ובו יתבאר כיצד באמת לחפש את האמת? ומהו חיפוש אמת מוחלטת באמת?
ומי שרוצה לדעת את האמת המוחלטת, דהיינו, לדעת ידיעה אחת מוחלטת של אמת מוחלטת, שהיא יציבה ונצחית ושעליה האדם יכול להישען ולבנות את כל עולמו, עליו לחפש את האמת המוחלטת והאובייקטיבית של המציאות.
והדרך היחידה של האדם לגלות את האמת המוחלטת, היא אך ורק על ידי זה שהאדם מטיל ספק מוחלט, בכל דבר ודבר. כי כל זמן שהאדם לא מטיל ספק באופן מוחלט בכל דבר, הוא לא באמת יכול להיות בטוח באופן מוחלט, בשום דבר.
ולהטיל ספק, פירושו שעל האדם לקחת את כל מה שהוא יודע, אפילו את ידיעת עצמו, דהיינו, את עצם זה שהאדם יודע שהוא עצמו קיים. ועל האדם להיות איש אמת מוחלטת, ולהטיל ספק באופן מוחלט, ולשאול את עצמו, האם באמת אני קיים? האם באמת הדבר שאני כ"כ בטוח בו, האם הוא אמת או שקר?
והדרך של האדם לגלות את האמת לגבי כל דבר, היא על ידי זה שהוא חוקר את המהות של הדבר. דהיינו, הדרך של האדם לגלות את האמת, שהוא באמת קיים ולא קיים בו זמנית, היא רק על ידי זה שהוא מתבונן על מהות ה"אני" שלו, עד שהוא מגלה שבשורש המציאות, היש והאין הם אחד.
ולהטיל ספק באמת, פירושו לנסות לשקר במצח נחושה. כי כאשר האדם מחפש את האמת, הוא מחפש אותה עם שכל ועם סיבות. וכל אמת שנשענת על אמת וסיבות, היא אמת של שקר. משום שהיא תלויה באמונות שקר ובהנחות יסוד שקריות. וגם אם כל השכל שבעולם, אומר אמת כלשהי, הלב של האדם יודע ומרגיש, שזאת לא אמת מוחלטת, והאדם עדיין חי עם הספקות שנמצאים בליבו.
כי הלב של האדם מזהה את השקר, שהוא האמת השקרית, שכל קיומה תלוי בחוקי הלוגיקה ובשכל של האדם. והאדם לא מוצא ולא ימצא מנוח לנפשו, כל זמן שהוא נאחז באמת, שהיא נכונה רק בגלל ההיגיון האנושי. אבל האדם כן ימצא מרגוע אמיתי לנפשו, כאשר הוא יגלה את המחויב, שקיומו לא תלוי בשום דבר בעולם.
ולכן, כל זמן שהאדם מנסה להבין את המציאות רק עם השכל שלו, הרי שכל המסקנות של האדם, הן לא מוחלטות. מאחר שכל קיומן תלוי באמונה של האדם, שהשכל שלו הוא אכן אמת. ואין לאדם ברירה, אלא לנסות ולחפש משהו מוחלט, שקיומו לא יהיה רעוע כמו עלה נידף. וזה אפשרי רק אם האדם מחפש את האמת באשר היא, בלי להיות תלוי בחישובים לוגיים ושכליים כלשהם.
כי מנקודת מבט של חשיבה אובייקטיבית ומוחלטת, אין שום משמעות בשום צורה שהיא, לשום מסקנה לוגית. כי הלוגיקה כולה, היא אמונה של בני האדם. וגם האתאיסטים וגם אלו שנדמה להם שאין להם שום אמונה כלל, הרי שגם להם יש אמונה באליל הגדול מכולם, שהוא השכל. כי השכל, הוא אליל שקר. שהאדם לא יודע בוודאות שהוא אמת, ואעפ"כ האדם מאמין לשכל שלו.
