תגובה 26 אתה כל כך צודק... הפרדוקס הוא שמי שגונב מליארדים מכספי אזרחים שכבר שילמו עליהם מיסים, גונב במחירי המזון ועוד הוא ל א יסבול מנידוי.. אלא מעריצים את כוחם של הגנבים האלה והם מקבלים כבוד מלכים ואילו מי שלוקח מהגנבים (זו ההגדרה הנכונה) ה ו א יסבול מנידוי... אז פשוט לשים קצוץ ולתבוע את הצדק שלך ע ד ה ס וף... והאמת שכולם חושבים כך אבל לא מעיזים לחיות את האמת ולמה כ י ה ם שפנים / פחדנים ממה יגידו עליהם... ובגלל שלא יהיו מקובלים בחברה!

האמת שלי היא שאם כולם שמים יד בכיס שלי ולוקחים כספים שלא מגיעים להם בכל מיני תחבולות שהופכות אותם לחוקיות גם אני צריך לקחת מאלה שלקחו ממני מצד שני לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה, אבל אנשים שחושבים כך ונתפסים מוקצים מבחינת חברתית, אז לפי המאמר כאן האדם צריך ללכת עם האמת שלו עד הסוף למרות שיסבול מנידוי...

הוא היה איש חכם מאד, אם היה. יש כמה אנשים שמטילים ספק בקיומו ההיסטורי, כולל הוא עצמו. (-:

הוא אמר: "אנחנו נאחזים בנקודת - הראות שלנו, כאילו הכל תלוי בה. ועדיין, לדעות שלנו אין כל קביעות. כמו סתיו וכמו חורף, הן חולפות בהדרגה".

: ) כן

"אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז, הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה ל"דעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר - נהר". (יואל הופמן)

אתגר, התכוונת אולי לצ'ואנג טסה?

אתגר, השתמשתי במילים שלך כשכתבתי מצילה (-:

חחח את לא יודעת שאנחנו הצרה של עצמנו? החיפוש הרוחני שלך הוא להיפטר מהעצמי שלך שעושה לך בעיות (-:

הוא לא נותן לך להיפתח לכל הכיוונים (-:

והיא לא מצילה אותי - היא מרחיבה אותי - כי החיים כוללים הכל - ואם אני לא מקבל חלק מהחיים - הוא גם לא מקבל אותי: )

מצחיק אתגר, בדיוק נפל לי האסימון לגבי מה שכתבת מקודם. תתקן אותי אם אני טועה, התכוונת שכל עוד אני נמצאת באמת יחסית, אז האמת שלי נמצאת בסכנה, כיוון שיש עוד אמיתות יחסיות שיכולות לבטל אותן. אבל אם הגעתי לאמת המוחלטת אז היא כוללת בתוכה את כל האמיתות האחרות ולכן היא מצילה אותי כיוון שהיא מראה לי שהאמת המוחלטת היא אחת, ואז באמת אין במי או במה להילחם.

אז האמת המוחלטת מצילה אותך בעצם מעצמך ומהאמת היחסית שלך (-:

מה פתאום פולי. ניכולת שלי לראות את האמת נותנת לי לחוות הרבה אמיתות. אני יכול להיתחבר להרבה מימדים כי האמת שלי אינה כפופה רק למימד אחד. כך שלמעשה האמת הכי גדולה היא האמת הכי מפוצלת. כי היא מתאימה את עצמה לכל שניה ושניה. היא יכולה להיתחבר לצדיק, ויכולה להיתחבר לחוטא - כי היא לא צדיקה ולא חוטאת. עכשיו לגבי להסוות את האמת - אתה לא מסווה אותה - כמו שזיקית האמת שלה שבכל מקום היא מקבלת את הצבע שלו - היא לא שקרנית - היא מתמזגת בטבע איפה שהוא נמצא והופכת להיות כמוהו. לכן היא שורדת. אחרת טורפים היו מזהים אותה וטורפים אותה. היא נותנת תרופה למכה.

נגיד ואת בסביבה של פאנטים ערבים - או יהודים לא משנה - היכולת שלך לראות את האמת - שהם פאנטים ויהרגו אותך אם דעתך תיהיה שונה משלהם - מצילה אותך. את מבינה שהאמת שלך אין לה ערך כאן - כי היא לא תתקבל - ולכן האמת הזו שהיא צופה את הנולד - היא חוכמה. אם היא לא צופה את הנולד ואומרת כל דבר - היא טיפשות.

אתגר, היכולת שלך לראות את האמת מצילה אותך כתבת. ממי או ממה היא מצילה אותך. למה להסוות את האמת? בפני מי צינג צונג שלך עמד בסכנה, כל מה שכתבת מפוצל לחלוטין.

