איך להיצמד לאמת? האם יש אמת? מהי האמת? אין הבדל בין יש לאין, לדעת או לא לדעת, איך להטיל ספק? חיפוש האמת, אמת מוחלטת, אמת אבסולוטית
איך אפשר לדעת האם יש אמת מוחלטת?
השאלה המרכזית שאליעד כהן מציג היא האם בכלל אפשר לדעת משהו בוודאות מוחלטת. הוא מדגים את הרעיון דרך שאלות פשוטות לכאורה כמו "האם יש לך חמש אצבעות?" או "האם אתה נמצא פה או בבית שלך?". הוא מדגיש את הרעיון שיש רמות שונות של ודאות, וכי אנחנו רגילים לחשוב שחושים והיגיון נותנים לנו ודאות מלאה, אבל לא באמת בודקים עד הסוף אם אפשר לסמוך עליהם לחלוטין.
אליעד מסביר שתחושת המציאות שלנו מורכבת מחושים ומהיגיון. לדוגמה, הוא אומר שאפשר להטיל ספק במה שהחושים מראים לך, כמו "האם אני באמת יושב כאן או שאני חולם?" אך ישנן ידיעות שלא תלויות בחושים, כמו ההיגיון: "אם אני יושב פה, אז אני לא בבית". כלומר, גם אם אדם יהיה מבולבל מאוד מהחושים שלו או אפילו תחת השפעה של סמים או הזיה, הוא עדיין יכול להיות בטוח באמירות היגיוניות בסיסיות כמו "אם אני פה אז אני לא שם".
הוא ממחיש את ההבדל בין סוגי ודאות שונים באמצעות דוגמה של האצבעות: כאשר אדם מסתכל על ידו וסופר חמש אצבעות, לכאורה זו ידיעה ודאית. אך עדיין אפשר להטיל ספק בכך ולשאול "מי אמר שזה נכון?", אולי מדובר באשליה או הזיה. מצד שני, יש ודאות היגיונית שהיא הרבה יותר מוחלטת: ההבנה שאם אתה נמצא בנקודה אחת, אתה לא יכול להיות באחרת באותו הזמן.
מהו התהליך של הטלת ספק בדרך למציאת האמת?
אליעד מתאר תהליך ארוך של הטלת ספק שבו אדם לוקח דבר שנראה לו ברור ומתחיל לפרק אותו לחלקים ולבדוק מאיפה הוא מגיע. לדוגמה, הוא אומר שכדי להגיע לאמת מוחלטת, אדם צריך לקחת משהו מוחשי, כמו דף נייר שהוא מחזיק ביד, ולהתחיל לשאול: "מאיפה אני יודע שהדף קיים?" התשובה תהיה "מהחושים". ואז הוא ימשיך וישאל: "מאיפה אני יודע שהחושים שלי אמינים?", "מי אמר שההיגיון שלי נכון?" וכן הלאה. בסוף התהליך הזה האדם מגיע למצב שבו הוא מבין שלא ניתן לסמוך באופן מוחלט על שום דבר, לא על החושים ולא על ההיגיון, ומגיע למסקנה שהוא לא באמת יודע כלום בוודאות.
אליעד מדגיש כי זה לא מספיק לקרוא בספר או לשמוע רעיון ואז לומר "הבנתי שאין הבדל" או "הבנתי שאין אמת". לדבריו, זו הבנה שטחית, שאותה הוא מכנה "אחדות שקרית", מכיוון שזו הבנה חיצונית, ולא חוויה אמיתית. מי שעובר את התהליך הזה באמת, לא מגיע למסקנה פשוטה של "אין הבדל" אלא חווה באופן ישיר את חוסר היכולת לדעת שום דבר באמת מוחלטת.
הוא מתייחס לכך שגם ההכרזה "אני יודע שאני לא יודע כלום" היא בעצמה בעייתית, כי בעצם המשפט הזה מסתתרת הנחה של ידיעה כלשהי. כדי באמת להטיל ספק, צריך להגיע למצב שבו אתה אפילו לא יודע אם אתה יודע שאתה לא יודע.
למה הטלת ספק היא הדרך היחידה לוודאות מוחלטת?
לפי אליעד, רק דרך ההטלה של ספק עמוק בכל דבר, ללא יוצא מן הכלל, אפשר להגיע לוודאות אמיתית, מכיוון שהספק האולטימטיבי משחרר אותך מהנחות מוקדמות ומאפשר לך לראות את המציאות כפי שהיא באמת. ברגע שאתה מפקפק בכל אמונה, אפילו הבסיסית ביותר, אתה מתקרב למצב שבו אתה לא מייחס למציאות תכונות שאתה...