והעונש שהאדם מקבל על כך שיש לו אמונת שקר, הוא תחושת חיסרון נצחי. כי האדם מאמין לשכל שלו, שעושה הפרדה בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, ועל ידי זה האדם עושה הפרדה בין טוב לבין רע, וזה עצמו העונש של האדם. כי האמונה באלילי השקר, היא עצמה העונש של האדם. וכל זמן שהאדם קשור בצורה כלשהי לאמונה כלשהי, זה עצמו העונש שלו. כי האמונה והריחוק מהאמת המוחלטת, היא עצמה העונש.
ויש טועים שחושבים שהכוונה היא, שהאדם צריך להאמין במשהו נגד השכל. דהיינו, להפסיק להשתמש בשכל ולחשוב הפוך ממנו. והם טועים. ולמה הם טועים? כי כל אמונה, היא שקר. שהאדם לא יודע את האמת אלא רק מאמין בה. כולל אמונה אפילו בדבר שהוא נגד השכל, או כל אמונה שהיא.
כי מהותה של האמונה, היא השקר של הריחוק של האדם מידיעת האמת המוחלטת. כי כאשר יש ידיעה של האמת המוחלטת, אין שום אמונה כלל. וכל בני האדם נמצאים בתחושת חיסרון תמידי, של הקיום העצמי הנפרד של עצמם, שהוא שורש הרע. כי האדם חסר את השלמות שנפרדת ממנו, רק משום שיש לאדם אמונה כלשהי, שהשלמות נפרדת מהחיסרון.
ומי שרוצה את האמת המוחלטת ורוצה למצוא מרגוע לנפשו, עליו לנסות לחפש את האמת באשר היא, בלי שקיומה יהיה תלוי בשכל ובהיגיון ובסיבה כלשהי. ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת את כל הידיעות שלו, ולנסות להוציא אותן להורג אחת אחת. ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא "בטוח" בו, ולשאול את עצמו, האם זו אכן אמת מוחלטת? או שמא כל האמת הזאת, עומדת על כרעי תרנגולת של אמונה ושקר כלשהם?
ועל האדם לנסות לשקר. והכוונה היא, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא וכל אמת שהיא, ולנסות לשקר ולנסות להטיל ספק באמת ולשאול את עצמו, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון? ואולי זאת לא כל האמת? ואולי יש עוד אמת אחרת נוספת? ומי החליט שהאמת היא אחת? ואולי יש יותר מאשר אמת אחת? ואולי דווקא מה שנדמה לי לאמת, אולי דווקא זהו שקר, והאמת היא משהו אחר לגמרי?
ולשקר פירושו, שכאשר האדם מחפש את האמת, אז השכל של האדם מביא לו כל מיני סיבות, לכך שהאמת היא כזו ולא אחרת. ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, לנסות לבדוק, האם הוא מסוגל להכיל את השקר, שהוא הפך האמת שלו של האדם. כי המציאות, יש בה אמת ושקר. וכל זמן שהאדם נאחז באמת, שאפשר לשקר לגביה, הרי שעדיין יש לאדם ספק בליבו, אולי דווקא השקר הוא האמת.
וכל זמן שהאדם מסוגל לחשוב, על ההפך של האמת שלו, הרי שהאדם עדיין לא הבין ולא יודע את המוחלט. כי במוחלט אין שום הפך כלל, ולכן הוא מוחלט. והמציאות מכילה בתוכה את כל האפשרויות כולן. וגם אם השכל של האדם, אומר לו שאפשרות אחת היא נכונה יותר מאשר אפשרות אחרת, הרי שהאדם יש בליבו עדיין ספק, אולי השכל טועה, ודווקא האפשרות האחרת שנראית כשקרית, אולי דווקא היא האמת?!
