10:49השמנה, ירידה במשקל, לחשוב כמו שמן, לחשוב כמו רזה, לאכול רק כשרעבים, איך שמן חושב? איך רזה חושב? אנורקסיה, נטל ההוכחה, לאכול בלי סיבה, אכילה משעמום, אכילה רגשית, איך לשמור על הדיאטה? איך לשנות הרגלים? חלק 1
מה ההבדל בין צורת החשיבה של אדם שמן לזו של אדם רזה?
ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בשתי תפיסות מרכזיות הנוגעות לאכילה ולדפוסי חשיבה: החשיבה של האדם השמן לעומת החשיבה של האדם הרזה. אליעד מסביר כי ההבדל העיקרי הוא בגישה הבסיסית כלפי אכילה, כאשר ההבדל לא נוגע למצב בריאותי, אלא לתפיסת המציאות לגבי הצורך באוכל.
מהי הגישה הבסיסית של אדם שמן כלפי אכילה?
לפי אליעד כהן, האדם השמן מאמץ את הגישה: "אני אוכל כי בא לי". הוא לא צריך סיבה ממשית לאכול, אלא להיפך - הוא צריך סיבה ממשית לעצור את עצמו מלאכול. הוא אוכל כל עוד הוא יכול או כל עוד הוא רוצה, ומפסיק לאכול רק כאשר יש סיבה חזקה להפסיק, כמו פחד ממחנק, או תחושת מלאות מוגזמת. למעשה, המצב הבסיסי של האדם השמן הוא לאכול בכל הזדמנות, בלי להטיל ספק בסיבת האכילה.
מהי הגישה הבסיסית של אדם רזה כלפי אכילה?
לעומת האדם השמן, אדם רזה פועל בצורה הפוכה לחלוטין. הוא לא יאכל כלל אלא אם כן תהיה לו סיבה מוצדקת לאכול. הוא בודק בכל רגע האם הוא חייב לאכול - רק אם יש לו רעב אמיתי הוא יאכל, וברגע שהרעב נעלם הוא מפסיק לאכול מיד. אצל האדם הרזה, המצב הבסיסי הוא לא לאכול כלל, והוא אוכל רק אם יש הצדקה ברורה לכך.
כיצד אליעד כהן ממחיש את הרעיונות הללו באמצעות "נטל ההוכחה"?
כדי להמחיש את הגישות הללו, אליעד נותן דוגמה של "נטל ההוכחה". הוא אומר שאם מישהו טוען שהתיק שלך שייך לו, השאלה היא מי צריך להוכיח - אתה שהחפץ הוא שלך, או האדם שטוען שהחפץ שלו. כך גם באכילה, יש גישה האומרת "אני עושה בלי סיבה" (כמו האדם השמן), ויש גישה האומרת "אני עושה רק עם סיבה מוצדקת" (כמו האדם הרזה).
איך ניתן לשנות דפוס חשיבה מאדם שמן לאדם רזה?
אליעד מציע דרך קיצונית לשינוי דפוס החשיבה של אדם שמן שרוצה לרדת במשקל: לאמץ גישה קיצונית האומרת "אני אף פעם לא אוכל, אלא אם כן אין לי ברירה בכלל". הוא מייעץ לאמץ גישה פנימית שאכילה היא כביכול "רעל", וכל פעם לפני אכילה לשאול "האם אני חייב את הביס הזה?", "האם אם לא אוכל אמות או ארגיש רע מאוד?". הרעיון הוא להעביר את האוטומט מאכילה ללא סיבה לאוטומט של אי - אכילה, ורק כאשר יש צורך אמיתי לאכול.
מה לגבי קיצוניות מסוכנת כגון אנורקסיה?
אליעד מתייחס לסיכון האפשרי של גישה קיצונית זו, ומסביר שלמרות שקיימת סכנה להגיע לאנורקסיה ואף למוות, הרעיון שלו הוא לא באמת להפסיק לאכול עד למוות, אלא להשתמש בגישה זו כאמצעי נפשי לשינוי ההרגל. הרעיון הוא שבאמצעות גישה קיצונית ניתן למצוא את האיזון האמיתי הנדרש לתזונה מתאימה.
איך להפוך מאדם רזה לשמן לפי אליעד כהן?
אליעד מסביר שניתן לעשות את התהליך גם בכיוון ההפוך: אדם רזה שמעוניין לעלות במשקל, צריך לפעול בדיוק הפוך: לאכול כל הזמן ובכל הזדמנות, ולהפסיק רק כאשר אין אפשרות פיזית להמשיך לאכול.
האם אנשים שמנים באמת מרגישים רעב תמידי?
אליעד מבהיר שברוב המקרים, אנשים שמנים לא באמת אוכלים בגלל רעב פיזי, אלא בעיקר מתוך אכילה רגשית, שעמום, דיכאון, או הרגל פסיכולוגי. למרות הטענה שאנשים שמנים "מרגישים רעב יותר", אליעד מתעקש שברוב הגדול של המקרים זו לא תחושת רעב אמיתית אלא תחושה נפשית או התניה פסיכולוגית.
איך ניתן להבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי?
כדי לזהות את ההבדל בין רעב פיזי לבין רעב רגשי, אליעד ממליץ להתחיל בגישה קיצונית של אי - אכילה מוחלטת, ואז לאכול רק כאשר הרעב האמיתי כבר כמעט בלתי נסבל. כך ניתן ללמוד להבדיל בין מצב שבו הגוף באמת צריך אוכל, לבין מצב שבו יש צורך נפשי בלבד.
מדוע חשוב לדבר על קיצוניות בהקשר של הרגלי אכילה?
אליעד מדגיש שקיצוניות עשויה לסייע בשינוי דפוסים עמוקים של התנהגות. לדבריו, לפעמים רק דרך גישה קיצונית אפשר להגיע לשינוי משמעותי, ולאחר מכן האדם יכול למצוא את האיזון המתאים לו. הוא מתייחס בהומור לקיצוניות ומסביר שהיא כלי לשינוי, אך כמובן לא ממליץ לסכן את הבריאות בפועל.
למה לאכול רק כשחייבים באמת?
המטרה של אליעד היא ללמד אנשים לזהות את הצרכים האמיתיים שלהם, ולא לתת להרגלים, לתחושות רגשיות או לשעמום להוביל אותם. כאשר אדם מתחיל לאכול רק במצב של רעב אמיתי, הוא יתחיל לגלות אילו רגשות ומחשבות היו מוסתרים מאחורי הרגל האכילה שלו. לפי אליעד, ההגבלה הזו יוצרת מודעות גבוהה יותר להתנהגות ולאכילה.
האם המטרה היא להפוך את כולם לאנורקטיים?
אליעד אומר בהומור שמטרת הגישה הקיצונית הזו היא כביכול "למות רזה", אבל הוא מיד מוסיף שהכוונה היא רק למצוא דרך להשתחרר מההרגלים השליליים ולאפשר שינוי עמוק ויציב בהרגלי האכילה. הרעיון הוא להשתמש בקיצוניות כנקודת מוצא לשינוי, לא כמצב קבוע.
ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בשתי תפיסות מרכזיות הנוגעות לאכילה ולדפוסי חשיבה: החשיבה של האדם השמן לעומת החשיבה של האדם הרזה. אליעד מסביר כי ההבדל העיקרי הוא בגישה הבסיסית כלפי אכילה, כאשר ההבדל לא נוגע למצב בריאותי, אלא לתפיסת המציאות לגבי הצורך באוכל.
מהי הגישה הבסיסית של אדם שמן כלפי אכילה?
לפי אליעד כהן, האדם השמן מאמץ את הגישה: "אני אוכל כי בא לי". הוא לא צריך סיבה ממשית לאכול, אלא להיפך - הוא צריך סיבה ממשית לעצור את עצמו מלאכול. הוא אוכל כל עוד הוא יכול או כל עוד הוא רוצה, ומפסיק לאכול רק כאשר יש סיבה חזקה להפסיק, כמו פחד ממחנק, או תחושת מלאות מוגזמת. למעשה, המצב הבסיסי של האדם השמן הוא לאכול בכל הזדמנות, בלי להטיל ספק בסיבת האכילה.
מהי הגישה הבסיסית של אדם רזה כלפי אכילה?
לעומת האדם השמן, אדם רזה פועל בצורה הפוכה לחלוטין. הוא לא יאכל כלל אלא אם כן תהיה לו סיבה מוצדקת לאכול. הוא בודק בכל רגע האם הוא חייב לאכול - רק אם יש לו רעב אמיתי הוא יאכל, וברגע שהרעב נעלם הוא מפסיק לאכול מיד. אצל האדם הרזה, המצב הבסיסי הוא לא לאכול כלל, והוא אוכל רק אם יש הצדקה ברורה לכך.
כיצד אליעד כהן ממחיש את הרעיונות הללו באמצעות "נטל ההוכחה"?
