יש או אין הבדל, משנה או לא משנה, זאת השאלה - האם זה באמת משנה? מי שרוצה באמת לחוות ולהרגיש את האחדות של המציאות, עליו להטיל ספק בכל נפרדות שהיא. ובכל פעם שנדמה לאדם שדבר אחד שונה מדבר אחר, דהיינו, כל הזמן, כי כל הזמן נדמה לאדם, שדבר אחד שונה מדבר אחר...ומה יוצר את ההבדל? וכולי, מי שימסור את נפשו להבין את הסבל שלו, שהוא נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חוויית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא על...

סבל בדרך אל האושר - האם הוא מוכרח? כי יש כאלו שנדמה להם, שכדי להיות מאושר, לשם כך צריך לסבול קודם לכן. והטעות הזאת מושרשת בעולם בהמון מקומות. כגון בטעות שאומרת, שכדי ליהנות בגן עדן ולא לסבול בגיהנום, לשם כך צריך קודם לכן, לסבול כאן בעולם הזה, בלעשות...לסבול כדי להרגיש טוב. ומצד האמת, הכל מושלם תמיד כפי מה שהוא ממש. ויש לאדם בחירה חופשית מלאה. האם להבין את האמת, שבאמת הכל אחד והכל מושלם תמיד, או לחשוב לעצמו, שהוא צריך לסבול כדי להרגיש טוב אחכ. ולא רק שלא צריך לסבול כדי להרגיש טוב, אלא שגם הסבל, הוא עצמו טוב, כי הוא עצמו בבחירה חופשית מלאה של האדם וכולי.

לסמוך על הלב - האם אפשר לסמוך על הלב? כי על הלב אי אפשר לסמוך, אבל, גם לא על השכל. כי אולי הם טועים?! אבל בהחלט, כן אפשר לסמוך על הלב ו/או על השכל, ובתנאי שאין שום ספק כלל. וכל זמן שיש ללב / לשכל ספק כלשהו, הרי שהוא עצמו, מעיד על כך שהוא לא מוחלט. ורק...ספק כלל, עד שהלב עצמו, לא מסוגל לחוות את הספק כלל, עד שהלב עצמו, לא מסוגל להכיל בתוכו, את הניגוד ואת ההפך של האמת שאליה הוא הגיע, אז ורק אז, אפשר לסמוך על הלב. ונאמר עוד, כי על הלב וגם לא על שום דבר אחר, אי אפשר לסמוך כלל. דהיינו, אם האדם מרגיש שהוא סומך על משהו, הרי שהוא לא בטוח בכך באמת. ואם יש ספק, אז זו לא האמת המוחלטת. כך שאסור לסמוך על שום דבר, וצריך לברר את האמת, עד שלא יהיה צריך לסמוך על שום דבר. עד שהאדם רואה שהכל בשלמות אחת, ואז אין נפרדות ואין ספקות, ולא צריך לסמוך על שום דבר וכולי.

זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי...ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה חדשה לגמרי, כפי מה שהם באמת מצד מהותם האמיתית. ונסכם: על ידי השמדת הגבול שבין היש לבין האין, שנעשית על ידי עקירת האמונה ועל ידי התחברות אל האמת המחויבת, על ידי זה מתים כל השינויים, ומתים גם הזמן והמקום איתם, ואז קמה לתחייה האחדות של המציאות, והאדם הופך להיות ישות חדשה לגמרי וכולי.

רגש / מחשבה / תחושה אמיתית - למה אין דבר כזה?! ובו יתבאר, למה אין שום רגש אמיתי, ולמה אי אפשר לאהוב / לשנוא / לכעוס / לסלוח וכיוב באמת ובשלמות, אלא רק באופן יחסי בלבד? וזה משום, שכאשר האדם מחובר לנקודת האמת האמיתית, שם הכל אחד ממש. וכאשר הכל אחד ממש...אמת כלשהי. ואם הייתה באדם אפילו טיפת אמת מוחלטת, לא היה האדם סובל כלל. ובנקודת האמת, גם אי אפשר להרגיש טוב או לשמוח. כי אין שם שום הפרדה כלל. אבל, כאשר אין שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד עצמו. כי בנפרדות שלנו, יכול להיות שטוב לאדם בטוב שקרי, בגלל סיבה כלשהי. כי כל טוב שהוא בגלל סיבה כלשהי, הוא טוב של שקר. שמנסה להידמות לטוב האמיתי, שאינו תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו...

אגו - מהו השקר של המלחמה באגו? איך לקבל את האגו של אלוהים? ובו יתבאר אחד הרעיונות המוטעים ביותר שיש בעולם, והוא הרעיון של המלחמה באגו. והרעיון של המלחמה באגו, אומר, שהאגו של האדם הוא רע והוא יוצר אצל האדם את הסבל. שזה אולי נכון ואולי לא. אבל עיקר הטעות...שהם כלום וכיוב שאר שיגעונות. והם לא מבינים, שהדבר היחיד שהם עשו, זה החליפו את הצורה של האגו של עצמם, אך לא יותר מכך. כי בהתחלה האדם מזדהה עם כל מיני רצונות כדי להרגיש טוב. ואחכ האדם מזדהה, עם הרצון שלו להשתחרר מהאגו שלו, כדי להרגיש טוב. והרצון של האדם להרגיש טוב, הרצון הזה נשאר. והאדם עדיין מעדיף להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והאדם עדיין לא באמת חווה בחירה חופשית מלאה, כאשר הוא מרגיש רע. דהיינו, האדם עדיין לא חווה את השלמות האלוהית שהוא, כי הוא עדיין לא חווה שהכל אחד ממש, ואת זה שבנפרדות, הוא זה שבוחר...

