כי האדם, צריך ללכת אחרי האמת האישית והסובייקטיבית של עצמו. והאדם צריך להיות נאמן לעצמו, עד הסוף, ובשלמות שאין שלמות אחריה. כי אסור לאדם להתפשר, על האמת שלו. ועל האדם להשיג את המטרות האמיתיות שלו, עד הסוף ובשלמות. ולמרות שהאמת האישית של האדם, היא אמת סובייקטיבית ואישית בלבד, אעפ"כ על האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו, עד הסוף שלה ועד הקצה האחרון שלה.
כי האמת המוחלטת, היא נמצאת, אחרי הקצה האחרון של האמת האישית של האדם. ומי שרוצה להבין את המציאות בצורה אמיתית ומוחלטת, עליו להבין את המציאות, לפי האמת האישית שלו, אבל ללכת עם זה עד הסוף.
כי האדם הולך אחרי האמת שלו עצמו, אבל לא הולך אחרי האמת שלו עצמו עד הסוף. כגון לדוגמה, שהאדם מתייחס למציאות, בצורה שאינה מדויקת, ע"פ קנה המידה של האדם עצמו. כגון לדוגמה שהאדם כועס על איזה דבר, יותר או פחות ממה שהוא חושב, שראוי לכעוס על אותו הדבר.
או לדוגמה, שהאדם אומר איזה דבר, שהוא עצמו לא באמת מתכוון לאותו הדבר. או לדוגמה, שהאדם מזדהה עם איזה רעיון, כאילו הוא נכון באופן מוחלט. למרות שהאדם עצמו יודע, שהוא לא באמת בטוח בדבר הזה באופן מוחלט, אלא הוא רק מבין את הדבר הזה באופן חלקי בלבד. או לדוגמה, כל האמונות שיש לאדם. שהאדם חושב שדברים כלשהם הם נכונים, למרות שהוא לא בטוח בכך בוודאות, אלא רק באופן חלקי.
וכאשר האדם סוטה מהאמת שלו, על ידי זה הוא מתרחק מהאמת של המציאות. דהיינו, ככל שהאדם מתרחק יותר מהאמת שלו עצמו, דהיינו, ככל שהאדם רואה את המציאות בצורה שגויה, ביחס לאמת שלו עצמו, כך הוא מתרחק מלראות את המציאות, כפי מה שהיא באמת, מנקודת מבט אובייקטיבית.
כי קיימת נקודת מבט אובייקטיבית, להסתכל על המציאות. אבל, כדי לראות את המציאות מנקודת מבט אובייקטיבית, לשם כך צריך ללכת אחרי האמת האישית והסובייקטיבית, עד הקצה האחרון שלה. כי המוחלט, הוא נמצא אחרי הקצה האחרון של היחסי. ומי שהולך אחרי האמת שלו, ב 100% בשלמות שאין שלמות אחריה, הוא רואה את האמת המוחלטת של המציאות.
ועל האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו, עד הסוף. דהיינו, שתהיה התאמה מלאה בשלמות מלאה, בין הרגש לבין השכל של האדם. שלא יהיה מצב, שהרגשות של האדם אומרים לו דבר אחד, ושהשכל של האדם, אומר לו דבר אחר. כי זה סימן, שהאדם משקר את עצמו במשהו, ולכן, יש בתוכו מלחמה.
ועל האדם לראות שתהיה התאמה, בין ההבנה שלו, לבין צורת המחשבה שלו. כי לפעמים האדם חושב בצורה שגויה, למרות שהוא עצמו מבין, שזאת צורת מחשבה שגויה. דהיינו, האדם לא הולך אחרי האמת שלו עצמו, ולא נאמן לאמת שלו עצמו עד סופה. וכאשר האדם חושב בצורה שגויה, ע"פ קנה המידה שלו עצמו, הרי שהאדם משקר לעצמו, לפי קנה המידה שלו עצמו.
והבגידה הגדולה ביותר שהאדם יכול לבגוד באמת שלו, היא שהאדם משקר לעצמו, שהוא בטוח באיזה דבר באופן מוחלט, למרות שבאמת הוא בטוח בו רק באופן יחסי בלבד. כי החטא הגדול ביותר, הוא חטא הגאווה. שהאדם מעמיד פנים, כאילו הוא בטוח בעצמו באופן מוחלט, למרות שהוא לא באמת בטוח בעצמו באופן מוחלט.
וההוכחה לכך שהאדם לא בטוח באמת שלו עד הסוף, היא שהאדם, לא באמת נצמד לאמת שלו עד הסוף בשלמות. ומי שלפעמים חושב בצורה שגויה ולא אמיתית לפי קנה המידה שלו עצמו, הרי שהאמת שלו עצמו, לא ממלאת אותו עד הסוף, כי הוא לא בטוח בה עד הסוף, ולכן הוא רחוק מהאמת שלו עצמו.
ומי שמשקר שהוא בטוח באמת שלו עד הסוף, הוא הכי לא נאמן לעצמו. כי הוא מתכחש לנקודה הפנימית ביותר של האדם, שהיא המקום שבו האדם יכול להתחבר לאמת האובייקטיבית שאינה תלויה בדבר כלשהו.
כי יש בתוך האדם נקודה פנימית, שאינה נאחזת ברעיון כלשהו, אלא היא משוחררת מכל הנחות היסוד באשר הן. ומנקודת המבט הפנימית ביותר, שאין בה שום אמונה ושום הנחת יסוד כלשהי, מנקודת המבט הזו, האדם רואה את המציאות כפי מה שהיא, בצורה אובייקטיבית.
ומי שמשקר לעצמו, שנקודת המבט שלו, היא מוחלטת ולא יחסית ואישית בלבד, הוא מונע מעצמו, להתחבר לנקודת המבט הפנימית ביותר שבתוכו, שאין בה שום הסתכלות אישית כלל. אלא היא כולה אובייקטיבית לגמרי.
