אין דבר העומד בפני הרצון - השגת האין סוף ובו יתבאר העניין, שאין דבר שעומד בפני הרצון, ועניין השגת האין סוף, על ידי רצון אין סוף. ואין דבר העומד בפני הרצון, בתנאי שהוא רצון של אמת. ואמת היא אמת, ואין בה שום שקר כלל. וכל זמן שהרצון הוא לא רק של אמת, הרי...המציאות כרצונו, בתנאי שהוא באמת רוצה זאת. כי מצד האמת הכל אחד ממש. וכל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחויב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם. וכאשר האדם רוצה באמת איזה דבר, כגון כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר...

אמונה או שכל - אמונה, שהיא שכל שהוא אמונה כי לפעמים נדמה לאדם שהוא מאמין באיזה דבר, באמונה אמיתית בלי שום שכל. ועל האדם לדעת את האמת, שכל האמונות שלו והדברים שנראה לו שהוא בטוח בהם בלי שכל, הם כולם שכל, שהוא ככ שקרי, עד שהוא נראה לאדם ככ אמיתי, עד שהאדם...הם היו ילדים קטנים, הם עוד לא האמינו באלוהים, כפי כמה שהם מאמינים בו היום. ובכל יום, האדם המאמין, הוא מתחזק באמונה שלו באלוהים. וזה אפשרי, רק משום שזאת לא באמת אמונה, אלא שזהו שכל שקרי, שהוא אוסר על האדם לחקור ולגלות את שורשו, ולכן הוא נקרא אמונה, אך באמת זהו שכל לכל דבר ועניין. כי יש סיבה למה האדם מאמין באלוהים ולא באיזה מפלצת ספגטי מעופפת אחרת. ואם יש סיבה, אז יש שכל, וזאת לא אמונה, אלא שכל. והשכל עצמו, הוא אמונה. כי האדם מאמין שהשכל שלו דובר אמת וכולי.

שכר ועונש - צדיק וטוב לו, רשע ורע לו - גיהנום וגן עדן ובו יתבאר עניין השכר והעונש, שיש במציאות. כי יש כאלו שנדמה להם, שהעולם הוא הפקר, ושאיש הישר בעיניו יעשה. ויש כאלו שנדמה להם שהעולם הזה הוא הפקר, ושמי שעושה רע או טוב, הוא יקבל את עונשו או את שכרו...או העברות, אלו השכלים שבהם נאחז האדם, והפירושים שלפיהם מבין האדם את המציאות. ומי שעושה עבירות, דהיינו, מפרש את המציאות בצורה שגויה, הוא מקבל את עונשו בזמן אמת, תוך כדי זה שהוא מפרש אותה בצורה שגויה. וככל שהאדם מפרש את המציאות, בצורה של יותר נפרדות, כך רע לו יותר. ומי שהוא צדיק אמיתי שעושה רק מצוות כל הזמן, הוא מבין ומפרש את המציאות, לפי מה שהיא באמת. ואז הוא מקבל את השכר שלו, בזמן אמת, תוך כדי זה שהוא מבין את המציאות. כי גן עדן וגיהנום, הם בתוך הלב של האדם. ואצל אחד, העולם הזה הוא הגיהנום, ואצל...

