🖨חיפוש האמת / להטיל ספק באמת - מהו חיפוש האמת המוחלטת באמת?ובו יתבאר כיצד באמת לחפש את האמת? ומהו חיפוש אמת מוחלטת באמת?
ומי שרוצה לדעת את האמת המוחלטת, דהיינו, לדעת ידיעה אחת מוחלטת של אמת מוחלטת, שהיא יציבה ונצחית ושעליה האדם יכול להישען ולבנות את כל עולמו, עליו לחפש את האמת המוחלטת והאובייקטיבית של המציאות.
והדרך היחידה של האדם לגלות את האמת המוחלטת, היא אך ורק על ידי זה שהאדם מטיל ספק מוחלט, בכל דבר ודבר. כי כל זמן שהאדם לא מטיל ספק באופן מוחלט בכל דבר, הוא לא באמת יכול להיות בטוח באופן מוחלט, בשום דבר.
ולהטיל ספק, פירושו שעל האדם לקחת את כל מה שהוא יודע, אפילו את ידיעת עצמו, דהיינו, את עצם זה שהאדם יודע שהוא עצמו קיים. ועל האדם להיות איש אמת מוחלטת, ולהטיל ספק באופן מוחלט, ולשאול את עצמו, האם באמת אני קיים? האם באמת הדבר שאני כ"כ בטוח בו, האם הוא אמת או שקר?
והדרך של האדם לגלות את האמת לגבי כל דבר, היא על ידי זה שהוא חוקר את המהות של הדבר. דהיינו, הדרך של האדם לגלות את האמת, שהוא באמת קיים ולא קיים בו זמנית, היא רק על ידי זה שהוא מתבונן על מהות ה"אני" שלו, עד שהוא מגלה שבשורש המציאות, היש והאין הם אחד.
ולהטיל ספק באמת, פירושו לנסות לשקר במצח נחושה. כי כאשר האדם מחפש את האמת, הוא מחפש אותה עם שכל ועם סיבות. וכל אמת שנשענת על אמת וסיבות, היא אמת של שקר. משום שהיא תלויה באמונות שקר ובהנחות יסוד שקריות. וגם אם כל השכל שבעולם, אומר אמת כלשהי, הלב של האדם יודע ומרגיש, שזאת לא אמת מוחלטת, והאדם עדיין חי עם הספקות שנמצאים בליבו.
כי הלב של האדם מזהה את השקר, שהוא האמת השקרית, שכל קיומה תלוי בחוקי הלוגיקה ובשכל של האדם. והאדם לא מוצא ולא ימצא מנוח לנפשו, כל זמן שהוא נאחז באמת, שהיא נכונה רק בגלל ההיגיון האנושי. אבל האדם כן ימצא מרגוע אמיתי לנפשו, כאשר הוא יגלה את המחויב, שקיומו לא תלוי בשום דבר בעולם.
ולכן, כל זמן שהאדם מנסה להבין את המציאות רק עם השכל שלו, הרי שכל המסקנות של האדם, הן לא מוחלטות. מאחר שכל קיומן תלוי באמונה של האדם, שהשכל שלו הוא אכן אמת. ואין לאדם ברירה, אלא לנסות ולחפש משהו מוחלט, שקיומו לא יהיה רעוע כמו עלה נידף. וזה אפשרי רק אם האדם מחפש את האמת באשר היא, בלי להיות תלוי בחישובים לוגיים ושכליים כלשהם.
כי מנקודת מבט של חשיבה אובייקטיבית ומוחלטת, אין שום משמעות בשום צורה שהיא, לשום מסקנה לוגית. כי הלוגיקה כולה, היא אמונה של בני האדם. וגם האתאיסטים וגם אלו שנדמה להם שאין להם שום אמונה כלל, הרי שגם להם יש אמונה באליל הגדול מכולם, שהוא השכל. כי השכל, הוא אליל שקר. שהאדם לא יודע בוודאות שהוא אמת, ואעפ"כ האדם מאמין לשכל שלו.
