפרדות של הרצונות. ואם האדם מנסה לדעת את האמת, באמצעות אחיזה שלו ברצון שלו להבין את האמת, ברמה של רצון של נפרדות, דהיינו, רצון שהוא סופי שאינו שלם, הרי שזהו לא רצון של אמת, כי יש סיבה אחרת שקודמת לו.
ורצון של אמת, הוא רצון אין סופי. ואין דבר העומד בפני הרצון. וזהו רק כאשר הרצון, הוא רצונו של אלוהים (הכוח הראשון). ורצונו של אלוהים, הוא רצון אין סופי, שלא קודמת לו שום סיבה אחרת. ושום דבר שבעולם, לא יכול לעמוד כנגד רצון שכזה, משום שהרצון הזה הוא זה שיוצר את העולם. וכאשר יש לאדם רצון אין סופי, הרי שאין דבר העומד בפני הרצון כפשוטו ממש. ואז האדם מקבל את כל מה שהוא רוצה בשלמות.
ורצון אין סופי, הוא רצון שממלא את האדם בשלמות. דהיינו, שכל הרצון של האדם, כולו ממוקד רק בדבר אחד ויחיד. כי כל זמן שהאדם רוצה יותר מאשר דבר אחד, הרי שהרצון של האדם הוא סופי, כי יש סוף וגבול לרצון שלו. אך כאשר כל הרצון של האדם, ממוקד רק בדבר אחד בלבד, עד שכל הרצונות של האדם מתבטלים לגמרי ממש, הרי שאז הרצון של האדם הוא אין סופי, כי אין לו סוף וגבול, שהוא רצון פשוט.
וכאשר האדם רוצה ברצון אין סופי להבין את האמת, אז כמובן הוא מקבל את מה שהוא באמת רוצה, שזה להבין את האמת ולהתאחד איתה. כי לאדם נדמה, שהוא רוצה להיות מאושר. ולהיות מאושר, פירושו להיות באחדות עם המציאות. וידיעת האמת, היא זו שאחראית לאחדות של האדם עם המציאות. כך שיש אחדות בין להרגיש טוב באמת, לבין לדעת את האמת באמת.
והשאלה הנשאלת היא, מאחר שהאדם מבין, שכדי להבין את המציאות באמת, לשם כך הוא צריך רצון אין סופי להבין את המציאות באמת, שזה ורק זה נקרא רצון של אמת, ובלי זה האדם הוא מרחיק את עצמו מהאמת של המציאות. אז ממילא השאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם, להביא את עצמו לרצון אמיתי ואין סופי לידיעת האמת?
והתשובה היא, כי על האדם לעשות בירור של הרצון העצמי שלו. כי הרצון הראשון של האדם, הוא רצון אין סופי שעליו נשענים כל הרצונות של האדם, ושממנו נובעים כל הרצונות של האדם. (ובסוף הדרך יבין האדם, כיצד הרצון הפנימי שלו לידיעת האמת, כיצד הוא מלובש בכל הרצונות החיצוניים שלו. כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ומי שיש שכל אמיתי, הוא מבין שמה שהוא באמת רוצה, זה רק את הרצון הראשון הפנימי ביותר שלו. כי כל שאר הרצונות של האדם, הם רק לבושים ואמצעים, להשגת הרצון הפנימי של האדם.
וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, אז מי שרוצה להתחבר לרצון הראשון, שהוא הרצון האין סופי האמיתי שלו, לשם כך עליו לחקור ולגלות, על מה נשענים ומהיכן נובעים, כל הרצונות שלו.
ובפשיטות, על האדם לשאול את עצמו, מה הסיבה שבגללה הוא רוצה את הרצונות שלו. ועל האדם לנסות להבין, מדוע הוא רוצה את הרצונות שלו, ומדוע דווקא בצורה כזו ולא אחרת וכולי. ועל ידי השאלות האלו, על ידי זה מתברר אצל האדם מה באמת הוא רוצה.
כי הטועה, לא באמת יודע מה הוא רוצה ומה התכלית שלשמה הוא עושה את פעולותיו. ומי שחושב בהיגיון, הוא מבין, שראשית כל עליו להבין מה באמת הוא רוצה. וכל זמן שלא ברור לאדם מה באמת הוא רוצה, אז למה בכלל הוא משקיע משאבים להשיג את רצונותיו, כאשר הוא בכלל לא בטוח שהוא רוצה אותם?!
והטועים, הם חושבים שהם יודעים מה באמת הם רוצים. אבל אף אחד לא יודע למה בכלל הוא רוצה את הרצונות שלו, ומהיכן מגיעים הרצונות שלו. ואם האדם לא יודע למה הוא רוצה את הרצונות שלו, ולמה יש לו רצון עצמי, הרי שהוא גם לא באמת יודע מה באמת הוא רוצה. כי הוא לא באמת מבין את הרצון האין סופי, שמניע את כל הרצונות שלו. (ואיך רצון אחד מלובש באין סוף רצונות משתנים, זהו עניין אחר וכפי שכבר ביארתי מקום אחר).
ועל האדם לחקור ולגלות, מה הסיבה שבגללה...
050-3331-331