כדי להמחיש את הגישות הללו, אליעד נותן דוגמה של "נטל ההוכחה". הוא אומר שאם מישהו טוען שהתיק שלך שייך לו, השאלה היא מי צריך להוכיח - אתה שהחפץ הוא שלך, או האדם שטוען שהחפץ שלו. כך גם באכילה, יש גישה האומרת "אני עושה בלי סיבה" (כמו האדם השמן), ויש גישה האומרת "אני עושה רק עם סיבה מוצדקת" (כמו האדם הרזה).
איך ניתן לשנות דפוס חשיבה מאדם שמן לאדם רזה?
אליעד מציע דרך קיצונית לשינוי דפוס החשיבה של אדם שמן שרוצה לרדת במשקל: לאמץ גישה קיצונית האומרת "אני אף פעם לא אוכל, אלא אם כן אין לי ברירה בכלל". הוא מייעץ לאמץ גישה פנימית שאכילה היא כביכול "רעל", וכל פעם לפני אכילה לשאול "האם אני חייב את הביס הזה?", "האם אם לא אוכל אמות או ארגיש רע מאוד?". הרעיון הוא להעביר את האוטומט מאכילה ללא סיבה לאוטומט של אי - אכילה, ורק כאשר יש צורך אמיתי לאכול.
מה לגבי קיצוניות מסוכנת כגון אנורקסיה?
אליעד מתייחס לסיכון האפשרי של גישה קיצונית זו, ומסביר שלמרות שקיימת סכנה להגיע לאנורקסיה ואף למוות, הרעיון שלו הוא לא באמת להפסיק לאכול עד למוות, אלא להשתמש בגישה זו כאמצעי נפשי לשינוי ההרגל. הרעיון הוא שבאמצעות גישה קיצונית ניתן למצוא את האיזון האמיתי הנדרש לתזונה מתאימה.
איך להפוך מאדם רזה לשמן לפי אליעד כהן?
אליעד מסביר שניתן לעשות את התהליך גם בכיוון ההפוך: אדם רזה שמעוניין לעלות במשקל, צריך לפעול בדיוק הפוך: לאכול כל הזמן ובכל הזדמנות, ולהפסיק רק כאשר אין אפשרות פיזית להמשיך לאכול.
האם אנשים שמנים באמת מרגישים רעב תמידי?
אליעד מבהיר שברוב המקרים, אנשים שמנים לא באמת אוכלים בגלל רעב פיזי, אלא בעיקר מתוך אכילה רגשית, שעמום, דיכאון, או הרגל פסיכולוגי. למרות הטענה שאנשים שמנים "מרגישים רעב יותר", אליעד מתעקש שברוב הגדול של המקרים זו לא תחושת רעב אמיתית אלא תחושה נפשית או התניה פסיכולוגית.
איך ניתן להבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי?
כדי לזהות את ההבדל בין רעב פיזי לבין רעב רגשי, אליעד ממליץ להתחיל בגישה קיצונית של אי - אכילה מוחלטת, ואז לאכול רק כאשר הרעב האמיתי כבר כמעט בלתי נסבל. כך ניתן ללמוד להבדיל בין מצב שבו הגוף באמת צריך אוכל, לבין מצב שבו יש צורך נפשי בלבד.
מדוע חשוב לדבר על קיצוניות בהקשר של הרגלי אכילה?
אליעד מדגיש שקיצוניות עשויה לסייע בשינוי דפוסים עמוקים של התנהגות. לדבריו, לפעמים רק דרך גישה קיצונית אפשר להגיע לשינוי משמעותי, ולאחר מכן האדם יכול למצוא את האיזון המתאים לו. הוא מתייחס בהומור לקיצוניות ומסביר שהיא כלי לשינוי, אך כמובן לא ממליץ לסכן את הבריאות בפועל.
למה לאכול רק כשחייבים באמת?
המטרה של אליעד היא ללמד אנשים לזהות את הצרכים האמיתיים שלהם, ולא לתת להרגלים, לתחושות רגשיות או לשעמום להוביל אותם. כאשר אדם מתחיל לאכול רק במצב של רעב אמיתי, הוא יתחיל לגלות אילו רגשות ומחשבות היו מוסתרים מאחורי הרגל האכילה שלו. לפי אליעד, ההגבלה הזו יוצרת מודעות גבוהה יותר להתנהגות ולאכילה.
האם המטרה היא להפוך את כולם לאנורקטיים?
אליעד אומר בהומור שמטרת הגישה הקיצונית הזו היא כביכול "למות רזה", אבל הוא מיד מוסיף שהכוונה היא רק למצוא דרך להשתחרר מההרגלים השליליים ולאפשר שינוי עמוק ויציב בהרגלי האכילה. הרעיון הוא להשתמש בקיצוניות כנקודת מוצא לשינוי, לא כמצב קבוע.
- שינוי הרגלי אכילה והתמודדות רגשית
- איך לשלוט בתיאבון בצורה קיצונית ומודעת
- גישות שונות להתמודדות עם דחפים
- הבחנה בין רעב פיזי לרעב רגשי
- איך להפוך משמן לרזה?
- אכילה ללא סיבה ואכילה מוצדקת
- האם אכילה רגשית גורמת להשמנה?
האם באמת היה סרט שנקרא השמן והרזה?
בסיפור המלא מתחיל איזכור לכך שכביכול היה סרט שנקרא השמן והרזה, ובאה שאלה האם הוא באמת קיים או לא. יש מי שאומר "לא, אני לא מכירה", ובאותה נשימה יש מי שאומר "כן, תכירי, בואי נתקדם הלאה". נוצרת כאן נקודה משעשעת: אדם אחד טוען שאינו מכיר, ובאותה עת אומרים לו שאין חשיבות להיכרות, פשוט ממשיכים לעלילה. זאת אומרת, אפילו אם לא מכירים את הסרט, אפשר להתחיל ולדבר על הנושא של "שמן ורזה" בצורת דימוי כללי שמוביל לשיחה רחבה יותר על אכילה והרגלי מחשבה.
מהו הקשר בין שמן ורזה לאכילה בפועל?
מתחילים לדבר על כך שכדי שאדם ישמין, עליו לאכול. זה לא הגיוני ולא מציאותי שאדם ישמין מהרוח, כלומר, אם לא תאכל - לא תשמין. ישנה אמירה שחושפת שעד כה לא נצפתה מציאות שבה מישהו מפסיק לאכול ונהיה שמן סתם כך. יוצא מכאן שאכילה היא הגורם המכריע שעלול לגרום לאדם להשמין. בהמשך מסבירים שהשמן מגלה שהוא משמין כתוצאה מאכילה מרובה, בשונה מזה שרזה בדרך כלל כי הוא אוכל רק את מה שהוא צריך.
שאלה: מה בין state of mind של שמן ל - state of mind של רזה?
בתוך ההסבר מופיעה הנחיה שלא מדובר בהבדל בין אדם בריא לאדם חולה, כי יכול להיות אדם שמן בריא ואדם רזה חולה. מה שרוצים להדגיש הוא שתי צורות הסתכלות או שתי צורות התנהגות כלליות:
1. אדם רזה (בהקשר של השיחה) הוא מי שאוכל רק מה שבאמת צריך ולא מעבר.
2. אדם שמן (בהקשר של השיחה) הוא מי שאוכל מעבר למה שהגוף באמת צריך.
דוגמה להמחשת העניין:
יש "נטל הוכחה" שבו מישהו טוען "התיק שלך שייך לי", והשאלה היא האם זה שאמרו לך את זה מחייב אותך להוכיח שהתיק שלך, או על הטוען להוכיח שהתיק שלו. הפנייה היא לרעיון כללי שיש גישה שאומרת "אני עושה בלי סיבה" וגישה שאומרת "אני עושה עם סיבה".
שאלה: מה הכוונה בגישה 'אני עושה דברים בלי סיבה'?
יש גישה שמסבירה: "אם בא לי לעשות משהו, אני עושה אותו כי ככה אני מרגיש". זו הגישה שבה אנשים נוטים לפעול מתוך תשוקה ספונטנית. לדוגמה, אדם קם בבוקר ואומר לעצמו "אם מתחשק לי לעשות דבר מסוים, פשוט אעשה אותו". הוא יימנע מעשייה רק אם יש סיבה מספיק חזקה להימנע.
שאלה: ומהי הגישה ההפוכה?
הגישה ההפוכה היא "אני לא עושה שום דבר כל עוד אין סיבה", כלומר, אני צריך הוכחה או הצדקה לעשות משהו. אני לא אזוז ולא אפעל, אלא אם כן יוסבר לי מה הרווח או הצורך שבדבר.
איך כל זה קשור לעלייה במשקל או לירידה במשקל?
