שחר אני מציע שתעבור קצת על דיונים ישנים יותר של עדי בשביל שתבין את התמונה המלאה

עדי סליחה.. סליחה.. פיספסתי. בטל אופציה ראשונה... אמרת שאתה רוצה להאחז ולא להאחז בו זמנית... ואז הנחת שאני אגיד לך היפך כל שהוא ואז הנחת שאנשים חוץ ממך כבר לא מבינים משהו.. דבר על עצמך ומה שמעניין אותך.. אם בא לך להמשיך מכאן

עדי

אני רוצה להתייחס לדברים שכתבת.

אתה בחור צעיר ובטח רגיש וסוער

תהיה סובלני ולא פזיז עם כל מיני רעיונות

אני בגילך איפשרתי לעצמי ללכת רחוק מדי בעקבות רעיונות גרנדיוזים. כולל העלמות קיומית.

וכדומה...

לפעמים עצם המחשבה בסט כזה של רעיונות לאורך זמן ללא אחיזה אמיתית במשהו. מערער את הנפש. מהסיבה שאתה מפתח אמונה בחיפוש שלך. אם אתה חושב שאתה טרזן, אל תהסס לשקול את עצמך. טרזן עלול לקפוץ מהעצים יום אחד

;)

עדי

הרי לך תשובה:

שים לב שאתה לא שואל כי אתה לא יודע

אתה שואל כי אתה יודע

ואתה רוצה הקשבה

...

אם תסתכל במבט עליון

תראה שתמיד אתה מוכן לשאול

ומכאן, תבין שאתה תמיד מוכן לקבל תשובה.

הרצון לשאול טמון בתוכו הרצון לתשובה

...

ומכאן.

זאת התחלה עבורך להתבונן במנגנון יצירת האמונות שלך

והאחיזה בהן

יפה?

הכיצד?

...

שים לב

שהגיוני לשאול שאלה כשלא יודעים משהו.

אתה שואל שאלה לאחר שאתה כבר לעסת משהו.

כלומר אתה רוצה לקבל תשובה שתמשיך ללעוס את מה שבלעת בזמן אחר.

למה אני חותר?

ככה נוצרות אמונות ואחיזה

משתי נקודות פשוטות שאתה יכול לזהות עכשיו

נקודה אחת שאתה מחזיק בתוכך סל, ואתה אוסף אליו רעיונות

נקודה שניה שאתה לועס את מה שאתה אוכל

שים לב שבכל תשובה חדשה שאתה מקבל. בפנים אתה מנסה לקבל אישור לרעיון אחר שכבר יש לך בסל.

זאת האחיזה שלך באמונה

שים לב

האם מתי שאתה שואל שאלה.

משהו בתוכך מוכן לתפוס.

לאחוז במה שתקבל.

זה מרמז, שאתה בתהליך של גיבוש אמונה

ומכאן.

אם תתבונן זמן מה

תבחין כי יש לך כוונת אחיזה

אני ממליץ לך, להתבונן בה

ולהבין את כוונותיך מהסיבה

שאתה אחראי לתהליך הזה של איסוף האינפורמציה

והאחיזה עצמה

ולסיום.

סוד - המפתח נמצא באחיזה עצמה.

תן מיקוד בלב באחיזה עצמה

אולי תבין חלק ממה שכתבתי

ואולי חלק אחר ייקח קצת זמן

ייתכן שאת עניין האחיזה ייקח יותר התבוננות וסובלנות

זה חלק מהעניין

אם אתה רוצה באמת לגעת בנושא.

לא להבין אותו. אלא ממש לגעת בזנב של הדרקון עצמו.

תנסה. לא תפסיד

תוספת קטנה.

זאת לא כל התורה.

אך מאפשר להתחיל לבחון את הנושא ולהתמודד.

