... ולמה בלי להתבונן, לא יעזור לאדם שום דבר אחר? והעניין הוא, כי חווית האחדות של המציאות, היא קורת לאדם, רק כאשר הוא מבין בשלמות אמיתית שהכל אחד. וכל זמן שהאדם לא מבין בשלמות אמיתית שהכל אחד, הוא לא חווה ולא יחווה את האחדות של המציאות. ומאחר שכדי לחוות את האחדות, לשם כך צריך להבין ב שכל עצמו שהכל אחד, לכן האדם מוכרח להשתמש בשכל שלו ולהתבונן על מהות אחדות המציאות. ולכן לא עוזר ולא יעזור לאדם שום דבר, מלבד להתבונן אל תוך מהות אחדות המציאות. ולמה? כי אין שום עצה ושום תבונה, שעוזרת לאדם להפסיק לסבול ולהיות מאושר באמת, ... על דבר שהוא אמת, אם הוא לא באמת אמת באופן מוחלט. ועל ידי זה האדם מגלה שהכל אחד, וחי חיים טובים באמת. ...

... החלום. כי מהותן של כל הישויות שנמצאות בתוך החלום, היא מהות אחת. שהיא המהות, של עצם המחשבה של האדם שחושב את החלום. ואעפ שמנקודת מבט חיצונית לחלום, כל האירועים שקורים ... בתוך החלום, והן כולן ישות אחת ממש, עם תודעה אחת, ומהות אחת וכולי, כי הן כולן הישות העצמית, של המחשבה של האדם שחושב את החלום. אעפכ, עבור החלק של התודעה של האדם, ... באמת, עד לקצה הראשון של התודעה העצמית שלו, הוא יראה את האחדות של המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום ומחוץ לכל זמן. כי כפי שכבר ביארתי, התודעה העצמית של האדם, היא רק ... בין האני של האדם, לבין כל מה שהוא שונה מהאני של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא ... ששם אין שום נפרדות כלל. ומנקודת מבט מסוימת, גם האחדות הראשונה של המציאות, גם היא נמצאת בתוך אחדות גדולה יותר. אבל האחדות הגדולה יותר, היא ישות אחת ממש, עם האחדות החיצונית ביותר של המציאות, שהיא הפנימית ביותר, של הנפרדות שלנו. והמציאות שנמצאת מחוץ למציאות שלנו, היא ... המציאות שלנו. אלא, היא מציאות שקיימת במקביל בו זמנית, באחדות מוחלטת, עם המציאות שלנו. וגם המציאות של החלום קיימת, וגם המציאות שמחוצה לה קיימת, והכל אמיתי באותה המידה ... המבט שלנו, וגם את נקודת המבט של העדר הזמן והמקום והאחדות של המציאות, וגם את נקודות המבט של מה שיש לפני האחדות של המציאות, שהן ישות אחת, עם האחדות של המציאות כנל. וגם מנקודת מבט שבה, כאשר האדם חולם איזה חלום, אז מבחינתו החלום הוא מציאות ממשית לגמרי, ... השונות, והכל קיים בו זמנית. ויש לשים לב לכך, שהאחדות של המציאות, לא קיימת בו זמנית עם המציאות שלנו, כי שם אין שום זמן כלל. וזוהי רק צורת ביטוי, לצורך ההמחשה ... מהשינה שלו אל העולם שלנו, כך גם לפעמים, האדם מתעורר אל האחדות של המציאות. והעניין הוא, שבאחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש. ולכן לא שייך להתעורר אל תוך האחדות, ולהיות שם במודעות עצמית, שמודעת לכך שהיא נמצאת בתוך אחדות. כי בתוך האחדות הראשונה, אין שום תודעה עצמית כלל. כי התודעה נמצאת באחדות, עם כל שאר הדברים. והאדם לפעמים, כן מתעורר אל האחדות של המציאות. במובן, שהאדם לפעמים פחות חווה את הנפרדות של המציאות שלנו, וחווה יותר את החוויה, שבה הדברים ... שונים, זהים בצורה כלשהי אחד לשני, זה סוג של חווית האחדות ושל התעוררות. וכמובן שיש כאן עוצמות שונות וכולי. ומי שרוצה להתעורר לגמרי, כל מה שהוא צריך לעשות, זה ... וכולי, שעל ידי זה התודעה של האדם מתחברת, אל חווית האחדות של המציאות בשלמות, עד שהאדם נעלם לגמרי. וחוזר להיות, מה שהוא היה, לפני שהוא נרדם, אל תוך החלום של עצמו, ... והמציאות שלנו. ואחרי שהאדם נעלם לגמרי, ונכלל בתוך האחדות של המציאות, אז פתאום התודעה של האדם נוצרת מחדש לגמרי, והאדם נופל אל תוך חלום של עצמו, שבו האדם נמצא כרגע ממש. ואיך נוצר החלום שלנו? ואיך מתוך אחדות מוחלטת שאין שם שום תודעה עצמית כלל (כי הכל אחד ממש), איך משם נוצרת מעין מחשבה שחושבת ומהווה את המציאות שלנו? ומה הסיבה, לכך שהדבר הזה קורה? ומי מחליט מתי האדם יתעורר? וכולי. והתשובה לכל השאלות האלו, היא, שהכל אחד. והעניין הוא, כי השאלות האלו, שורשן הוא השאלה: כיצד היש מתהווה מתוך האין? שאין על כך, שום תשובה שכלית ... של, איך היש מתהווה מתוך האין, על ידי זה בסוף הוא יראה, שהכל אחד. והאדם יצא מחוויית השינוי והזמן, ששם ורק שם שייך לשאול את השאלות האלו. שהאדם שואל איך נוצרו הנפרדות והשינוי, ואז האדם רואה שהכל אחד ממש, ושאין שום שאלה כלל. ועוד באותו עניין נוסיף, כי בשעת החלום, האדם חווה מציאות ממשית לגמרי, שהיא באמת ...