לפי ההסבר, אדם שמן פועל בדרך כלל בגישה של "אני עושה מה שבא לי" (בענייני אכילה). הוא אוכל כי זה פשוט מתחשק לו. אין לו סיבה לעצור את עצמו אלא אם כן הוא נתקל בסיבה חזקה שמכריחה אותו לעצור (כמו תחושת מחנק, פחד מהתפוצצות, או חשש קיצוני שהוא יגיע למשקל מוגזם עוד יותר). כלומר, הוא עובר למצב של הפסקה רק אם יש הצדקה מהותית להפסיק, והבסיס הראשוני הוא "בא לי לאכול - אז אוכל".
כיצד חושב אדם רזה לפי ההסבר?
אדם רזה עשוי לפעול בגישה הפוכה: "אני לא אוכל סתם כך. אני צריך סיבה לאכול". אם אין לי סיבה לאכול, אני פשוט לא אוכל. הוא בוחן: "אם לא אוכל, אהיה רעב - ולכן מוטב לי לאכול כדי למנוע רעב או חולשה". אבל ברגע שתחושת הרעב נעלמת, הוא לא ממשיך לאכול.
איך אפשר לעשות טרנספורמציה מחשבתית משמן לרזה?
ברגע שאדם מזהה שהוא נוטה לאכול כל הזמן כי מתחשק לו, כדי לעבור למצב "רזה", הוא מוזמן לאמץ את הגישה שאומרת "אני לא אוכל סתם כך. למעשה, אני אפילו לא אוכל בכלל, חוץ מאשר כשאני ממש חייב". הניסוח הקיצוני הוא: "מבחינתי, אכילה היא רעל, ולכן אני נוגע באוכל רק אם אני חייב וחייב וחייב. ובכל פעם אני שואל את עצמי: האם באמת אין ברירה אלא לאכול עכשיו?". כך דוחפים את עצמנו לקצה השני, כי במקום שהאוטומט יהיה 'לאכול בלי סיבה', הופכים את האוטומט ל'לא לאכול בכלל' ואז מוסיפים אוכל רק במקרה של צורך ממשי.
מהי המשמעות של הגישה הקיצונית "אני אף פעם לא אוכל"?
בפועל, הכוונה אינה שאדם לא יאכל עד שיתמוטט באמת, אך משתמשים בגישה הזאת כהצהרה פנימית שמסייעת לו להגביל עצמו לאורך זמן. הנקודה היא לבדוק כל ביס: "האם אני חייב עכשיו את הביס הזה? האם אם לא אוכל עוד ביס ארגיש חולשה עצומה או כאב בטן חזקים של רעב?". המטרה היא לתרגל ריסון ולהפוך את המצב הנפשי כך שהאכילה מתבצעת רק במינימום הנדרש.
שאלה: ואיך אפשר להפוך מרזה לשמן?
באותו היגיון, רק הפוך: אם אדם רזה מדי ורוצה להשמין, הוא יעביר עצמו למצב של "אני אוכל כל הזמן כל עוד אני יכול. אני מפסיק לאכול רק אם אני באמת לא מסוגל להכניס לפה עוד דבר". לדוגמה, בכל רגע פנוי, פשוט לאכול שוב ושוב עד שאי אפשר להמשיך.
על מה עוד דיברו בקשר למשקל יתר?
עלו טיעונים שלפעמים לא מדובר רק בזה שהאדם "בא לו" לאכול, אלא ייתכן שהוא חש רעב מוגבר או שהנפש שלו שולחת אותות של דיכאון או שעמום שגורמים לו לתחושת דחף לאכול. במסגרת השיחה נטען שלפעמים אדם מרגיש "אני רעב" גם כשבפועל הוא כבר שבע, והתחושה הזו נובעת אולי מצורך נפשי. אבל ההסבר הכללי מדגיש שבמקרים רבים זה לא באמת רעב פיזי אלא התניה פסיכולוגית או הרגל של "הגיע הזמן לאכול שוב".
שאלה: אז מה המשמעות של להתחיל לאכול רק כשאני באמת חייב?
זה אומר לנסות לבדוק מתי באמת מגיע הרעב הפיזי ואי אפשר בלעדיו. יש אנשים שמנים שבאמת לא זוכרים מה זה רעב אמיתי, כי הם אוכלים הרבה לפני שמגיעים לתחושת רעב. הם ממלאים את עצמם שוב ושוב, ולכן כדי לחזור להבחין בין רעב אמיתי לדפוס רגשי, מומלץ להציב כלל קיצוני: "מהיום אני כאילו מפסיק לאכול לגמרי. עכשיו אני אוכל רק כשאני ממש ממש חייב, כשאני כמעט לא יכול להמשיך בלעדיו".
מה לגבי אנורקסיה או קיצוניות מסוכנת?
ישנה אמירה: אדם עלול להגזים וללכת לקיצוניות שבה הוא בקושי אוכל ויכול להגיע לאנורקסיה או למוות. כמובן שזה מצב קיצוני, אבל הרעיון בשיחה הוא להציג את ההיגיון העומד מאחורי שתי הגישות: גישת "תאכל כל עוד אתה יכול" אל מול גישת "אל תאכל אם אינך חייב". אם המטרה היא "להיות רזה", לעתים קל יותר להיצמד לגישה הקיצונית של מניעת האוכל ורק אחר כך למצוא את האיזון.
שאלה: האם זה מומלץ בהיבט הבריאותי?
הדובר עצמו מסביר שלא בהכרח מדובר במומחיות רפואית או בשאלת הבריאות. הוא מצהיר: "בהנחה שהאדם שמן ורוצה לרזות, שידע שזו דרך חשיבה: אכלתי מספיק, לא חייב עוד". ומי שמעדיף להישאר שמן או לא אכפת לו, זה גם לגיטימי.
שאלת הרעב האמיתי
אחת השאלות המרכזיות היא האם באמת השמן אומר לעצמו "אני רעב" או שהרעב הזה הוא בעצם רעב רגשי או רצון שלא מבוסס בצורך פיזי אמיתי. ממשיכים לטעון שיש מצבים שבהם "שובע פיזי" לא עוצר אדם מלהמשיך לאכול, כי אולי הוא "מרגיש צורך" אחר.
והאם שמן שמגביל את עצמו פתאום יגלה דברים על עצמו?
יש מי שאומר שעצם המעבר לגישה של "מותר לי לאכול רק כשאני חייב" יכולה להציף מחשבות ורגשות שלא היו גלויות קודם. האדם עשוי לגלות שהוא היה אוכל מדיכאון או משעמום, אבל השיחה מבהירה שזה כבר סיפור נוסף, והרעיון העיקרי הוא קודם כל לשנות את הדפוס הבסיסי.
איך ממשיכים מפה?
בהמשך מדגישים שאפשר לבחור מה לאכול ומתי, ושכל אחד יחליט בהתאם לשיקוליו. הדבר החשוב לדעת הוא שיש שתי גישות מנוגדות, ושהשמן הממוצע פועל לרוב בגישה "אני אוכל כי בא לי", ואילו מי שרזה לאורך זמן, פועל לרוב בגישה "אני אוכל רק כשאני באמת צריך".
מה קורה אם מישהו באמת מרגיש שהוא רעב כל הזמן?
עולה השאלה: "מה קורה כשאדם באמת לא מרגיש שבע, אולי יש לאדם בעיה הורמונלית?". בתשובה אומרים שהשיחה לא נכנסת למקרים חריגים או ביולוגיים, וממוקדת יותר בשגרת אדם ממוצע שרגיל לאכול הרבה יתר על המידה.
שאלה: האם יש כאן המלצה להפוך את כולם לאנורקטיים?
בסוף השיחה נאמר בחצי קריצה: "כן, כדי לצאת מהלופ, אפשר לחשוב כמו אנורקטי, תאכל רק כשאתה לא יכול יותר להתאפק". אבל מיד מציינים שאדם עלול לבחור בזה כדי להיות רזה בצורה קיצונית, עד כדי סיכון החיים. יש גם הומור בשיחה הזו סביב הרעיון של 'למות רזה' לעומת לצאת מכלל שליטה.
מדוע בכל זאת מזכירים קיצוניות?
משום שלעתים, כדי לשנות באופן דרמטי הרגל, מקצינים את התפיסה, ואחר כך מוצאים את נקודת האיזון. אם האדם מרגיש שאכילה נהייתה אובססיה, הוא יכול להנהיג כלל פנימי: "אני פשוט לא אוכל. רק אם אין לי ברירה בעולם, רק אם אני מרגיש חולשה איומה, רק אז אני נוגע באוכל". בפועל, כמובן לא להסתכן באמת, אבל זו גישה קיצונית שאמורה לעזור לזהות היכן עובר הגבול בין 'בא לי' לבין 'אני באמת צריך'.
סיכום ארוך ומפורט
כל השיחה עוסקת בפער שבין אדם שמרגיל את עצמו לאכול "כי בא לי" ומפסיק רק כשאין לו ברירה יותר, לבין אדם שמרגיל את עצמו לא לאכול בכלל אלא אם כן יש סיבה טובה. מופיע דגש על כך שלא דנים בתזונה בריאה באופן ספציפי, אלא רק על הבדל מנטלי שמסביר מדוע אדם מסוים נשאר רזה (כי הוא אוכל רק כאשר הוא צריך) ואדם אחר משמין (כי הוא אוכל בכל הזדמנות). יש שמביאים טענה שאנשים שמנים מרגישים רעב מוגבר או סוג של "כאב" שלא מרפה, אך ישנה הדגשה שמדובר בעיקר בהרגלי חשיבה ואכילה, ולאו דווקא במצב רפואי יוצא דופן.
השיחה רוויה בדוגמאות על "שובע", "האם אפשר להפסיק?" או "האם אני עלול למות אם לא אוכל?", ואף על "האם יש סיבה לאכול ביס נוסף?". מתחדדת ההמלצה לאימוץ גישה של "לאכול רק מה שבאמת חייבים" כאשר המטרה היא להפחית משקל. אם רוצים דווקא להשמין, עושים הפוך ונשארים בארוחה כל עוד אפשר להכניס עוד מזון, בלי לעצור עד שהגוף מאותת "אי אפשר יותר".
בסיפור המלא מתחיל איזכור לכך שכביכול היה סרט שנקרא השמן והרזה, ובאה שאלה האם הוא באמת קיים או לא. יש מי שאומר "לא, אני לא מכירה", ובאותה נשימה יש מי שאומר "כן, תכירי, בואי נתקדם הלאה". נוצרת כאן נקודה משעשעת: אדם אחד טוען שאינו מכיר, ובאותה עת אומרים לו שאין חשיבות להיכרות, פשוט ממשיכים לעלילה. זאת אומרת, אפילו אם לא מכירים את הסרט, אפשר להתחיל ולדבר על הנושא של "שמן ורזה" בצורת דימוי כללי שמוביל לשיחה רחבה יותר על אכילה והרגלי מחשבה.
מהו הקשר בין שמן ורזה לאכילה בפועל?
מתחילים לדבר על כך שכדי שאדם ישמין, עליו לאכול. זה לא הגיוני ולא מציאותי שאדם ישמין מהרוח, כלומר, אם לא תאכל - לא תשמין. ישנה אמירה שחושפת שעד כה לא נצפתה מציאות שבה מישהו מפסיק לאכול ונהיה שמן סתם כך. יוצא מכאן שאכילה היא הגורם המכריע שעלול לגרום לאדם להשמין. בהמשך מסבירים שהשמן מגלה שהוא משמין כתוצאה מאכילה מרובה, בשונה מזה שרזה בדרך כלל כי הוא אוכל רק את מה שהוא צריך.
שאלה: מה בין state of mind של שמן ל - state of mind של רזה?
בתוך ההסבר מופיעה הנחיה שלא מדובר בהבדל בין אדם בריא לאדם חולה, כי יכול להיות אדם שמן בריא ואדם רזה חולה. מה שרוצים להדגיש הוא שתי צורות הסתכלות או שתי צורות התנהגות כלליות:
1. אדם רזה (בהקשר של השיחה) הוא מי שאוכל רק מה שבאמת צריך ולא מעבר.
2. אדם שמן (בהקשר של השיחה) הוא מי שאוכל מעבר למה שהגוף באמת צריך.
דוגמה להמחשת העניין:
יש "נטל הוכחה" שבו מישהו טוען "התיק שלך שייך לי", והשאלה היא האם זה שאמרו לך את זה מחייב אותך להוכיח שהתיק שלך, או על הטוען להוכיח שהתיק שלו. הפנייה היא לרעיון כללי שיש גישה שאומרת "אני עושה בלי סיבה" וגישה שאומרת "אני עושה עם סיבה".
שאלה: מה הכוונה בגישה 'אני עושה דברים בלי סיבה'?
יש גישה שמסבירה: "אם בא לי לעשות משהו, אני עושה אותו כי ככה אני מרגיש". זו הגישה שבה אנשים נוטים לפעול מתוך תשוקה ספונטנית. לדוגמה, אדם קם בבוקר ואומר לעצמו "אם מתחשק לי לעשות דבר מסוים, פשוט אעשה אותו". הוא יימנע מעשייה רק אם יש סיבה מספיק חזקה להימנע.
שאלה: ומהי הגישה ההפוכה?
הגישה ההפוכה היא "אני לא עושה שום דבר כל עוד אין סיבה", כלומר, אני צריך הוכחה או הצדקה לעשות משהו. אני לא אזוז ולא אפעל, אלא אם כן יוסבר לי מה הרווח או הצורך שבדבר.
איך כל זה קשור לעלייה במשקל או לירידה במשקל?
לפי ההסבר, אדם שמן פועל בדרך כלל בגישה של "אני עושה מה שבא לי" (בענייני אכילה). הוא אוכל כי זה פשוט מתחשק לו. אין לו סיבה לעצור את עצמו אלא אם כן הוא נתקל בסיבה חזקה שמכריחה אותו לעצור (כמו תחושת מחנק, פחד מהתפוצצות, או חשש קיצוני שהוא יגיע למשקל מוגזם עוד יותר). כלומר, הוא עובר למצב של הפסקה רק אם יש הצדקה מהותית להפסיק, והבסיס הראשוני הוא "בא לי לאכול - אז אוכל".
כיצד חושב אדם רזה לפי ההסבר?
אדם רזה עשוי לפעול בגישה הפוכה: "אני לא אוכל סתם כך. אני צריך סיבה לאכול". אם אין לי סיבה לאכול, אני פשוט לא אוכל. הוא בוחן: "אם לא אוכל, אהיה רעב - ולכן מוטב לי לאכול כדי למנוע רעב או חולשה". אבל ברגע שתחושת הרעב נעלמת, הוא לא ממשיך לאכול.
איך אפשר לעשות טרנספורמציה מחשבתית משמן לרזה?
ברגע שאדם מזהה שהוא נוטה לאכול כל הזמן כי מתחשק לו, כדי לעבור למצב "רזה", הוא מוזמן לאמץ את הגישה שאומרת "אני לא אוכל סתם כך. למעשה, אני אפילו לא אוכל בכלל, חוץ מאשר כשאני ממש חייב". הניסוח הקיצוני הוא: "מבחינתי, אכילה היא רעל, ולכן אני נוגע באוכל רק אם אני חייב וחייב וחייב. ובכל פעם אני שואל את עצמי: האם באמת אין ברירה אלא לאכול עכשיו?". כך דוחפים את עצמנו לקצה השני, כי במקום שהאוטומט יהיה 'לאכול בלי סיבה', הופכים את האוטומט ל'לא לאכול בכלל' ואז מוסיפים אוכל רק במקרה של צורך ממשי.
מהי המשמעות של הגישה הקיצונית "אני אף פעם לא אוכל"?
בפועל, הכוונה אינה שאדם לא יאכל עד שיתמוטט באמת, אך משתמשים בגישה הזאת כהצהרה פנימית שמסייעת לו להגביל עצמו לאורך זמן. הנקודה היא לבדוק כל ביס: "האם אני חייב עכשיו את הביס הזה? האם אם לא אוכל עוד ביס ארגיש חולשה עצומה או כאב בטן חזקים של רעב?". המטרה היא לתרגל ריסון ולהפוך את המצב הנפשי כך שהאכילה מתבצעת רק במינימום הנדרש.
שאלה: ואיך אפשר להפוך מרזה לשמן?
באותו היגיון, רק הפוך: אם אדם רזה מדי ורוצה להשמין, הוא יעביר עצמו למצב של "אני אוכל כל הזמן כל עוד אני יכול. אני מפסיק לאכול רק אם אני באמת לא מסוגל להכניס לפה עוד דבר". לדוגמה, בכל רגע פנוי, פשוט לאכול שוב ושוב עד שאי אפשר להמשיך.
על מה עוד דיברו בקשר למשקל יתר?
עלו טיעונים שלפעמים לא מדובר רק בזה שהאדם "בא לו" לאכול, אלא ייתכן שהוא חש רעב מוגבר או שהנפש שלו שולחת אותות של דיכאון או שעמום שגורמים לו לתחושת דחף לאכול. במסגרת השיחה נטען שלפעמים אדם מרגיש "אני רעב" גם כשבפועל הוא כבר שבע, והתחושה הזו נובעת אולי מצורך נפשי. אבל ההסבר הכללי מדגיש שבמקרים רבים זה לא באמת רעב פיזי אלא התניה פסיכולוגית או הרגל של "הגיע הזמן לאכול שוב".
שאלה: אז מה המשמעות של להתחיל לאכול רק כשאני באמת חייב?
זה אומר לנסות לבדוק מתי באמת מגיע הרעב הפיזי ואי אפשר בלעדיו. יש אנשים שמנים שבאמת לא זוכרים מה זה רעב אמיתי, כי הם אוכלים הרבה לפני שמגיעים לתחושת רעב. הם ממלאים את עצמם שוב ושוב, ולכן כדי לחזור להבחין בין רעב אמיתי לדפוס רגשי, מומלץ להציב כלל קיצוני: "מהיום אני כאילו מפסיק לאכול לגמרי. עכשיו אני אוכל רק כשאני ממש ממש חייב, כשאני כמעט לא יכול להמשיך בלעדיו".
מה לגבי אנורקסיה או קיצוניות מסוכנת?
ישנה אמירה: אדם עלול להגזים וללכת לקיצוניות שבה הוא בקושי אוכל ויכול להגיע לאנורקסיה או למוות. כמובן שזה מצב קיצוני, אבל הרעיון בשיחה הוא להציג את ההיגיון העומד מאחורי שתי הגישות: גישת "תאכל כל עוד אתה יכול" אל מול גישת "אל תאכל אם אינך חייב". אם המטרה היא "להיות רזה", לעתים קל יותר להיצמד לגישה הקיצונית של מניעת האוכל ורק אחר כך למצוא את האיזון.
שאלה: האם זה מומלץ בהיבט הבריאותי?
הדובר עצמו מסביר שלא בהכרח מדובר במומחיות רפואית או בשאלת הבריאות. הוא מצהיר: "בהנחה שהאדם שמן ורוצה לרזות, שידע שזו דרך חשיבה: אכלתי מספיק, לא חייב עוד". ומי שמעדיף להישאר שמן או לא אכפת לו, זה גם לגיטימי.
שאלת הרעב האמיתי
אחת השאלות המרכזיות היא האם באמת השמן אומר לעצמו "אני רעב" או שהרעב הזה הוא בעצם רעב רגשי או רצון שלא מבוסס בצורך פיזי אמיתי. ממשיכים לטעון שיש מצבים שבהם "שובע פיזי" לא עוצר אדם מלהמשיך לאכול, כי אולי הוא "מרגיש צורך" אחר.
והאם שמן שמגביל את עצמו פתאום יגלה דברים על עצמו?
יש מי שאומר שעצם המעבר לגישה של "מותר לי לאכול רק כשאני חייב" יכולה להציף מחשבות ורגשות שלא היו גלויות קודם. האדם עשוי לגלות שהוא היה אוכל מדיכאון או משעמום, אבל השיחה מבהירה שזה כבר סיפור נוסף, והרעיון העיקרי הוא קודם כל לשנות את הדפוס הבסיסי.
איך ממשיכים מפה?
בהמשך מדגישים שאפשר לבחור מה לאכול ומתי, ושכל אחד יחליט בהתאם לשיקוליו. הדבר החשוב לדעת הוא שיש שתי גישות מנוגדות, ושהשמן הממוצע פועל לרוב בגישה "אני אוכל כי בא לי", ואילו מי שרזה לאורך זמן, פועל לרוב בגישה "אני אוכל רק כשאני באמת צריך".
מה קורה אם מישהו באמת מרגיש שהוא רעב כל הזמן?
עולה השאלה: "מה קורה כשאדם באמת לא מרגיש שבע, אולי יש לאדם בעיה הורמונלית?". בתשובה אומרים שהשיחה לא נכנסת למקרים חריגים או ביולוגיים, וממוקדת יותר בשגרת אדם ממוצע שרגיל לאכול הרבה יתר על המידה.
שאלה: האם יש כאן המלצה להפוך את כולם לאנורקטיים?
בסוף השיחה נאמר בחצי קריצה: "כן, כדי לצאת מהלופ, אפשר לחשוב כמו אנורקטי, תאכל רק כשאתה לא יכול יותר להתאפק". אבל מיד מציינים שאדם עלול לבחור בזה כדי להיות רזה בצורה קיצונית, עד כדי סיכון החיים. יש גם הומור בשיחה הזו סביב הרעיון של 'למות רזה' לעומת לצאת מכלל שליטה.
מדוע בכל זאת מזכירים קיצוניות?
משום שלעתים, כדי לשנות באופן דרמטי הרגל, מקצינים את התפיסה, ואחר כך מוצאים את נקודת האיזון. אם האדם מרגיש שאכילה נהייתה אובססיה, הוא יכול להנהיג כלל פנימי: "אני פשוט לא אוכל. רק אם אין לי ברירה בעולם, רק אם אני מרגיש חולשה איומה, רק אז אני נוגע באוכל". בפועל, כמובן לא להסתכן באמת, אבל זו גישה קיצונית שאמורה לעזור לזהות היכן עובר הגבול בין 'בא לי' לבין 'אני באמת צריך'.
סיכום ארוך ומפורט
כל השיחה עוסקת בפער שבין אדם שמרגיל את עצמו לאכול "כי בא לי" ומפסיק רק כשאין לו ברירה יותר, לבין אדם שמרגיל את עצמו לא לאכול בכלל אלא אם כן יש סיבה טובה. מופיע דגש על כך שלא דנים בתזונה בריאה באופן ספציפי, אלא רק על הבדל מנטלי שמסביר מדוע אדם מסוים נשאר רזה (כי הוא אוכל רק כאשר הוא צריך) ואדם אחר משמין (כי הוא אוכל בכל הזדמנות). יש שמביאים טענה שאנשים שמנים מרגישים רעב מוגבר או סוג של "כאב" שלא מרפה, אך ישנה הדגשה שמדובר בעיקר בהרגלי חשיבה ואכילה, ולאו דווקא במצב רפואי יוצא דופן.
השיחה רוויה בדוגמאות על "שובע", "האם אפשר להפסיק?" או "האם אני עלול למות אם לא אוכל?", ואף על "האם יש סיבה לאכול ביס נוסף?". מתחדדת ההמלצה לאימוץ גישה של "לאכול רק מה שבאמת חייבים" כאשר המטרה היא להפחית משקל. אם רוצים דווקא להשמין, עושים הפוך ונשארים בארוחה כל עוד אפשר להכניס עוד מזון, בלי לעצור עד שהגוף מאותת "אי אפשר יותר".
- שינוי הרגלי אכילה והתמודדות רגשית
- איך לשלוט בתיאבון בצורה קיצונית ומודעת
- גישות שונות להתמודדות עם דחפים
- הבחנה בין רעב פיזי לרעב רגשי
עכשיו היה שמן ורזה נכון נכון שהיה סרט השמן והרזה?
ש: לא לא מכירה.
אליעד: עכשיו את מכירה עכשיו בא נתקדם בסיפור לא משנה בא נתקדם בעלילה בן אדם בעיקרון כדי להשמין צריך לאכול נכון בגדול אתה לא יכול להשמין מרוח כאילו אם לא תאכל אתה בטוח לא תהיה יותר שמן אם תפסיק לאכול אתה יכול להשמין מלא לאכול אתה לא יכול נכון.
ש: אולי יש אפשרות כזאתי.
אליעד: במציאות לא נתקלנו בזה עדיין בן אדם לא הפסיק לאכול ונהיה שמן בכל מקרה בן אדם משמין מאכילה עכשיו בא נדבר על ה - state of mind של בן אדם שמן ו - state of mind של בן אדם רזה כאילו איך בן אדם רזה חושב ואיך בן אדם שמן חושב בסדר זה לא יהיה בדיוק אבל זה יהיה נכון בגדול, עכשיו אני לא מדבר על בריא או חולה יכול להיות שמן בריא ורזה חולה לא מדבר על זה בכלל אני מדבר עכשיו על שתי תפיסות אני מדבר על בן אדם שהוא רזה כי הוא אוכל מה שצריך ובן אדם שמן כי הוא אוכל מעבר למה שצריך, אוקי אז יש לנו דבר שנקרא נטל ההוכחה מכירים את נטל ההוכחה עכשיו מישהו אומר לך תוכיח נגיד מישהו אומר לך התיק שלך שלי האם אתה צריך להוכיח שזה שלך או הוא צריך להוכיח שזה שלו עכשיו איך זה קשור לנושא הזה בחיים יש שתי גישות יש גישה שאומרת אני עושה דברים בלי סיבה ויש גישה שאומרת אני עושה דברים עם סיבה נכון.