השאלה המרכזית שאליעד כהן מציג היא האם בכלל אפשר לדעת משהו בוודאות מוחלטת. הוא מדגים את הרעיון דרך שאלות פשוטות לכאורה כמו "האם יש לך חמש אצבעות?" או "האם אתה נמצא פה או בבית שלך?". הוא מדגיש את הרעיון שיש רמות שונות של ודאות, וכי אנחנו רגילים לחשוב שחושים והיגיון נותנים לנו ודאות מלאה, אבל לא באמת בודקים עד הסוף אם אפשר לסמוך עליהם לחלוטין.
אליעד מסביר שתחושת המציאות שלנו מורכבת מחושים ומהיגיון. לדוגמה, הוא אומר שאפשר להטיל ספק במה שהחושים מראים לך, כמו "האם אני באמת יושב כאן או שאני חולם?" אך ישנן ידיעות שלא תלויות בחושים, כמו ההיגיון: "אם אני יושב פה, אז אני לא בבית". כלומר, גם אם אדם יהיה מבולבל מאוד מהחושים שלו או אפילו תחת השפעה של סמים או הזיה, הוא עדיין יכול להיות בטוח באמירות היגיוניות בסיסיות כמו "אם אני פה אז אני לא שם".
הוא ממחיש את ההבדל בין סוגי ודאות שונים באמצעות דוגמה של האצבעות: כאשר אדם מסתכל על ידו וסופר חמש אצבעות, לכאורה זו ידיעה ודאית. אך עדיין אפשר להטיל ספק בכך ולשאול "מי אמר שזה נכון?", אולי מדובר באשליה או הזיה. מצד שני, יש ודאות היגיונית שהיא הרבה יותר מוחלטת: ההבנה שאם אתה נמצא בנקודה אחת, אתה לא יכול להיות באחרת באותו הזמן.
מהו התהליך של הטלת ספק בדרך למציאת האמת?
אליעד מתאר תהליך ארוך של הטלת ספק שבו אדם לוקח דבר שנראה לו ברור ומתחיל לפרק אותו לחלקים ולבדוק מאיפה הוא מגיע. לדוגמה, הוא אומר שכדי להגיע לאמת מוחלטת, אדם צריך לקחת משהו מוחשי, כמו דף נייר שהוא מחזיק ביד, ולהתחיל לשאול: "מאיפה אני יודע שהדף קיים?" התשובה תהיה "מהחושים". ואז הוא ימשיך וישאל: "מאיפה אני יודע שהחושים שלי אמינים?", "מי אמר שההיגיון שלי נכון?" וכן הלאה. בסוף התהליך הזה האדם מגיע למצב שבו הוא מבין שלא ניתן לסמוך באופן מוחלט על שום דבר, לא על החושים ולא על ההיגיון, ומגיע למסקנה שהוא לא באמת יודע כלום בוודאות.
אליעד מדגיש כי זה לא מספיק לקרוא בספר או לשמוע רעיון ואז לומר "הבנתי שאין הבדל" או "הבנתי שאין אמת". לדבריו, זו הבנה שטחית, שאותה הוא מכנה "אחדות שקרית", מכיוון שזו הבנה חיצונית, ולא חוויה אמיתית. מי שעובר את התהליך הזה באמת, לא מגיע למסקנה פשוטה של "אין הבדל" אלא חווה באופן ישיר את חוסר היכולת לדעת שום דבר באמת מוחלטת.
הוא מתייחס לכך שגם ההכרזה "אני יודע שאני לא יודע כלום" היא בעצמה בעייתית, כי בעצם המשפט הזה מסתתרת הנחה של ידיעה כלשהי. כדי באמת להטיל ספק, צריך להגיע למצב שבו אתה אפילו לא יודע אם אתה יודע שאתה לא יודע.
למה הטלת ספק היא הדרך היחידה לוודאות מוחלטת?
לפי אליעד, רק דרך ההטלה של ספק עמוק בכל דבר, ללא יוצא מן הכלל, אפשר להגיע לוודאות אמיתית, מכיוון שהספק האולטימטיבי משחרר אותך מהנחות מוקדמות ומאפשר לך לראות את המציאות כפי שהיא באמת. ברגע שאתה מפקפק בכל אמונה, אפילו הבסיסית ביותר, אתה מתקרב למצב שבו אתה לא מייחס למציאות תכונות שאתה...
- איך להטיל ספק באמת?
- האם יש אמת מוחלטת?
- מה ההבדל בין יש לאין?
- איך לדעת אם אני יודע משהו?
- מהי אחדות שקרית?
- האם אפשר לדעת משהו בוודאות?
- מהי ודאות מוחלטת?
050-3331-331