ואין לאדם ברירה, אלא לנסות לשקר, ולהפיל את כל האחיזה שלו בכל האמונות שלו, על ידי זה שהאדם מנסה לשקר ולראות, אולי דווקא ההפך הוא הנכון?! וגם אם הדבר נראה כשקר, שנראה לאדם שלא אפשרי שההפך יהיה נכון, אעפ"כ לא יעזור לאדם לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהדבר אינו אפשרי, שהרי השכל "החכם" אומר שהדבר אינו אפשרי, כי תמיד יהיו לאדם ספקות.
ולכן אין לאדם ברירה, אלא לנסות לחפש את האמת המוחלטת, ולשאול את עצמו, האם באמת זאת אמת מוחלטת, ואולי דווקא השכל הוא טועה, ודווקא ההיפוך של השקר שנראה כשקרי, אולי דווקא הוא הנכון?!
ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, שהאדם לא צריך לשקר ולחשוב שהשכל טועה, כי גם זה הוא שקר, אלא על האדם לשאול את עצמו, אולי השכל טועה, ואולי דווקא מה שנראה כשקר מוחלט, אולי דווקא הוא האמת?! כי לאדם נדמה שיש אמת אחת, אבל מצד אחדות המציאות, הכל אמת מוחלטת.
וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, הוא מיד מבין שאין לו במה להיאחז. כי שום ידיעה של האדם, היא לא באמת מוחלטת. וכיצד יוכל האדם למצוא איזה דבר מוחלט, שלא יהיה ניתן לשקר לגביו? וכיצד יכול האדם "לאחוז" באמת, בלי השכל שלו?
והעניין הוא, שהאדם לא יכול לאחוז באמת, באופן ישיר. כי כל אחיזה, היא הגדרה. וכל הגדרה, היא אינה מוחלטת, כי יש שונה ממנה. והדרך של האדם להשיג את האמת המוחלטת, היא על ידי זה שהאדם שולל את כל האמונות כולן, שאז ממילא האדם מתחבר לדבר המוחלט היחיד, שהוא חסר כל הגדרה, ולכן אין לו שום הפך כלל. שזוהי ידיעה עקיפה / ידיעה על דרך השלילה, בשונה מידיעה ישירה.
והיצר הרע, מכניס לאדם ספקות, גם לגבי הדבר הזה. והוא מפחיד את האדם, שמי יודע מה יכול לקרות לו, ושאם האדם יעשה את התהליך הזה, אולי הוא יאבד שליטה, ואולי הוא ישתגע וכיו"ב.
והטעות הזאת, היא עצמה העונש של האדם. כי מי שלא מברר את האמת, כי הוא מפחד להשתגע, הוא נשאר משוגע, וסובל כאן מהספקות של עצמו.
והמשוגע, הוא זה שאינו יודע את האמת המוחלטת. שאינו מבין שהכל מושלם, ושהוא שלמות אמיתית, אלא הוא חושב שהוא עבד נרצע...
ולא יעזור לאדם מאומה, הלב של האדם מרגיש ויודע את האמת, שבלי אמת מוחלטת, אין שקט נפשי ויש סבל של הספקות של האדם, בעולם של הטוב והרע. ומי שרוצה להיות חכם אמיתי ורוצה שקט נפשי, אין לו ברירה, אלא להשליך את עצמו על האמת באשר היא.
כי האמת קיימת בכל מקרה. וזה שהאדם מתכחש אליה, זה לא משנה ולא ישנה אותה. וכל זמן שהאדם קיים בעולם, בלי לדעת את האמת המוחלטת, הוא חוטף מכות מכל הצדדים. כי בכל פעם המציאות באה וטופחת על הפנים של האדם, שהוא רחוק מהבנת המציאות באמת, ולכן האדם סובל. וכיצד יבין האדם את המציאות באמת, בלי לדעת את האמת המוחלטת?!
והאדם מפחד, סתם וללא סיבה. כי אף אחד בעולם, לא יודע למה הוא באמת מפחד. וכל מי שהוא מפחד להשתגע, הרי שזה רק בגלל שהוא משוגע. כי אם היה לאדם שכל אמיתי, הוא לא היה מפחד להשתגע כלל. כי האדם מפחד להשתגע. אבל האם האדם באמת מבין, למה בכלל הוא מפחד להשתגע?!
