... ורצון של אמת, הוא רצון אין סופי. ואין דבר העומד בפני הרצון. וזהו רק כאשר הרצון, הוא רצונו של אלוהים (הכוח הראשון). ורצונו של אלוהים, הוא רצון אין סופי, שלא קודמת לו שום סיבה אחרת. ושום דבר שבעולם, לא יכול לעמוד כנגד רצון שכזה, ...

רע / הכל לטובה / גן העדן, שהוא גיהנום / אלוהים - טוב או רע? בלי רע אין טוב אחת הטעויות הגדולות ביותר בעולם אומרת, כי הסיבה לכך שיש רע ... נציג נקודת מבט אחת, שיש להעמיק בה. אך עדיין יש להתבונן בכל ההיבטים שלה. והיא, כי ניתן לומר שיש אלוהים אכזר. ואלוהים הוא הישות האכזרית ביותר שיש בעולם. ויכול להיות שלאלוהים מאוד רע, ולכן הוא עושה רע, ויכול להיות שלאלוהים מאוד טוב, ולכן הוא עושה רע. אבל בכל מקרה, אלוהים עושה רע. ולמה עושה רע? משום שאלוהים הוא השלמות, והוא אינו חסר דבר. ואם אלוהים היה טוב באמת ובשלמות, הרי שהוא היה עושה, אך ורק טוב אמיתי. ומאחר שאלוהים הוא המושלם, ומאחר שאלוהים הוא עם יכולת אין סופית, ממילא הדבר המתבקש הוא, שאם אלוהים באמת רוצה לעשות טוב, עליו ליצור עוד ריבוי אלוהים אין סופיים ממש, כמוהו ממש, ללא כל שינוי כלשהו, ממש. כי מי שהוא טוב, הוא עושה רק טוב. ומי שיש לו טוב אמיתי, הוא נותן בחינם את הטוב האמיתי שלו לכל אחד. ועל פי זה, היה על אלוהים לברוא עוד ישויות שלמות כמוהו, בשלמות כמוהו ממש, בלי התודעה הנפרדת של האדם, והתודעה של הטוב והרע. כי הטועים שחושבים שאלוהים עושה רע כדי לעשות טוב, מנקודת המבט שלהם, אלוהים הוא הטוב ביותר והוא השלמות. ומנקודת המבט של הטועים האלו, אלוהים רוצה לתת לאדם את הדבר הטוב ביותר, שזה בעצם להיות קרוב אליו, למקור הטוב עצמו, שהוא אלוהים. ואז האנשים האלו, ממציאים המצאות, שאלוהים ברא אצל האדם חיסרון ורצון, כדי שהוא יוכל לתת לו שפע של טוב. והטועים האלו שוכחים, שאלוהים עצמו טוב לו, גם בלי תחושה של חיסרון. וגם אם יש לאלוהים חיסרון, הרי שהחיסרון שלו, הוא לא כמו החיסרון האנושי. והטועים האלו חושבים בטעות, שאלוהים הוא חסר כל יכולות וגם טיפש ורשע כמובן, שבמקום שהוא ייתן לאדם טוב אין סופי באופן מיידי ומלכתחילה, אז ... כדי לעשות לו בסופו של דבר טוב. והטעות של האנשים האלו, היא העונש שלהם. כי הטועים האלו שוכחים, שאם אלוהים היה רוצה לעשות לאדם טוב, הוא היה עושה לו טוב, מיד כאן ועכשיו, בלי שום צורך לחכות למשך זמן ... שאם לאדם היה רק טוב תמיד, הרי שהוא לא היה מרגיש את הטוב שלו. ולכן צריך שיהיה גם רע. ואלוהים הוא ככ טוב, שהוא יוצר אצל האדם את החיסרון, כדי שהאדם יוכל לחוות את הטוב, תמיד בחוויה של התחדשות. והטועים האלו שוכחים, שאם אלוהים הוא רע או שרע לו אפילו קצת, הרי שלא שייך שהוא עצמו יעשה לך רק טוב (ואולי כן?). ואם אלוהים עצמו הוא שלמות הטוב, אז זה אומר, שכל ישות בעולם שהיא לא אלוהים, הרי שהטוב שלה, הוא לא אין סופי ולא מושלם כמו הטוב של אלוהים. וממילא זה אומר, שלאדם שהוא לא אלוהים עצמו ממש, לעולם לא יהיה לו טוב אמיתי, כמו הטוב של אלוהים עצמו. ואם אלוהים, הוא טוב שרוצה להיטיב, היה עליו לברוא עוד אין סוף אלוהים כמותו, כדי שיהיה להם טוב כמותו ממש, שרק הוא הטוב האמיתי והמושלם. ומאחר שהם אומרים, שאלוהים הוא הטוב המושלם, ומאחר שהם מבינים, שהם לא אלוהים, ממילא זה אומר, שנגזר עליהם, שלעולם הם לא יגיעו אל הטוב האמיתי. וכפי שכבר ביארתי, האדם סובל, משום שהוא ... של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא המציאות שהאדם הוא חלק ממנה. (ולפי זה, אם אלוהים הוא השלם, אז האדם הוא חלק מאלוהים. כי אחרת, גם אלוהים חסר את השלמות. וגם על פי זה שאלוהים הוא השלמות, עדיין הוא חסר את השונה ממנו. כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ואם אלוהים / המציאות היה טוב, הרי שהוא לא היה יוצר ישויות שנפרדות ממנו. ואלוהים עושה רע. כי קיומו של האדם כישות נפרדת, הוא רע. וכל מה שאלוהים עושה, וכל מה שקיים, זה הכל רע. כי אין שום טוב אמיתי בעולם כלל. כי כל דבר בעולם, יש ... זה שהוא קיים. ואז אין לאן לברוח, כי כבר אי אפשר לשקר, שמחר יהיה יותר טוב... והטועים חושבים, שקרבת אלוהים זה טוב. והם לא מבינים, שאם קרבת אלוהים זה היה טוב, הרי שאלוהים עצמו מלכתחילה, לא היה מרחיק אותך ...

... של הספר הצלחה אהבה וחיים טובים (וכיוב כל שאר ספרי החכם האמיתי, שעוסקים בלבושי המציאות באופן יחסי לספר להיות אלוהים שעוסק יותר בפנימיות המציאות). ויש להבין, שכמה שהספר להיות אלוהים נראה עמוק, הספר הצלחה אהבה וחיים טובים עמוק עוד יותר. והאמת היא שכתיבת הספר הצלחה אהבה וחיים טובים, הייתה הרבה יותר קשה פי כמה וכמה, מאשר כתיבת הספר להיות אלוהים. והלבוש החיצוני של הספר הצלחה אהבה וחיים טובים, הוא הרבה יותר גשמי, ולכן היה קשה הרבה יותר לכתוב אותו. ... (רובם ככולם), הם מלבישים שכל קטן אחד, בשכל קטן אחר. שכל מצומצם אחד, בשכל מצומצם אחר. אבל הספר להיות אלוהים לדוגמה, הוא מלביש שכל גדול שנמצא מעל לשכל האנושי, בתוך השכל האנושי. אבל הלבושים, הם בלי הרבה קליפות. שזה ... האור ואת היופי של העולם. וכיוב כל שאר ספרי הדת והיהדות / נצרות וכולי, שהם מחשיכים את האור של אלוהים האמיתי. אבל אצל הטיפשים והעיוורים, הספרים האלו נראים להם כספרי אור, למרות שבאמת הם כולם ספרי חושך ואפילה, ממעמקי ...

... האין סוף. ואם חשבת עליו, הוא כבר לא אין סופי, ואכ לא חשבת עליו (ולכן לא ניתן לראות את אלוהים האמיתי. כי אם ראית אותו, אז הוא לא אין סופי, ואז הוא לא אלוהים. ואם אתה רואה את אלוהים, ואתה יודע שהוא אלוהים, הרי שהוא שקרי וכולי). ולכן האדם לא יכול לחשוב על כלום / שום דבר. דהיינו, האדם לא מסוגל לרוקן ...

אלוהים - ההשמדה העצמית והריבוי העצמי של אלוהים התהליך שבו האין (אלוהים) מתהווה והופך להיות יש (העולם), אפשר להסתכל עליו משתי נקודות מבט שונות. ונקודת המבט הראשונה היא, כי אלוהים מבטא התנהגות, של שנאה עצמית ושל ניסיון התאבדות. ולמה? כי בעצם אלוהים לוקח את עצמו, ומפריד את עצמו מעצמו. דהיינו, לוקח חלקים מעצמו, ומרחיק אותם ממנו, ומצמצם אותם, ויוצר מהם ישויות ... להשמיד את עצמה, על ידי זה שהיא יוצרת את הנפרדות של המציאות. וכמובן שיש גם נקודת מבט הפוכה, והיא שאלוהים יש לו אהבה עצמית גדולה מאוד, ואלוהים מנסה להתרבות ולהגדיל את עצמו לגודל יותר גדול, מאשר גודל אין סופי. כי אלוהים הוא אין סופי. ואלוהים הוא ככ אוהב את עצמו, עד שאפילו האין סופיות שלו, לא מספיקה לו. ולכן אלוהים מנסה להתרבות. ואז הוא לוקח חלקים ממנו, ומפריד אותם ממנו. ומאחר שתהליך ההפרדה, לא גורע מהתכונות של מהות הדבר, ... היא, שהכל אחד. דהיינו, שיש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד היש והאין הם שני הפכים. ומנקודת המבט הזו, האלוהים משמיד את עצמו, כי הוא מצמצם את האין סופיות שלו. אבל מנקודת מבט נוספת הכל אחד ממש. דהיינו, שגם ...

