כיוון שהם בודקים את הדברים מהמקום של עולם יחסי, ולא טוענים שמה שגילו זה מוחלט, ולכן כל גילוי תמיד יהיה ניתן להפריכו ולטעון עליו טיעונים שונים.
הדבר הוא פשוט לדעתי, בעולם היחסי, תמיד יש שקר כלשהו שלאחר זו תהיה אמת, וזה רק יחסי.
במקום של אין מקום "הוויה" אם תרצי להגדירו כך - כיוון שאין כלל להגדיר את ה"אחד" שהווה את כל הצורות.
- זה פשוט, אם אני מגדירה את האחד מול משהו, מול מישהו, אז "הוא" כבר לא "אחד" אלא שניים, ואז אין משמעות למילה אחד ואז תתכן בגידה כביכול.
אבל אם מתכוונים לאחד כולל כל המקיפים כולל הממלא, אין מי שיבגוד.
רק להבין שמפרספקטיבה מסויימת יש בגידה, ומנוספת אין דבר כזה ועוד אחת, יש ואין זה אחד, ועכשיו כל אחד לפי נקודת החוויה שנובעת ממנו כל רגע מחדש.
ככל שאנו מגדירות, זה גם נכון וגם לא נכון, על כל תיאוריה או רעיון יהיו היבטים נוספים.