והאדם מפחד להשתגע, כי הוא חושב שאם הוא ישתגע, אז הוא ירגיש רע. כאילו שעכשיו הוא לא מרגיש רע לנצח. כי קיומו של הרצון והקיום העצמי, שנפרד משלמות המציאות, הוא נצחי. והאדם משקר את עצמו, שאם הוא ישתגע, אז אולי הוא ירגיש רע. ולמה לא רוצה האדם להשתגע? כי הוא לא רוצה להרגיש רע. ולמה לא רוצה האדם להרגיש רע? תשובה: כי הוא משוגע!
ולמה הרצון של האדם לא להרגיש רע, הוא רק בגלל שהוא משוגע? משום שאף אחד בעולם, לא באמת מבין, מהיכן בא לו הרצון שלו להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והמשוגע, הוא רוצה את רצונותיו, ועושה את מעשיו, בלי להבין מדוע ולמה הוא עושה ורוצה אותם. ומי יכול לומר שהוא יודע, למה באמת הוא רוצה את הרצונות של עצמו?!
כי אם האדם היה חכם באמת, הוא היה רוצה תמיד את המציאות כפי מה שהיא, בלי לרצות לשנות אותה כלל. ואז ממילא האדם היה מרגיש טוב תמיד. אבל האדם הוא משוגע. שהוא רוצה לשנות את המציאות, גם בלי שהוא מבין מהיכן מגיעים הרצונות שלו, וגם למרות שהוא מבין שבכל מקרה יהיה לו רע, גם אחרי שהוא ישנה את המציאות. כי הרע נשאר תמיד, רק בגלל הרצון לשנות את המציאות.
ונמצא אם כן, כי האדם לא רוצה להשתגע, בגלל שהוא משוגע. שבגלל שהאדם משוגע, לכן הוא לא מקבל את המציאות...
ומי שרוצה לדעת את האמת המוחלטת, דהיינו, לדעת ידיעה אחת מוחלטת של אמת מוחלטת, שהיא יציבה ונצחית ושעליה האדם יכול להישען ולבנות את כל עולמו, עליו לחפש את האמת המוחלטת והאובייקטיבית של המציאות.
והדרך היחידה של האדם לגלות את האמת המוחלטת, היא אך ורק על ידי זה שהאדם מטיל ספק מוחלט, בכל דבר ודבר. כי כל זמן שהאדם לא מטיל ספק באופן מוחלט בכל דבר, הוא לא באמת יכול להיות בטוח באופן מוחלט, בשום דבר.
ולהטיל ספק, פירושו שעל האדם לקחת את כל מה שהוא יודע, אפילו את ידיעת עצמו, דהיינו, את עצם זה שהאדם יודע שהוא עצמו קיים. ועל האדם להיות איש אמת מוחלטת, ולהטיל ספק באופן מוחלט, ולשאול את עצמו, האם באמת אני קיים? האם באמת הדבר שאני כ"כ בטוח בו, האם הוא אמת או שקר?
והדרך של האדם לגלות את האמת לגבי כל דבר, היא על ידי זה שהוא חוקר את המהות של הדבר. דהיינו, הדרך של האדם לגלות את האמת, שהוא באמת קיים ולא קיים בו זמנית, היא רק על ידי זה שהוא מתבונן על מהות ה"אני" שלו, עד שהוא מגלה שבשורש המציאות, היש והאין הם אחד.
ולהטיל ספק באמת, פירושו לנסות לשקר במצח נחושה. כי כאשר האדם מחפש את האמת, הוא מחפש אותה עם שכל ועם סיבות. וכל אמת שנשענת על אמת וסיבות, היא אמת של שקר. משום שהיא תלויה באמונות שקר ובהנחות יסוד שקריות. וגם אם כל השכל שבעולם, אומר אמת כלשהי, הלב של האדם יודע ומרגיש, שזאת לא אמת מוחלטת, והאדם עדיין חי עם הספקות שנמצאים בליבו.