והעונש שהאדם מקבל על כך שיש לו אמונת שקר, הוא תחושת חיסרון נצחי. כי האדם מאמין לשכל שלו, שעושה הפרדה בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, ועל ידי זה האדם עושה הפרדה בין טוב לבין רע, וזה עצמו העונש של האדם. כי האמונה באלילי השקר, היא עצמה העונש של האדם. וכל זמן שהאדם קשור בצורה כלשהי לאמונה כלשהי, זה עצמו העונש שלו. כי האמונה והריחוק מהאמת המוחלטת, היא עצמה העונש.
ויש טועים שחושבים שהכוונה היא, שהאדם צריך להאמין במשהו נגד השכל. דהיינו, להפסיק להשתמש בשכל ולחשוב הפוך ממנו. והם טועים. ולמה הם טועים? כי כל אמונה, היא שקר. שהאדם לא יודע את האמת אלא רק מאמין בה. כולל אמונה אפילו בדבר שהוא נגד השכל, או כל אמונה שהיא.
כי מהותה של האמונה, היא השקר של הריחוק של האדם מידיעת האמת המוחלטת. כי כאשר יש ידיעה של האמת המוחלטת, אין שום אמונה כלל. וכל בני האדם נמצאים בתחושת חיסרון תמידי, של הקיום העצמי הנפרד של עצמם, שהוא שורש הרע. כי האדם חסר את השלמות שנפרדת ממנו, רק משום שיש לאדם אמונה כלשהי, שהשלמות נפרדת מהחיסרון.
ומי שרוצה את האמת המוחלטת ורוצה למצוא מרגוע לנפשו, עליו לנסות לחפש את האמת באשר היא, בלי שקיומה יהיה תלוי בשכל ובהיגיון ובסיבה כלשהי. ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת את כל הידיעות שלו, ולנסות להוציא אותן להורג אחת אחת. ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא "בטוח" בו, ולשאול את עצמו, האם זו אכן אמת מוחלטת? או שמא כל האמת הזאת, עומדת על כרעי תרנגולת של אמונה ושקר כלשהם?
ועל האדם לנסות לשקר. והכוונה היא, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא וכל אמת שהיא, ולנסות לשקר ולנסות להטיל ספק באמת ולשאול את עצמו, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון? ואולי זאת לא כל האמת? ואולי יש עוד אמת אחרת נוספת? ומי החליט שהאמת היא אחת? ואולי יש יותר מאשר אמת אחת? ואולי דווקא מה שנדמה לי לאמת, אולי דווקא זהו שקר, והאמת היא משהו אחר לגמרי?
ולשקר פירושו, שכאשר האדם מחפש את האמת, אז השכל של האדם מביא לו כל מיני סיבות, לכך שהאמת היא כזו ולא אחרת. ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, לנסות לבדוק, האם הוא מסוגל להכיל את השקר, שהוא הפך האמת שלו של האדם. כי המציאות, יש בה אמת ושקר. וכל זמן שהאדם נאחז באמת, שאפשר לשקר לגביה, הרי שעדיין יש לאדם ספק בליבו, אולי דווקא השקר הוא האמת.
וכל זמן שהאדם מסוגל לחשוב, על ההפך של האמת שלו, הרי שהאדם עדיין לא הבין ולא יודע את המוחלט. כי במוחלט אין שום הפך כלל, ולכן הוא מוחלט. והמציאות מכילה בתוכה את כל האפשרויות כולן. וגם אם השכל של האדם, אומר לו שאפשרות אחת היא נכונה יותר מאשר אפשרות אחרת, הרי שהאדם יש בליבו עדיין ספק, אולי השכל טועה, ודווקא האפשרות האחרת שנראית כשקרית, אולי דווקא היא האמת?!
