... המציאות עצמה היא הדבר היחיד שחייב להיות קיים מצד עצמו = מחויב המציאות. כל העולמות כולם וכל מה שבהם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, הם כולם רק אפשרי המציאות, דהיינו, קיימת האפשרות שהם בכלל לא יהיו קיימים. על האדם לזכור כי ... שמהותו היא אין סופית ואינה נכנסת לתוך מחשבה. על האדם להבין כי בכל רגע ורגע המהות של המציאות מהווה את מרחב המקום את ציר הזמן ואת כל מה שנמצא בתוכם, ובכללם התודעה של האדם. אם לרגע אחד המהות של המציאות תפסיק להוות את המקום ואת הזמן, הרי שהמציאות תחזור למה שהיא הייתה קודם הבריאה המפץ הגדול. כל המקום וכל הזמן כולו, כולם נמצאים בתוך מעין מחשבה של המציאות. הדבר דומה לאדם שחושב מחשבה. ברגע שהוא מפסיק לחשוב את המחשבה, כל מה שנמצא בתוך המחשבה נעלם. המציאות חושבת את כל מה שישנו בכל רגע מחדש. כל רגע של ציר הזמן, הוא מחשבה חדשה של המציאות, דהיינו, עולם חדש, מקום חדש, זמן חדש וכולי. הגיל האמיתי של העולם כולו, הוא פחות מרגע. רגע אחד הוא כבר זמן שבתוכו קיים כל ציר הזמן. כאשר האדם חווה את העבר הרחוק ביותר וחושב על העתיד הרחוק ביותר, כל האירוע הזה כולו מתרחש ברגע ... מהווה את הרגע הזה של ההווה בכל רגע מחדש, כפי מה שהוא באותו הרגע. המציאות בסך הכל מהווה רגע אחד, שבו יש את כל הזמן כולו. לא צריך יותר מאשר רגע אחד, כדי לחוות ציר זמן שלם. כך שמנקודת מבט מתוך ציר הזמן, ניתן לומר שבכל רגע האדם נמצא בעולם חדש לחלוטין, כי זו מחשבה חדשה של המציאות. מחשבה שכמובן אינה ... הקודם. לאדם נדמה כי הרגע הזה הוא תוצאה של הרגע הקודם שהוא הסיבה של הרגע הזה. אך זו כמובן לא יותר מאשר אשליית הזמן בלבד. הסבר: כאשר המציאות מהווה את הרגע של ההווה, היא יוצרת אותו בתחושה של זמן אין סופי אחורה. אם ... למה דברים קורים בכל רגע, היא אך ורק משום שכך המציאות רוצה. אז מהו בעצם העולם שאותו האדם רואה בתוך מרחב המקום וציר הזמן? תשובה: כל מה שהאדם רואה דהיינו, כל מה שמוגדר כישנו, כל מה שנכנס לתוך מחשבה של שכל רגיל, אלו הכל ... המהות האחת של המציאות מכילה בתוכה את כל הדברים כולם כדבר אחד. אם נתבונן נראה, כי כמות האפשרויות כיצד יראו המקום והזמן היא אין סופית. קיימות אין סוף אפשרויות בכל רגע ורגע כיצד יראה היקום וכל מה ... לא באמת ימחיש את מהותה האמיתית של המציאות. לאדם בשכל האנושי אין יכולת להבין באמת את המהות של מה שהיה לפני הזמן, או בשביל הדיוק ובמילים אחרות: את מה שמהווה את הזמן בכל רגע מחדש. מאחר שהמהות של המציאות היא ככ גדולה, והאדם בכלל נמצא בתוך המציאות עצמה, לכן קשה ... את הכל כנל. כל מה שקיים בתוך המציאות, אלו הכל חלקים שונים וצמצומים שונים של מהות אחת. זו הסיבה שהאדם נמצא כל הזמן בעולם של שינויים, הפכים, ספקות, שאלות, תשובות וכולי. מנקודת המבט של המציאות אין שום שאלה בשום ...

... של האדם תעלם לגמרי, הרי שהוא יחזור להיות מה שהוא היה קודם לכן, דהיינו, אלוהים. בדיוק כמו אדם שמתעורר מחלום, שהוא עדיין נשאר חי... אדם שיש לו שכל קטן ואינו מבין כי מרחב המקום כולו, הוא רק נקודה קטנה בתוך המציאות כולה, אדם כזה דומה ... שממהות אחת יהיו דברים שונים. זה לא הגיוני שמציאות אחת תהווה מקומות שנראים שונים, צורות שנראות שונות. זה שנדמה לאדם שיש רע בעולם, גם זה לא הגיוני. שום דבר ממה שמתרחש כאן בתוך הזמן והמקום הוא אינו הגיוני. משום שאכן הזמן והמקום הם מעין חלום של המציאות של מי שהאדם עצמו ...

... כולם לדבר אחד. המהות של מימד הזמן היא השילוב של כל האירועים השונים האפשריים בפחות מרגע אחד. המהות של מימד המקום היא השילוב של כל המקומות כולם למקום שקטן פחות מנקודה אחת. מסקנה: איך אפשר ...