עכשיו מה זאת הגישה שאומרת אני עושה דברים בלי סיבה בא לי לעשות אני עושה למה אני עושה כי בא לי לעשות מה הסיבה שאתה עושה כי בא, עכשיו בן אדם שאומר אני עושה דברים כי בא לי לעשות מתי הוא לא עושה דברים כשיש סיבה לא לעשות זאת אומרת הוא קם בבוקר אומר אני עושה כל מה שבא לי הוא לא עושה דברים כשיש סיבה לא לעשות אותם זאת אומרת הוא יעשה מה שבא לו ומתי הוא לא יעשה מה משהו אם יש סיבה לא לעשות, זאת אומרת עצם זה שהוא רוצה אם בא לו לעשות משהו הוא עושה אותו הוא אומר זה שבא לי זה סיבה לעשות את זה עכשיו מה יכול לגרום לו לא לעשות משהו אם תהיה סיבה לא לעשות את זה, עכשיו יש גישה הפוכה יש גישה שאומרת אני לא עושה שום דבר לא עושה שום דבר למה שאני אעשה מה יצא לי מזה לא עושה כלום אני עושה רק דברים שיש סיבה לעשות אותם אם תביא לי סיבה אעשה לא תביא לי סיבה אני לא אעשה עד כאן הבנו.
עכשיו איזה חשיבה מובילה את הבן אדם להשמנה ואיזה חשיבה מובילה את הבן אדם להיות יותר בריא או רזה לצורך העניין בסדר אז זה עובד ככה בן אדם שמן איך הוא חושב הוא אומר לעצמו אני אוכל כי בא לי לאכול אני מפסיק לאכול רק כשיש לי סיבה להפסיק זאת אומרת הוא רואה אוכל בא לו לאכול בא לך לאכול תאכל בא לך לעשן תעשן אבל בוא נישאר באוכל בא לך לאכול תאכל למה אתה אוכל כי בא לי לאכול, עכשיו מה גורם לבן אדם שמן להפסיק לאכול כשיש סיבה להפסיק אי אפשר לאכול יותר כי אם אני אוכל יותר אני אחנק כי אוכל יותר אני אמות כי אם אני אוכל יותר אני אשמין עוד יותר אז יש לו סיבה להפסיק זאת אומרת מה שגרם לו לאכול זה כי בא לי בלי סיבה מה שגרם לי להפסיק לאכול זה כי יש סיבה להפסיק אבל הבן אדם הרזה חושב הפוך הוא אומר אני לא אוכל למה אתה לא אוכל לא יודע לא אוכל למה שאני אוכל מתי בן אדם רזה אוכל כשיש סיבה לאכול למה אתה אוכל כי אם אני לא אוכל אני אהיה רעב כי אם לא אוכל אני אהיה חולה כי אם אני לא אוכל אני לא יהיה בריא זה שני state of mind שונים, עכשיו אם בן אדם רוצה לעבור משמן לרזה יכול להיות גם הפוך שאתה רוצה לעבור מרזה לשמן אבל בא נניח שאתה רוצה לעבור משמן לרזה אתה צריך להגיד לעצמך מעכשיו אני יותר לא אוכל בלי סיבה מעכשיו אני לא אוכל בכלל אף פעם שום דבר לא אוכל ולא שותה בכלל שום דבר בעולם מותר לי לאכול ולשתות רק כשאני חייב לאכול ולשתות זה הקצה השני.
השמן הוא עושה הכל הוא אוכל ושותה מה שבא לו מתי שבא לו כמה שבא לו והוא מפסיק רק כשהוא חייב להפסיק אם אתה רוצה לשנות את זה תעשה הפוך תגיד מעכשיו אני לא אוכל כלום לא אוכל שום דבר יותר בעולם לא שותה שום דבר יותר בעולם מבחינתי לאכול ולשתות זה רעל מותר לי לאכול ולשתות רק אם אני חייב שזה אומר בעצם אסור לי לאכול ולשתות סתם רק אם יש סיבה לאכול ולשתות, זאת אומרת עכשיו אתה נגיד רעב ואתה מתחיל לאכול אבל אתה עושה את זה על כל ביס אפילו אתה מתחיל לאכול אכלת ביס ראשון אתה חייב לאכול את הביס השני אם לא תפסיק טוב הנה אני חייב לאכול עוד ביס כי אם לא אני אהיה רעב אז תאכל עוד ביס ביס שלישי אתה חייב לאכול לא אז תפסיק על כל ביס תבדוק את זה כי מה המתחכם יעשה הוא יגיד אין בעיה עכשיו אני חייב לאכול אז אני אוכל כבר מה שבא לי לא על כל ביס שאתה נותן אני חייב לאכול את זה אם לא לא אוכל.
עכשיו זה באמת אומר שאני מתכוון להגיד שמהיום אל תאכל יותר בכלל אבל הכוונה תפיסתית אם בן אדם נמצא בקצה שהוא מרגיש שהוא אוכל מה שבא לו כמה שבא לו והוא מפסיק לאכול רק כשאי אפשר לאכול יותר אז הוא צריך להגיד לעצמו מעכשיו ניתן למוח פקודה אחרת אני יותר לא אוכל אף פעם זהו לא אוכל עכשיו אתה בצום לא אוכלים יותר אסור לאכול כל פעם כשאתה רוצה לאכול למה לאכול לא צריך לאכול אל תאכל זהו לא צריך לאכול תאכל רק כשאתה צריך הבנו את הסיפור.
ש: מה המטרה אבל?
אליעד: בהנחה שהוא רוצה להיות רזה אמרתי בהנחה שהוא שמן והוא רוצה להיות רזה.
ש: לבריא או לא בריא?
אליעד: אמרתי בהתחלה שזה לא קשור לבריא או לא בריא עכשיו מה לאכול תחליט אתה מה לאכול כמה לאכול תחליט אתה בסדר לא משנה באיזו שעה לאכול לא נכנסתי לזה דיברתי על התפיסה יכול להיות שאתה רזה ואתה רוצה להשמין אז מעכשיו אתה מפסיק לאכול רק כשאתה לא יכול יותר לאכול בדיוק הפוך מה אתה עושה בזמנך הפנוי אוכל מתי מותר לך להפסיק לאכול רק כשאתה לא יכול לאכול יותר טוב אתה לא יכול לאכול יותר מותר לך להפסיק אם לא אתה אוכל ואוכל תאכל למה אתה לא אוכל תמשיך לאכול מותר לך להפסיק רק כשאתה לא יכול לאכול יותר. מה אתה רוצה להגיד?
ש: אני רוצה להגיד ששמן הוא אין לו רק את ההיבט הזה.
אליעד: לשמן יש הרבה צרות זאת אחת מהצרות.
ש: אוקי אבל לאכול.
אליעד: דרך אגב זאת גם זכותו להגיד אני רוצה לאכול כשבא לי ורוצה להיות שמן ככה בא לי זה גם בסדר.
ש: זה בסדר.
אליעד: נכון.
ש: אני אומר שמן יכול להגיד אני אוכל כי אני רעב.
אליעד: לא עוד לא היה שמן אחד בעולם שאמר אני אוכל כי אני רעב.
ש: למה לא יש.
אליעד: אם אתה אוכל כי אתה רעב.
ש: הם מרגישים תחושת רעב יותר.
אליעד: הוא עכשיו אם אתה אוכל כי אתה רעב ואתה מפסיק כשאתה לא רעב אתה לא תהיה שמן.
ש: לא בטוח.
אליעד: בטוח.
ש: יש נטייה של הגוף.
אליעד: בטוח תבדוק.
ש: מה שבטוח בטוח.
אליעד: תבדוק שמעת מה אמרתי אם בן אדם אוכל רק לפי תחושת רעב הפסיק להיות רעב מפסיק לאכול לא ישמין עוד פעם אתה יכול למצוא עכשיו איזה מקרה קיצון כן לא מדברים על איזה מישהו שיש לו איזה משהו ולא יודע איזה סיפור בסדר לא מדברים אני מדבר בממוצע אתה יכול להיות שאתה לא תהיה בריא אבל אתה לא תהיה שמן נגיד שתאכל כל היום רק שוקולד אבל רק כשאתה רעב הפסקת להיות רעב אל תאכל יותר אתה תהיה אולי חולה אבל לא תהיה שמן.
ש: טוב אני רואה שיש מקרים קיצוניים.
אליעד: אתה עוד מעט תגיד לנו שעדיף לאכול תזונה קטוגנית בסדר לא מדברים על שטויות כאלה אתה הבנת מה אמרתי אתה פוגש בן אדם שמן הוא אומר לך מה אני צריך לעשות את אומר לו תקשיב תסתכל על הדפוס של האכילה. מה את רוצה להגיד רצית להגיד משהו?
ש: כן.
אליעד: מה רצית להגיד?
ש: שבן אדם שמן זה לא יעזור לו אם אתה תגיד לו תאכל רק כשאתה לא רעב כאילו מה אמרת לאכול רק כשאתה חייב.
אליעד: אמרתי לו אל תאכל יותר אף פעם.
ש: החייב אצלו הוא מרגיש רעב גם כשהגוף שלו לא צריך גם כשהוא כבר אכל הרבה מעבר.
אליעד: זה לא נכון מה שאת אומרת.
ש: זה כן.
אליעד: את בטוחה בזה?
ש: לא במאה אחוז אבל.
