יש או אין הבדל, משנה או לא משנה, זאת השאלה - האם זה באמת משנה? מי שרוצה באמת לחוות ולהרגיש את האחדות של המציאות, עליו להטיל ספק בכל נפרדות שהיא. ובכל פעם שנדמה לאדם שדבר אחד שונה מדבר אחר, דהיינו, כל הזמן, כי כל הזמן נדמה לאדם, שדבר אחד שונה מדבר אחר...בין האני שלו לבין כל שאר הדברים, אז בכל פעם, דהיינו, כל הזמן, כשהאדם נתקל בחוויה של נפרדות, על האדם לכפור בהכל, ולהטיל ספק בהכל, ולברר את האמת, האם באמת יש הבדל בין הדברים האלו, או שלא? ובכל פעם שהאדם חוקר ושואל, האם באמת יש הבדל, בין היש צורה אחת לבין האין צורה אחרת, הוא בהתחלה תמיד נתקל בתשובה, שכן, יש הבדל בין צורה אחת לבין צורה אחרת. ועל האדם להמשיך ולשאול תמיד, למה יש הבדל בין הצורות האלו? ואולי אין באמת הבדל? ואולי ההבדל הוא שקרי? ומה יוצר את ההבדל? ומה גורם לדבר אחד להיות שונה מדבר אחר? ולמה...

סבל בדרך אל האושר - האם הוא מוכרח? כי יש כאלו שנדמה להם, שכדי להיות מאושר, לשם כך צריך לסבול קודם לכן. והטעות הזאת מושרשת בעולם בהמון מקומות. כגון בטעות שאומרת, שכדי ליהנות בגן עדן ולא לסבול בגיהנום, לשם כך צריך קודם לכן, לסבול כאן בעולם הזה, בלעשות...או הטעות של כל בני האדם בעולם, שגורם לאדם לחשוב, שבלי להתאמץ, הוא לא יוכל להיות מאושר. והשקר הזה גורם לאדם לחשוב, שהרע נוצר כדי לעשות טוב, ושבלי רע אין טוב וכיוב. ולא כך הוא. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא עצמו בוחר בבחירה חופשית מלאה, לומר לעצמו שצריך לסבול כדי להרגיש טוב. ומצד האמת, הכל מושלם תמיד כפי מה שהוא ממש. ויש לאדם בחירה חופשית מלאה. האם להבין את האמת, שבאמת הכל אחד והכל מושלם תמיד, או לחשוב לעצמו, שהוא צריך לסבול כדי להרגיש טוב אחכ. ולא רק שלא צריך לסבול כדי להרגיש טוב, אלא שגם הסבל, הוא...

לסמוך על הלב - האם אפשר לסמוך על הלב? כי על הלב אי אפשר לסמוך, אבל, גם לא על השכל. כי אולי הם טועים?! אבל בהחלט, כן אפשר לסמוך על הלב ו/או על השכל, ובתנאי שאין שום ספק כלל. וכל זמן שיש ללב / לשכל ספק כלשהו, הרי שהוא עצמו, מעיד על כך שהוא לא מוחלט. ורק...וגם לא על שום דבר אחר, אי אפשר לסמוך כלל. דהיינו, אם האדם מרגיש שהוא סומך על משהו, הרי שהוא לא בטוח בכך באמת. ואם יש ספק, אז זו לא האמת המוחלטת. כך שאסור לסמוך על שום דבר, וצריך לברר את האמת, עד שלא יהיה צריך לסמוך על שום דבר. עד שהאדם רואה שהכל בשלמות אחת, ואז אין נפרדות ואין ספקות, ולא צריך לסמוך על שום דבר וכולי.

זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי...איננו? והאם מה שישנו, הוא באמת ישנו, או שמא רק האדם חווה שהוא ישנו? ואולי אין שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ולשאול...

רגש / מחשבה / תחושה אמיתית - למה אין דבר כזה?! ובו יתבאר, למה אין שום רגש אמיתי, ולמה אי אפשר לאהוב / לשנוא / לכעוס / לסלוח וכיוב באמת ובשלמות, אלא רק באופן יחסי בלבד? וזה משום, שכאשר האדם מחובר לנקודת האמת האמיתית, שם הכל אחד ממש. וכאשר הכל אחד ממש...שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד עצמו. כי בנפרדות שלנו, יכול להיות שטוב לאדם בטוב שקרי, בגלל סיבה כלשהי. כי כל טוב שהוא בגלל סיבה כלשהי, הוא טוב של שקר. שמנסה להידמות לטוב האמיתי, שאינו תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו, ואעפכ הוא כך. כי כאשר יש לאדם את השכל של האחדות, אז אצלו האחדות והנפרדות מתאחדות, והוא חווה את כל הנפרדות כרעה, כי אין בה שלמות. אבל בו זמנית, הוא חווה...

אגו - מהו השקר של המלחמה באגו? איך לקבל את האגו של אלוהים? ובו יתבאר אחד הרעיונות המוטעים ביותר שיש בעולם, והוא הרעיון של המלחמה באגו. והרעיון של המלחמה באגו, אומר, שהאגו של האדם הוא רע והוא יוצר אצל האדם את הסבל. שזה אולי נכון ואולי לא. אבל עיקר הטעות...את עצמו, מי אני באמת? ומה אני? ומהו קיומי העצמי? ולמה אני קיים כרגע ברגע הזה ממש? ועל ידי זה שהאדם לא מטעה את עצמו לחשוב, שהוא קיים כרגע כהמשך של הרגע הקודם, אלא האדם מבין שקיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד, על ידי זה, כאשר האדם מתבונן פנימה, הוא רואה את מהותו שהיא האחדות של המציאות, שקיומה הוא מחויב המציאות, ואז האדם חווה את האלוהים עצמו. ושם, בנקודה הפנימית ביותר, האדם מתחבר לנקודת אמת, שבה החיבור של האדם לאחדות המציאות, הוא לא תלוי בישות של האדם עצמו. כי באמת הגדולה ביותר, האמת מסובבת את האדם מכל...

