... שום התנגדות כלל, והוא טוב אמיתי, שאינו תלוי בדבר ושלא נובע מצורה של
נפרדות, אלא מעצם השלמות של מהות המציאות. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי כאשר השכל שלם, ... כי כאשר האדם משתמש רק בשכל שלו, אז אין שום רע כלל. וכל תפישת וחווית
הנפרדות של האדם, היא רק בגלל האמונה שלו. שהאדם מאמין שבאמת הדברים מנוגדים אחד לשני ... כי האמונה היא שורש כל הרע. כי השכל אומר שהכל אחד, והאמונה אומרת שיש
נפרדות. ובשכל השלם, האדם גם רואה
נפרדות, רק שהיא עבורו מושלמת כאחדות. ונחדד, כי כאן בעצם הבנו כי השכל של האדם, הוא בכלל ... וכל זמן שהאדם לא משתמש רק בשכל שלו בשלמות , הרי שזו אמונה, שיוצרת גם
נפרדות ורע. ואפשר להסתכל על הדברים גם מנקודת מבט הפוכה, והיא, שאמונה היא שורש כל הטוב ... השכל של האדם, מבין שהכל אחד. כי כאשר אין שום שכל, אין שום הגדרה ושום
נפרדות כלל. ולכן, כאשר האדם משתמש בשכל שלו בשלמות, אז גם בשכל שלו הוא רואה שהכל אחד, ... האמונה של השקר היא טובה מאוד. כי האמונה מאפשרת לאדם לחיות בתוך
הנפרדות שלנו, ו"להגדיל" (במרכאות, כי היא מגדילה ולא מגדילה בו זמנית) את החוויה של האחדות. כי כאשר יש רק שכל, אין שום
נפרדות כלל ויש רק אחדות אחת אין סופית . כי האדם מלא כולו רק באחדות של המציאות. אבל כאשר יש גם אמונה, אז האדם יכול להאמין שיש
נפרדות, ולחוות גם בה את האחדות והשלמות. ויש אין סוף אפשרויות של
נפרדות. וממילא זה אומר שיש אין סוף, אין סוף חוויות של שלמות. ונוסיף עוד ונאמר, כי בשכל האמיתי, הכל אחד ממש. דהיינו,
שהנפרדות והאחדות הם אחד ממש. ואז ממילא אין שום חילוק בין שכל לבין אמונה. כי בשכל האמיתי, אפשר להבין
שהנפרדות היא
נפרדות והיא גם אחדות בו זמנית. ואז אפשר להיות
בנפרדות ובאחדות בו זמנית, ללא שום אמונה כלל. וכל זמן שהאדם לא מסוגל עדיין להכיל בשכל ...