אליעד: יפה אז אני בטוח שזה לא נכון.
ש: למה?
אליעד: אני אסביר לך יש אנשים הם לא באמת מרגישים רעב הם אוכלים משעמום אוכלים מדיכאון אוכלים מהרבה דברים לא בגלל שהם רעבים אף אחד לא אוכל כי הוא רעב.
ש: זה מתבטא בגוף כרעב.
אליעד: לא נכון מרגישים שבעים והם דוחפים עוד לא משנה עכשיו אתם רוצים שנתחכם שנגיד כן אבל הוא היה בדיכאון אז הוא הרגיש שהוא חייב לאכול לא נתחכם להתחכמות הזאת.
ש: אם הוא היה באמת מרגיש שבע אז הוא היה מפסיק לאכול אבל הוא לא באמת.
אליעד: לא נכון הוא מפסיק לאכול כשאי אפשר לאכול יותר הוא מפסיק כשאי אפשר לא יכול לאכול יותר מפסיק אוכל עד שהוא מתפוצץ אי אפשר לאכול יותר לא מסוגל לאכול יותר. מה אתה רוצה להגיד?
ש: אם הוא נכנס למצב שהוא אוכל רק כשהוא חייב ואז עולות לו מחשבות אני רוצה לאכול אני לא רוצה לאכול ככה הוא מגלה את הסיבות שבגללן הוא היה אוכל.
אליעד: זה עוד סיפור זה עוד סיפור אבל זה לא הסיפור המרכזי.
ש: זה הרצונות.
אליעד: זה עוד סיפור זה לא הסיפור המרכזי.
ש: אז מה הסיפור המרכזי?
אליעד: הסיפור המרכזי זה שאם הוא רוצה לצאת מהלופ שלו שיעשה הפוך שיגיד אני לא אוכל אלא אם כן אני חייב לאכול, עכשיו מה שהיא אומרת זה חצי נכון יש הרבה אנשים שמנים שכבר לא יודעים לזהות מתי הם רעבים ומתי לא כי הם אף פעם לא יהיו הם אוכלים הרבה לפני שהם רעבים הם כבר לא יודעים מתי הם רעבים הוא אומר אני לא יודע מה זה לאכול כשאני רעב ולהפסיק כשאני לא רעב כי אני לא יודע מה זה רעב לא זוכר מתי פעם הייתי רעב אז אתה צריך מעכשיו אתה לא אוכל יותר בכלל שום דבר לא אוכל ולא שותה גם כן כלום לא אוכל ולא שותה חוץ ממים מותר לך לאכול רק אם אתה עומד לגווע תרגיש תתחיל להרגיש רע ואז אחר כך תמצא איפשהו את האיזון באמצע, איך חושב בן אדם אנורקטי ככה חושב עד שאני לא גוסס לא אוכל אז תחשוב כמו בן אדם אנורקטי.
ש: בשביל?
אליעד: בשביל לא להיות שמן.
ש: כן אז המטרה שלי.
אליעד: להיות אנורקטי ולמות מזה כן זאת המטרה.
ש: זאת המטרה?
אליעד: זאת המטרה.
ש: יש עוד דרכים אפשר למות בעוד דרכים.
אליעד: אבל הוא רוצה למות מאנורקסיה הוא רוצה למות רזה. שאלות על זה משהו?
ש: לא לא מכירה.
אליעד: עכשיו את מכירה עכשיו בא נתקדם בסיפור לא משנה בא נתקדם בעלילה בן אדם בעיקרון כדי להשמין צריך לאכול נכון בגדול אתה לא יכול להשמין מרוח כאילו אם לא תאכל אתה בטוח לא תהיה יותר שמן אם תפסיק לאכול אתה יכול להשמין מלא לאכול אתה לא יכול נכון.
ש: אולי יש אפשרות כזאתי.
אליעד: במציאות לא נתקלנו בזה עדיין בן אדם לא הפסיק לאכול ונהיה שמן בכל מקרה בן אדם משמין מאכילה עכשיו בא נדבר על ה - state of mind של בן אדם שמן ו - state of mind של בן אדם רזה כאילו איך בן אדם רזה חושב ואיך בן אדם שמן חושב בסדר זה לא יהיה בדיוק אבל זה יהיה נכון בגדול, עכשיו אני לא מדבר על בריא או חולה יכול להיות שמן בריא ורזה חולה לא מדבר על זה בכלל אני מדבר עכשיו על שתי תפיסות אני מדבר על בן אדם שהוא רזה כי הוא אוכל מה שצריך ובן אדם שמן כי הוא אוכל מעבר למה שצריך, אוקי אז יש לנו דבר שנקרא נטל ההוכחה מכירים את נטל ההוכחה עכשיו מישהו אומר לך תוכיח נגיד מישהו אומר לך התיק שלך שלי האם אתה צריך להוכיח שזה שלך או הוא צריך להוכיח שזה שלו עכשיו איך זה קשור לנושא הזה בחיים יש שתי גישות יש גישה שאומרת אני עושה דברים בלי סיבה ויש גישה שאומרת אני עושה דברים עם סיבה נכון.
עכשיו מה זאת הגישה שאומרת אני עושה דברים בלי סיבה בא לי לעשות אני עושה למה אני עושה כי בא לי לעשות מה הסיבה שאתה עושה כי בא, עכשיו בן אדם שאומר אני עושה דברים כי בא לי לעשות מתי הוא לא עושה דברים כשיש סיבה לא לעשות זאת אומרת הוא קם בבוקר אומר אני עושה כל מה שבא לי הוא לא עושה דברים כשיש סיבה לא לעשות אותם זאת אומרת הוא יעשה מה שבא לו ומתי הוא לא יעשה מה משהו אם יש סיבה לא לעשות, זאת אומרת עצם זה שהוא רוצה אם בא לו לעשות משהו הוא עושה אותו הוא אומר זה שבא לי זה סיבה לעשות את זה עכשיו מה יכול לגרום לו לא לעשות משהו אם תהיה סיבה לא לעשות את זה, עכשיו יש גישה הפוכה יש גישה שאומרת אני לא עושה שום דבר לא עושה שום דבר למה שאני אעשה מה יצא לי מזה לא עושה כלום אני עושה רק דברים שיש סיבה לעשות אותם אם תביא לי סיבה אעשה לא תביא לי סיבה אני לא אעשה עד כאן הבנו.
עכשיו איזה חשיבה מובילה את הבן אדם להשמנה ואיזה חשיבה מובילה את הבן אדם להיות יותר בריא או רזה לצורך העניין בסדר אז זה עובד ככה בן אדם שמן איך הוא חושב הוא אומר לעצמו אני אוכל כי בא לי לאכול אני מפסיק לאכול רק כשיש לי סיבה להפסיק זאת אומרת הוא רואה אוכל בא לו לאכול בא לך לאכול תאכל בא לך לעשן תעשן אבל בוא נישאר באוכל בא לך לאכול תאכל למה אתה אוכל כי בא לי לאכול, עכשיו מה גורם לבן אדם שמן להפסיק לאכול כשיש סיבה להפסיק אי אפשר לאכול יותר כי אם אני אוכל יותר אני אחנק כי אוכל יותר אני אמות כי אם אני אוכל יותר אני אשמין עוד יותר אז יש לו סיבה להפסיק זאת אומרת מה שגרם לו לאכול זה כי בא לי בלי סיבה מה שגרם לי להפסיק לאכול זה כי יש סיבה להפסיק אבל הבן אדם הרזה חושב הפוך הוא אומר אני לא אוכל למה אתה לא אוכל לא יודע לא אוכל למה שאני אוכל מתי בן אדם רזה אוכל כשיש סיבה לאכול למה אתה אוכל כי אם אני לא אוכל אני אהיה רעב כי אם לא אוכל אני אהיה חולה כי אם אני לא אוכל אני לא יהיה בריא זה שני state of mind שונים, עכשיו אם בן אדם רוצה לעבור משמן לרזה יכול להיות גם הפוך שאתה רוצה לעבור מרזה לשמן אבל בא נניח שאתה רוצה לעבור משמן לרזה אתה צריך להגיד לעצמך מעכשיו אני יותר לא אוכל בלי סיבה מעכשיו אני לא אוכל בכלל אף פעם שום דבר לא אוכל ולא שותה בכלל שום דבר בעולם מותר לי לאכול ולשתות רק כשאני חייב לאכול ולשתות זה הקצה השני.