שקר בלי סיבה, נגד רצון בלי סיבה, שנובע מאמת בלי סיבה - מצח הנחש / מצח הרצון ובו יתבארו מספר עניינים על דרך תת המודע של האדם, לשקר את עצמו שקר שאינו מודע, ועל הדרך של האדם, להתמודד עם דרכו לשקר את עצמו. והעניין הוא, כי יש בעולם שלנו שני כוחות. והכוח הראשון...הנחש של אלוהים, לא היה קיום לעולם כלל. ומכך משתלשל אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם צריך שיהיה לו מצח נחש, כדי שישקר ושיהיה קיים כאן בנפרדות. אלא שאז, הנפרדות היא עניין אחר וטוב מאוד לגמרי. וכיצד יתגבר האדם על הנטייה שלו, לשקר את עצמו בלי סיבה? תשובה: על ידי מצח הרצון. כי יש רצון, שהאדם רוצה איזה דבר לתועלת של עצמו. ויש את מצח הרצון, שבו האדם רוצה איזה דבר ברצון החזק ביותר שיש, שהוא רצון ללא סיבה. כי כל זמן שיש סיבה למה האדם רוצה את הדבר, הרי שהרצון הזה חלש. אבל...

לא לרצות את השלמות זה טוב - אבל לשקר שאתה רוצה את השלמות, זה רע כי האדם מקבל תמיד בדיוק מושלם, את מה שהוא רוצה. והאדם רחוק מהשלמות, רק בגלל שהוא עצמו, רוצה בבחירה חופשית ומלאה, להיות רחוק מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה...בעצמו מושלם. כי החכם האמיתי, הוא לדוגמה (כמו אלוהים / המציאות) לא רוצה להיות בשלמות, והוא רוצה דווקא את הנפרדות ואת החיסרון (והכל הוא מצד הנפרדות בלבד). אלא, שהוא יודע את האמת, שהנפרדות שלו, היא בבחירה חופשית ומלאה שלו. ואז הוא חווה את התגשמות רצונו, בכך שיש חוסר שלמות. אבל מי שהוא טועה, הוא מטעה את עצמו, שהוא כן רוצה את השלמות, למרות שבאמת הוא לא רוצה אותה. ועל ידי זה הוא סובל. ועל האדם לחקור ולהתבונן היטב ולשאול את עצמו, למה אני בכלל רוצה את השלמות? והאם באמת אני כל כולי רוצה את השלמות? כי בפועל...

להטיל ספק באמת - האם באמת, יש לך ספק אמיתי? כי האדם מחפש את האמת ואת המחויב / הדבר שחייב להיות נכון / שאין אפשרות שהוא לא יהיה נכון. וכדי להגיע אל האמת המחויבת, צריך האדם לחשוף ולגלות את כל השקרים. ולגלות את כל השקרים, זה אפשרי, רק על ידי זה שהאדם שואל...המציאות. כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי איזה דבר, הוא מתייחס אליו בצורה כלשהי. כגון לדוגמה, כאשר יש לאדם ספק אמיתי, האם יש אריה וסכנה בביתו, הוא מיד עושה פעולות בנידון. ואם יש לאדם ספק אמיתי לגבי קיומם של היש והאין, אז למה הוא ממשיך לעשות פעולות רגילות כאילו הכל ברור לו?! ומי שיש לו ספק אמיתי, הוא הופך להיות כלום. ואיך הוא ממשיך לחיות ולקבל החלטות ולרצות רצונות ולפעול וכולי, אם באמת יש לו ספק אמיתי, וכל שכן אם יש לו ידיעה וודאית מוחלטת שהכל אחד? והתשובה על זה, היא נסתרת מעיני האדם. כי שורש השאלה...

אמת מוחלטת / שלמות - האם יש? האם אפשר להגיע אליה? הפעם נבאר את הטעות של אלו שבטוחים בעצמם, בכך שהאדם לא יכול להגיע, אל האמת המוחלטת והאובייקטיבית של המציאות. וראשית כל יש להבין, כי מי שחושב שאי אפשר לדעת שום דבר באופן מוחלט, הרי שממילא הוא גם לא יכול...שהוא בטוח שאי אפשר להיות בטוח. כי אם אי אפשר להיות בטוח, אז גם אי אפשר להיות בטוח, בכך שאי אפשר להיות בטוח. והדבר הוא פשוט, לכל מי ששכל ישר בראשו. והעניין השני שיש להבין אותו הוא, שבלי מוחלט, אין יחסי. ואם האדם היה בטוח באופן מוחלט, שאין אמת מוחלטת, הרי שלא הייתה שום משמעות אמיתית לגבי האדם, של עניין האמת והשקר. כי כל המשמעות של האמת והשקר, היא רק ביחס למוחלט. ואם האדם היה משוכנע באופן מוחלט, ששום דבר אינו מוחלט, ממילא האדם היה בהשתוות שהכל אחד, ושאין שום אמת ושקר כלל. כי האדם חי את החיים שלו, תוך...