ואין לאדם ברירה, אלא לנסות לשקר, ולהפיל את כל האחיזה שלו בכל האמונות שלו, על ידי זה שהאדם מנסה לשקר ולראות, אולי דווקא ההפך הוא הנכון?! וגם אם הדבר נראה כשקר, שנראה לאדם שלא אפשרי שההפך יהיה נכון, אעפ"כ לא יעזור לאדם לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהדבר אינו אפשרי, שהרי השכל "החכם" אומר שהדבר אינו אפשרי, כי תמיד יהיו לאדם ספקות.
ולכן אין לאדם ברירה, אלא לנסות לחפש את האמת המוחלטת, ולשאול את עצמו, האם באמת זאת אמת מוחלטת, ואולי דווקא השכל הוא טועה, ודווקא ההיפוך של השקר שנראה כשקרי, אולי דווקא הוא הנכון?!
ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, שהאדם לא צריך לשקר ולחשוב שהשכל טועה, כי גם זה הוא שקר, אלא על האדם לשאול את עצמו, אולי השכל טועה, ואולי דווקא מה שנראה כשקר מוחלט, אולי דווקא הוא האמת?! כי לאדם נדמה שיש אמת אחת, אבל מצד אחדות המציאות, הכל אמת מוחלטת.
וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, הוא מיד מבין שאין לו במה להיאחז. כי שום ידיעה של האדם, היא לא באמת מוחלטת. וכיצד יוכל האדם למצוא איזה דבר מוחלט, שלא יהיה ניתן לשקר לגביו? וכיצד יכול האדם "לאחוז" באמת, בלי השכל שלו?
והעניין הוא, שהאדם לא יכול לאחוז באמת, באופן ישיר. כי כל אחיזה, היא הגדרה. וכל הגדרה, היא אינה מוחלטת, כי יש שונה ממנה. והדרך של האדם להשיג את האמת המוחלטת, היא על ידי זה שהאדם שולל את כל האמונות כולן, שאז ממילא האדם מתחבר לדבר המוחלט היחיד, שהוא חסר כל הגדרה, ולכן אין לו שום הפך כלל. שזוהי ידיעה עקיפה / ידיעה על דרך השלילה, בשונה מידיעה ישירה.
והיצר הרע, מכניס לאדם ספקות, גם לגבי הדבר הזה. והוא מפחיד את האדם, שמי יודע מה יכול לקרות לו, ושאם האדם יעשה את התהליך הזה, אולי הוא יאבד שליטה, ואולי הוא ישתגע וכיו"ב.
והטעות הזאת, היא עצמה העונש של האדם. כי מי שלא מברר את האמת, כי הוא מפחד להשתגע, הוא נשאר משוגע, וסובל כאן מהספקות של עצמו.
והמשוגע, הוא זה שאינו יודע את האמת המוחלטת. שאינו מבין שהכל מושלם, ושהוא שלמות אמיתית, אלא הוא חושב שהוא עבד נרצע...
ולא יעזור לאדם מאומה, הלב של האדם מרגיש ויודע את האמת, שבלי אמת מוחלטת, אין שקט נפשי ויש סבל של הספקות של האדם, בעולם של הטוב והרע. ומי שרוצה להיות חכם אמיתי ורוצה שקט נפשי, אין לו ברירה, אלא להשליך את עצמו על האמת באשר היא.
כי האמת קיימת בכל מקרה. וזה שהאדם מתכחש אליה, זה לא משנה ולא ישנה אותה. וכל זמן שהאדם קיים בעולם, בלי לדעת את האמת המוחלטת, הוא חוטף מכות מכל הצדדים. כי בכל פעם המציאות באה וטופחת על הפנים של האדם, שהוא רחוק מהבנת המציאות באמת, ולכן האדם סובל. וכיצד יבין האדם את המציאות באמת, בלי לדעת את האמת המוחלטת?!
והאדם מפחד, סתם וללא סיבה. כי אף אחד בעולם, לא יודע למה הוא באמת מפחד. וכל מי שהוא מפחד להשתגע, הרי שזה רק בגלל שהוא משוגע. כי אם היה לאדם שכל אמיתי, הוא לא היה מפחד להשתגע כלל. כי האדם מפחד להשתגע. אבל האם האדם באמת מבין, למה בכלל הוא מפחד להשתגע?!