אתגר אני נאחז בזה שיש פה שני אנשים ששואלים שאלה כי הם רוצים להבין משהו

עדי אני מציע שני כיווני שיחה בינינו

הראשון (אם בא לך כמובן, תתקן אותי אם אני טועה)... בפוסט שאלת

איך אפשר להפסיק להאחז... ובהמשך כתבת שזה יהיה לאבד הגדרה ולא להיות קיים אז השאלה שלי היא למה אתה רוצה להפסיק להאחז?

והשני, לבדוק אותי האם קפצתי לתהום הזו, שאתה משום מה במלחמה עם אליעד עליה אבל לא מוכן לגלות למה..

הימור הוא לא מניה בטוחה (-:

חוץ מזה מדברים עליך לא עלינו. תמיד אתה יכול לשאול שאלות באישית (-:

אני לא

אבל אני מהמר שגם אתם לא

מאיפה אתה יודע?

די להגיד את זה כאילו אתם יודעים מה יש בתהום הזו

אף אחד לא ניסה לפול לשם

אולי אליעד

יש תהום אבל היא מפחידה רק כשמיסתכלים עליה מלמעלה. דרך אגב אין לה קרקעית אז אל תפחד ליפול. תמיד אתה תיהיה בשמיים. זרום עם עצמך אחי לאן שזה יוביל אל תדאג. קראתי איזה פוסט שך נראה לי אם תיהיה קצת יותר חוצפן בקטע חיובי הכל יתפרץ לך. אל תפחד אפ אחד לא שווה את זה. שבור כל עול

למה תינוק נאחז באמא שלו? צריך חלב, להיסתדר לבד לא קל. (-:

או לכל הפחות לא להיות מודע לקיום

ואם תיהיה לך הגדרה אז תיהיה מנוע מלקבל הגדרות אחרות. להיות מי שאתה זה להיות בלי הגדרה. הגדרה נותנת גבולות. כמו גדר. זה בא מאותו השורש. זה קצת מפחיד לדעת שאין גבולות קצת קשה לעכל את זה.

אני עניתי

לאבד אחיזה מוחלטת=לא להיות קיים

לתת תובנות יפות זה דבר אחד אבל לעזור לאנשים להגיע לתובנה זה דבר אחר

עדי אתה לא עונה

אם לא נאחז בשום דבר נאבד הגדרה

קיום העולם הוא על ההאחזות והאדם מפחד שלא להאחז במשהו שאז הוא יפול לתהום כאנלוגיה אלינו..

עימנואל אתה לא נאחז בכלום?

אני נאחז כדי להיות מוגדר

אז תחזור אחורה ותשאל את עצמך למה אתה צריך להאחז?

חח אתה חושב שאם יש תוכך ילד בכיין יהיה קל להיפטר ממנו? הרי בכל פפעם שקצת קשה לך אתה חוזר אליו. הוא הבית האמיתי שלך. לא קל למצוא אנשים שלא מעניין אותם הבית.

אני רוצה לא להאחז בשום דבר

כי ידוע שהסבל נובע מהאחיזה

למה אתה צריך להאחז במשהו?

אני חושב שעמנואל התכוון שעל הכל אפשר לשאול אולי ההפך הוא הנכון ומכאן שאין אחיזה בדבר.. אבל רגע.. השאלה היא למה אנחנו כבר לא מבינים את זה?

מה מונע מאיתנו להבין שאין במה להאחז?

מה שצריך הוא אומץ לב! להמר על הכל ועל עצמך. אין מה להפסיד המוות לוקח הכל.

במה אתה נאחז מהם ההגבלות שלך?

איך אפשר לדעת שאין במה להאחז?

והאם זה בכלל נכון?

אולי כשמבינים שמה שהיה אמת לפני שניה הוא כבר לא אמת בשניה של אחרי כי היא שניה בפני עצמה אז מפסיקים להיאחז. המילה היא עירנות. לרגע ההווה. ומתי שעולה מחשבה ממקודם או על העתיד פשוט לומר לה שלום ולחזור לפוקוס של כאן ועכשיו.

לדעת שאין במה לאחז

איך אפשר להפסיק להאחז באמת?