... לו. כי מנקודת המבט של האחדות, הכל אחד ממש, ולא שייך שום רצון כלל. ומנקודת המבט שבה האדם הוא אלוהים, שמצמצם את עצמו לתודעה + גוף גשמי ולרצון מוגדר ומוגבל, הרי שכל הרצונות שבעולם, הם הרצון העצמי של האדם. וממילא לא שייך להזדהות יותר, דווקא עם רצון כזה או רצון אחר. ומנקודת המבט, שבה אלוהים מחייה את האדם ואת הרצון העצמי שלו, גם מנקודת המבט הזו, הרצון הוא לא באמת של האדם. כי כאשר הכל אחד, לא שייך שום רצון כלל. וכיוצא בזה, כאשר אלוהים מסתכל על העולם, גם הוא לא משייך לעצמו את יצירת העולם. כי מנקודת המבט של אלוהים, הכל אחד ואין שום זמן ושום מקום כלל. ואין שום עשייה, כי אין שום שינוי כלל. ולא שייך שאלוהים ישייך לעצמו, אפילו לא את רצונו העצמי. כי כאשר אלוהים מסתכל על רצונו העצמי, הוא רואה, כי מצד אחד, רצונו, הוא עצמי שלו. כי הוא זה שיוצר את הכל, ... יצר את רצונו, ואת ההפרדה שבין רצונו לבין תודעתו, ואת הגדרת רצונו וכולי. אבל מצד שני, הרי רצונו של אלוהים נוצר ללא רצונו. כי לפני יצירת רצונו של אלוהים, עוד לא היה לאלוהים רצון ליצור, גם לא את רצונו. ורצונו של אלוהים, נוצר על ידו מצד אחד, אבל גם נוצר מעצמו מצד שני. ואכ, אפילו אלוהים כאשר הוא מסתכל על רצונו, גם הוא חווה מנקודת מבט מסוימת, כי רצונו, הוא לא באמת שלו. ובסיכומו של ... חווה את רצונו, גם מנקודת מבט שאומרת, שאין שום רצון כלל, וגם שכל הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, ...

... מכלה ומבזבז את כל חייו, ברדיפה אחרי מילוי רצונו העצמי. והאדם מטעה את עצמו, שמחר אחרי שהוא יעבוד את אלוהיו, אז אלוהיו ימלא את רצונו. וזה כמובן שקר כפי שניתן לראות בחוש. וגם אלו שנדמה להם שהם עובדים את אלוהים שבשמים. שמלבד זה שהתפישה שלהם את אלוהים שגויה, כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים, בנוסף, הם כולם עובדים רק את רצונם. כי האדם תמיד עובד, רק את עצמו. וכל מעשיו של האדם, הם רק כדי למלא את רצונו העצמי. והם משקרים את עצמם, שהם עובדים את אלוהיהם, ובאמת הם עובדים את רצונם, שצורתו היא, לעבוד את אלוהיהם. והרצון העצמי, לעולם לא מלא בכל מקרה. כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות השלמה, הוא תמיד ירגיש חיסרון. וגם אילו היה עובד האדם את אלוהים ולא את רצונו העצמי (מה שאינו אפשרי), הרי שגם זו הייתה עבודת אלילים. כי כל עבודת אלוהים, היא עבודת אלילים. משום שכל אלוהים הוא אליל. ולמה אליל? כי אם האדם עובד אלוהים כלשהו, הרי שזה אומר, שהאדם תופש את עצמו, כנפרד במשהו מאלוהיו. ואם האדם עובד ישות שהיא נפרדת ממנו, הרי שהיא אינה אלוהים אמיתי. משום שאלוהים האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה באלוהים האמיתי, שהוא הכוח הגדול ביותר, האחדות של המציאות, ששום דבר לא נפרד ממנה. ורק אלוהים, הוא לא עובד אלילים. כי אלוהים לא עובד אף אחד, מאחר שהוא עצמו אלוהים. ולכל היותר הוא עובד את עצמו, כאלוהים. אבל הוא לא עובד, עבור אף אחד אחר. ויש בזה עוד עניין, והוא, כי כל זמן שנדמה לאדם שלבוש ... באחדות, שיש לה צורה כלשהי, גם הוא עובד אלילים, ולכן, גם הוא סובל. ורק כאשר אין אצל האדם שום אלוהים כלל, כי הכל אחד ממש, והכל אלוהים עם כוח וללא כוח, בצורה אין סופית ללא כל גבול, אז ורק אז האדם לא עובד אלילים, והוא חווה, ...

... אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם זכות ווטו ויכולת להתגבר על חוקי המציאות ועל הרצון הנוכחי של אלוהים. כי כל מה שישנו, הכל בזכות הרצון האמיתי של אלוהים. כי אצל אלוהים, הרצון הוא רצון של אמת. מאחר שלא קודמת לו סיבה כלשהי, כי אלוהים הוא המסובב הראשון וכולי. וכל המציאות כולה, מקבלת את החיות שלה, מרצון של אמת. כי כמו שנדמה לאדם שהדבר אינו אפשרי, שהוא יחווה את השלמות שהיא נגד מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא את העולם ושמהאחדות תהיה נפרדות. כי כמו שהסוף לא יכול להיות אין סוף, כך גם עפ השכל, האין ... משתנה נגד חוקי השכל? אלא שיש רצון של אמת, שהוא חזק יותר מכל דבר אחר. והרצון של אמת שיש לאלוהים, הוא גורם לכך, שהאין סוף יוכל לצמצם את עצמו. כי מצד האלוהים, הנחשק הגדול ביותר, הוא דווקא הנפרדות. שהיא המשלים של האלוהים, שהוא חסר את הנפרדות, כי הוא אין סופי, וגם זאת מגבלה להיות אין סופי. (והכל מצד הנפרדות. כי מצד האחדות, הכל אחד ממש). ולאלוהים יש רצון אמיתי ואין סופי, שתהיה מציאות שנפרדת ממנו. ורצון של אמת, אין דבר שעומד בפניו. ולכן המציאות קיימת. והכל בזכות הרצון של האמת. ואם לרגע אחד יתבטל הרצון של אמת של הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. והבריאה, ... זה ביארתי במקום אחר). ונמצא אם כן, כי קיומה של הנפרדות, הוא אפשרי רק בגלל הרצון של אמת של אלוהים. והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין סוף, אעפכ אין דבר העומד בפני הרצון של אמת. ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ולכן האדם נפרד בתודעה שלו מהשלמות של המציאות. כי ... האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם. ... באמת איזה דבר, כגון כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים. ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק רצון של אמת, כי שום סיבה לא מניעה את רצון האל. ואצל האדם הרצון הוא ... של האדם, והוא להיכלל באין סוף. וזה כמובן מה שקורה. ואם נשאל, מדוע ולמה רצונו של האדם להתאחד עם אלוהים, מתגבר על רצונו של האלוהים שהאדם יהיה נפרד ממנו? והתשובה היא, כי מנקודת המבט של הצמצום, לאלוהים אין יתרון אמיתי על האדם. כי גם הוא ישות מצומצמת, מאחר שהוא נפרד מהאדם. זא אם נאמר שהאדם הוא אינו אלוהים, הרי שאלוהים עצמו חסר את האדם. ומשום כך לרצונו של אלוהים אין יתרון על רצונו של האדם, כי גם אלוהים הוא חלש כמו האדם ממש. וזה כמובן בא לידי ביטוי, רק כאשר גם האדם משתמש בכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. ומנקודת מבט נוספת שבה הנפרדות והאחדות הם אחד, מנקודת המבט הזו רצונו של האדם ...

... וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפכ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. ... זה על ידי השלילה שלו, גם זו הגדרה, וממילא הוא לא מחויב ולא מצוי ראשון. ונמצא אם כן שאין אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש של הכל. ... כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. כי גם ההעדר שלהם, מצריך את קיומם. ...

... להם דאגות. אבל גם למשוגע יש רצון, וגם הוא יש לו את הדאגות שלו. כמו לדוגמה הטעות שאומרת, שהמאמינים באלוהים, הם מאושרים יותר וחסרי דאגות. והטעות נובעת, מכך שאין להם את הדאגות הרגילות, אבל יש להם דאגות אחרות. כמו ...