והאדם מפחד להשתגע, כי הוא חושב שאם הוא ישתגע, אז הוא ירגיש רע. כאילו שעכשיו הוא לא מרגיש רע לנצח. כי קיומו של הרצון והקיום העצמי, שנפרד משלמות המציאות, הוא נצחי. והאדם משקר את עצמו, שאם הוא ישתגע, אז אולי הוא ירגיש רע. ולמה לא רוצה האדם להשתגע? כי הוא לא רוצה להרגיש רע. ולמה לא רוצה האדם להרגיש רע? תשובה: כי הוא משוגע!
ולמה הרצון של האדם לא להרגיש רע, הוא רק בגלל שהוא משוגע? משום שאף אחד בעולם, לא באמת מבין, מהיכן בא לו הרצון שלו להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והמשוגע, הוא רוצה את רצונותיו, ועושה את מעשיו, בלי להבין מדוע ולמה הוא עושה ורוצה אותם. ומי יכול לומר שהוא יודע, למה באמת הוא רוצה את הרצונות של עצמו?!
כי אם האדם היה חכם באמת, הוא היה רוצה תמיד את המציאות כפי מה שהיא, בלי לרצות לשנות אותה כלל. ואז ממילא האדם היה מרגיש טוב תמיד. אבל האדם הוא משוגע. שהוא רוצה לשנות את המציאות, גם בלי שהוא מבין מהיכן מגיעים הרצונות שלו, וגם למרות שהוא מבין שבכל מקרה יהיה לו רע, גם אחרי שהוא ישנה את המציאות. כי הרע נשאר תמיד, רק בגלל הרצון לשנות את המציאות.
ונמצא אם כן, כי האדם לא רוצה להשתגע, בגלל שהוא משוגע. שבגלל שהאדם משוגע, לכן הוא לא מקבל את המציאות...
אושר, דיכאון ועצבות, להיות מאושר, אושר מוחלט, אושר יחסי, למה קשה למצוא אושר, למה קשה להיות מאושר, סוגי אושר מנוגדים, סוגי אושר משלימים, להיות רק מאושר, רק אושר - חלק 3אושר, דיכאון ועצבות, להיות מאושר, אושר מוחלט, אושר יחסי, למה קשה למצוא אושר, למה קשה להיות מאושר, סוגי אושר מנוגדים, סוגי אושר משלימים, להיות רק מאושר, רק אושר - חלק 3 ואם האדם באמת בלב שלם, מקבל חיסרון כלשהו במוחלטות, המשמעות של זה היא, שהאדם בלב שלם, מקבל את כל החסרונות כולם שיש בעולם, ואז ממילא כבר לא יכול ... יש סיבה, למה האדם מאושר מחיסרון אחד יותר מאשר מחיסרון אחר, הרי שזה אושר עם תנאים, שהוא לא אושר מוחלט. ואם האושר הוא מוחלט, בלי שום תנאים כלל, אז ממילא, הוא כלפי כל הדברים כולם. וזה בעצם אומר, שאם האדם באמת, לא רוצה, ולא מחפש אושר מוחלט, אם זה באמת, בלב שלם ובאופן מוחלט, הרי שזה אומר, שהאדם באופן מוחלט, מקבל ומאושר באופן מוחלט, לפחות טיפה אחת של רע. כי אם האדם לא מצליח להיות מאושר באופן מוחלט, אפילו לא מטיפה אחת של רע, הרי שממילא זה אומר, שהאדם באופן יחסי, כן מחפש אושר מוחלט, לפי כמה שהוא לא מאושר מהרע. ואם האדם הגיע למצב של אושר מוחלט, או אם האדם הגיע למצב שבו, הוא באופן מוחלט, לא מחפש אושר מוחלט, שזה בדיוק אותו הדבר ממש, הרי שזה אומר, שבשלמות, האדם מקבל באופן מוחלט, אפילו טיפה אחת של רע. ואז ממילא זה אומר, שהאדם מאושר בלי תנאים ובאופן מוחלט, גם מכל הרע כולו. כי האושר שהוא בלי תנאים כלפי דבר אחד, הוא מתרחב ומתפשט והוא מקיף וממלא את ... בעולם. ואז ממילא, לא שייך שהאדם יחפש אושר יחסי. והאדם מחפש אושר יחסי, רק משום שהוא מחפש את האושר המוחלט, שהוא לא רוצה להרגיש שום רע, ואז הוא מחפש כמה