... הוא באמת רוצה לדעת את האמת, כדי לדעת את האמת, אז על ידי זה, האדם שואל את השאלה באמת, ממקום של השתוות אמיתית, ואז האדם מקבל תשובה של אמת, שהכל אחד באמת. ...

... רוצה, זה לחוות את שלמות האהבה בשלמות. וזה אפשרי, רק כאשר האדם מתאחד עם המציאות האין סופית, באהבה של אמת בלי שום תנאי, שנובעת מכך שהאדם לא מבדיל בין טוב לרע, שאז האהבה נובעת מצד עצמה, ושאז היא לא תלויה בדבר, והיא אין סופית, והאדם חווה אחדות מוחלטת עם המציאות. וכאשר האדם מאוהב במציאות באמת, זה בלי תנאי כלל. כי כאשר האדם באחדות האהבה עם המציאות, אז הוא אינו חושש לאבד את האהבה הזאת, כי הוא נמצא בנקודת מבט, שבה אין שום רע כלל. ולכן ... היא תתבטל, אז היא עדיין טובה בשלמות, כי אין שום רע כלל, אלא הכל אחד ממש. ובסיכומו של דבר, אהבה אמיתית ואין סופית, יכול האדם להשיג, רק על ידי הבנת המציאות בשלמות. שעל ידי הבנת האדם את המציאות, על ידי זה הוא מתאחד איתה, וכל ישותו הנפרדת מתבטלת ממש, והוא הופך להיות היא, באחדות גמורה, שאז קיימת רק ישות אחת ויחידה, ואז אין שום חיסרון כלל, אלא רק שלמות של אמת. והחכם האמיתי, הוא ...

... ורע? וכולי. ועל ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל מושלם ושהכל אחד ממש, וחי חיים טובים באמת. והכלל והעיקר, לא ... מחושך לאור גדול ומאפילה לאורה, וזוכה לראות את האמת האמיתית, שהכל אחד והכל טוב תמיד. כי גם הרע, הוא יציר אלוהים ... והקול הפנימי ביותר של האדם, הוא, שהאדם הוא בשלמות מוחלטת, ושהכל אחד תמיד. אבל האדם מתעלם מ - הקול הפנימי ביותר ... שלו. ואז הוא מגלה את הקול הפנימי שלו באמת, שהוא הקול של האחדות האמיתית, שהיא המצוי הראשון שנמצא בעומק ... האדם. והאדם כן תמיד, שומע קצת, את הקול הפנימי ביותר שלו של האחדות. ולכן תמיד האדם מרגיש חיסרון מצד אחד, כי ... האדם לא ממש סובל כאן, בזה העולם. כי הקול הפנימי ביותר של האחדות, הוא גם גורם לאדם לא לסבול יותר מידי כאן ... ואחכ האדם מתבונן עוד פנימה, אל הקול הפנימי ביותר, שהיא האחדות של המציאות, ואז ורק אז, האדם באמת מקשיב לקול הפנימי שלו, שיודע את האמת שהכל אחד תמיד. והחכם האמיתי, הוא מקשיב תמיד לקול ...

