האם חוכמה בדיעבד היא אכן חוכמה?

האם נכון להחשיב את זה כחוכמה כאשר אנו מבינים את הטעויות בדיעבד? שאלה זו עולה לא אחת אחרי שמתרחש כישלון או טעות, ואז אנשים באים וטוענים "למה לא עשינו כך או כך?". פעמים רבות נשמעת התגובה "זה לא חוכמה להיות חכם בדיעבד". זהו טיעון שמכיל בתוכו השאלה: אם היית חכם באמת, מדוע לא עמדת על כך מראש?

ההסבר לכך פשוט: תמיד עדיף להיות חכם, גם אם זה אחרי מעשה. ברור שעדיף לדעת מראש ולמנוע את הכישלון, אבל אם הכישלון כבר התרחש, עדיף ללמוד ממנו ולהבין מה הוביל אליו, במקום להישאר עם אותה צורת חשיבה שהובילה לבעיה.

האם עדיף להיות חכם לפני המעשה או אחרי?

ישנו ויכוח האם עדיף להיות חכם לפני המעשה או רק אחרי. במקרה של הקורונה, למשל, היו שאמרו "למה לא קנינו מסכות מראש?" והתשובה היא, אכן, עדיף להיות חכם לפני מעשה, כמו שכבר היה ראוי לחזות את הבעיות ולפעול בהתאם, לא להמתין עד שהבעיה תגיע.

אך גם כאשר לא היינו חכמים מלכתחילה, חשוב להיות חכמים בדיעבד. הבעיה הגדולה היא כאשר אנשים לא לומדים מהטעויות וממשיכים באותן דרכים. כשיש כישלון, חשוב לבחון את הסיבות שהובילו אליו וליישם שינוי אמיתי לעתיד.

מה ההבדל בין חוכמה טיפשית בדיעבד?

חוכמה בדיעבד היא כשרואים את המצב לאחר שקרה, מנתחים אותו, מבינים מה לא הלך טוב, ולומדים איך לא לחזור על אותה טעות. אדם טיפש, לעומת זאת, לא לומד מהטעויות. הוא פשוט שוכח אותן ומחפש תירוצים. הוא אולי יגיד "לא נורא, העיקר שנהיה יותר חכמים בפעם הבאה", אך הוא לא מבצע שינוי אמיתי.

איך זה קשור למגיפת הקורונה?

הקורונה היא דוגמה מצוינת לשאלה הזו. המגיפה התפשטה בסין זמן רב לפני שהיא הגיעה לישראל, והיו כאלו ששאלו מדוע לא התארגנו מראש עם ציוד רפואי, כמו מכונות הנשמה ומסכות. היו גם כאלה ששמעו את ההערות הללו, אך לא הקשיבו. ברגע שהתפשטה הקורונה בישראל, הרבה מהם התחילו להגיד "למה לא עשינו כך קודם?". אך גם אם לא היינו חכמים מלכתחילה, חשוב מאוד ללמוד מהכישלון ולפעול בהתאם לעתיד. יש להפיק לקחים.

האם כדאי ללמוד מהעבר או להתרכז בעתיד?

היו הרבה מנהיגים שהעדיפו להימנע מלהתעסק במחדלים ובטעויות העבר, כי הדבר עשוי להצביע על חולשותיהם. המנהיגים לא רצו לחקור את העבר, כי זה עלול לחשוף את הרשלנות. עם זאת, החקירה של העבר חשובה מאוד, כי היא מאפשרת לנו להבין מה הוביל לטעות ולמנוע חזרות בעתיד.

מה יותר חשוב: שינוי בהתנהגות או שינוי מחשבתי?

הרבה אנשים חושבים שברגע שזיהו טעות, עליהם פשוט לשנות את ההתנהגות - "פעם הבאה פשוט נעשה אחרת". אולם לעיתים לא מדובר בשינוי בהתנהגות בלבד, אלא בשינוי חשיבתי. אם לא נשנה את אופן החשיבה שלנו, אנו עשויים לחזור על אותה טעות פעם אחר פעם. חשוב להבין את הגורמים העמוקים לטעות, ולא רק את הפעולה המיידית שגרמה לה.

