הדרך אל השלמות - איך לעבור את הדרך בשלום? והעניין הוא, כי כל מה שהאדם באמת רוצה, זה את השלמות. ולכן האדם לעולם אינו מאושר, משום שהוא תמיד משווה כל דבר אל חוויית השלמות. וברגע שהתודעה של האדם נפרדה מהאחדות של המציאות, מיד באותו הרגע, כל מה שהתודעה רוצה...של כל התהליך כולו, עד כמה שהאדם יכול. ובפועל, על האדם, מצד אחד להסתכל על התהליך כולו, ולנסות להסתכל כמה שיותר רחוק, כדי שהוא תמיד יצעד בכיוון הנכון, אבל מהצד השני, על האדם להסתכל רק על הצעד הבא הקטן ביותר, שאותו הוא כן יכול לעשות. כי כאשר האדם מסתכל רק על הדרך הארוכה, הוא מתייאש מללכת בה, ועדיין סובל מכך, שכל מה שהוא רוצה זה ללכת בה ולהגיע אל הקצה שלה. ולכן על האדם להסתכל תמיד קדימה אל סוף הדרך, כדי לדעת שהוא בכיוון הנכון והולך בדרך הקצרה ביותר, אבל בו זמנית על האדם להסתכל תמיד על הדבר הקטן ביותר...

סבל - למה האדם מחליף כל הזמן את צורות הסבל שלו, במקום לחפש את השלמות? מי שיתבונן יראה, כי האדם כל הזמן מחליף את צורת הסבל שלו, בצורה אחרת של סבל. כי תמיד, יש לאדם חיסרון כלשהו, שמשהו חסר לו / משהו יכול להיות עוד יותר טוב / משהו ניתן לשפר אותו. ובכל פעם...לבין צורת המציאות. וזה עצמו נובע, מתפישת הטוב והרע של האדם, שיוצרת את הרצון וכולי. וכאשר האדם מבין את זה, אז במקום לרצות להחליף בתי כלא וצורות סבל חדשות, הוא בעצם מתבונן, אל תוך מהות המציאות, כדי להבין את עצמו ואת הרצון של עצמו וכולי. עד שהוא רואה את האמת, שהכל אחד וכולי, ואז הוא נגאל באמת.

יש תקווה ואין שום ייאוש בעולם כלל - איך למה ומדוע? ומצד האמת אין שום תקווה בעולם כלל, אבל אין גם שום ייאוש בעולם כלל, כי הכל טוב והכל אחד. וכאשר הכל אחד, אין להיכן להגיע ואין ממה להתייאש ואין למה לקוות, כי הכל כבר טוב בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה....ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית של המציאות, למרות שהוא עצמו, ישות שהיא נראית כסופית. ואז הכל מתהפך לטובה, כי האדם עובר לעולם שכולו טוב. והכל כמובן בתוך התודעה של האדם. כי שני בני אדם, יכולים לשבת זה לצד זה בגן עדן, ואחד תהיה לו הנאה אין סופית של גן עדן, ואחד יהיה לו סבל אין סופי של הגיהנום. וכיוב שני בני אדם יכולים לשבת זה לצד זה בגיהנום, ואחד יהיה לו סבל אין סופי של הגיהנום, והשני תהיה לו הנאה אין סופית של גן עדן. וגן העדן והגיהנום, נמצאים בזה העולם ממש...

נקודות מבט שונות בתוך האדם, ששומעות את דיבורי החכם האמת מי שיתבונן יראה, כי כאשר האדם סובל, יש רמות עומק שונות לסבל שלו, ובו זמנית, הסבל הוא ברמות עומק שונות. כאשר לדוגמה, ברמה מסוימת, האדם מרגיש רע, מסיבה מסוימת בעוצמה מסוימת, ובו זמנית, ברמה אחרת,...בתוך דברי החכם האמת. וכאשר האדם שומע את החכם האמת, על האדם לנסות להתבונן, על הסיבה ועל השכל, שבגללו החכם האמת, אומר לו את דבריו. והחכם האמת, מוכרח לדבר עם האדם דיבור של נפרדות, כדי לגלות לו את האחדות. כי כל דיבור, הוא נפרדות. והאדם, שומע תמיד מהחכם האמת, דיבורים שנשמעים לו כנפרדות. כי האדם עצמו, עדיין לא חווה, שאחדות ונפרדות הם אחד. ועל האדם לזכור תמיד, שכל דיבורי החכם האמת, אלו רק הקדמות אל שכל אחר של אחדות אמיתית, שהוא מכיל בתוכו תמיד, גם את ההפך של הלבוש החיצוני, של כל דברי החכם האמת. וכאשר האדם...

כאילו / אולי / כנראה / נראה לי - על חיים שאינם חיים והעניין הוא, כי רוב האנשים בעולם ברוב הזמן, נאחזים בדעות וברעיונות שונים, שהם עצמם יודעים ומבינים שהם לא בטוחים בהם באמת, אלא שהם בטוחים בהם רק באופן חלקי. וכאשר האדם נאחז ברעיונות כאלו, אז הוא משתמש...כי הנפרדות היא הכלום, מאחר שהחיות שלה היא האחדות, והיא רק השתקפות שלה בלבד. והעניין הוא, שמי שרוצה שקט נפשי נצחי ואמיתי, עליו לשנוא את הספקות ולאהוב את הוודאות. ועל האדם לשנוא את האפשרי, ולאהוב את המחויב. והכוונה היא, שעל האדם לשנוא את חוסר הוודאות המוחלטת של הידיעות שלו, ולהשיג וודאות מוחלטת לגביהן. כגון לדוגמה ידיעת האדם את קיומו, שלאדם נדמה שהוא קיים באופן מוחלט, למרות שבאמת האדם הוא כלום בצורת משהו. והאדם שהוא טיפש, הוא בטוח, שכל מה שהשכל שלו אומר לו, זה נכון. ואז האדם בטוח, שאם הוא מרגיש שהוא...

החכם האמיתי - מיהו? ובו יתבאר, כי החכם האמיתי, הוא בעצם השכל הפנימי ביותר של המציאות, שנמצא בתוך כל דבר ודבר שיש בעולם. כי יש שכל אחד ויחיד, שהוא השכל של המציאות, והוא, ההבנה שהכל אחד ושהכל מושלם, נגד השכל האנושי. בידיעה ישירה, מעל השכל האנושי. והוא...אדם. ומי שישתמש בשכלו עד הסוף, יגלה את החכם האמיתי שבתוכו, שהוא באחדות מוחלטת עם החכם האמיתי של המציאות, שכל אחד ממש, וראיית מציאות אחת ממש. והאדם הופך להיות חכם אמיתי ומגלה את החכם האמיתי שבתוכו, על ידי ההתקרבות שלו כמה שיותר אל הלבושים של החכם האמיתי. דהיינו, להיכן שהשכל של החכם האמיתי מתגלה ביותר, כגון לדוגמה בספר הזה. ועיקר ההתקרבות, היא לימוד השכל שיש בספר הזה. ועיקר הלימוד, היא ישום בפועל, העצות של הספר הזה. שהאדם לומד להטיל ספק, לבדוק הנחות יסוד, לגלות את המהות ואת שורשי הדברים. ששם ודרך...

סבל לטובה - לשקר, למצוא דברים טובים בסבל - ולסבול עוד יותר כי האדם גם סובל תמיד. משום, שעצם קיומו של האדם, הוא סיבת הסבל שלו. כי חוויית האני של האדם, היא אפשרית, רק כאשר קיימת גם חוויית נפרדות, ממה שאינו האני, שהיא חוויית חוסר שלמות וסבל. ומי שיכיר בכך...שיכולה להיות מציאות, שבה יהיה רק טוב תמיד, ועדיין לא יהיה משעמם כלל. כי זה שצריך שיהיה גם רע, כדי שיהיו שינויים ברצון של האדם, זה רק עכשיו אחרי שכבר רע. אבל מצד הפוטנציאל של המציאות, לא מחויב שהאדם ירגיש רע, כדי שיהיה לו רצון וכולי. והרעיון הוא, שרק האמונה המוטעית, רק היא מסתירה מהאדם את האמת, שקיימת אפשרות שיהיה רק טוב אמיתי באמת, בלי שום רע כלל, לא לפניו בדרך אליו וגם לא אחריו וכולי. והמציאות, היא טובה באמת. והאדם יכול להיות מאושר באמת, בלי לסבול כלל. ולא זו אף זו, אלא, כל מי שנהנה מהחיים, אבל...