... שנראה שיש לכאורה בין תורת היחסות לבין תורת הקוונטים. הנל מסביר את עניין הסופרפוזיציה הקוונטית (ריבוי מקומות), על ידי זה שמבינים שמצד של המהות של מימד המקום , הכל נמצא באותו המקום. כל נקודה שיש במקום, זה הכל צמצום של האין סוף שמהותו מהווה את מימד המקום מימד הזמן וכולי. תהליך הקריסה הקוונטית = הרגע שבו האין סוף מצמצם את עצמו לתוך המחשבה של האדם. המפץ הגדול = האין סוף מצמצם את עצמו ל 3 גורמים שונים. לאדם החושב את המחשבה + המחשבה + ... שלושתם הם צמצום של מהות אין סופית אחת. רגע הקריסה הקוונטית = רגע הצמצום של האין סוף ל 3 הגורמים הנל. וכמובן שזהו תהליך שמתרחש בכל רגע ורגע. כי גם הזמן מקום עצמם מתהווים בכל רגע מחדש. וגם התודעה של האדם עצמו מתהווה בכל רגע מחדש. סרטים לצפייה בנושא: Quantum Mechanics - unified Field (באנגלית). ניסוי שני הסדקים - סופר ...

... האדם לא מרגיש בודד, אלא מרגיש שייכות וחיבור, למקום ולמצב שבו הוא נמצא. אך ברגע שהאדם לא מרגיש סיפוק רגשי ואישי, מהמקום שבו הוא נמצא, וברגע שיש דברים שמטרידים את האדם, והמקום שבו הוא נמצא לא עוזר לו להתמודד איתם, אז בעצם האדם מרגיש מנותק ובודד. ואפשר לומר, כי מצד האמת, האדם לעולם ... מרגיש ביחס למקום ולמצב שבו הוא נמצא. אם הוא מרגיש חיבור למקום שבו הוא נמצא, אז הוא לא בודד. אך אם הוא מרגיש שהמקום הזה לא מתאים לו, אז לאט לאט נוצרת תחושה של ניתוק ובדידות. אז מה עושים? תשובה: הדרך היחידה להתגבר על תחושה של ... זאת, אם האדם נאלץ להיות באיזה מקום, שבו הוא מרגיש בודד, במקרה כזה, באפשרותו של האדם לנסות למצוא משהו טוב באותו המקום , להתחבר אליו, ולהתגבר על תחושת הבדידות. לסיכום: בדידות נובעת, מתחושת חוסר שייכות של האדם, למקום ולמצב שבהם הוא נמצא. באפשרותו של האדם, או לבחור ללכת למקום אחר שבו הוא לא ירגיש בודד, או למצוא משהו טוב להתחבר אליו באותו המקום שבו הוא נמצא, ולא להרגיש בודד. ...

... שבאמת התבצע כאן חישוב שכלי לגמרי, כאשר האדם לא ממש מסוגל להסביר איך הוא ידע את הדבר מראש, אז הוא קורא לו אינטואיציה. ובחוש ניתן לראות, כי האינטואיציה של האדם בכל תחום, משתפרת עם הזמן ועם הניסיון שהוא צובר באותו התחום. וככל שהאדם חכם יותר, ...

... לדמיין בשכל שלו את כל מרחב המקום כולו. האדם לא מסוגל לדמיין בשכל שלו את כל ציר הזמן כולו. האדם לא מסוגל להכיל בתוכו מחשבה שיש בה את כל המספרים כולם וכיוב. דהיינו, האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האין סוף עצמו. דוגמה נוספת ...

... לזכור שיש עוד דברים שמהם אפשר ליהנות, גם בלי קשר למטרה הסופית. הדבר דומה לאדם שנהנה מהנוף שיש בנסיעה שלו למקום מסוים. המטרה הסופית היא להגיע אל המקום . אך עדיין בדרך אפשר ליהנות מעוד דברים. על האדם לנסות לראות, מה הדרך נותנת לו. איזה עוד דברים הוא לומד מכך שהוא הולך בדרך, בלי קשר למטרה הסופית. וככל שהאדם מתבונן ...

... שיש בעולם לפחות בדבר אחד כלשהו, כדי שתהיה לו ישות עצמית שתגדיר אותו. אם הרגע הזה היה כמו שאר הרגעים ואם המקום הזה היה כמו שאר המקומות, לא הייתה משמעות לא לזמן ולא למקום, וממילא לא לשום דבר ... זה לזה ויוצרים ישות אחת כגון משפחה, שהיא עצמה יוצרת ישויות שונות שנפרדות זו מזו כגון ילדים, ושהם עצמם בבא הזמן יצרו זוגיות, שתיצור ילדים שונים ונפרדים וחוזר חלילה. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי ... אבל מהצד השני גם להשאיר מקום לדינאמיקה לשינויים ולריגושים. אם הכל אותו הדבר, זה משעמם. ואם הכל משתנה כל הזמן, אז אין שום נקודת אחיזה ושום שקט נפשי. בקיצור, צריך גם וגם. ...

... ההתחלתי שלו, שבו הוא היה, לפני שהפעולה הפכה להרגל. כי בהתחלת הדרך, ההרגל עדיין היה פעולה שנעשית מתוך בחירה חופשית בצורה מודעת. ורק עם הזמן , האדם איבד את השליטה על הפעולה. ולכן, ברגע שהאדם מקשר את הפעולה שלו, למחשבה שלו. דהיינו, מבין טוב יותר, שהוא זה שבוחר לבצע את ...