אין דבר העומד בפני הרצון - השגת האין סוף ובו יתבאר העניין, שאין דבר שעומד בפני הרצון, ועניין השגת האין סוף, על ידי רצון אין סוף. ואין דבר העומד בפני הרצון, בתנאי שהוא רצון של אמת. ואמת היא אמת, ואין בה שום שקר כלל. וכל זמן שהרצון הוא לא רק של אמת, הרי...הוא ישות מצומצמת, מאחר שהוא נפרד מהאדם. זא אם נאמר שהאדם הוא אינו אלוהים, הרי שאלוהים עצמו חסר את האדם. ומשום כך לרצונו של אלוהים אין יתרון על רצונו של האדם, כי גם אלוהים הוא חלש כמו האדם ממש. וזה כמובן בא לידי ביטוי, רק כאשר גם האדם משתמש בכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. ומנקודת מבט נוספת שבה הנפרדות והאחדות הם אחד, מנקודת המבט הזו רצונו של האדם להתאחד עם המציאות, גובר על רצונה של המציאות שהאדם יהיה נפרד ממנה. וזה עצמו קורה כתהליך של המציאות. כי המציאות הכללית עצמה, פעם היא רוצה כך ופעם...

אמונה או שכל - אמונה, שהיא שכל שהוא אמונה כי לפעמים נדמה לאדם שהוא מאמין באיזה דבר, באמונה אמיתית בלי שום שכל. ועל האדם לדעת את האמת, שכל האמונות שלו והדברים שנראה לו שהוא בטוח בהם בלי שכל, הם כולם שכל, שהוא ככ שקרי, עד שהוא נראה לאדם ככ אמיתי, עד שהאדם...שזאת האמת, בלי שום שכל כלל, למרות שבאמת, הכל מבוסס על שכל שקרי. כגון לדוגמה אמונה באלוהים. שיש כאלו שנדמה להם שהם מאמינים באלוהים, בלי שום שכל כלל. וכאשר הם היו ילדים קטנים, הם עוד לא האמינו באלוהים, כפי כמה שהם מאמינים בו היום. ובכל יום, האדם המאמין, הוא מתחזק באמונה שלו באלוהים. וזה אפשרי, רק משום שזאת לא באמת אמונה, אלא שזהו שכל שקרי, שהוא אוסר על האדם לחקור ולגלות את שורשו, ולכן הוא נקרא אמונה, אך באמת זהו שכל לכל דבר ועניין. כי יש סיבה למה האדם מאמין באלוהים ולא באיזה מפלצת ספגטי מעופפת אחרת...

שכר ועונש - צדיק וטוב לו, רשע ורע לו - גיהנום וגן עדן ובו יתבאר עניין השכר והעונש, שיש במציאות. כי יש כאלו שנדמה להם, שהעולם הוא הפקר, ושאיש הישר בעיניו יעשה. ויש כאלו שנדמה להם שהעולם הזה הוא הפקר, ושמי שעושה רע או טוב, הוא יקבל את עונשו או את שכרו...והעברות של האדם, הן בעצמן נוקמות בו. והמצוות של האדם, הן עצמן השכר שלו. והמצוות או העברות, אלו השכלים שבהם נאחז האדם, והפירושים שלפיהם מבין האדם את המציאות. ומי שעושה עבירות, דהיינו, מפרש את המציאות בצורה שגויה, הוא מקבל את עונשו בזמן אמת, תוך כדי זה שהוא מפרש אותה בצורה שגויה. וככל שהאדם מפרש את המציאות, בצורה של יותר נפרדות, כך רע לו יותר. ומי שהוא צדיק אמיתי שעושה רק מצוות כל הזמן, הוא מבין ומפרש את המציאות, לפי מה שהיא באמת. ואז הוא מקבל את השכר שלו, בזמן אמת, תוך כדי זה שהוא מבין את המציאות...

