אשליית, הקיום כאשליה - מהו קיום כאשליה? ומדוע הוא עצמו אשליה? כי רבים וטובים הבינו, שהקיום של האדם, הוא לא יותר ממשי מאשר הממשות של הדמויות השונות שנמצאות בתוך חלומו של אדם ישן. ורבים וטובים מבינים, שמה שנקרא אצל האדם מציאות, דהיינו, כל מה שישנו, זאת...לגמרי מהאשליה הזאת? ואם המציאות לא באמת קיימת, אז למה היא כן קיימת כאשליה? ומה בדיוק יש בעולם האמיתי? והאם יש באמת מציאות אמיתית? ואולי גם היא אשליה? ומהי המציאות האמיתית אם בכלל יש כזו? ואיך אפשר להתחבר אליה? וכולי. וכל זמן שאין לאדם תשובות לכל השאלות האלו, הרי שתפישת המציאות כאשליה, היא עצמה סוג של אשליה, משום, שהיא לא באמת משחררת את האדם לגמרי, מכל הספקות והשאלות וכולי. והאמת היא, שהמציאות שלנו היא ממשית לגמרי. וגם אם נקרא לה אשליה, הרי שהאשליה הזאת היא ממשית לגמרי. ושום דבר הוא לא יותר ממשי...

הבנת האחדות של המציאות - מהי הבנת והכלת האחדות של המציאות? כאשר האדם חוקר ומנסה להבין את המציאות, בשכלו שתופש את האין ואת היש, כשני הפכים וכשתי ישויות שנפרדות ומנוגדות זו מזו, אז בסוף הדרך הוא רואה, שהיש והאין הם ישות אחת. ואז כאשר האדם מנסה להבין זאת...מכך שהאדם לא מצליח להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד, שעל ידי זה נוצרת תחושת נפרדות ושאלות וספקות וכולי. והבנת האחדות, פירושה, היכולת של האדם להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד ושהשלמות והחיסרון הם אחד. כי לא מדובר כאן על הבנה שכלית מוגדרת, כי הבנת האחדות, היא הכלת העדר ההגדרה, הבנת הדבר שאינו ניתן להבנה ולהגדרה. והיכולת להכיל, דהיינו, להתחבר אל הרעיון, דהיינו, שהאני מתחבר כולו בכל הבחינות, כולל השכליות והרגשיות וכולי, אל תפישת המציאות שבה הכל אחד ממש, ללא שום הגדרה כלל, זה עצמו...

האני - למה אתה מרגיש את הקיום שלך? האם הוא אמיתי? כי האדם מטעה את עצמו תמיד. וכל אי ידיעת האמת בשלמות, היא טעות. והאדם לא באמת מבין את מהות האני שלו, ולכן הוא טועה. כי האדם מרגיש שהוא קיים, אבל לאף אחד אין באמת מושג, מה הוא היה לפני שהוא היה? ומה הוא...להפסיק לשאול, עד שהוא יקבל תשובה מוחלטת, שאי אפשר להמשיך לשאול עליה שום שאלה. כי הטועים חושבים, שהמחשבות של האדם באות מאלוהים וכיוב, והם לא קולטים שזה הכל טעות. כי גם על אלוהים צריך לשאול, מהיכן בא לאלוהים, הרצון שלו עצמו, לגרום לאדם לרצות דבר מסוים? ומה גורם לאלוהים עצמו להיות קיים? ומה גורם לאלוהים לחשוב? וכולי. שאלו שאלות, שכל זמן שהאדם לא מבין אותן בבירור, הוא חי בחוסר ידיעה גדול. ומי שימסור את נפשו להבין את עצמו באמת, על ידי זה בסופו של דבר הוא יראה שהכל אחד ממש, ושאין שום שאלה כלל.