שקר בלי סיבה, נגד רצון בלי סיבה, שנובע מאמת בלי סיבה - מצח הנחש / מצח הרצון ובו יתבארו מספר עניינים על דרך תת המודע של האדם, לשקר את עצמו שקר שאינו מודע, ועל הדרך של האדם, להתמודד עם דרכו לשקר את עצמו. והעניין הוא, כי יש בעולם שלנו שני כוחות. והכוח הראשון...אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם צריך שיהיה לו מצח נחש, כדי שישקר ושיהיה קיים כאן בנפרדות. אלא שאז, הנפרדות היא עניין אחר וטוב מאוד לגמרי. וכיצד יתגבר האדם על הנטייה שלו, לשקר את עצמו בלי סיבה? תשובה: על ידי מצח הרצון. כי יש רצון, שהאדם רוצה איזה דבר לתועלת של עצמו. ויש את מצח הרצון, שבו האדם רוצה איזה דבר ברצון החזק ביותר שיש, שהוא רצון ללא סיבה. כי כל זמן שיש סיבה למה האדם רוצה את הדבר, הרי שהרצון הזה חלש. אבל כאשר ורק כאשר, האדם רוצה איזה רצון בלי שום סיבה כלל...

לא לרצות את השלמות זה טוב - אבל לשקר שאתה רוצה את השלמות, זה רע כי האדם מקבל תמיד בדיוק מושלם, את מה שהוא רוצה. והאדם רחוק מהשלמות, רק בגלל שהוא עצמו, רוצה בבחירה חופשית ומלאה, להיות רחוק מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה...את הנפרדות ואת החיסרון (והכל הוא מצד הנפרדות בלבד). אלא, שהוא יודע את האמת, שהנפרדות שלו, היא בבחירה חופשית ומלאה שלו. ואז הוא חווה את התגשמות רצונו, בכך שיש חוסר שלמות. אבל מי שהוא טועה, הוא מטעה את עצמו, שהוא כן רוצה את השלמות, למרות שבאמת הוא לא רוצה אותה. ועל ידי זה הוא סובל. ועל האדם לחקור ולהתבונן היטב ולשאול את עצמו, למה אני בכלל רוצה את השלמות? והאם באמת אני כל כולי רוצה את השלמות? כי בפועל, האדם רוצה את השלמות תמיד, אבל לא כל כולו רוצה את השלמות. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, אז הוא...

להטיל ספק באמת - האם באמת, יש לך ספק אמיתי? כי האדם מחפש את האמת ואת המחויב / הדבר שחייב להיות נכון / שאין אפשרות שהוא לא יהיה נכון. וכדי להגיע אל האמת המחויבת, צריך האדם לחשוף ולגלות את כל השקרים. ולגלות את כל השקרים, זה אפשרי, רק על ידי זה שהאדם שואל...השקרית באמת, על ידי זה שהוא מטיל ספק של אמת בנפרדות, תכף ומיד הוא רואה את האחדות, שנמצאת מאחוריה. שהיא שורש הנפרדות, ושהנפרדות נמצאת בתוכה ומאוחדת איתה כישות אחת ממש. והאדם חושב לעצמו, שהוא באמת מטיל ספק בכל דבר. ומי שמטיל ספק אמיתי בקיומו של דבר כלשהו, אם הטלת הספק היא אמיתית, הרי שממילא זה אומר, שהוא מטיל ספק גם בקיומם של כל הדברים שבעולם. כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי היש והאין, דהיינו, כאשר יש לאדם ספק אמיתי, האם באמת יש או אין, איזה דבר שנראה בעיני האדם כיש / אין, הרי שבעצם האדם מטיל ספק אמיתי...

אמת מוחלטת / שלמות - האם יש? האם אפשר להגיע אליה? הפעם נבאר את הטעות של אלו שבטוחים בעצמם, בכך שהאדם לא יכול להגיע, אל האמת המוחלטת והאובייקטיבית של המציאות. וראשית כל יש להבין, כי מי שחושב שאי אפשר לדעת שום דבר באופן מוחלט, הרי שממילא הוא גם לא יכול...שהוא יגיע אל המוחלט, אם האדם היה משוכנע בכך באופן מוחלט, ממילא האדם היה מאבד את כל המשמעות של האמת והשקר היחסיים. וכיוב לגבי עניין השלמות. שאם האדם היה משוכנע בשלמות, בכך שאין שלמות, או שהוא לא יכול להשיג אותה, אז ממילא האדם לא היה עושה הפרדה בין טוב לרע. כי ההפרדה בין טוב לרע, גם היא עניין יחסי ביחס לאיזה טוב מושלם. אבל אם הטוב, לעולם לא יהיה מושלם, ואין שום נקודת שלמות, אז ממילא כל הנקודות בציר הטוב והרע, שוות בערכן. אך האדם לעולם לא מסתפק בשום רמה של טוב, גם אם היא גבוהה ביותר. משום שהאדם בתוכו...