מהי התשובה האמיתית לשאלה "מה לעשות כדי להימנע מטעויות"?

אם לא נחקור את הסיבות האמיתיות לטעות ולא נשנה את הדרך שבה אנו חושבים, לא נוכל למנוע טעויות דומות בעתיד. לשם כך, יש לחקור את הגורמים לחשיבה השגויה ולבצע שינוי ברמה העמוקה ביותר.

האם תמיד אפשר לשנות את העבר?

ברור שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. אבל אנו יכולים ללמוד מהטעויות ולהימנע מטעויות דומות בעתיד. כל טעות היא הזדמנות לשיפור וללמוד מטעויות.

מה תהיה השורה התחתונה?

כדאי להיות חכמים גם אם רק אחרי המעשה, וחשוב ביותר ללמוד מהטעויות. החכמים הם אלה שמתעוררים אחרי הכישלון ומבינים מה היה חסר, ואז עושים שינוי יסודי כדי לא לחזור על אותה טעות.

האם זאת חוכמה להיות חכם בדיעבד?

שאלה זו עולה כאשר מתרחשות טעויות או כשיש כשל מסוים, ולאחר מכן בא מישהו ואומר "למה לא עשינו מראש כך וכך?". פעמים רבות טוענים כלפיו: "זה לא חוכמה להיות חכם בדיעבד", כלומר, מה הערך בלהציע רעיונות או פתרונות רק אחרי שכבר התרחשה הבעיה.

אבל יש נקודה חשובה: תמיד טוב להיות חכם, ועדיף להיות חכם גם אם זה אחרי מעשה. כמובן שעדיף פי כמה להיות חכם מלכתחילה, לראות את הבעיות מראש ולפעול בצורה שתמנע את הכשל. אולם אם כבר קרתה טעות או התרחשה בעיה, אז עדיף ללמוד מכך ולעמוד על הסיבות שגרמו לבעיה, במקום להמשיך ולהישאר באותה צורת חשיבה שהובילה לטעות מלכתחילה.

מדוע עדיף להיות חכם לפני מעשה, אך עדיין חשוב להיות חכם בדיעבד?

שואלים: "למה לא קנית מסכות מראש?", "למה לא התארגנת אחרת למצב חירום?", "למה לא נערכנו קודם?", והתשובה: כן, עדיף להיות חכם לפני מעשה. אם יש ידיעות, כמו במקרה של קורונה שהתפרצה בסין, עדיף לפעול מיד: לרכוש ציוד, לחזק את מערכות הבריאות וכדומה. זאת ההתנהלות ההגיונית: לא לחכות שהצרה תגיע כדי להתחיל לטפל בה.

יחד עם זאת, גם אם לא היינו חכמים מלכתחילה, כדאי מאוד שנהיה חכמים אחרי מעשה. לעתים אנשים מתעלמים מהצורך לחשוב בדיעבד כי הם מפחדים להיתפש כמי ש"לא באמת היו חכמים קודם". אבל מי שטוען "אתה חכם בדיעבד" כטענה מזלזלת, שוכח שיש גרוע יותר: להיות טיפש בדיעבד, כלומר, לא ללמוד כלום ולעשות שוב ושוב את אותן הטעויות.

מה ההבדל בין להיות חכם בדיעבד לבין להיות טיפש בדיעבד?

1. אדם חכם בדיעבד:

- מסתכל על מה שקרה.

- בודק מדוע זה קרה.

- מאתר את הטעויות.

- לומד מהן ומיישם שינוי אמיתי כדי שבפעם הבאה לא יחזור על אותה טעות.

2. אדם טיפש בדיעבד:

- נתקל בבעיה או כישלון.

- לא לומד לעומק מה היתה הטעות.

- מעדיף להתעלם או להדחיק בסגנון "לא נורא, העיקר שמכאן ואילך נעשה אחרת".

- מוצא את עצמו חוזר שוב ושוב על אותן טעויות.