ניסים - למה ניסים קורים, רק לאנשים טיפשים? ובו יתבאר, למה מעולם לא קרו ולא קורים ולא יקרו ניסים לאנשים חכמים. ולמה ניסים קורים ואפילו הרבה ניסים יכולים לקרות, לאנשים שהם טועים מחשבתית. וככל שהאדם יותר חסר הבנה וטועה מחשבתית, כך גדול הסיכוי, שיקרו לו...שלה. וממילא לא שייך שהוא יחשוב שיש ניסים כלשהם. כי הכל פועל תמיד לפי אותה החוקיות. אבל כאשר האדם הוא טועה וחושב שהוא מבין את חוקי העולם שלנו, למרות שהוא לא באמת מבין את החוק הראשי, שכל החוקים הם ביטוי שלו, אדם כזה עלולים לקרות לו ניסים. דהיינו, שעלולים לקרות לו אירועים, שהוא לא יבין את החוקיות שלהם. ולא זו אף זו, אלא שיראה לו כאילו קרה משהו, שהוא שונה מהחוקיות הרגילה שלפיה מתרחשים האירועים. והאדם לא מבין, שאם קורה לו נס, דהיינו, אירוע שהוא לא מסוגל להסביר את החוקיות שלפיה הוא קרה, הרי שזה אומר שהוא...

התרחקות שהיא התקרבות - למה ההתקרבות, נראית כהתרחקות? לפעמים נדמה לאדם שהוא מתרחק מהבנת המציאות, והוא אינו יודע שהוא מתקרב להבין אותה. כי ככל שהאדם מנסה יותר להבין את המציאות, כך הוא מבין עד כמה היא לא מובנת, ואז נדמה לאדם שהוא לעולם לא יבין אותה, ונדמה...שהאדם רץ קדימה אל תוך שדה הקרב ולא מפחד כלל מהשדים שעומדים לו בדרכו, על ידי זה, לבסוף, האדם לא מבין יותר שום דבר באמצעות השכל שלו, ואז השכל של האדם מתפרק לגמרי, ואז האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז האדם מקבל שכל חדש, וגוף חדש, ורצון חדש, וחיים חדשים טובים באמת.

פירוק הרצון העצמי של הנפרדות, על ידי השכל של האחדות וכאן יתבאר, איך יכול האדם לפרק ולנטרל את כל הרצונות שלו, הרצונות של הנפרדות, על ידי שימוש בשכל של האחדות? והעניין הוא, כי יש שני סוגים של רצונות או אפילו שלושה. והסוג הראשון, הוא רצון רגיל, שבו האדם...שכל, רואה את האמת שהכל אחד, והרצון שלו מתפרק והופך מרצון מוגדר לרצון שאינו מוגדר. וכל זה ברמה הפנימית. כי עדיין יש רצונות חיצוניים וכולי... ונזכיר: כי בפועל, אי אפשר לא להיצמד לשום רצון כלל. כי גם לרצות לבטל את הרצון, גם זה עצמו רצון. והדרך היחידה לכך, היא על ידי הבנת הרצון, בלי לרצות לשנות או לבטל אותו כלל. ועל ידי ההבנה עצמה, על ידי זה בעצמו, האדם חווה את רצונו בצורה חדשה וכולי.

בריאת העולם - איך נברא העולם? מי באמת יודע ואיך לדעת? והתשובה האמיתית לשאלה, איך נברא העולם, היא, שהכל אחד ממש, ושאין שום הבדל בין לפני לבין אחרי בריאת העולם. כי הצורה והיש, הם באחדות מוחלט עם המהות והאין, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. או במילים אחרות...ורואה את מהותו העצמית לפני שהוא עצמו היה קיים, שהיא אחדות המציאות. ואז האדם נעלם לגמרי, וחוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. דהיינו, חוזר להיות המצוי הראשון והמחויב הראשון, ושם אין שום תודעה עצמית כלל. ואחכ מתוך האין תודעה עצמית ואין רצון עצמי כלל, מתוכם נוצרת התודעה של האדם עצמו ואז נוצר גם הרצון, ויחד איתם נוצרת גם כל שאר חוויית הנפרדות. ואז ורק אז, האדם הוא עצמו גם המצוי הראשון, וגם זה שמהווה את הנפרדות של העולם, וגם זה שחי בתוכה ממש. ואז ורק אז, האדם רואה ויודע את האמת, כיצד באמת מתהווה כל...

