בזבוז זמן - מהו בזבוז זמן אמיתי? כי לפעמים האדם תוהה לעצמו, האם הוא לא מבזבז את הזמן שלו. ועל האדם לדעת את האמת, שבזבוז הזמן האמיתי, הוא המחשבה של האדם, שהוא מבזבז את הזמן שלו. כי המחשבה שהזמן הוא מבוזבז, היא בעצם מוציאה את החיות והסיבה, מתוך הזמן. כי בזבוז זמן פירושו, צורת מציאות חסרת סיבה. והמחשבה של האדם שהוא מבזבז את הזמן, היא עצמה בזבוז זמן. כי היא מקטינה את כמות הזמן שהאדם נהנה. ומצד האמת, הזמן עצמו, הוא עצמו בזבוז של האחדות. כי מצד האחדות, הכל אחד והכל טוב. ולא היה צריך לבזבז את האחדות, כדי ליצור ממנה נפרדות. ואעפכ יש נפרדות, בלי שזה מביא שום תועלת אמיתית לאחדות. ואכ הזמן כולו, הוא בזבוז. ויש בני אדם שקונים דבר כלשהו, רק כי הם יכולים לקנות אותו. ומנקודת מבט מסוימת, אלוהים ... ממש. וכאשר הכל הוא בזבוז זמן באמת ובשלמות, על ידי זה אין שום תכלית, ואז אי אפשר לבזבז את הזמן כלל.

... אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם מבין את עניין המהות של המציאות, שהיא מחוץ למקום ולזמן וכולי, אבל האדם עדיין עושה הפרדה בין הלבושים של המציאות, לבין המהות של המציאות. אבל בתכלית הסופית, הכל אחד ... אבן, מי שיודע את האמת, הוא מבין שמצד אחדות המציאות, הגודל של האבן הזאת, גדול יותר מאשר כל מרחב המקום והזמן גם יחד. כי כל ישות נפרדת, היא בגודל אין סופי אמיתי (אין סוף אמיתי, הוא גדול יותר מאשר המקום והזמן, דהיינו, בחינת האין). כי יש ישות אחת ויחידה. שמנקודת מבט אחת, היא נראית אין סופית, מחוץ לזמן ולמקום, ללא כל צורה וללא כל הגדרה, דהיינו, אלוהים אין סופי, ובנוסף מנקודות מבט נוספות, היא נראית באין סוף צורות ... הכל זו עבודת אלוהים האמיתי. כי אכן כל ישות וישות שיש בעולם, היא מחייה את כל העולמות כולם ואת המקום ואת הזמן וכולי. וכל נקודה, היא נקודת המרכז של העולם, בבחינת מה שביארתי על עניין אמצעותא דעלמא היכא (של רבי נחמן ...

... בעולם, לפרטי פרטים? כי כל פרטי הפרטים, הם ביטוי השכל, של האני האמיתי של האדם, שהוא זה שחושב את המקום והזמן וכולי. וכאשר האדם רואה איזה דבר מולו, על האדם להבין שהוא בעצם רואה חלק של עצמו וביטוי של עצמו. ... שיש בחלום, זה הכל עשוי מהמהות של האני שחושב את החלום. וכל מה שקיים בתוך החלום, הכל נמצא באותו המקום ממש, דהיינו, בתוך המחשבה של זה שחושב את החלום. וכאשר האדם רואה מולו איזה דבר, הוא בעצם רואה חלק ...

... בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין האני שלו לבין המציאות. כי האני של האדם נמצא בתוך זמן ומקום מוגבלים. כי האדם נמצא בתוך הזמן והמקום. והאדם לא ממלא את כל הזמן ואת כל המקום. וגם אילו היה ממלא האדם את כל הזמן ואת כל המקום, הרי שהאדם עדיין לא מכיל בתוכו את הזמן והמקום עצמם. והמציאות השלמה מכילה בתוכה את הזמן ואת המקום. ומאחר שהאדם לא מכיל בתוכו את הזמן ואת המקום האין סופיים עצמם, הרי שהאדם חווה את עצמו כישות קטנה, שחסרה את השלמות של הישות שהוא חלק ממנה. כי ... הזאת. ומשום כך האדם חושב שלעולם הוא לא ישיג את השלמות. כי מאחר שהאדם הוא יש, הוא מוגבל בתוך זמן ומקום, והוא לעולם לא יכול להיות אין סופי. כי האדם הוא יש סוף, והמציאות היא אין סוף. ולכן נדמה לאדם ...

... מאושר בשלמות. והאדם, הוא לעולם לא מאושר בשלמות, והוא תמיד עושה פעולות שיקדמו אותו אל האושר בשלמות. והאדם כל הזמן ובכל מקום, מתאמץ כדי להשיג בסופו של דבר את האושר המושלם, שאותו הוא לא משיג אף פעם. וכאשר האדם ... בחייו, הרי שהוא לא באמת סובל, מכך שהוא סובל. כי כאשר לדוגמה, האדם סובל באמת, מאיזה דבר גשמי, באותו הזמן, הוא לא חווה שום הנאה כלל משום דבר. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, זה אומר בעצם, שהוא לא ... שמח מכך שהוא סובל קצת / לפעמים / תמיד, כי האדם היה מעדיף לא לסבול. ומצד שני, האדם כל הזמן משקר שכאילו אין ברירה, ואין מה לעשות, ושזה תהליך, וכיוב כל מיני שקרים שונים ומשונים, שהם מבטאים את זה ...

