... שיש לו. דהיינו, הוא מניח שיש לו בעיה כלשהי. לדוגמה, בן אדם שרוצה לטפל בכך שיש לו בעיה רגשית, של
רגישות יתר. דהיינו, שאותו אדם חושב שהוא
רגיש יותר מידי והוא רוצה לטפל בבעיה שלו. דהיינו, הוא רוצה להפסיק להיות
רגיש יותר מידי אלא להיות פחות
רגיש. עד כאן הכל נשמע הגיוני וטוב ויפה. ואז הולך לו אותו אדם, אל מטפל שיעזור לו להיות פחות
רגיש. ועכשיו המטפל אמור לעזור לאותו האדם להיות פחות
רגיש. עד כאן הכל נשמע הגיוני. אבל כאן יש 2 גישות ו2 דרכים איך ... 2 גישות טיפוליות שונות לחלוטין אחת מהשניה, ואני אסביר. ברמת העיקרון, האדם אמר שיש לו בעיה של
רגישות יתר. המטפל רוצה לעזור לאדם שתהיה לו פחות
רגישות. דהיינו, גם המטפל וגם האדם מסכימים שיש כאן בעיה של
רגישות יתר שרוצים לטפל בה. עד כאן הכל נשמע טוב והגיוני. אבל יש כאן 2 גישות שונות. גישה אחת היא הגישה הפשוטה, כפשוטם של דברים, היא בעצם מניחה שלאדם יש
רגישות יתר +
שרגישות יתר זו בעיה שצריכים לטפל בה. ומכך נובע שנעשה כל מאמץ ... לטפל בבעיה שהגדרנו. הגישה השניה אומרת, שמצד האמת אין שום בעיה, ושזה בסדר גמור ומושלם שיש לאדם
רגישות יתר. ושהאדם לא חייב להפסיק את
הרגישות יתר שלו. אלא שהאדם בוחר לרצות בבחירה חופשית מלאה, לטפל בכך שיש לו
רגישות יתר. ואנחנו רוצים לעזור לבן אדם להגיע למצב שבו הוא ירגיש שיש לו שליטה על
רגישות היתר שלו. ואז הוא יוכל לבחור האם כמה מתי ואיך הוא רוצה שתהיה לו
רגישות יתר. דהיינו, הגישה הראשונה שהיא הגישה הכללית הפשוטה ... על העובדות. גם ניתן לומר ש 2 הגישות מסכימות לכך שהאדם מגדיר את המצב שלו בהגדרה כלשהי, לדוגמה:
רגישות יתר, התמכרות לסמים, התמכרות לסקס, חרדה חברתית, כעס ... הנפוצה, יש הסכמה עם האדם שיש לו בעיה, ושהוא צריך לפתור את הבעיה שלו, שהוא צריך להפסיק להיות עם
רגישות יתר, צריך להפסיק את ההתמכרות לסקס, צריך להפסיק את החרדה ... על כך שבאמת יש כאן בעיה. ולמה? כי מצד האמת, הכל מושלם בכל מקרה תמיד. ועל האדם שלא רוצה שתהיה לו
רגישות יתר, עליו לא להיות
ברגישות יתר מעצם זה שיש לו
רגישות יתר. ועל האדם לא להיות בחרדה מכך שהוא בחרדה. ולא להיות ... שצריכים לטפל בה. ומה יקרה אם אותו אדם יתקשה לטפל בבעיה שלו? מה יקרה אם אותו אדם לא יצליח לטפל
ברגישות יתר שלו? אז כמובן שתקרה תופעה הפוכה, שבה האדם מתמלא ...