כי הלב של האדם מזהה את השקר, שהוא האמת השקרית, שכל קיומה תלוי בחוקי הלוגיקה ובשכל של האדם. והאדם לא מוצא ולא ימצא מנוח לנפשו, כל זמן שהוא נאחז באמת, שהיא נכונה רק בגלל ההיגיון האנושי. אבל האדם כן ימצא מרגוע אמיתי לנפשו, כאשר הוא יגלה את המחויב, שקיומו לא תלוי בשום דבר בעולם.
ולכן, כל זמן שהאדם מנסה להבין את המציאות רק עם השכל שלו, הרי שכל המסקנות של האדם, הן לא מוחלטות. מאחר שכל קיומן תלוי באמונה של האדם, שהשכל שלו הוא אכן אמת. ואין לאדם ברירה, אלא לנסות ולחפש משהו מוחלט, שקיומו לא יהיה רעוע כמו עלה נידף. וזה אפשרי רק אם האדם מחפש את האמת באשר היא, בלי להיות תלוי בחישובים לוגיים ושכליים כלשהם.
כי מנקודת מבט של חשיבה אובייקטיבית ומוחלטת, אין שום משמעות בשום צורה שהיא, לשום מסקנה לוגית. כי הלוגיקה כולה, היא אמונה של בני האדם. וגם האתאיסטים וגם אלו שנדמה להם שאין להם שום אמונה כלל, הרי שגם להם יש אמונה באליל הגדול מכולם, שהוא השכל. כי השכל, הוא אליל שקר. שהאדם לא יודע בוודאות שהוא אמת, ואעפ"כ האדם מאמין לשכל שלו.
והעונש שהאדם מקבל על כך שיש לו אמונת שקר, הוא תחושת חיסרון נצחי. כי האדם מאמין לשכל שלו, שעושה הפרדה בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, ועל ידי זה האדם עושה הפרדה בין טוב לבין רע, וזה עצמו העונש של האדם. כי האמונה באלילי השקר, היא עצמה העונש של האדם. וכל זמן שהאדם קשור בצורה כלשהי לאמונה כלשהי, זה עצמו העונש שלו. כי האמונה והריחוק מהאמת המוחלטת, היא עצמה העונש.
ויש טועים שחושבים שהכוונה היא, שהאדם צריך להאמין במשהו נגד השכל. דהיינו, להפסיק להשתמש בשכל ולחשוב הפוך ממנו. והם טועים. ולמה הם טועים? כי כל אמונה, היא שקר. שהאדם לא יודע את האמת אלא רק מאמין בה. כולל אמונה אפילו בדבר שהוא נגד השכל, או כל אמונה שהיא.
כי מהותה של האמונה, היא השקר של הריחוק של האדם מידיעת האמת המוחלטת. כי כאשר יש ידיעה של האמת המוחלטת, אין שום אמונה כלל. וכל בני האדם נמצאים בתחושת חיסרון תמידי, של הקיום העצמי הנפרד של עצמם, שהוא שורש הרע. כי האדם חסר את השלמות שנפרדת ממנו, רק משום שיש לאדם אמונה כלשהי, שהשלמות נפרדת מהחיסרון.
ומי שרוצה את האמת המוחלטת ורוצה למצוא מרגוע לנפשו, עליו לנסות לחפש את האמת באשר היא, בלי שקיומה יהיה תלוי בשכל ובהיגיון ובסיבה כלשהי. ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת את כל הידיעות שלו, ולנסות להוציא אותן להורג אחת אחת. ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא "בטוח" בו, ולשאול את עצמו, האם זו אכן אמת מוחלטת? או שמא כל האמת הזאת, עומדת על כרעי תרנגולת של אמונה ושקר כלשהם?