השמן הוא עושה הכל הוא אוכל ושותה מה שבא לו מתי שבא לו כמה שבא לו והוא מפסיק רק כשהוא חייב להפסיק אם אתה רוצה לשנות את זה תעשה הפוך תגיד מעכשיו אני לא אוכל כלום לא אוכל שום דבר יותר בעולם לא שותה שום דבר יותר בעולם מבחינתי לאכול ולשתות זה רעל מותר לי לאכול ולשתות רק אם אני חייב שזה אומר בעצם אסור לי לאכול ולשתות סתם רק אם יש סיבה לאכול ולשתות, זאת אומרת עכשיו אתה נגיד רעב ואתה מתחיל לאכול אבל אתה עושה את זה על כל ביס אפילו אתה מתחיל לאכול אכלת ביס ראשון אתה חייב לאכול את הביס השני אם לא תפסיק טוב הנה אני חייב לאכול עוד ביס כי אם לא אני אהיה רעב אז תאכל עוד ביס ביס שלישי אתה חייב לאכול לא אז תפסיק על כל ביס תבדוק את זה כי מה המתחכם יעשה הוא יגיד אין בעיה עכשיו אני חייב לאכול אז אני אוכל כבר מה שבא לי לא על כל ביס שאתה נותן אני חייב לאכול את זה אם לא לא אוכל.
עכשיו זה באמת אומר שאני מתכוון להגיד שמהיום אל תאכל יותר בכלל אבל הכוונה תפיסתית אם בן אדם נמצא בקצה שהוא מרגיש שהוא אוכל מה שבא לו כמה שבא לו והוא מפסיק לאכול רק כשאי אפשר לאכול יותר אז הוא צריך להגיד לעצמו מעכשיו ניתן למוח פקודה אחרת אני יותר לא אוכל אף פעם זהו לא אוכל עכשיו אתה בצום לא אוכלים יותר אסור לאכול כל פעם כשאתה רוצה לאכול למה לאכול לא צריך לאכול אל תאכל זהו לא צריך לאכול תאכל רק כשאתה צריך הבנו את הסיפור.
ש: מה המטרה אבל?
אליעד: בהנחה שהוא רוצה להיות רזה אמרתי בהנחה שהוא שמן והוא רוצה להיות רזה.
ש: לבריא או לא בריא?
אליעד: אמרתי בהתחלה שזה לא קשור לבריא או לא בריא עכשיו מה לאכול תחליט אתה מה לאכול כמה לאכול תחליט אתה בסדר לא משנה באיזו שעה לאכול לא נכנסתי לזה דיברתי על התפיסה יכול להיות שאתה רזה ואתה רוצה להשמין אז מעכשיו אתה מפסיק לאכול רק כשאתה לא יכול יותר לאכול בדיוק הפוך מה אתה עושה בזמנך הפנוי אוכל מתי מותר לך להפסיק לאכול רק כשאתה לא יכול לאכול יותר טוב אתה לא יכול לאכול יותר מותר לך להפסיק אם לא אתה אוכל ואוכל תאכל למה אתה לא אוכל תמשיך לאכול מותר לך להפסיק רק כשאתה לא יכול לאכול יותר. מה אתה רוצה להגיד?
ש: אני רוצה להגיד ששמן הוא אין לו רק את ההיבט הזה.
אליעד: לשמן יש הרבה צרות זאת אחת מהצרות.
ש: אוקי אבל לאכול.
אליעד: דרך אגב זאת גם זכותו להגיד אני רוצה לאכול כשבא לי ורוצה להיות שמן ככה בא לי זה גם בסדר.
ש: זה בסדר.
אליעד: נכון.
ש: אני אומר שמן יכול להגיד אני אוכל כי אני רעב.
אליעד: לא עוד לא היה שמן אחד בעולם שאמר אני אוכל כי אני רעב.
ש: למה לא יש.
אליעד: אם אתה אוכל כי אתה רעב.
ש: הם מרגישים תחושת רעב יותר.
אליעד: הוא עכשיו אם אתה אוכל כי אתה רעב ואתה מפסיק כשאתה לא רעב אתה לא תהיה שמן.
ש: לא בטוח.
אליעד: בטוח.
ש: יש נטייה של הגוף.
אליעד: בטוח תבדוק.
ש: מה שבטוח בטוח.
אליעד: תבדוק שמעת מה אמרתי אם בן אדם אוכל רק לפי תחושת רעב הפסיק להיות רעב מפסיק לאכול לא ישמין עוד פעם אתה יכול למצוא עכשיו איזה מקרה קיצון כן לא מדברים על איזה מישהו שיש לו איזה משהו ולא יודע איזה סיפור בסדר לא מדברים אני מדבר בממוצע אתה יכול להיות שאתה לא תהיה בריא אבל אתה לא תהיה שמן נגיד שתאכל כל היום רק שוקולד אבל רק כשאתה רעב הפסקת להיות רעב אל תאכל יותר אתה תהיה אולי חולה אבל לא תהיה שמן.
ש: טוב אני רואה שיש מקרים קיצוניים.
אליעד: אתה עוד מעט תגיד לנו שעדיף לאכול תזונה קטוגנית בסדר לא מדברים על שטויות כאלה אתה הבנת מה אמרתי אתה פוגש בן אדם שמן הוא אומר לך מה אני צריך לעשות את אומר לו תקשיב תסתכל על הדפוס של האכילה. מה את רוצה להגיד רצית להגיד משהו?
ש: כן.
אליעד: מה רצית להגיד?
ש: שבן אדם שמן זה לא יעזור לו אם אתה תגיד לו תאכל רק כשאתה לא רעב כאילו מה אמרת לאכול רק כשאתה חייב.
אליעד: אמרתי לו אל תאכל יותר אף פעם.
ש: החייב אצלו הוא מרגיש רעב גם כשהגוף שלו לא צריך גם כשהוא כבר אכל הרבה מעבר.
אליעד: זה לא נכון מה שאת אומרת.
ש: זה כן.
אליעד: את בטוחה בזה?
ש: לא במאה אחוז אבל.
אליעד: יפה אז אני בטוח שזה לא נכון.
ש: למה?
אליעד: אני אסביר לך יש אנשים הם לא באמת מרגישים רעב הם אוכלים משעמום אוכלים מדיכאון אוכלים מהרבה דברים לא בגלל שהם רעבים אף אחד לא אוכל כי הוא רעב.
ש: זה מתבטא בגוף כרעב.
אליעד: לא נכון מרגישים שבעים והם דוחפים עוד לא משנה עכשיו אתם רוצים שנתחכם שנגיד כן אבל הוא היה בדיכאון אז הוא הרגיש שהוא חייב לאכול לא נתחכם להתחכמות הזאת.
ש: אם הוא היה באמת מרגיש שבע אז הוא היה מפסיק לאכול אבל הוא לא באמת.
אליעד: לא נכון הוא מפסיק לאכול כשאי אפשר לאכול יותר הוא מפסיק כשאי אפשר לא יכול לאכול יותר מפסיק אוכל עד שהוא מתפוצץ אי אפשר לאכול יותר לא מסוגל לאכול יותר. מה אתה רוצה להגיד?
ש: אם הוא נכנס למצב שהוא אוכל רק כשהוא חייב ואז עולות לו מחשבות אני רוצה לאכול אני לא רוצה לאכול ככה הוא מגלה את הסיבות שבגללן הוא היה אוכל.
אליעד: זה עוד סיפור זה עוד סיפור אבל זה לא הסיפור המרכזי.
ש: זה הרצונות.
אליעד: זה עוד סיפור זה לא הסיפור המרכזי.
ש: אז מה הסיפור המרכזי?
אליעד: הסיפור המרכזי זה שאם הוא רוצה לצאת מהלופ שלו שיעשה הפוך שיגיד אני לא אוכל אלא אם כן אני חייב לאכול, עכשיו מה שהיא אומרת זה חצי נכון יש הרבה אנשים שמנים שכבר לא יודעים לזהות מתי הם רעבים ומתי לא כי הם אף פעם לא יהיו הם אוכלים הרבה לפני שהם רעבים הם כבר לא יודעים מתי הם רעבים הוא אומר אני לא יודע מה זה לאכול כשאני רעב ולהפסיק כשאני לא רעב כי אני לא יודע מה זה רעב לא זוכר מתי פעם הייתי רעב אז אתה צריך מעכשיו אתה לא אוכל יותר בכלל שום דבר לא אוכל ולא שותה גם כן כלום לא אוכל ולא שותה חוץ ממים מותר לך לאכול רק אם אתה עומד לגווע תרגיש תתחיל להרגיש רע ואז אחר כך תמצא איפשהו את האיזון באמצע, איך חושב בן אדם אנורקטי ככה חושב עד שאני לא גוסס לא אוכל אז תחשוב כמו בן אדם אנורקטי.
ש: בשביל?
אליעד: בשביל לא להיות שמן.
ש: כן אז המטרה שלי.
אליעד: להיות אנורקטי ולמות מזה כן זאת המטרה.
ש: זאת המטרה?
אליעד: זאת המטרה.
ש: יש עוד דרכים אפשר למות בעוד דרכים.
אליעד: אבל הוא רוצה למות מאנורקסיה הוא רוצה למות רזה. שאלות על זה משהו?
050-3331-331