קושי שכלי להבין דברים חיצוניים, שהוא קושי פנימי להבין את עצמך כי לפעמים קשה לאדם להתמודד עם איזה דבר שחיצוני לו, ואז לפעמים האדם בורח מההתמודדות. ועל האדם לדעת את האמת, שלהבין את האחדות של המציאות, מצד אחד, זה הדבר הקל ביותר בעולם. כי הבנת האחדות, היא...כרגע יש קושי זהה בדרגת קושי זהה, שגם איתו הוא לא מסוגל להתמודד כרגע, ושבגללו הוא לא מבין כרגע, שהכל אחד וכולי. ומי שלא מבין את המציאות שחיצונית לו, הוא בעצם לא מבין את האני האמיתי שלו, שהוא זה שחושב את המציאות, שהיא נראית לו כחיצונית לו. ומי שרוצה להבין את הסופר ולהתחבר לשכל שלו, כדי לחוות את המציאות כמוהו, עליו להבין את הספר של אותו הסופר, בדיוק כמו שהסופר מבין את עצמו. ולכן, על האדם להתגבר ולהתאמץ ולנסות לראות ולהבין, כיצד אין שום שאלה ושום קושי כלל. עד שהאדם רואה את האמת שהכל אחד.

רצון לסבול - מי שלא מוכן להתאמץ קצת, מתאמץ הרבה - אלא אם כן... מי שלא מוכן להתאמץ קצת, מתאמץ הרבה - אלא אם כן הוא באמת, לא מוכן להתאמץ, אפילו לא קצת. כי מי שלא מוכן להתאמץ קצת, אז הוא מתעצל, ואז הוא מתאמץ אחכ עוד יותר הרבה, בגלל התוצאות הכושלות של מעשיו...בחייו, הרי שהוא לא באמת סובל, מכך שהוא סובל. כי כאשר לדוגמה, האדם סובל באמת, מאיזה דבר גשמי, באותו הזמן, הוא לא חווה שום הנאה כלל משום דבר. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, זה אומר בעצם, שהוא לא מסוגל להפיק אפילו לא טיפת הנאה אחת, משום דבר. כי הכל זה מאמץ, למען מטרה בלתי מושגת. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, ממילא זה אומר שהוא לא יצליח ליהנות משום דבר שיש בדרך, כי הוא באמת רוצה רק את המטרה עצמה, כי הוא שונא את הדרך לגמרי. ומי שנהנה מהדרך אל המטרה, הרי שהוא מפיק הנאה גם מהדרך, ולכן הוא תמיד נשאר בדרך...

רוצה, אבל קשה - מה לעשות? לפעמים האדם מבין, שמצד אחד הוא מאוד רוצה איזה דבר, אבל מצד שני מאוד קשה לו, להשיג את מה שהוא רוצה. והאדם מאוד רוצה להרגיש טוב, אבל ההתמודדות עם הקושי, גורמת לו להרגיש רע (בעיניו, כי מצד האמת, היא מזככת אותו מבפנים והכל אחד)...באמת, עליו לעשות תמיד את מה שהוא כן יכול לעשות. דהיינו, להיצמד אל האמת אפילו כחוט השערה, במה שהוא כן יכול להיצמד אל האמת. ועל האדם להיות איש אמת היכן שקל לו, וזה עצמו יביא אותו להיות איש אמת בשלמות בכל התחומים. כי האדם בטעותו, מזלזל בשקרים הקטנים כחוט השערה, שבהם הוא משקר את עצמו. משום, שהאדם הוא טועה, והוא חושב, שאו הכל או כלום. ושאם הוא לא יהיה איש אמת באופן מוחלט, שום דבר לא יצא לו מזה. וזה כמובן נכון, שאם האדם לא יהיה איש אמת באופן מוחלט, שום דבר מושלם, לא יצא לו מזה (למרות שהרבה טוב יחסי, יצא...