... וגם חוויה של דבר שהוא לא יכול להגדיר אותו שאינו מוגדר. (השכל ומעל השכל). והאדם צריך להשיג את השלמות, שבה הכל אחד. שהאדם עובר למצב שבו יש חוסר הגדרה מוחלט, עד שבעיניו אין שום הגדרת הפרדה בין דבר ... שהוא ככ לא מוגדר, עד שהאדם מסוגל להגדיר ממש, ואעפכ להישאר בחוסר הגדרה. וכך גם האדם צריך להשיג את השלמות, שבה הכל אחד. שהאדם עובר למצב שבו הכל כן מוגדר ממש, ושבו אין שום הגבלה להגדיר דבר כלשהו, ושכל ... כדבר אחד ממש. עד שהוא מסוגל להגדיר רק צורה אחת, ולהפריד בין הדבר לבין היפוכו. אבל עדיין נשארת ביניהם אחדות. משום שהאדם מסוגל גם אחרי ההגדרה שלו, שמפרידה את הדבר מהיפוכו, עדיין להגדיר, שלמרות ... להגדיר ולחבר את שני ההפכים המוגדרים והנפרדים, להגדרה אחת. כך, שבקצה של האין הגדרה או של היש הגדרה, בקצה, הכל אחד ממש. שיש גם נפרדות, אבל עדיין היא אחדות . שיש גם הגדרות שמפרידות, אבל בו זמנית, ההגדרות המפרידות, הן באחדות. כי אפשר להגדיר גם את הנפרדות, בתוך הגדרה אחת שנפרדת מהאחדות. ובו זמנית, אפשר גם לא להגדיר ולא להבדיל, בין ההפרדה שבין הצורות, לבין האחדות שלהן, כי מגדירים אותן, כישות אחת. ...

... וזה כמובן לא אפשרי, כי האדם קיים, והוא לא אלוהים אין סופי. וזה בעצם אומר, שלא יכול להיות קיים, גם אלוהים אין סופי. אלא, או שהכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין האין סוף לבין הסוף, שאז יש ... מודע לעצמו, הרי שגם זאת נפרדות. כי הוא וידיעתו הם שניים. ואפילו אם לאלוהים יש רצון מחשבה רגש כלשהו, גם זאת נפרדות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, אין שום משמעות או חוסר משמעות לשום דבר, ולא שייך שום ... הרי שממילא אין שום טעם לרצות להיות כמותו. כי לפחות עפ השכל, מצבו לא יותר טוב מאשר של האדם. אלא, שיש גם אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום הפרדה כלל. והוא נגד השכל, שהנפרדות היא ... מהאין ומההעדר המוחלט. ואלוהים האמיתי, הוא המהות האמיתית של הכל, ששם היש והאין הם אחד ממש. ושם, כאשר התודעה של האדם מתחברת באמת לאחדות של המציאות, אז האדם אכן לא חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא ... היא אחת. ובשורש של כל הדברים, תמיד איך שלא נסתכל על הדברים, תמיד תהיה מציאות אחת גדולה יותר מהכל, שמכילה וממלאת את הכל, שבה הכל אחד ממש. ולכן האדם הוא כרגע, גם רק אלוהים האמיתי ממש. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא יכול להיות אלוהים האמיתי. משום שהוא כבר, גם רק אלוהים האמיתי. כי כאשר הכל אחד, לא שייך שום שינוי כלל. ולכן לא שייך שהאדם ישנה את מה שהוא, כי הוא כבר כל מה שהוא יכול להיות. דהיינו, האדם כרגע, הוא כבר אלוהים אמיתי בשלמות. ומצד האחדות של המציאות, אין שום צורך להיות אלוהים האמיתי, כי האדם ... שכבר כרגע, הוא גם רק אלוהים האמיתי. כי מהות האדם, היא אלוהים האמיתי. בדיוק כמו שמהותם של כל הדברים, היא אלוהים האמיתי, דהיינו, האחדות של היש והאין. ולהפוך להיות אלוהים האמיתי, פירושו להבין ולדעת, שאתה כבר אלוהים האמיתי. ואלוהים האמיתי, הוא החיבור של היש והאין, שזאת המהות הראשונה של כל הדברים, ששם הכל אחד ממש. (ואעפכ יש פנימיות לפנימיות עד אין סוף, בתוך האין סוף). וכל מה שהאדם צריך לעשות כדי לחזור ולחוות את האחדות של המציאות, זה להבין ולראות את האמת, שאכן הכל אחד ממש. ומיד ברגע שהאדם רואה שהכל אחד ממש, מיד באותו הרגע, בפחות מרגע אחד, הוא הופך להיות ... של האדם מתבטלת לגמרי, והאדם נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום רצון תודעה רגש מחשבה כלל. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות. כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת לגמרי, אחכ האדם חוזר לעצמו, ורצונו וישותו ומחשבתו ותודעתו נוצרים מחדש, בדיוק כמו שנוצר רצונו של אלוהים השקרי, שהוא כבר לא באחדות של המציאות, ואז האדם חווה את הנפרדות של המציאות, ... רק על הצורות השונות, אבל אף אחד לא מתווכח על כלום, כי כולם מסכימים על כלום ועל שום דבר. והכלום הזה שכולם מסכימים עליו, הוא אחדות המציאות, האמת המוחלטת. ומי שרוצה לחוות אותה, עליו לברר ... הכל אלו רק צורות של הכלום המוחלט. ועל ידי זה האדם מצליח לחבר את התודעה שלו אל אלוהים האמיתי. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות, וחי בה באחדות עם האחדות. ובסיכומו של דבר: על האדם לברר ולבער באופן מוחלט, את ... דבר אחר. וזה אפשרי, על ידי זה שהאדם שואל את עצמו, האם באמת הדברים שונים? ואולי הם רק נראים שונים? עד שבסופו של דבר, האדם רואה שהכל אחד ממש, וישותו הנפרדת מתבטלת וכולי כנל. ...