שיותר טוב. ונמצא אם כן, כי החיפוש אחרי אושר מוחלט, הוא זה שמניע את החיפוש אחרי אושר יחסי. והרצון של האדם להרגיש רק טוב, הוא זה שדוחף את האדם ... שלם להגיע למצב של רק אושר. כי אם זה היה קורה, אז האדם היה מחפש באופן ישיר, רק אושר מוחלט, ולא היה מחפש גם אושר יחסי. ואעפכ, הרצון לאושר מוחלט, מחזק את הרצון לאושר יחסי. והדבר נכון, גם להפך. שבלי שיהיה לאדם רצון למצוא אושר יחסי, בלי זה האדם גם לא ירצה למצוא אושר מוחלט. והרצון של האדם למצוא אושר יחסי, הוא זה שמניע את האדם לרצות למצוא אושר מוחלט. כי אם האדם לא יחפש בכלל אושר יחסי, הרי שזה אומר, שהאדם מוכן בלב שלם, לקבל את זה שהוא לא רק מאושר. ואז ממילא, אין גם חיפוש אחרי אושר מוחלט. ובפשיטות העניין הוא, שיש אושר יחסי ויש אושר מוחלט. והאושר היחסי, הוא מוביל אל האושר המוחלט. כי אושר מוחלט, הוא כשיש רק אושר. והחיפוש אחרי אושר יחסי, מגדיל את כמות האושר היחסי, עד כדי אושר מוחלט. והשאיפה לאושר מוחלט ולמצב של רק אושר, הוא זה שמניע את הרצון להגדיל כל הזמן את האושר היחסי, כדי להתקרב אל האושר המוחלט. וככל שהאדם יותר רוצה אושר יחסי, כך הוא מחזק אצל עצמו את הרצון להיות במצב של רק אושר, ואז ממילא הוא מגדיל את הרצון שלו להיות במצב של רק אושר מוחלט. והחיפוש אחרי אושר יחסי, מחזק את הרצון להשיג רק אושר. כי הוא מחזק אצל האדם את המחשבה, שהוא לא ... כך הוא גורם לעצמו להיות בדיכאון ובעצבות ממצב של דיכאון ועצבות. ואז ממילא, הוא רוצה להגיע למצב של אושר מוחלט, שבו, יש רק אושר, בלי שום דיכאון ועצבות כלל. אבל, יש גם את הצד השני של המטבע. שממנו ניתן לראות: שככל שהאדם מחפש יותר אושר יחסי, כך ממילא הוא מתרחק יותר מהאושר המוחלט, שבו אין שום סיבות או תנאים כלשהם. וככל שהאדם, רוצה יותר אושר מוחלט, כך פחות הוא מחפש אושר יחסי. וככל שהאדם נמצא יותר, במצב של אושר מוחלט, כך פחות הוא מחפש אושר כלשהו. ולכן, אושר מוחלט ואושר יחסי, הם גם: סוגי אושר מנוגדים וגם סוגי אושר משלימים זה את זה. והחיפוש אחרי אושר אחד, מרחיק ... כאן 4 נקודות מבט מנוגדות ומשלימות אחת את השנייה: 1 - לא מצליח למצוא אושר יחסי, כי מחפש אושר מוחלט. 2 - מצליח למצוא אושר יחסי, כי לא מחפש אושר מוחלט. 3 - לא מצליח למצוא אושר יחסי, כי לא מחפש אושר מוחלט. 4 - מצליח למצוא אושר יחסי, כי מחפש אושר מוחלט. ונקודת מבט ראשונה היא, שהאדם לא מצליח למצוא אושר יחסי, כי הוא מחפש אושר מוחלט. דהיינו, הרצון של האדם למצוא דבר מושלם ואושר מושלם בלי שום חסרונות, הוא זה שמונע מהאדם להיות מאושר מדבר מוגדר ומוגבל, שיש לו גם יתרונות וגם חסרונות. דהיינו, החיפוש אחרי האושר המוחלט, שבו האדם מאושר בלב שלם, דהיינו, שהאדם לא רואה שום חיסרון בדבר, הוא זה שמונע מהאדם למצוא אושר ולהיות ... המודע שלו, שיש בדבר הזה גם חסרונות. וממילא יש את נקודת המבט השנייה, והיא, שאדרבה, מי שלא מחפש אושר מוחלט, הוא זה שיכול למצוא אושר יחסי. כי אם האדם מחפש את המוחלט, הוא לא יכול למצוא לעולם אושר יחסי, ...