ועל האדם לנסות לשקר. והכוונה היא, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא וכל אמת שהיא, ולנסות לשקר ולנסות להטיל ספק באמת ולשאול את עצמו, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון? ואולי זאת לא כל האמת? ואולי יש עוד אמת אחרת נוספת? ומי החליט שהאמת היא אחת? ואולי יש יותר מאשר אמת אחת? ואולי דווקא מה שנדמה לי לאמת, אולי דווקא זהו שקר, והאמת היא משהו אחר לגמרי?
ולשקר פירושו, שכאשר האדם מחפש את האמת, אז השכל של האדם מביא לו כל מיני סיבות, לכך שהאמת היא כזו ולא אחרת. ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, לנסות לבדוק, האם הוא מסוגל להכיל את השקר, שהוא הפך האמת שלו של האדם. כי המציאות, יש בה אמת ושקר. וכל זמן שהאדם נאחז באמת, שאפשר לשקר לגביה, הרי שעדיין יש לאדם ספק בליבו, אולי דווקא השקר הוא האמת.
וכל זמן שהאדם מסוגל לחשוב, על ההפך של האמת שלו, הרי שהאדם עדיין לא הבין ולא יודע את המוחלט. כי במוחלט אין שום הפך כלל, ולכן הוא מוחלט. והמציאות מכילה בתוכה את כל האפשרויות כולן. וגם אם השכל של האדם, אומר לו שאפשרות אחת היא נכונה יותר מאשר אפשרות אחרת, הרי שהאדם יש בליבו עדיין ספק, אולי השכל טועה, ודווקא האפשרות האחרת שנראית כשקרית, אולי דווקא היא האמת?!
ואין לאדם ברירה, אלא לנסות לשקר, ולהפיל את כל האחיזה שלו בכל האמונות שלו, על ידי זה שהאדם מנסה לשקר ולראות, אולי דווקא ההפך הוא הנכון?! וגם אם הדבר נראה כשקר, שנראה לאדם שלא אפשרי שההפך יהיה נכון, אעפ"כ לא יעזור לאדם לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהדבר אינו אפשרי, שהרי השכל "החכם" אומר שהדבר אינו אפשרי, כי תמיד יהיו לאדם ספקות.
ולכן אין לאדם ברירה, אלא לנסות לחפש את האמת המוחלטת, ולשאול את עצמו, האם באמת זאת אמת מוחלטת, ואולי דווקא השכל הוא טועה, ודווקא ההיפוך של השקר שנראה כשקרי, אולי דווקא הוא הנכון?!
ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, שהאדם לא צריך לשקר ולחשוב שהשכל טועה, כי גם זה הוא שקר, אלא על האדם לשאול את עצמו, אולי השכל טועה, ואולי דווקא מה שנראה כשקר מוחלט, אולי דווקא הוא האמת?! כי לאדם נדמה שיש אמת אחת, אבל מצד אחדות המציאות, הכל אמת מוחלטת.
וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, הוא מיד מבין שאין לו במה להיאחז. כי שום ידיעה של האדם, היא לא באמת מוחלטת. וכיצד יוכל האדם למצוא איזה דבר מוחלט, שלא יהיה ניתן לשקר לגביו? וכיצד יכול האדם "לאחוז" באמת, בלי השכל שלו?
והעניין הוא, שהאדם לא יכול לאחוז באמת, באופן ישיר. כי כל אחיזה, היא הגדרה. וכל הגדרה, היא אינה מוחלטת, כי יש שונה ממנה. והדרך של האדם להשיג את האמת המוחלטת, היא על ידי זה שהאדם שולל את כל האמונות כולן, שאז ממילא האדם מתחבר לדבר המוחלט היחיד, שהוא חסר כל הגדרה, ולכן אין לו שום הפך כלל. שזוהי ידיעה עקיפה / ידיעה על דרך השלילה, בשונה מידיעה ישירה.