ולכן עדיף בהרבה להיות חכם גם אם זה רק אחרי מעשה, מאשר להמשיך ולהיות טיפש באופן עקבי.

כיצד קשור העניין הזה לקורונה, לדוגמא?

ניתן דוגמא רחבה על מנהיגים ועל אנשים שלא התכוננו למגיפה מראש. אחרי שהתפרצה והבהירה את הסכנות, קמו כאלו שאמרו "למה לא עשינו מראש כך?", "למה לא קנינו מכונות הנשמה בזמן?", "למה לא שיפרנו את מערכת הבריאות מבעוד מועד?". ואז אותם אלו שניהלו את המצב טוענים: "מה אתה חכם בדיעבד?". אבל בפועל, השאלה הנכונה היא: האם אותם אנשים כבר אמרו זאת לפני כן ולא הקשיבו להם? ואם התשובה היא שלא הקשיבו, אז אדרבה: טוב שהיו חכמים עוד לפני.

גם אם לא היו חכמים קודם, עדיף כעת לומר "טעינו" ולתקן להבא, להפיק לקחים, ללמוד מה קרה, להבין למה לא היערכנו מראש. הבעיה האמיתית היא לשמוע את אותו נימוק של "אל תהיו חכמים בדיעבד" רק כדי שלא יצטרכו להסיק מסקנות אמיתיות.

האם כדאי לחקור לעומק את העבר או להתמקד רק בעתיד?

רבים מהמנהיגים, או בכלל אנשים שעשו טעות, מעדיפים לומר "מה שהיה - היה, בואו נמשיך קדימה". הם בורחים מחקירה של העבר, מכיוון שהחקירה עלולה לגלות חולשות, רשלנות או ניהול כושל. אך חקירת העבר קריטית כדי למצוא את דפוסי החשיבה השגויים.

אם לא מבינים למה התרחשה הטעות, פשוט משנים התנהגות על פני השטח: "אז נקנה עוד ציוד", "נוציא תקציב זה או אחר". אבל בלי להבין מה בראש גרם לאותה טעות, מסתכנים בכך שבעתיד תגיע בעיה אחרת ולא נדע להתכונן אליה. השינוי האמיתי הוא שינוי חשיבתי, שמחייב לברר "מדוע לא ראינו את הבעיה קודם? מה במערכת השיקולים שלנו היה חסר?".

האם שינוי מעשי מספיק או שחובה לבצע שינוי חשיבתי?

יש הבדל בין שינוי התנהגותי גרידא, לבין שינוי שורשי בחשיבה. לא מספיק לחכות לכישלון, ואז להגיד "בפעם הבאה נקנה יותר מסכות". יש לחקור מה גרם לנו מלכתחילה לא להבין שהנגיף עשוי להגיע גם אלינו. האם חשבנו ש"אלוהים ישמור עלינו"? האם האמנו ש"זה יישאר בסין"? האם לא רצינו להשקיע כסף מבעוד מועד?

אותו הדבר בכל תחום של קבלת החלטות: מי שמסתפק ב"להגיב אחרת בפעם הבאה" מבלי לחקור למה הוא הגיב כפי שהגיב, הוא מתעסק רק בשינוי הפעולה הנקודתית. אבל מי שרוצה למנוע את כל הרצף של הטעויות, כדאי שיחקור לעומק וינסה לשנות את ההיגיון המניע את פעולותיו.

למה חלק מהאנשים טוענים ש"לא נורא, יכל להיות יותר גרוע"?

יש אנשים שבכל פעם שקורה כשל, הם אומרים "ברוך השם שזה לא היה יותר גרוע" ונשארים באותו מצב. כשלוגיקה כזאת חוזרת על עצמה, הם לעולם לא משתפרים ולא לומדים, כי מבחינתם אין צורך להפוך לחכמים יותר ולעצור את הטעות מראש.