ולהיות נאמן לעצמך עד הסוף, פירושו, לא להתכחש לשום רגש פנימי שיש...
כי האמת המוחלטת, היא נמצאת, אחרי הקצה האחרון של האמת האישית של האדם. ומי שרוצה להבין את המציאות בצורה אמיתית ומוחלטת, עליו להבין את המציאות, לפי האמת האישית שלו, אבל ללכת עם זה עד הסוף.
כי האדם הולך אחרי האמת שלו עצמו, אבל לא הולך אחרי האמת שלו עצמו עד הסוף. כגון לדוגמה, שהאדם מתייחס למציאות, בצורה שאינה מדויקת, ע"פ קנה המידה של האדם עצמו. כגון לדוגמה שהאדם כועס על איזה דבר, יותר או פחות ממה שהוא חושב, שראוי לכעוס על אותו הדבר.
או לדוגמה, שהאדם אומר איזה דבר, שהוא עצמו לא באמת מתכוון לאותו הדבר. או לדוגמה, שהאדם מזדהה עם איזה רעיון, כאילו הוא נכון באופן מוחלט. למרות שהאדם עצמו יודע, שהוא לא באמת בטוח בדבר הזה באופן מוחלט, אלא הוא רק מבין את הדבר הזה באופן חלקי בלבד. או לדוגמה, כל האמונות שיש לאדם. שהאדם חושב שדברים כלשהם הם נכונים, למרות שהוא לא בטוח בכך בוודאות, אלא רק באופן חלקי.
וכאשר האדם סוטה מהאמת שלו, על ידי זה הוא מתרחק מהאמת של המציאות. דהיינו, ככל שהאדם מתרחק יותר מהאמת שלו עצמו, דהיינו, ככל שהאדם רואה את המציאות בצורה שגויה, ביחס לאמת שלו עצמו, כך הוא מתרחק מלראות את המציאות, כפי מה שהיא באמת, מנקודת מבט אובייקטיבית.
כי קיימת נקודת מבט אובייקטיבית, להסתכל על המציאות. אבל, כדי לראות את המציאות מנקודת מבט אובייקטיבית, לשם כך צריך ללכת אחרי האמת האישית והסובייקטיבית, עד הקצה האחרון שלה. כי המוחלט, הוא נמצא אחרי הקצה האחרון של היחסי. ומי שהולך אחרי האמת שלו, ב 100% בשלמות שאין שלמות אחריה, הוא רואה את האמת המוחלטת של המציאות.
ועל האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו, עד הסוף. דהיינו, שתהיה התאמה מלאה בשלמות מלאה, בין הרגש לבין השכל של האדם. שלא יהיה מצב, שהרגשות של האדם אומרים לו דבר אחד, ושהשכל של האדם, אומר לו דבר אחר. כי זה סימן, שהאדם משקר את עצמו במשהו, ולכן, יש בתוכו מלחמה.
ועל האדם לראות שתהיה התאמה, בין ההבנה שלו, לבין צורת המחשבה שלו. כי לפעמים האדם חושב בצורה שגויה, למרות שהוא עצמו מבין, שזאת צורת מחשבה שגויה. דהיינו, האדם לא הולך אחרי האמת שלו עצמו, ולא נאמן לאמת שלו עצמו עד סופה. וכאשר האדם חושב בצורה שגויה, ע"פ קנה המידה שלו עצמו, הרי שהאדם משקר לעצמו, לפי קנה המידה שלו עצמו.
והבגידה הגדולה ביותר שהאדם יכול לבגוד באמת שלו, היא שהאדם משקר לעצמו, שהוא בטוח באיזה דבר באופן מוחלט, למרות שבאמת הוא בטוח בו רק באופן יחסי בלבד. כי החטא הגדול ביותר, הוא חטא הגאווה. שהאדם מעמיד פנים, כאילו הוא בטוח בעצמו באופן מוחלט, למרות שהוא לא באמת בטוח בעצמו באופן מוחלט.
וההוכחה לכך שהאדם לא בטוח באמת שלו עד הסוף, היא שהאדם, לא באמת נצמד לאמת שלו עד הסוף בשלמות. ומי שלפעמים חושב בצורה שגויה ולא אמיתית לפי קנה המידה שלו עצמו, הרי שהאמת שלו עצמו, לא ממלאת אותו עד הסוף, כי הוא לא בטוח בה עד הסוף, ולכן הוא רחוק מהאמת שלו עצמו.
ומי שמשקר שהוא בטוח באמת שלו עד הסוף, הוא הכי לא נאמן לעצמו. כי הוא מתכחש לנקודה הפנימית ביותר של האדם, שהיא המקום שבו האדם יכול להתחבר לאמת האובייקטיבית שאינה תלויה בדבר כלשהו.
כי יש בתוך האדם נקודה פנימית, שאינה נאחזת ברעיון כלשהו, אלא היא משוחררת מכל הנחות היסוד באשר הן. ומנקודת המבט הפנימית ביותר, שאין בה שום אמונה ושום הנחת יסוד כלשהי, מנקודת המבט הזו, האדם רואה את המציאות כפי מה שהיא, בצורה אובייקטיבית.
ומי שמשקר לעצמו, שנקודת המבט שלו, היא מוחלטת ולא יחסית ואישית בלבד, הוא מונע מעצמו, להתחבר לנקודת המבט הפנימית ביותר שבתוכו, שאין בה שום הסתכלות אישית כלל. אלא היא כולה אובייקטיבית לגמרי.
ולהיות נאמן לעצמך עד הסוף, פירושו, לא להתכחש לשום רגש פנימי שיש...
050-3331-331