והיצר הרע, מכניס לאדם ספקות, גם לגבי הדבר הזה. והוא מפחיד את האדם, שמי יודע מה יכול לקרות לו, ושאם האדם יעשה את התהליך הזה, אולי הוא יאבד שליטה, ואולי הוא ישתגע וכיו"ב.
והטעות הזאת, היא עצמה העונש של האדם. כי מי שלא מברר את האמת, כי הוא מפחד להשתגע, הוא נשאר משוגע, וסובל כאן מהספקות של עצמו.
והמשוגע, הוא זה שאינו יודע את האמת המוחלטת. שאינו מבין שהכל מושלם, ושהוא שלמות אמיתית, אלא הוא חושב שהוא עבד נרצע...
ולא יעזור לאדם מאומה, הלב של האדם מרגיש ויודע את האמת, שבלי אמת מוחלטת, אין שקט נפשי ויש סבל של הספקות של האדם, בעולם של הטוב והרע. ומי שרוצה להיות חכם אמיתי ורוצה שקט נפשי, אין לו ברירה, אלא להשליך את עצמו על האמת באשר היא.
כי האמת קיימת בכל מקרה. וזה שהאדם מתכחש אליה, זה לא משנה ולא ישנה אותה. וכל זמן שהאדם קיים בעולם, בלי לדעת את האמת המוחלטת, הוא חוטף מכות מכל הצדדים. כי בכל פעם המציאות באה וטופחת על הפנים של האדם, שהוא רחוק מהבנת המציאות באמת, ולכן האדם סובל. וכיצד יבין האדם את המציאות באמת, בלי לדעת את האמת המוחלטת?!
והאדם מפחד, סתם וללא סיבה. כי אף אחד בעולם, לא יודע למה הוא באמת מפחד. וכל מי שהוא מפחד להשתגע, הרי שזה רק בגלל שהוא משוגע. כי אם היה לאדם שכל אמיתי, הוא לא היה מפחד להשתגע כלל. כי האדם מפחד להשתגע. אבל האם האדם באמת מבין, למה בכלל הוא מפחד להשתגע?!
והאדם מפחד להשתגע, כי הוא חושב שאם הוא ישתגע, אז הוא ירגיש רע. כאילו שעכשיו הוא לא מרגיש רע לנצח. כי קיומו של הרצון והקיום העצמי, שנפרד משלמות המציאות, הוא נצחי. והאדם משקר את עצמו, שאם הוא ישתגע, אז אולי הוא ירגיש רע. ולמה לא רוצה האדם להשתגע? כי הוא לא רוצה להרגיש רע. ולמה לא רוצה האדם להרגיש רע? תשובה: כי הוא משוגע!
ולמה הרצון של האדם לא להרגיש רע, הוא רק בגלל שהוא משוגע? משום שאף אחד בעולם, לא באמת מבין, מהיכן בא לו הרצון שלו להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והמשוגע, הוא רוצה את רצונותיו, ועושה את מעשיו, בלי להבין מדוע ולמה הוא עושה ורוצה אותם. ומי יכול לומר שהוא יודע, למה באמת הוא רוצה את הרצונות של עצמו?!
כי אם האדם היה חכם באמת, הוא היה רוצה תמיד את המציאות כפי מה שהיא, בלי לרצות לשנות אותה כלל. ואז ממילא האדם היה מרגיש טוב תמיד. אבל האדם הוא משוגע. שהוא רוצה לשנות את המציאות, גם בלי שהוא מבין מהיכן מגיעים הרצונות שלו, וגם למרות שהוא מבין שבכל מקרה יהיה לו רע, גם אחרי שהוא ישנה את המציאות. כי הרע נשאר תמיד, רק בגלל הרצון לשנות את המציאות.
ונמצא אם כן, כי האדם לא רוצה להשתגע, בגלל שהוא משוגע. שבגלל שהאדם משוגע, לכן הוא לא מקבל את המציאות...
050-3331-331