... של כל העניין היא, כי כאשר רע לאדם, האדם לא צריך לפחד מכך שרע לו. כי לרע יש סוף. וגם אם קשה לאדם, וגם אם אין לאדם מושג היכן הסוף, הרי שבסוף הכל מתהפך לטובה בהכרח. כי הרע שמציק לאדם, גם הוא כוחו
מוגבל. וכאשר רע לאדם, גם הרע מתאמץ. כי כדי שהאדם ירגיש רע, לשם כך צריך הרע ליצור רע. כי כדי שיהיה רע, לשם כך צריך ליצור מצב מיוחד שבו האדם ירגיש ... מתרגל לכל דבר. כך שכדי שהאדם ימשיך להרגיש רע, לשם כך הרע כל הזמן צריך להתחדש וליצור את עצמו מחדש. וגם לעשות רע, גם זה כרוך במאמץ. והרע שעושה רע לאדם, גם הוא צריך להתאמץ לעשות רע. והכוח של הרע הוא
מוגבל. כי לרע יש סוף. כי הרע מהותו היא מאבק. ולכל מאבק יש סוף. וכאשר הרע ממשיך לעשות לאדם רע, וכאשר הרע מתגבר על האדם, הרי שהרע מכלה את כוחו. ... עוד לא חכם באמת, הוא לא מסוגל להכיל את כל הדעות השונות שיש בעולם. ואז כאשר האדם שומע איזו דעה שונה משלו, הוא בדכ מרגיש צורך להיאבק על דעתו. אבל, מי שהוא חכם באמת, דהיינו, מי שכוחו השכלי הוא בלתי
מוגבל ביכולת שלו להכיל כל דבר, הוא נותן ליריב שלו לבזבז את כוחו, עד שהוא ינצח אותו בלי מאמץ. דהיינו, האדם החכם עושה פסיכולוגיה הפוכה על היריב שלו, ... לקחת משם כוח, כדי לעשות לאדם רע. אבל בסופו של דבר, הרע הופך לטוב. כי כאשר הרע מגיע לשורשו, אז הוא מחובר לטוב שלו, שממנו הוא נובע. וגם ברמה המעשית, אילו היה האדם מספיק חזק באמת, עם כוח ספיגה בלתי
מוגבל, הרי שכל יריב שהיה לאדם, האדם לא היה צריך לעשות שום דבר כדי לנצח, והיריב היה נופל מעצמו. כי מי שהוא מוגן וחסין מכל דבר, הוא לא צריך להילחם עם אף אחד. והוא נותן ליריב להתעייף מהלחימה, עד שהיריב בעצם מנצח את עצמו בגלל הרצון העצמי שלו לנצח. אלא שהאדם
מוגבל בכוחו, ולכן הוא לא יכול להרשות לעצמו לספוג מהלומות בלי להגיב. כי האדם יכול להיפגע וכולי. אבל ברמה הרעיונית, כאשר השכל והרגש של האדם, מחוברים ...