מחשבות סותרות - דעות מנוגדות / מחשבות מתהפכות ובו יתבאר העניין שיש אצל האדם מחשבות שמתהפכות אצלו. שפעם אחת האדם חושב כך, ואחכ הוא חושב את ההפך, ואחכ שוב פעם האדם חושב בצורה אחרת וכולי. וזה העונש של האדם, שהוא לא מסוגל לחיות מתוך שקט נפשי. כי המחשבות...אצל האדם, הן המצב של האדם שמטעה את עצמו. כי כאשר האדם הוא איש אמת (שהיא החוכמה), אז ממילא אין אצל האדם שום היפוך של מחשבות כלל בתוכו. (וזה, גם אם יש אצלו היפוך מחשבות בלבוש החיצוני של הנפרדות). כי כאשר האמת ברורה, אז אין שום ספק כלל. וכל המחשבות מתהפכות אצל האדם, רק כאשר תת המודע שלו, משקר אותו במשהו. שאז, יש בתוכו מחשבות שמתהפכות ודעות מנוגדות שלא נותנות לו מנוח. והדבר דומה לאדם שנמצא על מיטת עינויים, שכל אחד מושך את האדם למקום אחר, והעצמות של האדם מתפרקות מרוב כאבים. ומילא אם האדם היה מתפרק לגמרי...

אמת מתוקה ושקר מר, או שקר מתוק ואמת מרה האמת המרה והרעה ביותר בעולם, היא מתוקה וטובה יותר, מהשקר המתוק והטוב ביותר בעולם. משום, שמהות האמת, היא הסכמה עם המציאות. ומהות השקר, היא התנגדות והתרחקות מהמציאות. כי האמת, היא תיאור המציאות כפי מה שהיא באמת,...ולכן, האמת מקרבת את האדם לחוויית האחדות והשלמות עם המציאות, ללא כל התנגדות שהיא, והשקר, הוא מרחיק את האדם, מההנאה של דבקות ואחדות עם המציאות. ואמת מרה, היא רק כאשר מעורב בה שקר. והמרירות שבאמת, היא רק משום שיש בה גם שקר, שהוא ממרר את חיי האדם. והשקר מתוק, רק בזכות חלקי האמת הנסתרים, שיש בו. כי השקר, הוא לבוש של אמת כלשהי. וכאשר האדם משקר בשקר כלשהו, שגורם לו להרגיש טוב, זה משום שהוא מתחבר לשכל האמיתי של המציאות, שמסתתר מאחורי השקר שלו. שכל אמיתי, שאותו האדם לא יודע להשיג באופן ישיר, ולכן הוא משיג...

יקומים מקבילים - כיצד לראות את מה שאינך רואה? כיצד לעבור ליקום מקביל? מי שרוצה לראות את מה שהוא אינו רואה, כגון, מי שלדוגמה רוצה לחוות ולהרגיש, את הימצאותם של אין סוף יקומים מקבילים נוספים, עליו לאמת, את מה שהוא רואה שהוא ישנו. כי ההבדל בין היקום שלנו...והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות המציאות. ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז הוא זוכר שהכל אחד, ושהנפרדות היא בכלל אחדות. ואז ממילא, שום צורה לא קיימת, יותר מאשר צורה אחרת, ואז ממילא האדם נמצא תמיד, בכל היקומים המקבילים בו זמנית. ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא נכון, על האדם לשאול את עצמו, האם באמת זו אכן האמת. ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא לא נכון, על האדם לשאול את עצמו, האם אני בטוח שזאת לא האמת. עד שהאדם רואה, שכל הביטחון שלו הוא של טעות, כי כולו מבוסס על אמונה. שהאדם מאמין שהיש והאין הם רק...

וודאות מוחלטת - רמות שונות של וודאות ובו יתבארו רמות שונות של וודאות. ורמת הוודאות הנמוכה ביותר, היא מה שהאדם יודע בידיעה חיצונית לו, על ידי שמיעת הדבר מאחרים. ורמת הוודאות הגדולה יותר, היא מה שהאדם יודע דרך חושיו, כגון שהוא רואה / שומע איזה דבר. ורמת...הפרדה כלשהי ביניהם כלל. כך שכל הוודאות של האדם, היא לא יותר מאשר אמונה בלבד. וכל הידיעות של האדם, הן לא יותר מאשר אמונות. ואפילו זה שהאדם קיים כישות נפרדת, גם זו רק אמונה בלבד. כי האדם מאמין, שהיש והאין נפרדים, והוא מאמין שאכן זו האמת, ואז על ידי זה הוא חווה את האני שלו כנפרד ממה שהוא אינו האני שלו, שעל ידי זה נוצרת חוויית האני של האדם, שהיא כולה מבוססת על האמונה של האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. ומי שרוצה שקט נפשי באמת, עליו לחבר את דעתו אל המוחלט באמת, שהוא הישות האחת, שאינה תופשת את מקומו של...