... שהדבר הוא אמת, וברור לאדם מה הסיבה האמיתית שבגללה הוא לא מבין את הדבר, אז על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד , והחשיבה של האדם משתנה בהתאם למציאות. והכלל והעיקר, לא לפחד כלל, להמשיך ולשאול שאלות, נגד השכל ונגד ההיגיון ונגד כל הסיכויים. וכאשר יש אי הבנה, האדם מוכרח להבין למה הוא לא ... ואם לא, אז הוא ימשיך לסבול. ועל ידי ההתעקשות של האדם, להבין לפחות, למה הוא לא מבין, אז האדם רואה את האמת שהכל אחד , ואז הוא רואה שאין שום שאלה כלל. ...

... ואך ורק האמת? וכולי. עד שבסופו של תהליך האדם מקבל שכל אמיתי, ורואה את האמת שהכל אחד , וחווה את האחדות באמת, שהיא הנמשל האמיתי של הספר הזה, ושאליו אפשר להגיע ושאותו אפשר להשיג, רק על ידי זה שהאדם כופר בכל אמונה שהיא, וחוקר כל דבר עד ... ומגלה שהיש והאין הם ישות אחת ממש (כפי שכבר אבאר בהמשך), ואז האדם מגיע אל האחדות האמיתית. כי הספר הזה, הוא רק מעורר את המחשבה של הקורא. וכל המציאות כולה, היא רק מעוררת את המחשבה של הצופה בה. וכל הספר הזה וכל ... יותר, שהוא השכל שמחייה את הכל, הלא הוא השכל של אלוהים האמיתי, שהוא השכל של האחדות. ושאליו האדם מגיע רק על ידי זה שהוא לא נאחז בשום דבר, אלא מאמת את הדברים באופן מוחלט כנל. ולכן, כל זמן שהאדם מבין את הנמשל של הספר, ... כלל. (וכל שכן מי שלא מבין את הנמשל). כי תכלית הספר היא להביא את האדם להבנה, שהכל אחד ממש. דהיינו, שהאדם יבין בשלמות למה דבר והיפוכו הוא אחד, עד שהאדם לא יבדיל כלל בין דבר להיפוכו. שהקצה האחרון שלו הוא, שהאדם דווקא כן מבדיל בין דבר להיפוכו, אך מבחינתו הוא לא מבדיל בין הנפרדות שלו, לבין האחדות שבה אין דבר והיפוכו כלל. ולכן, כל זמן שהאדם לא מבין שגם ההפך המוחלט הוא נכון באופן מוחלט, הרי שהאדם עדיין לא הבין את האמת. כי בקצה האחרון הכל אחד ממש. ורק צד אחד נכון, וגם רק הצד השני נכון, וגם רק שניהם נכונים ולא נכונים, וגם כל שאר האפשרויות בו זמנית, כישות אחת ממש. ...

... כולו אמת? דהיינו, שהאדם מברר את כל האמת כולה לעומקה, בלי להשאיר שום פרט שאינו ברור, עד לעומק שורש הבנת פנימיות כוונת המחבר הראשון, שהוא המחבר של כל הספרים כולם. דהיינו, עד שהאדם באמת יראה את אחדות המציאות עצמה, בשלמות, דרך הטקסט של הספר. וכמה ללמוד בכל דרך ובאיזה מינון? תשובה: המינון הוא כרצונו של האדם, וכל המרבה לרוחב ולעומק הרי זה משובח. ...