אדם חכם יעדיף תמיד לשפר ולהרוויח יותר, להבין איפה אפשר היה להפיק תוצאה טובה יותר, אפילו אם לא סבל נזק נורא. כלומר, גם אם הרווחת 100 מיליון, אבל יכולת להרוויח 200 מיליון, יש כאן משהו ללמוד, ולא להגיד "אין תלונה, זה לא טעות". אבל אנשים מסוימים יאמרו "זה לא נחשב טעות, כי לא הפסדנו". כך הם נשארים עם הישג חלקי ולא מנסים להשתפר.

האם "חכם בדיעבד" פירושו בהכרח שרק אחרי שמתגלה הטעות אנו יודעים לפתור אותה?

יש גם מצב שבו באמת לא ניתן היה לדעת מראש, כמו למשל למלא לוטו במספרים שנחשפו בהגרלה. בדיעבד אפשר לומר "חבל שלא מילאתי את המספרים הזוכים", אבל זה לא הגיוני כי לא היתה לך אפשרות ממשית לדעתם לפני כן.

לעומת זאת, במקרים רבים אחרים כן ניתן וצריך לחזות ולראות את הסכנה מבעוד מועד, או לפחות להתכונן למגוון תרחישים סבירים. מי שלא עושה זאת ולאחר מכן מתרץ את עצמו ב"מה אתה רוצה, זה חוכמה בדיעבד?", בעצם מנסה לחמוק מלימוד אמיתי של הטעות.

כיצד נושא זה בא לידי ביטוי בהתנהלות מנהיגים ובחיי היומיום?

דוגמאות לכך:

• מנהיגים שראו את הקורונה מתפשטת בסין ולא עשו מאומה, כי "זה בטח יישאר שם".
• אנשים שאומרים "אלוהים ישמור עלינו" ולא מבינים שחיידק יכול לעבור ממדינה למדינה בטיסות.
• מערכת בריאות שיכולה לדעת מראש שיהיו אנשים שימותו מזיהומים בבתי חולים או מתאונות דרכים או משיטפונות, אבל בכל זאת לא נערכים כראוי.
• מנהיגי מדינה שבכל פעם שיש אסון, מקימים ועדת חקירה שממילא לא מיושמת בפועל, כי "מה שהיה - היה".

כאשר מזניחים את הבדיקה המעמיקה של הטעות, לא לומדים לנהל דברים אחרת באמת, וחוזרים שוב ושוב לאותה התנהלות.

האם אפשר לתלות את האשמה רק במנהיגים או שיש חלק לאזרחים?

בהקשר לקורונה, הוזכר שרבים בעם האמינו ש"זה עונש לסינים" ו"לא יגיע לכאן" או קיוו שעוד מעט יבוא משיח ויציל אותם. אותה אמונה שאומרת "הכל בסדר, לא צריך להתכונן", הביאה לכך שאין לחץ ציבורי אמיתי על מנהיגים לפעול כראוי. כשהעם לא בודק מראש את המציאות לעומק, הוא בוחר שוב ושוב באותם אנשים, גם אם התנהלותם כושלת.

לכן, האחריות היא קולקטיבית: ככל שיותר אנשים יהיו חכמים מראש (או לפחות ישכילו וילמדו בדיעבד), כך יעלו מנהיגים חכמים יותר, תהיה דרישה אמיתית למומחים בתחומם (ששר הבריאות באמת יבין בבריאות, ששר הכלכלה יבין בכלכלה וכו').

למה חשוב לבדוק תמיד את הסיבה העמוקה לטעות ולא להסתפק בפתרון חיצוני?

אם נהגת ברכב ודרסת מישהו כי לא בדקת את הכביש, רק לומר "בפעם הבאה אסתכל יותר טוב" לא בהכרח פותר את השורש. אולי היית עייף, או שתית אלכוהול לפני הנהיגה, או משהו בחשיבה שלך גרם לך למהר מדי. בלי להבין מה באמת גרם לך לפספס, אתה עלול לשנות רק פעולה אחת ספציפית, ובאירוע אחר תיפול בטעות דומה.