בירור האמת, בכלי הפגום של השכל - כיצד אפשרי הדבר? כי האדם מנסה לברר את האמת. והאדם מברר את האמת באמצעות השכל שלו. וכאשר האדם מברר את האמת, הרי שהוא מכיר בכך שהשכל שלו הוא פגום, דהיינו, שהוא לא מדויק בשלמות ולא מותאם עם האמת. והאדם מחפש את האמת, עם הטעויות...של האדם מצד מהותו, הוא כולו אמת זכה וברה. אלא, שהוא מלא בקליפות ובלבושים חיצוניים, שגורמים לשכל של האדם להיראות כאילו הוא פגום. ואם היה לאדם שכל של אמת, הוא לא היה מחפש את האמת בכלל. כי כאשר הכל אחד, אין שום אמת כלל, יותר מאשר שקר, כי האמת והשקר הם אחד. והחכם רואה את התגלות האמת המוחלטת, בכל שקר שיש בעולם. והשכל מצד מהותו, הוא כולו טוב אמיתי, אלא שיש עליו קליפות ולבושים. ועל ידי זה שהאדם מברר את האמת עם השכל העצמי שלו שנראה לו כפגום, על ידי זה בסופו של התהליך מתגלה אור האמת האמיתי של השכל, והוא...

צורת הרגשות - השתוות הצורה של כל הרגשות - רגש, חסר כל צורה יש כאלו שנדמה להם, שהשתוות הצורות, היא רק לגבי הצורות החיצוניות של המציאות. ונדמה להם, שעל האדם להגיע להשתוות, לגבי הצורות החיצוניות של המציאות, ושבתוכו תמיד תהיה צורה רגשית אחת, של אושר ושמחה...צורה וכולי. ובסיכומו של דבר, גם הרצון של האדם, להרגיש שמחה וכיוב, גם זו היאחזות בצורת רצון. ובשורשו, כל צורות הרצון הם טובות / רעות באותה המידה ממש. ובשורשו, אין הבדל בין צורת הרצון עצמה, לבין כל שאר הצורות שישנן וכולי. והכל מנקודת מבט, שבה כל הרגשות כולם, מתאחדים לישות אחת כנל.

לעשות / לא לעשות כלום - כיצד אפשרי הדבר? לפעמים האדם מגיע לנקודת הבנה, שבה נדמה לו שהוא לא רוצה לעשות שום דבר, או במילים אחרות, נדמה לאדם שהוא כן רוצה לעשות שום דבר. ובפועל זה אומר שנדמה לאדם שלא מתחשק לו לשנות את המציאות, ושבא לו להפסיק לשנות את המציאות...הקיימת, שהאדם כן רוצה אותה, ולא רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הרי שהרצון עצמו שהוא שורש הסבל, הוא תמיד קיים. כי הרצון, הוא העונש של האדם. ומהות הסבל, היא קיומו של הרצון, שהוא תחושת חיסרון מתמדת. וכל זמן שיש לאדם רצון, הוא גם סובל. אאכ הוא מצליח להכיל באמת, את קיומו של הרצון שלו, על ידי זה שהוא עובר לתודעה של אלוהים, שהוא זה שיוצר את רצונו בבחירה חופשית מלאה, ושבשורשו הכל אחד ממש, ללא שום שאלה כלל. ואיך בכל זאת, האדם כן יכול לעבור למצב, של אי עשייה מוחלטת? תשובה: על ידי הבנה שאין שום עשייה כלל...