מחשבות סותרות - דעות מנוגדות / מחשבות מתהפכות ובו יתבאר העניין שיש אצל האדם מחשבות שמתהפכות אצלו. שפעם אחת האדם חושב כך, ואחכ הוא חושב את ההפך, ואחכ שוב פעם האדם חושב בצורה אחרת וכולי. וזה העונש של האדם, שהוא לא מסוגל לחיות מתוך שקט נפשי. כי המחשבות...מנוגדות שלא נותנות לו מנוח. והדבר דומה לאדם שנמצא על מיטת עינויים, שכל אחד מושך את האדם למקום אחר, והעצמות של האדם מתפרקות מרוב כאבים. ומילא אם האדם היה מתפרק לגמרי, היה סבלו מפסיק. אבל המחשבות לא מפסיקות, כי הן ממשיכות להתהפך אצל האדם. והאדם לא מוצא מנוח לנפשו. והאדם סובל מדעות מנוגדות שיש בתוכו, רק בגלל שיש לו אמונה שקרית. כי השקר, הוא שורש כל הרע. והאמת שהכל אחד, היא שורש כל הטוב. וכאשר יש שכל של אמת, אין שום צורך ומקום לאמונה כלל, כי האמת ברורה ללא שום אמונה. ואמונה שקרית נמצאת, רק במקום שבו...

אמת מתוקה ושקר מר, או שקר מתוק ואמת מרה האמת המרה והרעה ביותר בעולם, היא מתוקה וטובה יותר, מהשקר המתוק והטוב ביותר בעולם. משום, שמהות האמת, היא הסכמה עם המציאות. ומהות השקר, היא התנגדות והתרחקות מהמציאות. כי האמת, היא תיאור המציאות כפי מה שהיא באמת,...שבאמת, היא רק משום שיש בה גם שקר, שהוא ממרר את חיי האדם. והשקר מתוק, רק בזכות חלקי האמת הנסתרים, שיש בו. כי השקר, הוא לבוש של אמת כלשהי. וכאשר האדם משקר בשקר כלשהו, שגורם לו להרגיש טוב, זה משום שהוא מתחבר לשכל האמיתי של המציאות, שמסתתר מאחורי השקר שלו. שכל אמיתי, שאותו האדם לא יודע להשיג באופן ישיר, ולכן הוא משיג אותו, דרך קליפה ולבוש של שקר. ועל האדם לבדוק תמיד, למה האמת מרה לו, ולמה השקר מתוק לו. כי המרירות והמתיקות, הם בגלל השכל שמסתתר, מאחורי הצורה שהאדם רואה במציאות. וכאשר האדם מגלה למה האמת...

יקומים מקבילים - כיצד לראות את מה שאינך רואה? כיצד לעבור ליקום מקביל? מי שרוצה לראות את מה שהוא אינו רואה, כגון, מי שלדוגמה רוצה לחוות ולהרגיש, את הימצאותם של אין סוף יקומים מקבילים נוספים, עליו לאמת, את מה שהוא רואה שהוא ישנו. כי ההבדל בין היקום שלנו...האדם רואה את האמת, שהכל אחד, ושהיש והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות המציאות. ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז הוא זוכר שהכל אחד, ושהנפרדות היא בכלל אחדות. ואז ממילא, שום צורה לא קיימת, יותר מאשר צורה אחרת, ואז ממילא האדם נמצא תמיד, בכל היקומים המקבילים בו זמנית. ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא נכון, על האדם לשאול את עצמו, האם באמת זו אכן האמת. ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא לא נכון, על האדם לשאול את עצמו, האם אני בטוח שזאת לא האמת. עד שהאדם רואה, שכל הביטחון שלו הוא של טעות, כי כולו מבוסס על...