כך גם בכל טעות אחרת: אם לא שואלים "למה לא פעלתי אחרת?", "למה לא ראיתי זאת מראש?", לא שולפים מהשורש את דפוס החשיבה שהוביל לטעות. מי שמסתפק רק בסידור נקודתי, סביר שישוב ויפגוש טעות חדשה מאותו סוג.

איך ניתן להרחיב את הגישה הזו אל תחומי החיים השונים?

כל טעות אפשר לראות כהזדמנות לחקירה עצמית:

• מתי יכולתי להרוויח יותר כסף אם רק הייתי חושב בצורה אחרת?
• מתי יכולתי למנוע סכסוך אם הייתי מתכונן מראש או פועל עם גישה שונה?
• איך קורה שאנשים באים בטענות רק אחרי שמתרחשת בעיה ולא מתארגנים קודם?

בכל תחום, אדם מצליח הוא מי שבדיעבד פועל כחכם, מנתח לעומק מה השתבש ולא מסתפק באמירה "טוב, פעם הבאה נתנהג אחרת" בלי לברר את השורש החשיבתי.

מדוע ראייה כזו חשובה גם אם לפעמים לא ניתן לשנות את העבר?

ברור שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אבל המציאות חוזרת על עצמה בדרכים שונות. אם רוצים שעתיד ייראה טוב יותר, עלינו ללמוד מזה. להבין למה עשינו טעות בעבר עוזר לנו לא לחזור על הדפוס הזה בעתיד. אם לא חוקרים לעומק, עלולים להמשיך בקו המחשבה הקודם.

האם המצב בהכרח יהיה יותר גרוע או שאפשר לשפר?

אנשים מסוימים אומרים "מצבנו היה גרוע וכנראה יהיה גרוע יותר", אך אפשר גם לדחוף לשינוי חיובי. הכל תלוי ברצון האמיתי ללמוד ולשפר. אמנם, יש הטוענים "תודה שלא יותר גרוע" ונסוגים מאחריות, אבל מי שרוצה להצליח באמת, ידאג להיות חכם בדיעבד, להסיק מסקנות, ולפעול אחרת בניהול הקרוב והרחוק.

מה כדאי לעשות כדי לא לחזור על אותן טעויות פעמיים?

• לבדוק כל טעות לעומק: מה קרה בפועל? מה בעצם נכשל? מה הסימפטומים ומה השורש?
• לזהות דפוסי חשיבה שגויים ולא רק לתקן פעולה ספציפית.
• להקדיש תשומת לב לתרחישים עתידיים ולהתכונן אליהם כבר עכשיו.
• להחליף מנהיגות (ברמה הפנימית והחיצונית) אם היא בנויה על דפוס חוזר של רשלנות והדחקה.
• להיות סבלני ללמידה ולתחקיר עמוק, גם אם אין "מכונת זמן" לתיקון העבר.

מהי השורה התחתונה כדי להפוך לחכם בדיעבד (ולא להישאר טיפש בדיעבד)?

השורה התחתונה היא:

• עדיף להיות חכם מלכתחילה, אך אם לא היינו כאלו, בהחלט עדיף להיות חכם בדיעבד ולא להישאר טיפש בדיעבד.
• להבין מה היה חסר בחשיבה המקורית, כדי למנוע חזרה על אותה טעות.
• לא להסתפק ב"יהיה בסדר" או ב"לפחות זה לא יותר גרוע" - לחשוב איך להשתפר דרמטית ולא רק לתקן קושי קטן.
• לחקור תמיד כיצד להגדיל הישגים ולהימנע מטעויות, ולא לקבע צורת חשיבה של "העיקר לשרוד".

לסיום, חשוב לזכור: ככל שבני האדם שבסביבה יהיו חכמים יותר, ילמדו מטעויות, יטפחו חשיבה היגיונית ויבינו את החשיבות של ניתוח העבר, כך תעלה גם הרמה של מי שמנהל את המערכות הגדולות. ואולי יום אחד תהיה כאן מנהיגות אמיתית המבוססת על היגיון ועל יכולת לראות את הנולד, במקום להמשיך להתנהל בתירוצים של "אל תהיה חכם בדיעבד".