אתגר, קראתי את מה שכתבת, עוד לא ממש הצלחתי לבטל את השכל שלי ברמה כזו שאוכל להבין אותך. כנראה שלא סתם קוראים לך אתגר (-:

מבחינתי הפנימי והעמוק ביותר אינו שונה מהחיצוני במובן "אחד".

ובמובן נוסף יש הבדל בין החיצוני לעמוק הפנימי.

אך מצד האמת השלם, אין הבדל בכך שיש הבדל...

אין שאלה, רק כל אחד בנפרד מהיכן הוא ברגע נתון מתייחס למה שעמוק ומה שחיצוני, זה לא מוחלט ולא יהיה מוחלט בשום צורה או אופן מוגדר, לכן הכל גם נכון (-:

יש טענה שרבי נחמן ידע את האמת של העולם הזה.. ושהוא הסוואה (אשמח לתיקון למילה) את עצמו בתוך הקהילה הדתית...

ענבל, אני ראשון ואני אחרון, לכן התהליך הוא דו כיווני, בהתחלה האחד התפצל לשניים והשתלשל עד לאינסוף, ולאחר מכן אינסוף הצורות מתחברות וחוזרות לאחד, עד האינסוף שהוא האחד הכולל. כמובן שזה דומה להיווצרות הגוף, שבו תא אחד מתפצל לשתיים ושתיים לארבע וכו... אבל עדיין הגוף הוא אחד, ובכל תא נמצא הד. נ. א. של הגוף כולו

בחויה שלנו הנפרדות היא תמיד של שניים, והחיבור הוא מבלי שאחד יבטל את השני, אלא מתוך האחד שכולל את שני הנפרדים. או אם תרצי המשותף נמצא במקום עמוק יותר, פנימי יותר..

אני שמעתי על אחד - צ'ונג צו' - שהגיע לאמת. אבל הוא תמיד הסתתר. לא נתן לאף אחד לשים עליו חותם שיש לו אמת. כי הוא אומר שברגע שיודעים שיש לך משהו אתה בסכנה. יהיו כאלה שיארבו לך. המשמעות היא שגם אתה נמצא במצב שיודע אמת מהי - אתה יכול להישתמש בה - ולפעמים אתה תצטרך לומר מה שאתה רואה - ולפעמים לא תצטרך לומר מה שאתה רואה אלא להיתמזג במה שיש. כמו פליט שיודע שאם הקבוצה שבה הוא נמצא יגלו מי הוא באמת - אז יהרגו אותו. הוא צריך לדעת להסוות. אם יש לך אמת - אך אתה לא בוחר אם לומר אותה או לא - זועדיין לא אמת אבסולוטית כי היא באמת רק צד אחד. פרספקטיבה אחת. אך אם אתה רואה את האמת מכל ההיבטים - אז גם כל האפשרויות לפעולה פתוחות וכל אפשרות שתבחר תיהיה טובה. כי היכולת שלך לראות את האמת - מצילה אותך. ואם היא אינה מצילה אותך - לרוב זו אמת יחסית. אמת מהצדשלך בלבד.

אותו ה"אחד" מתפצל לשני אחדים=שניים, אותם שניים, מתפצלים לעוד שניים וכן הלאה, ועדיין כל אחד הוא גם עולם ומלואו.

יש אחד שכולל בתוכו גם את הנפרדות, וגם את האחד. ההתפצלות הראשונית היא שניים בלבד, אני ואת, אני והמציאות, את או המציאות היא עזר כנגדי, מצד אחד את עומדת מולי עצמאית ונפרדת ממני, ומצד שני את משלימה אותי וזה רק מתוך האחד הכולל יכול לקרות.

כיוון שהם בודקים את הדברים מהמקום של עולם יחסי, ולא טוענים שמה שגילו זה מוחלט, ולכן כל גילוי תמיד יהיה ניתן להפריכו ולטעון עליו טיעונים שונים.

הדבר הוא פשוט לדעתי, בעולם היחסי, תמיד יש שקר כלשהו שלאחר זו תהיה אמת, וזה רק יחסי.

במקום של אין מקום "הוויה" אם תרצי להגדירו כך - כיוון שאין כלל להגדיר את ה"אחד" שהווה את כל הצורות.

- זה פשוט, אם אני מגדירה את האחד מול משהו, מול מישהו, אז "הוא" כבר לא "אחד" אלא שניים, ואז אין משמעות למילה אחד ואז תתכן בגידה כביכול.

אבל אם מתכוונים לאחד כולל כל המקיפים כולל הממלא, אין מי שיבגוד.

רק להבין שמפרספקטיבה מסויימת יש בגידה, ומנוספת אין דבר כזה ועוד אחת, יש ואין זה אחד, ועכשיו כל אחד לפי נקודת החוויה שנובעת ממנו כל רגע מחדש.

ככל שאנו מגדירות, זה גם נכון וגם לא נכון, על כל תיאוריה או רעיון יהיו היבטים נוספים.