וודאות מוחלטת - רמות שונות של וודאות ובו יתבארו רמות שונות של וודאות. ורמת הוודאות הנמוכה ביותר, היא מה שהאדם יודע בידיעה חיצונית לו, על ידי שמיעת הדבר מאחרים. ורמת הוודאות הגדולה יותר, היא מה שהאדם יודע דרך חושיו, כגון שהוא רואה / שומע איזה דבר. ורמת...שכל אחד מהם הוא ישות בפני עצמה. והאפשרות שרגעי הזמן מתרחשים באותו הרגע, היא אינה אפשרית לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק...

בירור האמת, בכלי הפגום של השכל - כיצד אפשרי הדבר? כי האדם מנסה לברר את האמת. והאדם מברר את האמת באמצעות השכל שלו. וכאשר האדם מברר את האמת, הרי שהוא מכיר בכך שהשכל שלו הוא פגום, דהיינו, שהוא לא מדויק בשלמות ולא מותאם עם האמת. והאדם מחפש את האמת, עם הטעויות...אמיתי, אלא שיש עליו קליפות ולבושים. ועל ידי זה שהאדם מברר את האמת עם השכל העצמי שלו שנראה לו כפגום, על ידי זה בסופו של התהליך מתגלה אור האמת האמיתי של השכל, והוא עצמו הופך להיות האמת עצמה. ובפשיטות התשובה היא, שבמהות, הכל אמת מוחלטת. ועל ידי בירור האמת קליפה אחרי קליפה, בסוף מתגלה האמת שהיא כבר קיימת. כי אם היא לא הייתה כבר קיימת בשכל של האדם, לא היה השכל יכול להשיג אותה. אבל היא כבר קיימת, והיא רק מתגלה על ידי בירור האמת. ואעפכ על האדם לזכור תמיד, כי כל בירור האמת שהוא עושה, הוא עדיין נעשה ותלוי...

צורת הרגשות - השתוות הצורה של כל הרגשות - רגש, חסר כל צורה יש כאלו שנדמה להם, שהשתוות הצורות, היא רק לגבי הצורות החיצוניות של המציאות. ונדמה להם, שעל האדם להגיע להשתוות, לגבי הצורות החיצוניות של המציאות, ושבתוכו תמיד תהיה צורה רגשית אחת, של אושר ושמחה...וצורת הרגש של האחדות, היא שונה מכל הצורות כולן. והיא מכילה בתוכה, את כל הצורות כולן. והיא חסרת כל צורה וכולי. ובסיכומו של דבר, גם הרצון של האדם, להרגיש שמחה וכיוב, גם זו היאחזות בצורת רצון. ובשורשו, כל צורות הרצון הם טובות / רעות באותה המידה ממש. ובשורשו, אין הבדל בין צורת הרצון עצמה, לבין כל שאר הצורות שישנן וכולי. והכל מנקודת מבט, שבה כל הרגשות כולם, מתאחדים לישות אחת כנל.

לעשות / לא לעשות כלום - כיצד אפשרי הדבר? לפעמים האדם מגיע לנקודת הבנה, שבה נדמה לו שהוא לא רוצה לעשות שום דבר, או במילים אחרות, נדמה לאדם שהוא כן רוצה לעשות שום דבר. ובפועל זה אומר שנדמה לאדם שלא מתחשק לו לשנות את המציאות, ושבא לו להפסיק לשנות את המציאות...מאשר חוויה של שינוי. שהאדם חווה שיש שינוי, והאדם חווה שהוא זה שעושה את השינוי, שאז נוצרת חוויה של עשייה. אבל על ידי התבוננות, שהאדם מתבונן על מהות השינוי, דהיינו, על מהות האירועים והזמן והמקום, והאדם מגלה שהכל אחד ממש, על ידי זה החוויה של האדם את השינוי, משתנה. ואז האדם יכול לחוות אי עשייה, באופן מוחלט, משום, שאין שום חוויית שינוי כלל. ואז, האדם חווה, חוויית עשייה וחוויית אי עשייה בו זמנית. כי היש והנפרדות והשינוי והזמן, הם קיימים במקביל ובאחדות ממש, עם האחדות והעדר השינוי והזמן והמקום. ואז כאשר...