אושר, דיכאון ועצבות, להיות מאושר, אושר מוחלט, אושר יחסי, למה קשה למצוא אושר, למה קשה להיות מאושר, סוגי אושר מנוגדים, סוגי אושר משלימים, להיות רק מאושר, רק אושר - חלק 2אושר, דיכאון ועצבות, להיות מאושר, אושר מוחלט, אושר יחסי, למה קשה למצוא אושר, למה קשה להיות מאושר, סוגי אושר מנוגדים, סוגי אושר משלימים, להיות רק מאושר, רק אושר - חלק 2 כי לחפש אושר מוחלט, פירושו, להפסיק לחפש אושר יחסי. כי אושר מוחלט פירושו, רק להיות מאושר, ולהיות במצב של רק אושר, שאין בו שום דיכאון ועצבות כלל. ומאחר ששום דבר בעולם אינו מושלם, ממילא זה אומר, שמי שחושב למצוא אושר מוחלט, כלפי דבר כלשהו, הוא לעולם לא ימצא אושר מוחלט שכזה. כי כל דבר בעולם, יש בו גם חסרונות כלשהם. ולכן, לעולם, האושר לא יהיה מוחלט, ביחס לדבר מוגדר כלשהו. ומי שרוצה להרגיש אושר מוחלט, דהיינו, לחוות אושר בשלמות ובלב שלם כלפי דבר כלשהו, עליו להבין שזה אפשרי. אבל, רק אם הוא יצליח לשנות ... אותו למצב כזה, שבו, הוא לא יראה שום חיסרון בשום דבר בעולם. שאז ורק אז, האדם יכול לחוות אושר מוחלט ומלא בלב שלם. שהאדם מלא באושר, ומחובר בהרמוניה מלאה עם כל המציאות כולו, בלי שום תנאים ובלי שום סיבה. ולמצוא אושר מוחלט, זה אפשרי, על ידי שינוי צורת החשיבה של האדם. וכאשר האדם מחפש אושר יחסי, הרי שבכך הוא בעצם מרחיק את עצמו מלמצוא אושר מוחלט. שכדי למצוא אותו, לשם כך צריך להפסיק לחפש דבר מוגדר כלשהו, שאפשר להיות מאושר ממנו בגלל היתרונות היחסיים שלו. אלא, צריך להתחיל לנסות להיות מאושר מכל דבר, כולל החסרונות שלו. ומנקודת המבט הזו שביארתי לעיל, אושר יחסי ואושר מוחלט, הם סוגי אושר מנוגדים אחת לשנייה. כי הרצון של האדם להשיג אושר מוחלט, מרחיק את האדם מלמצוא אושר יחסי, והרצון של האדם למצוא אושר יחסי, מרחיק את האדם מלמצוא אושר מוחלט. אבל, יש גם עוד נקודת מבט הפוכה, שממנה ניתן לראות, שאושר יחסי ואושר מוחלט, אלו שני סוגי אושר משלימים - שהם משלימים אחד את השני. ואדרבה, החיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, הוא מקרב את האדם לאושר המוחלט. והחיפוש של האדם אחרי אושר מוחלט, הוא מקרב את האדם אל האושר היחסי. ובלי שהאדם ירצה למצוא אושר מוחלט, בלי זה האדם גם לא ירצה למצוא אושר יחסי. ובלי שהאדם ירצה למצוא אושר יחסי, בלי זה האדם לא ירצה למצוא אושר מוחלט. כי מי שיתבונן