... / אולי / כנראה / נראה לי - על חיים שאינם חיים והעניין הוא, כי רוב האנשים בעולם ברוב הזמן, נאחזים בדעות וברעיונות שונים, שהם עצמם יודעים ומבינים שהם לא בטוחים בהם באמת, אלא שהם בטוחים בהם רק באופן ...

... יש גם השגה גדולה יותר בתוך האין סוף עצמו, שהיא אין סוף מעל אין סוף, מה שנקרא מקיפים מעל הזמן ומעל המקום. והעומק הוא אין סופי אמיתי. וכאשר החכם האמיתי מדבר, הוא מדבר מתוך עומק כוונת הלב שלו. וכוונת הלב של ...

... את האדם במרחק אין סופי מהאחדות של המציאות. כי כל המציאות כולה, היא נגד האחדות. כי מהות האחדות, היא מחוץ למקום ולזמן. וכל מה שישנו בתוך המקום והזמן, הכל צועק רק נפרדות בלבד. ואין שום אחדות כלל. כי כל דבר שהוא ישנו, הרי שהוא נפרד, וממילא הוא ... אני. כך שקיומו של האני של האדם, הוא תלוי בקיומה של הנפרדות. והנפרדות זועקת מכל זמן ומכל מקום, ואפילו מהמקום ומהזמן, של האדם עצמו. ולכן כל העולם, רחוקים ככ מהשלמות ומהאחדות של המציאות, משום שכל העולם כולו אומר את ההפך ...

... לפני שהוא היה. כי הטועים חושבים, שהאדם היה נשמה לפני שהוא היה. והעוד יותר טועים, הם חושבים, שהנשמה היא מחוץ לזמן ולמקום, שזו שטות מוחלטת. והאמת היא, שהנשמה / תודעה, גם היא בתוך הזמן והמקום. כי יש מקום וזמן לנשמה, ומקום וזמן אחר, לכל מה שהוא אינו הנשמה של האדם. והנשמה הנפרדת, היא בתוך מקום וזמן. ולפני שהאדם היה נשמה, לפני כן הוא לא היה קיים כלל. דהיינו, הוא היה כלום ממש, ללא שום תודעה ...

... כי כדי שהאדם יוכל לדעת להיכן הדרך מובילה, לשם כך עליו להסתכל על המציאות, מנקודת מבט חיצונית מחוץ למרחב המקום והזמן. כי כל דרך מובילה לדרך אחרת. וכל עולם וכל רגע מובילים לעולם ולרגע אחר נוסף. וכל זמן שהאדם לא מצליח לראות מה יש בסוף הזמן, ובקצה האחרון של הדרך, הוא לא באמת יודע האם דרכו טובה או לא. והאדם לא יכול לראות את סוף הדרך שבה הוא הולך, משום שהמקום הוא אין סופי. וגם הדרך היא אין סופית. כי כל תוצאה סופית, היא גם הסיבה הראשונה של תהליך אין סופי חדש. וכדי שהאדם יראה את סוף הדרך שבה הוא הולך, לשם כך עליו לצאת מהמקום לגמרי, ולהסתכל משם על המקום כולו. והדבר כמובן אינו אפשרי. כי איך יכול האדם לצאת מהמקום?! ולצאת מהמקום, פירושו לצאת מתפישה של הגדרות ושל נפרדות. כי הנפרדות היא המקום. כי המקום מאפשר את ההפרדה של הישויות השונות. וכאשר הכל אחד ממש, אין שום מקום כלל. ולאן צריך האדם ללכת, כדי לצאת מהמקום לגמרי? והדרך של האדם לצאת מהמקום לגמרי, היא על ידי זה שהוא נאחז חזק בחבלים שזורקים אליו מחוץ למקום אל תוך המקום. כי הספר הזה כולו, הוא חבלים שנמשכים מהשכל של אלוהים האמיתי, שנמצא מחוץ לכל מקום ולכל זמן. כי אלוהים ... שהאדם יכול להגיע אליה. וכפי שאמרנו, השכל שיש בספר הזה, נכתב כלבושים שונים, של השכל שנמצא מחוץ לכל הגדרת מקום או זמן. והשכל שיש בספר הזה, הוא חבלים חזקים, שמי שיאחז בהם ויטפס איתם, על ידי זה יוכל לצאת אל מחוץ לחוויית המקום והזמן (וגם מחוץ לחוויית האני, שגם היא חוויית מקום וזמן). ומצד האמת, כל השכל שיש בעולם, הוא כולו לבושים של השכל שיש מחוץ למקום ולזמן. כי כל הזמן והמקום וכל מה שיש בהם, הם לבושים של מה שיש מחוץ למקום ולזמן. אלא, שבספר הזה התגלות השכל הזה של מחוץ למקום ולזמן, היא מפורשת יותר וגלויה יותר. ולכן, הספר הזה הוא כולו הקדמות בלבד. דהיינו, שהתכלית, היא לא השכל של הספר ... את השכל של הספר, על ידי זה האדם מקבל הקדמות חדשות שמגביהות אותו ומאפשרות לו להסתכל על מה שיש מחוץ למקום ולזמן, דהיינו, על מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, להבין את עצמו ואת המציאות וכולי.