... האדם שחווה את עצמו, כאדם נפרד משאר המציאות. שזאת חווית השלמות, שבתוך הנפרדות, שיש בה דבר והיפוכו. ויש גם עוד חוויה אחרת, שהיא חווית השלמות ... ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אח"כ כשהאדם חוזר אל הנפרדות, אז יש לאדם את חווית השלמות של הנפרדות, שבה האדם חווה את עצמו, גם כאדם וגם כאלוהים וכולי כנ"ל, ואעפ"כ ...

... כאשר האדם רוצה את מה שקיים, גם זה חוסר שקט נפשי באמת. והמשך הבשורה הרעה הוא, שלכל הבעיות בעולם אין שום פתרון, מלבד פתרון אחד ויחיד שבו האדם מבין שהכל מושלם, ואז חווית הנפרדות של האדם נעלמת, ואיתה נעלמות כל הבעיות כולן. והבשורה הרעה היא, שבלי שהאדם יקבל שכל ויבין שהכל אחד, בעוצמה כ"כ חזקה עד שחווית הנפרדות שלו תיעלם, בלי זה האדם ימשיך גם לסבול בכל מקום ובכל זמן לנצח נצחים. והבשורה הטובה היא, שלכל הבעיות שיש בעולם יש פתרון אחד ויחיד. שזו בשורה ...

... / לחשוב / להיאחז בצורה כלשהי. כי בנקודת האמת שהיא מחוייב המציאות, שם אין שום נפרדות ושום ישות כלל. ולכן, אי אפשר לפחד ולסבול באמת. וכל מי שסובל ומפחד, הרי שזה רק משום שהוא טועה במשהו מהאמת. כי מי שיבין באמת, למה באמת הוא מפחד, ומי שיבין באמת, למה באמת רע לו, ... אין שם שום הפרדה כלל. אבל, כאשר אין שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד עצמו. כי בנפרדות שלנו, יכול להיות שטוב לאדם בטוב שקרי, בגלל סיבה כלשהי. כי כל טוב שהוא בגלל סיבה כלשהי, הוא טוב של שקר. שמנסה להידמות לטוב האמיתי, שאינו תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו, ואעפ"כ הוא כך. כי כאשר יש לאדם את השכל של האחדות, אז אצלו האחדות והנפרדות מתאחדות, והוא חווה את כל הנפרדות כרעה, כי אין בה שלמות. אבל בו זמנית, הוא חווה את כולה כטובה באמת, מצד זה שהיא באחדות עם האחדות. ושהנפרדות, היא כולה שלמות אמיתית, שלמות שהיא אחת, עם חוסר השלמות (צורה = מהות). ...

... או הכי רע? ובו יתבאר, האם כאשר הכל אחד, האם אז הכל טוב או רע? כי הרע הוא מחמת הנפרדות. כי כאשר הולך לאדם נגד רצונו, זה רע. ובכל מקום שיש חוסר התאמה, בין האדם לבין רצונו, זה רע לאדם. כך שכאשר הכל ... הנ"ל נראית הגיונית, היא יכולה להיות גם הפוכה כדלקמן. כי הטוב הוא מחמת הנפרדות. כי כאשר הולך לאדם כרצונו, זה טוב עבורו. ומהות הטוב, היא מילוי הרצון של האדם. ובלי שיהיה לאדם רצון, לא יכול ...

... שלו בשום צורה שהיא, משום שגם החכם האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד קיים ברמה החיצונית ועולם האחדות תמיד קיים ברמה הפנימית. והעולם הפנימי והחיצוני של האחדות והנפרדות, הם שניהם קיימים בו זמנית כישות אחת, למרות שהם נראים כסותרים במהותם זה את זה. ואצל מי שהוא טועה, אצלו, הנפרדות החיצונית של העולם שלנו והצורה שבה הוא מתנהל, היא מצטיירת אצלו כטיפשות וכשיא השיגעון וההפרדה. דהיינו, שהאדם חושב לעצמו, שהמציאות שלנו ... חושב שהוא היה מנהל את המציאות בצורה יותר חכמה, ממה שהיא מתנהלת בפועל. ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא מצטיירת עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר טוב מאשר טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי שהוא חכם אמיתי, בין אם זה אדם בשר ודם שהוא חכם אמיתי, ובין אם ... בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, בעיניו, להיות באחדות, פירושו לא להיות כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים. והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר לים, ובצדק. כי ע"פ השכל שמפריד בין היש לבין האין, הרי שכל ... ישות, של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של העולם שלנו, ובצדק כנ"ל, כי היא מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך אעפ"כ היא ישות אחת עם העולם שלנו, אז כאשר אדם כזה רואה שכל אמיתי וחכם אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של החכם האמיתי, אך היא אינה מתגלה בשום צורה חיצונית אצל החכם ... ובסיכומו של דבר, החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו ע"פ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות של ממש. ועל האדם לחפש את האמת המוחלטת, עד שהוא עצמו יהפוך להיות חכם אמיתי, ויבדיל בין טוב אמיתי ...

... לו עצמו וכולי. ובעולם החיצוני בלבד , בו החכם חי בעולם של הנפרדות שלנו (שאצלו הוא נמצא באחדות עם העולם הפנימי שלו, למרות שהם נראים כהפוכים ומנוגדים), ... שכל העולם כולו יהיה טוב באמת (ואעפ"כ, כל זה רק מצד עולם הנפרדות בלבד). וגם כמובן על ידי זה, שהוא עוזר לחכם האמיתי לעזור לו עצמו וכולי, כנ"ל. ועל האדם ... זהו צמצום הכרחי. שהחכם מוכרח להגדיר עבור האדם בשכל של נפרדות, איך להגיע לאחדות, שהאדם חושב שהיא נפרדת ממנו וכולי. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן ...

... שהוא מטעה את עצמו במשהו. כי השקר העצמי, יוצר את הקושי. ובלי שום שקר, אין שום קושי. כי השקר יוצר נפרדות, שיוצרת את הקושי. ובכל פעם שהאדם מרגיש, שקשה לו להבין את עצמו ולמצוא איזו הבנה לגבי המציאות, על האדם ...

... לא רוצה צורות מסוימות של המציאות. ואין האדם מרגיש רע כלשהו, אא"כ הוא לא רוצה את המציאות באשר היא. כי מי שרוצה את המציאות באשר היא, לא רע לו לעולם. (ובחיצוניות של הנפרדות, גם החכם האמיתי הולך אל הרופא ואוכל ושותה, כדי לדאוג לבריאות גופו. אך בפנימיות מחשבתו, אצלו הכל אחד ממש, ואין שום שינוי ...

... אלא שהכלום האמיתי, הוא המשהו הממשי, והמשהו הממשי, הוא הכלום האמיתי. וכאשר נדמה לאדם שהוא משהו ממשי, הרי שהוא בעצם חווה את עצמו כמו כלום אמיתי באמת. כי הנפרדות היא הכלום, מאחר שהחיות שלה היא האחדות, והיא רק השתקפות שלה בלבד. והעניין הוא, שמי שרוצה שקט נפשי נצחי ואמיתי, עליו לשנוא את הספקות ולאהוב את הוודאות. ...

... ומקום. כי יש זמן ומקום אין סופיים, שבתוכם יש הרבה צורות, שהם כל הדברים שקיימים, וכל האירועים שקורים וכולי. והאדם הוא לא יותר מאשר צורה כלשהי, שיש בתוך כל שאר הצורות והישויות, שנפרדות זו מזו, בצורתן במקומן ובזמנן, אבל באמת הן בעצם ...