יראה, כי למרות שהחיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, נובע מכך שהאדם לא מספיק רוצה למצוא אושר מוחלט, הרי שמצד שני, החיפוש של האדם אחרי אושר יחסי, הוא נובע, רק משום כך שהאדם מחפש אושר מוחלט. ובלי שהאדם היה מחפש אושר מוחלט, בלי זה הוא לא היה מחפש אושר יחסי. ולמה? כי בפועל, תמיד יש לאדם אושר יחסי ברמה כלשהי ובעצמה ... מתכוון לומר, שהוא באופן מודע, יותר מודע לרגשות האושר שלו, יותר מאשר לרגשות הדיכאון ועצבות שלו כלפי הדבר. ובאושר מוחלט, יש רק אושר בלי שום דיכאון ועצבות כלל. ואם ניקח בן אדם, וניקח ממנו באופן מוחלט, את הרצון למצוא אושר מוחלט, הרי שבכך בעצם גרמנו לו להיות מאושר באופן מוחלט, מחוסר האושר המוחלט. זא, האדם מחפש אושר מוחלט, כדי להגיע למצב של רק אושר. וזה נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות. ובפועל, לא משנה ... הוא רוצה תמיד למצוא עוד יותר אושר וכמה שיותר אושר. ואם לאדם לא היה שום רצון כלשהו, למצוא אושר מוחלט, הרי שזה היה אומר, שהאדם לא באמת רוצה למצוא רק אושר, אלא האדם מוכן גם להיות בדיכאון ובעצבות ולהיות ... ובעצבות ולא רק להיות מאושר, הרי שממילא האדם לא היה מחפש אושר יחסי. כי תמיד הוא כבר היה, באושר המוחלט. ונחדד: מי שבאופן מוחלט, לא מחפש אושר מוחלט, הרי שזה אומר: שבאופן מוחלט, אין לו רצון להרגיש רק אושר. אלא הוא באופן מוחלט, מוכן להרגיש גם דיכאון ועצבות וכעס. כי אם האדם לא מוכן בלב שלם להרגיש גם דיכאון ועצבות, הרי שהוא ... שלם, להרגיש גם רע. אלא, האדם מלכתחילה, רוצה להרגיש רק טוב. ולרצות להרגיש רק טוב, פירושו, לרצות להשיג אושר מוחלט, שבו יש רק טוב בלבד. ואם לא היה האדם מחפש אושר מוחלט, הרי שתמיד הוא היה באושר מוחלט כלפי כל דבר שהוא. כי הוא היה מרוצה בלב שלם, מכך שיש לו אושר יחסי כלפי המציאות, כי הוא ... מאושר אושר יחסי. כי הוא בלב שלם, מרוצה מכך שהוא לא מאושר בלב שלם. ושוב פעם נחדד: רצון לאושר מוחלט = רצון להיות במצב של: רק אושר, ולא במצב של: גם אושר וגם דיכאון ועצבות. וממילא, חוסר מוחלט של רצון להשיג אושר מוחלט, פירושו, חוסר רצון מוחלט, להיות במצב של רק אושר. דהיינו, שביעות רצון מוחלטת, מתחושה של רע ושל דיכאון ועצבות. וכאשר יש שביעות רצון מוחלטת מתחושה של חוסר אושר, אז ממילא תמיד יש ...
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?