אמת יש הרבה, אבל שקר יש אחד - או להפך? ובו יתבאר העניין של אחדות וריבוי האמת והשקר. ועפ פשוטו נראה, כי האמת היא אחת והשקר הוא הרבה. כי כאשר האדם רוצה לומר את האמת, יש לו רק אפשרות אחת מה לומר, אפשרות שתואמת את המציאות. אבל מי שרוצה לשקר, יש לו הרבה אפשרויות...והשקר משתנה לגמרי. אבל יש עוד נקודת מבט נוספת, והיא שאם נאמר שהתפישה של היש והאין כאחד, לא כוללת בתוכה גם את התפישה המנוגדת לה, שהיש והאין נפרדים זה מזה (מה שאין כך באמת, כי בכלליות היש והאין, נכלל הכל כישות אחת, כולל התפישה שמנוגדת לה. אך אם נאמר שהיא לא כוללת את התפישה של השכל האנושי, שהיש והאין נפרדים זה מזה), הרי שזה אומר שהשקר הוא אחד והאמת היא הרבה. כי על כלי כלשהו, אם האדם אומר שהוא רק כלי כסף, הרי שזהו שקר. אבל האמת היא הרבה, כי אפשר לומר שכלי הכסף הוא סך כל האפשרויות כולן. והכוונה היא,...

מנהיג אמיתי, מיהו? ותלמיד טיפש, מיהו? והעניין הוא, כי רוב האנשים, נדמה להם שהם חכמים גדולים. ואם האדם היה חכם אמיתי, הרי שהוא היה חי חיים טובים באמת, והוא לא היה צריך שום עצה מאף אחד, איך לחיות טוב בשלמות באמת. והאדם יכול להבין שהוא לא חכם אמיתי, מכך...לדעת, שהמציאות כולה מושלמת איך שהיא, בין אם העני נראה כסובל, ובין אם האדם רוצה לעזור לעני, שאז על האדם לדעת, שגם הרצון לעזור לעני, גם הוא טוב, למרות שהוא רצון לשנות את המציאות. ומי ששותק באמת, הוא לא משנה את המציאות, ובכלל זה הוא לא משנה את הרצון שלו לשנות את המציאות. (ובאמת, אין שום שינוי כלל לעולם). כי אפילו כשהאדם אוכל, זו אכזריות על הרעב. שהאדם מתאכזר לרעב שלו ורוצה להעלים אותו. אבל זו גם רחמנות על השובע, שהאדם מרחם על הגוף, ורוצה להחיות את תחושת השובע. אך המציאות עצמה, היא מושלמת בכל מקרה בשווה...

ריקנות, שנובעת מהתקרבות לאחדות - ושכל אמיתי של אחדות לפעמים, כאשר האדם מתקרב אל האחדות של המציאות, הוא מרגיש סוג של ריקנות וחוסר הנאה. כי האדם רגיל ליהנות, מכך שהרצון שלו מתמלא. וכאשר האדם מתקרב אל אחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות, אז הוא בעצם מרחיק את עצמו...חסרה את כל מה שנפרד ממנה. ומי שהשכל שלו מספיק גדול, דהיינו, שכל אמיתי שמבין את המציאות, הוא רואה את האמת. שבאמת, הצורה הסופית ומהותה, זאת ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם רואה בעיניו ממש, את השלמות האין סופית ממש, השלמות שגדולה מהמקום והזמן עצמם, כאשר האדם רואה אותה ממש, שהיא עצמה באחדות אחת ממש, עם כל צורה וצורה, אז ממילא האדם חווה, בכל מקום ובכל זמן ובכל צורה שהיא, את השלמות הזאת של המציאות. וריבוי הצורות של המציאות, הוא ריבוי חוויית האחדות וכולי.