האחד יכול לבגוד בעצמו, ולחיות בשקר. תחשבי לדוגמא על רוב המדענים המוערכים מאד עד כמה הם שקרנים וחוטאים לאמת. המדע עצמו הוכיח כי אין דבר כזה מציאות אוביקטיבית, המדע עצמו הוכיח שאנו משנים את המציאות רק בעצם ההתבוננות שלנו... אז למה הם לא סוגרים את הבסטה? למה הם ממשיכים לחקור בשיטות הישנות, ואף משכללים את השקר?

נכון, על כן אם אדם תופש את המציאות רק מזווית אחת כאילו זו ה"אמת", אז זו רק האמת שלו, הווה אומר אמת יחסית.

אבל המציאות היא כל ההיבטים והצורות והרעיונות, וכן אתה אחד איתה / את כצורה, גם אחת עם המציאות ביודעך את הוויה, ובידיעה הזו אין לבגוד (למרות שזה פראדוקס) כיוון שזו בגידה בעצמך.

- ניתן לשאול מה זו בכלל בוגד, האם יש במי לבגוד מצד המהות!

- בפרספקטיבה של עולם סיבה תוצאה, יש בגידות כל אחד לתפישתו מהי בגידה.

אצל "הוויה" אין מושג בגידה, כי האחד במי יבגוד?

המציאות כפי שאתה רואה אותה היא רק אפשרות אחת מיני רבות, היא רק צורה אחת הבאה לידי ביטוי, צורה אתה יכול לשנות, הויה לא משתנה (אני הויה לא שניתי), ולכן אתה יכול לכפור בכל רגע במציאות אותה אתה רואה, אך בעצמך, בכופר, אל תבגוד.

בנוסף, באומרך "שדים" שלא באמת קיימים, זה המציאות שלך כפי שאת רואה אותה, זאת לא האמת האבסולוטית, אין לך שום דרך לשפוט את תפיסתו של אדם, עד שלא תיכנסי לנעליו.

השאלה אם מבדילים את המציאות מעצמך

המציאות היא כפי שאתה "עצמך" תופס אותה

על כן בגידה בעצמך שווה גם לבגידה במציאות ולהפך מן הסתם.

החשוב אולי ביותר לדעתי, זה לדעת את ה"אמת" את המציאות כפי מה שהיא, להסתנכרן מתוך הבנה פנימית עם המציאות ולא להילחם במציאות או בעצמך, או ב"שדים" שלא באמת קיימים.

זוהי הבגידה האמיתית, הבגידה בעצמך.

ורבים בגדו בעצמם וויתרו על האמת בשל רצון לכבוד, הכרה, הערצה, כסף, שליטה.

אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

אתה יכול לכפור במציאות, אך איך אפשר לכפור בעצמך?

רבים שילמו בחייהם על ה"אמת"..

תחשבו על גלליאו, כמה אהבה אמיתית הוא חש לעצמו, שהיה מוכן לכפור בכל המציאות ולהישאר נאמן לאמת, על אף שזה עלה לו בחייו.

כמה אמונה בעצמו, במה שהוא רואה, נדרש לכך.

סיפור שכתבתי בהשראת שיר של לאונרד כהן

הם לובשים מדים ונפרדים מביתם, ממולדתם ומהוריהם. בטוחים בעצמם, הם התאמנו שנים רבות, מטרתם היא מטרה נעלה, אנשים ישרים, לוחמי צדק, מחפשי אמת. ביניהם שוררת אהבת אחים...

וגם הוא לובש מדים, חוגר את נשקו, התרגשות ויראה של כבוד אוחזת בו, הוא לא יכול היה לחלום שיום יבוא ומסביבו יהיו אנשים כל כך גדולים ואהובים, אנשי אמת.

והם יוצאים אל המסע, דרך ארוכה עוד לפניהם עד יעמדו ברגע האמת, בקרב האחרון...

ואחר ימים רבים הם מגיעים אל מקום אגם יפה עם עצי פרי מסביב, והם עוצרים שם למנוחה, ומקימים אוהלים לשינה.

ובלילה שכולם נרדמים הוא נשאר ער, והנה רואה באגם ברבור לבן יפהפה, אהבה מציפה אותו אל הברבור השט באגם, ליבו שר אליו, אווה אותו ואחד עימו.

ובבוקר הוא נפרד מחבריו, הוא יקרא בוגד בפיהם לעולמי עד בשל נטישתו, והם ימשיכו להילחם ולחפש צדק ואמת.

ולאחר שכולם נסתלקו, וערפל כיסה את האגם, והנה עולה ונישא מתוך האגם אור גדול ונורא המאיר את העולם מסופו עד סופו, והנה הוא ברבור המצטרף אל אהובתו.

סוף.

והסיפור בא ללמד, כי אף אם נראה שבבחירתך אתה בוגד וכופר באחרים ובקרובים לך, תשאר נאמן לעצמך.

מיג'ור טום, ספינת האם קוראת לך (-: