... נחמן מתאר שהמלך חוזה בכוכבים ורואה שהבן ירד מהמלוכה - כלומר, האדם ישכח את מקורו האלוהי בעקבות חוקי הטבע, הזמן והמקום. חוקי הפיזיקה והמציאות הנתפסת הם שמרחיקים את האדם מהאחדות האלוהית. אך המלך מבקש מבנו שכאשר זה יקרה, הוא לא ... האחדות המלך אומר לבנו: אני חוזה בכוכבים ורואה שאתה עתיד לרדת מן המלוכה. הכוכבים מסמלים את חוקי הפיזיקה, את הזמן ואת חוקי הטבע, שהם אלו שגורמים לאדם לשכוח את האחדות. ברגע שאדם רואה את העולם כקיים בתוך חוקים, הוא ... השמחה. כי הכסילים חושבים ששמחה פירושו לחייך, לספר בדיחות, כמו שיש אחד שאפילו קוראים לו שר השמחה שאפילו כל הזמן חייכן וצוחק וכל מיני שטויות כאלה. אבל זה נקרא שמחת הכסילים זה נכון שרבי נחמן אמר שצריך מילא דה ... ומקום מצד שני היא בו זמנית היא בו זמנית היא בלי זמן בלי מקום, ישות אינסופית, ממלאת את כל המקום, את כל הזמן, מחייה את כל העולם כולו. לא דווקא היד, אלא כל דבר ודבר. ולכן לומר שאלוהים ברא אינסוף אלוהים כמותו ... אמצע העולם, הוא מחייה את הכל, הוא מהווה את הכל וכו וכו. זה גם קשור לעניין של המקיפים מעל הזמן. מה זאת אומרת רמת מקיפים מעל הזמן לכאורה מה שהיה מקובל לחשוב שיש לנו זמן ומה שמקיף את הזמן זה האינסוף. שיש זמן ומקום שיש בתוכו מלא צמצומים ומעליהם יש את האלוהים שהוא אחד ובזה נגמר הדיון. ורבי נחמן כותב לנו שיש מקיפים מעל הזמן. מה זאת אומרת. מקיף ומקיף ומקיף מעל הזמן. אבל מעל הזמן זה כבר אינסוף. מה שייך לומר שיש מקף לאנסוף מה שייך מה יכול להקיף את האינסוף אתה אומר שיש ... יראה מעליו. מה הכוונה הכוונה שתדע לך שיש בורא לבורא לבורא לבורא לבורא עד אינסוף. שזה נקרא מקיפים מעל הזמן שהשכל לא יכול לדבר מהם. מה שרבי נחמן המר שהשכל הגבוה ביותר שניתן לדבר ממנו בעולם הזה, שנקרא השכל ... שתקבל את השכל שהכל טוב והכל אחד עכשיו נוכל להתחיל לדבר איתך מהשכל של עתיק הסתימא, הכוונה המקיפים שמעל הזמן. השכל שהוא לא נכנס בשכל הרגיל. ומה יש בשכל הז במקיפים דעתיקא סתימא יש בעצם את הפרדוקסים האלה. כי כשאנחנו אומרים שיש מקיף למקיף למקיף מעל הזמן זה פרדוקס. כי מצד אחד מעל הזמן הכל אחד. אז אם הכל אחד אז מה שייך לומר שיש מקיף למקיף מעל הזמן אבל מצד שני שתדע לך שיש מקיף למקיף גם מעל הזמן. שבפרקטיקה זה אומר שתדע לך שמישהו ברא את אלוהים, מי ברא את אלוהים אלוהים אחר. ומי ברא את אלוהים ... לבורא עד אינסוף ואף על פי כן כולם בעצם ישות אחת. אותו הדבר גם ברמה הרוחבית שלנו. כי בתוך הזמן והמקום יש אינסוף ישויות. המקום הוא אינסופי והזמן הוא אינסופי. זה אינסוף כפול אינסוף. אינסוף מקומות באינסוף זמנים. הרעיון הוא בעצם שכל ישות וישות גם היא אלוהים ... הגדול, להבין מה יש לפני בריאות העולם. שזה נקרא מחויב המציאות. ואחרי שהבנת מה היה לפני בריאת העולם, לפני המקום, לפני הזמן, מעל הזמן ומעל המקום. עכשיו תבין שבעצם כל העולם שלנו הוא בכלל בחינה אחת עם מה שהיה לפני הזמן ולפני המקום. כי אין הפרדה בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה. קודם כל אתה צריך להבין מה זה לפני הבריאה. ... בנים היה צריך לפצל ביניהם את המלוכה. בפועל מצד האמת לאלוהים יש כמה בנים, כי אלוהים ברא את המקום והזמן, המהווה. הכוונה ההוויה מהווה את המקום ואת הזמן וכבר יש לנו שני בנים, הבן שהוא המקום והבן שהוא הזמן ובתוכם יש לנו אינסוף בנים. רבי נחמן אומר לך - לא. כי אם היו באמת אינסוף בנים. אז היו ... היה רק אלוהים האם היה שאלה מי ברא אותו לא. נגיד שהיתה בעולם רק ישות אחת נצחית שקיימת כל הזמן בכל מקום בלי זמן ובלי מקום. נגיד היתה קיימת רק ישות אחת נצחית. האם היתה שאלה איך היא נוצרה ... מה זה נקרא להתבודד תבין את עצמך. להתבודד פירושו להתרחק. אם תצליח להרחיק את עצמך לגמרי מהעולם הזה לצאת מהזמן והמקום דהיינו, להכלל באינסוף רבי נחמן אומר, גם כל העולם נכלל איתך במחויב המציאות. אז כל העולם במחויב המציאותך, ... אז כך, נסביר. היות שאני חוזה בכוכבים אז לכאורה מה הכוונה. הכוונה היא תבין, בגלל שאלוהים הוא ברא את הזמן אז הוא יודע מה יהיה אז הוא אומר תקשיב, הוא בכלל מהווה אותך, אומר תקשיב אתה תרד מהמלוכה, יום ... אמר לו אתה עתיד לירד מן המלוכה. למה בגלל שאני חוזה בכוכבים. כלומר, בגלל חוקי הפיזיקה בגלל המקום, בגלל הזמן, בגלל זה אתה תרד מן המלוכה. כי מלך זה מה שהקבצן הראשון אמר - שאני מתהווה בכל פעם מחדש. ... ההפך של הטבע. זה ההפך של הטבע. כי כל הרעיון של חוקי הטבע והפיזיקה שיש חוקיות שזה ממשיך כל הזמן. יש לנו זמן יש בו איזה חוקים שהעולם פועל לפי החוקים. אבל מלך מקבל בכל רגע מחדש, הוא לא ... מחדש. ורעיון הוא שעיקר הירידה של הבן מלך מהמלוכה זה בגלל חוקי הפיזיקה, בגלל הטבע, בגלל שהמלך רוצה כל הזמן את אותו דבר. מה זה חוקי הפיזיקה. בגלל שהמציאות מהווה כל הזמן את אותם דברים ובאותה צורה לכן זה נקרא שיש חוקיות. ובגלל החוקיות אתה שוכח שיש מחוקק. כי אתה מעביר ... שתרד מהמלוכה בגלל חוקי הפיזיקה, הטבע, בגלל מכניסים אותך לתוך מקום וזמן. כי כאשר דברים חוזרים על עצמם כל הזמן אתה מתחיל לחשוב רגע, אולי יש כאן סיבתיות ואתה שוכח שבכלל המסובב זה אתה. המלך אתה, שהוא אתה בכלל ... לאלוהים והכבוד שנותנים למלכים. למלך רגיל, פעם מכבדים אותו ופעם לא מכבדים אותו, אבל את אלוהים כולם מכבדים כל הזמן. למה כי כולם עושים אך ורק את מה שהוא רוצה. מה זאת אומרת מלך בשר ודם יש דברים שהם ... יש אותי יש אותך. אני צריך לעשות מצוות, להיות מאושר וכו וכו. זה נקרא לכפור במלך. לכן אני כל הזמן אומר שדתיים הם כופרים הכי גדולים. למה כי מי שסתם לא מכיר באלוהים בסדר, לא מכיר באלוהים. אבל הם, ... איך הוא הוציא את בת המלך מה קרה הוא השתמש בשכל, הוא עלה לשכל שמעל השכל שזה נקרא מעל הזמן ואז הוא יצא מהחלום ואז הוא ראה שזה בכלל היה חלום. איך נגמר הסיפור של בת המלך שהוא התעורר ... רגע, אבל רגע יש או אין הוא משתמש בחכמות ולכן זה מרחיק אותו מההבנה של האחדות ולכן הוא כל הזמן נכנס לדיכאון ונופל לעצבות וכו וכו. אז שתדע לך שאלוהים לא מרחם עליך. כשאתה עצוב, אלוהים שמח. למה שמח ...

... ישנה הבנה שהכוח שמניע את כל מה שקורה בעולם, כמו כוח המשיכה בין כוכבים, לא מגיע ממקום אחר, אלא מהמקום עצמו. לדוגמה, אם היה כוח משיכה אחר בין כוכבים, הם היו נמצאים במקום אחר. כלומר, כל מה שקשור לכל ... למעשה תוצאה של תהליך אוניברסלי, שבו הכל נגזר. מה היא בחירה? בהבנה עמוקה יותר, אליעד מציין שבחירה היא חוויית הזמן שמפגישה את הרצון עם העשייה, ונראה כאילו הרצון והעשייה קשורים אחד לשני. אך למעשה, כל רגע הוא בפני עצמו, ואין קשר בין רגע לרגע. תופעת הזמן גורמת לנו לחשוב שיש קשר בין הרצון לעשייה, אך למעשה כל דבר הוא תוצאה של רגע קודם. במובן זה, ... אין בחירה חופשית כיוון שהוא לא הסיבה הראשונית לכל מה שקורה. האם כל רגע הוא נפרד? ההרצאה מתארת את הזמן כתהליך רציף, שבו כל רגע הוא בפני עצמו ולא מחייב את הרגע הבא. כלומר, כל רגע של זמן הוא ... נמצא זמן. כל מקום וכל זמן הם חלק ממציאות אינסופית. כל דבר שנמצא ביקום הוא חלק מהמציאות הממלאת את המקום, והאדם עצמו הוא חלק מההוויה הכללית. מה שמרמז על כך שאין הבדל בין האדם למציאות שבה הוא נמצא. התודעה עצמה, שמבנה את חוויות הזמן והמקום, היא חלק מהמציאות הכללית שממלאת את כל היקום. האם אני נמצא בנפרד מהמציאות? כמו שמדמיינים פיל בתוך המחשבה, כך ... מסביר שההבנה העמוקה ביותר היא שאין דבר נוסף חוץ מהמציאות, שהכל הוא תוצאה של אותו מנגנון שממלא את כל הזמן והמקום. מה שגורם לאדם לחשוב שהוא ישות נפרדת מהמקום שבו הוא נמצא, הוא האשליה של הזמן והמקום. למעשה, כל מה שקיים במציאות, כולל האדם, הוא חלק מההוויה הכללית שאין לה סוף. מה זה להיות אלוהים? בהבנה ... כשלוחה של המהות הכללית, היא ההבנה שכל דבר ביקום, כולל כל אדם, הוא תוצאה של אותה הוויה שממלאת את הזמן והמקום. בחירה חופשית? מהות הזמן והמקום ההוויה והמציאות האם יש גוף אחד שמניע את הכל? האם כל רגע של זמן נפרד? מה זה להיות אלוהים? ... לישות הזאת להיות קיימת. במדע הם הבינו שבין שני כוכבים, יש כוח משיכה, ומי מניע את כוח המשיכה? החלל והזמן שבתוכו הכוכבים נמצאים. למשל השולחן והכסא, למה הם נמצאים במקום שלהם? בגלל כוח המשיכה, אם היה כוח משיכה אחר, הם היו נמצאים במקום אחר. המקום הוא שמחליט איזה כוח משיכה יהיה בין העצמים. למרות שהמקום הוא כלום או ריק, הוא בסופו של דבר מחליט שהעצמים יהיו כפי שהם. למשל יש חללית ובתוכה בורג, למה ... שהזזת את היד. מה אני בא לומר, שכשאתה יושב על הכסא, זה בגלל שיש כוח כללי שמחליט הכל, כל הזמן. למשל האדם הוא זרת ביחס לגוף של אלוהים. למשל אתה הזרת ואני האצבע, ואנחנו מדברים בינינו איך שאנחנו זזים, ... קשר בין מה שיש בפריים הזה לבין מה שיש בפריים השני. השאלה היא האם יש קשר בין הרגעים של הזמן? במקומות אחרים בספר יש הסבר מדוע אין קשר בין הרגעים של הזמן. מה שקורה, שרגע אחד רצית, רגע אחד עשית, רגע אחד חשבת שזה שאתה רוצה וזה שאתה עושה זה קשור, ... אבל יש אמת אחרת, שאתה גם אוכל וגם לא אוכל. זה שאתה יודע שאתה קיים, זה כבר חלק מחוויית הזמן, כשאתה אומר, אני ולא אני, זאת חוויית זמן. ושימו לב שכול אחד חווה שחלק זה המשך הזמן, וחלק יש אופציה לשנות. ומה היא האמת? האמת היא שמשני הצדדים לאדם אין בחירה. בא נניח שאתה באמת בוחר, ... אין לו בחירה. זה מפרספקטיבה מסוימת. מתי לאדם יש בחירה חופשית? כאשר הוא מחוץ לזמן, ואז הוא בוחר את הזמן. שאלה: האם אלוהים עובד עלינו? אליעד: כן, כי אם היית יודע שזה מאלוהים, לא היית עושה כלום. ולכן אלוהים ... אין מקום שאין בו מקום, ואין שום זמן שאין בו זמן. האדם נמצא בחדר שנמצא בתוך זמן ומקום, איפה המקום נמצא? בכל מקום יש מקום. אבל בכל מקום יש מקום עד כדי כך שאתה לא נמצא. למשל, זאת אצבע, ... נמצא מחוץ למחשבה שלך, אין גם אותך וגם את הפיל. מה שאני בא לומר, זה להסתכל על הדברים מהפרספקטיבה שהמקום והזמן ממלאים את הכל. ואף על פי כן האדם נפרד מהם, האדם הוא לא המקום, האדם הוא פלוס המקום. אין שום מקום שההוויה של המציאות לא נמצאת בו, מסקנה, אתה לא זז בלי שההוויה תזוז. אז כאשר אתה ... הוא זרוע מבצעת של משהו אחר. בכל זמן יש זמן, בכל מקום יש מקום, אין דבר שיכול לגרום לכמות המקום לקטון, כמות המקום היא אין סופית ושום דבר לא יכול לגרום שיהיה פחות מקום. זה אומר שגם בתוכך יש מקום וזמן, ולכן אתה לא קיים כנפרד, אלא אתה הזמן והמקום. וכשאתה זז, זה אומר שהמקום זז. כשהאדם אומר אני, הוא מתכוון לגוף ולתודעה. למשל כשהאצבע אומרת אני, היא מתכוונת ליד, לגוף ולתודעה. אבל כשהציפורן ... שזה הראשון, האלוהים, המציאות, זמן מקום, תודעה, גוף וכו. מה זה להיות אלוהים, כשתגיד אני תתכוון לראשון, שמצמצם את הזמן והמקום, שאחראי לכל מה שקורה, שאני חלק ממנו. האדם בטוח שהוא זה שמחליט אם לזוז לפה או לשם, זה לא ... חלק מהמציאות, אתה תופס מקום במציאות. לאדם נדמה שהוא ישות עצמאית, כי למשל כשהוא הולך ברחוב, הוא לא חושב שהמקום והזמן זזים, אלא הוא חושב שהוא זה שהולך. ובעצם מה קורה? אם אתה מבין שאין שום מקום, שאין בו מקום, אז למעשה מי שזז זה המקום ולא אתה. שאלה: אני כבר התחלתי ללכת ככה. אליעד: שמת לב? אמרת אני, האם התכוונת למציאות שהולכת? במילה אני ... שום מגבלה, אבל בצורות יש הגבלה, ובסוף צריך להבין שאין הבדל בין הצורה לבין המהות. אם ההוויה של המקום והזמן ממלאת את הכל, אז למעשה אין זמן ומקום, אז אין כלום. בכל מקרה יש את היש שזה הצורות, ומצד ...

... יותר לעומקו, הוא רואה, שבעצם סיבה ותוצאה הם לא באמת קיימים בפני עצמם, אלא קיומם תלוי בקיומם של רגעי הזמן. כי המציאות שלנו יכולה להיות קיימת, גם רק ברגע אחד של זמן. אבל הסיבה והתוצאה, היא לא יכולה להיות ... אמיתי כלל, ואין שום סיבתיות / אקראיות כלל. והרעיון הוא, שהקיום של הסיבה והתוצאה, הוא תלוי בקיום של רגעי הזמן והמקומות השונים. שאז האדם חווה קשר סיבתי בין המקומות והזמנים השונים. (ובלי זמן אין מקום ולהפך). וזה בעצם אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שהאדם יבין את משמעות הסיבתיות של האירועים, בלי שהוא יבין את משמעות ואת מהות הזמן והמקום עצמם. ולכן, מי שרוצה להבין למה באמת דברים קורים, הוא מוכרח להבין את מהותם של הדברים שקורים. דהיינו, להבין מה באמת קורה כאן בתוך המקום והזמן האלו? ומהם המקום והזמן האלו, שבתוכם מתרחשים כל האירועים האלו? ובלי להבין את המקום והזמן, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי בלי הבנת השורש, לא באמת ניתן להבין את הלבושים והצורות של השורש. וכל האירועים כולם, קורים בתוך זמן ומקום. והאדם שואל, מהי הסיבה שבגללה הדברים נראים בצורתם השונה בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, מהי סיבת האירועים, דהיינו, הצורות השונות של הזמן והמקום. ומי שרוצה לגלות, מהי באמת סיבת הצורות השונות של הזמן והמקום, הוא מוכרח להבין, מה הם הזמן והמקום? ועד שהאדם שואל מהי מהות האירועים, עליו לשאול האם האירועים האלו, אכן באמת מתרחשים? ועד שהאדם לא יבין מהי ... את מהות הדבר הראשון שקיים, שהוא המהות של הכל, האדם לא יבין שום דבר באמת. וכאשר האדם מתבונן על הזמן ועל המקום, על האדם לשאול את עצמו, ממה עשוי המקום וממה עשוי הזמן? כי בלי להבין מהם המקום והזמן עצמם, אי אפשר להבין באמת שום דבר על מה שקורה בתוכם. והאדם כמו עיוור באפילה מנסה להבין את האירועים שבתוך המקום והזמן, והוא מתפלא מדוע הוא לא מבין אותם. וזה הכל, רק משום שהאדם לא מבין את המעטפת של האירועים, שהיא המקום והזמן עצמם. וכאשר האדם מתבונן עוד יותר פנימה אל תוך המקום והזמן, הוא רואה שאלו צורות שונות של מהות אחת, שהיא חסרה את צורת המקום והזמן. כי המהות, נפרדת מהצורה. והמהות של הזמן ושל המקום, היא מה שנקרא אצל האדם כלום / אין / העדר המוחלט / שום דבר, שהוא חסר כל צורת מקום וזמן. ובמילים אחרות ניתן לומר, שהאדם רואה בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות המציאות, אין שום זמן ומקום כלל, וממילא אין שום שינויים ואין שום סיבה ותוצאה כלל, ואין שום שאלה כלל. ואכ לכאורה נמצאה התשובה האמיתית, ... כל האירועים. ולכאורה התשובה היא, שעל האדם להבין שהיש איננו, כי הרי מצד המהות האמיתית של הדברים, הכל חסר מקום וזמן לגמרי, וכאשר אין מקום וזמן, אין אירועים, ואין שום שאלה כלל. ואעפכ גם זו אינה התשובה. כי מנקודת מבט ... כל היש, היא האחדות של האין, ששם אין מקום וזמן, גם היא הבנה של נפרדות, שגם בה יש שינוי וזמן ומקום, וממילא גם בה יש שאלה, של מהי סיבת השינוי שבין הישויות השונות. והכוונה היא, שכל זמן שהאין והיש נפרדים ... מבין שמצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, עכשיו ממילא אין יותר שתי ישויות שנפרדות זו מזו, ואז אין שום זמן ומקום כלל, ושום נפרדות כלל, וממילא אין גם שום שאלה כלל. כי השאלה של מה הסיבה של האירועים, היא רק ...

... כלום ואז אין זמן. וגם כדי שלא יהיה ציר זמן צריך שלא יהיה כלום, דהיינו, העדר מוחלט של מרחב המקום. קיומם של מרחב המקום ושל ציר הזמן קשור זה בזה. מימד המקום ומימד הזמן הם שתי ישויות שונות. זא מקום שונה מ: זמן. המקום והזמן הם מעין 2 תחושות שונות. קיימת תחושת זמן וקיימת תחושת מקום. המקום והזמן הם סוג של תחושה / חוויה / הוויה / ישות וכולי. גם המקום וגם הזמן נמצאים בתוך המציאות. הזמן והמקום הופיעו בבת אחת בתוך המציאות, יש מאין. שניהם בבת אחת. התחושה של הזמן היא אינה נגזרת של תחושת המקום. וכן תחושת המקום היא אינה נגזרת של תחושת הזמן. גם המקום וגם הזמן, הם נגזרת ותולדה ותוצאה של משהו אחר, דהיינו, הזמן והמקום וכמובן כל מה שיש בהם, הם נגזרת של מהותה של המציאות. זא בטרם היה העולם קיים כפי מה שהאדם ... זמן ולא מקום. אפשר לומר שלא היה בה שום דבר, דהיינו, היא הייתה כלום, ושמאותו הכלום הופיע משהו שהוא המקום והזמן. ואפשר גם לומר שהיה בה הכל, ושמאותו הכל נגזר ממנו חלק קטן שהם הזמן והמקום. נקודה להתבוננות: המקום נמצא בתוך המציאות. אם נשאל מה גדול יותר מאשר כל המקום כולו? נשיב: השלם, ההכל, המציאות עצמה שבתוכה נמצא המקום. המהות של המציאות, גדולה מכל המקום כולו. וכאן יש להזכיר בקצרה את מה שכבר ביארתי, כי כל מרחב המקום כולו נכנס לתוך מחשבה אחת, כמו גם כל ציר הזמן כולו שנכנס לתוך רגע אחד (ראה כאן). בכל מקרה, מה שמקיף את המקום כולו הוא ההכל דהיינו, המהות של המציאות שחלק ממנה הוא המקום. עכשיו נלך לכיוון ההפוך. אם ניקח את כל המקום כולו, נרוקן אותו, נכניס אותו לנקודה אחת קטנה, ונעלים אותה, עם מה נישאר? נשיב: עם כלום. וכאן צריך לעצור ולהתבונן, כאשר אנחנו מעלימים את המקום כולו, אנחנו אומרים שאנחנו נשארים עם כלום. אבל הכלום הזה הוא מה שמקיף את המקום כולו, הוא אותה המהות ממש של מה שגדול יותר מכל המקום כולו. את מה מכנה האדם בשם כלום? להעדר / חסר / שלילה של כל מה שישנו. כאשר האדם מגיע ... הבסיסית ביותר של המציאות, שהמהות הזאת נמצאת בכל דבר שקיים. המהות של המציאות הייתה קיימת גם בטרם היה קיים הזמן וגם בטרם היה קיים המקום. המהות של המציאות קיימת גם עכשיו אחרי שיש זמן וגם עכשיו אחרי שיש מקום. המהות של המציאות שהייתה בטרם בריאת העולם / המפץ הגדול, נמצאת גם ממש עכשיו בתוך המקום והזמן. כל דבר שישנו, חייב שתהיה בו המהות של המציאות. המהות של המציאות היא גם מקיפה את המקום כולו, אך ... עצמו בכל רגע ורגע. כל דבר שקיים, כולל בתוכו את המהות של המציאות. המהות של המציאות מהווה גם את הזמן עצמו. כל רגע ורגע של הזמן, מתהווה בכל רגע מחדש ממהותה של המציאות. למהות של המציאות שמות רבים. יש כאלו שקוראים לה בשם אלוהים, הקדוש ...

בזבוז זמן, למה טוב לבזבז את הזמן? למה לא לנצל את הזמן? איך לא להרגיש רע מבזבוז זמן? בזבוז זמן בפקקים, איך להיות רגוע? איך להגיע לשקט נפשי? אולי הכל מושלם כרגע? אולי הכל טוב כרגע? אולי כרגע הכי טוב? לאהוב לבזבז את הזמן למה טוב לבזבז את הזמן? אליעד כהן עוסק בשאלה מדוע אנשים חוששים מבזבוז זמן, ומדגיש שמדובר בבעיה תפיסתית שמקורה בהרגשה של לחץ להיענות לדרישות הזמן ולהשיג מטרות מסוימות. בבסיס תחושת בזבוז הזמן עומד הרעיון של מטרה - אם אתה לא מצליח לקדם את מטרתך בזמן שעובר, אתה תופס זאת כפספוס או ... ההווה לבין העתיד או המטרה שלך. לדוגמה, כשאתה נוסע בכביש ומרגיש שאתה תקוע בפקק, אתה חושב שאתה מבזבז את הזמן שלך כי אתה לא מצליח להתקדם אל היעד שאתה מנסה להגיע אליו. אליעד שואל, מי החליט ששם, היעד שלך, ... לא תמיד יש הבדל בין כאן לשם, כי גם שם יש יתרונות וחסרונות משלהם, ולכן אין סיבה להרגיש כל הזמן שאתה מבזבז את הזמן. איך להיות רגוע גם כשעומדים בפקקים? מעמדו של אליעד בנושא זה הוא שמי שמבזבז זמן, לא בהכרח באמת מבזבז ... בתור, ולראות בכך הזדמנות להירגע ולהפסק מהמרוץ אחרי המטרות. המחשבה של אם אני לא מצליח להתקדם, אני מבזבז את הזמן עשויה להשתנות אם תחשוב לעצמך, אולי זהו המצב המושלם כרגע. השאלה הזו לא רק מאתגרת את הרעיון של בזבוז ... מספיק טובים גם בלי ריצה תמידית אחרי הישגים. למה לא להתייעל תמיד? אליעד מציע שמחשבה שצריך להיות יעיל כל הזמן נובעת מהרצון המתמיד להספיק יותר ולהגיע למטרות. עם זאת, ההבנה שזמן הוא לא תמיד משהו שצריך לנצל בצורה אקטיבית ... שום דבר עכשיו. הקשר בין המשיח לבזבוז זמן דוגמה קיצונית נוספת של אליעד היא השאלה למה אלוהים מבזבז את הזמן ולא שולח את המשיח עכשיו. התפיסה הזו מצביעה על הרעיון של חוסר סבלנות, שבו אנחנו חושבים שצריך להגיע למטרה ... לחיות לנצח, ואם לא תספיק משהו עכשיו, תמיד תוכל להשלים זאת בהמשך. אליעד מציע לעיתים גם להפסיק לחשוב על הזמן כעל משאב מוגבל, ולהתחיל לשאול את עצמך - אם אני לא חייב להגיע לשום מקום, אז למה לי לרוץ? ... יום? הנקודה הפרקטית לדבריו היא להתחיל לראות ערך גם ברגעים של מנוחה ובזבוז זמן. במקום לחשוב אני מבזבז את הזמן שלי, אפשר להבין שזמן פנוי הוא הזדמנות להתחדש ולחיות את ההווה. אליעד מציע להפסיק לקחת את הזמן כהוצאה, אלא לראות בו דרך לצמוח ולהרפות מהלחץ. איך לפתח קבלה עצמית על טעויות ובזבוז זמן התמודדות עם פרפקציוניזם ... זמן מגיעה כשלמישהו יש מטרה מוגדרת, והוא מרגיש שהוא לא מקדם אותה בזמן שעובר. כך נוצר לחץ לנצל את הזמן בצורה יעילה, כאילו חייבים תמיד להתקדם לעבר יעד מסוים. אנשים רבים לא אוהבים לבזבז את הזמן כי הם תופסים אותו כמשאב מוגבל שנועד להגשים מטרות. אם יש יעד רחוק, וכל רגע שלא מוקדש להשגתו נראה ... או עצירה בדרך נראים כהפרעה. לדוגמה, כשנוסעים מהר כדי להספיק משהו ונתקעים בפקק, מתעוררת מחשבה של אני מבזבז את הזמן היקר שלי. אלא שלמעשה, אם אין באמת הבדל בין פה לשם, כי אולי גם כאן וגם שם המציאות בסופו של דבר נשארת עם יתרונות וחסרונות, התחושה של בזבוז הזמן מתחילה להתערער. השאלה העמוקה היא: מי החליט ששם טוב יותר מפה, ושמה שיקרה מחר שווה יותר מההווה? איך להיות ... אך אפשר לראות זאת כהזדמנות להרפות מהצורך המתמיד להתקדם. במקום לראות בזה זריקת זמן לפח, אפשר לשאול: מי אמר שהזמן הזה פחות טוב מזמן אחר? או אולי זה המצב המושלם עבורי כרגע? עצם השאלה עוזרת לשנות את הפרספקטיבה ולהזכיר ... יעילות) נובעת מהרצון להספיק כמה שיותר ולהתקדם תמיד. אך כשמכירים בכך שהחיים מכילים גם רגעים שכביכול לא מנצלים את הזמן, מבינים שזה בדיוק הזמן לשחרר לחץ. דווקא מוטיבציה לבזבוז זמן עשויה לעזור לאדם להירגע ולהגיע לשקט נפשי. אם מבינים שהריצה הבלתי פוסקת אחר ... כרגע הכי טוב? מה הקשר בין המשיח לבזבוז זמן? דוגמה קיצונית לרעיון הזה היא השאלה למה אלוהים מבזבז את הזמן ולא מביא את המשיח כבר היום? התפיסה הזו מניחה שכשיבוא המשיח יהיה לכולם טוב, אז למה לא לזרז תהליכים? ... של אני שורף זמן לריק, אפשר לזכור שאין באמת חובה להספיק הכל עכשיו. ישנה הפרספקטיבה שאתה חי לנצח, או שהזמן אין סופי, כך שכל מה שלא תספיק היום, תוכל להשיג בעתיד, או שכבר השגת בסיבוב קודם. הגישה של בעד ... ליעד הרצוי, תמיד יצוץ רצון חדש - יתברר שאין באמת סיום למרדף. לכן, אפשר פשוט להתחיל לאהוב לבזבז את הזמן, בלי להרגיש עול או לחץ. איך מיישמים את כל זה בחיי היומיום? הנקודה הפרקטית היא להפסיק לקחת את עניין ... ורצון להספיק הכל איך לפתח שקט נפשי בלי תלות בהישגים דרכים לאזן בין יעילות לבין רוגע נפשי לנצל את הזמן, ניצול זמן, בעד חוסר יעילות, נגד התייעלות, מוטיבציה לבזבוז זמן, איך לא להרגיש רע מלבזבז את הזמן? לעמוד בפקקים, לעמוד בתור

אלוהים הוכחות, מי ברא את העולם - חלק 13 - כמה זמן עבר מהתחלת הזמן? האם זמן אין סופי? יש אלוהים, אין אלוהים, מי ברא את אלוהים, הוכחות שאלוהים קיים, לחזור בתשובה האם יש ... סופי קדימה ואחורה, עבר ועתיד, שאנחנו נמצאים בנקודה כלשהי בתוכו. עד הרגע הזה לא עבר זמן אין סופי, משום שהזמן כולו עוד לא עבר. מאחר שלזמן העתיד אין סוף, ממילא אכן לא ניתן לעבור זמן אין סופי. אך כדי להגיע לרגע הזה, לא צריך לעבור זמן אין סופי, אלא צריך להיות בנקודה כלשהי על ציר הזמן האין סופי לשני הכיוונים. הפרכה 2: גם אם נאמר שגיל היקום עצמו הוא אינו אין סופי, הרי שבכך אנחנו מתייחסים רק ליקום בלבד כחומר, אך איננו מתייחסים בכך למרחב המקום ולציר הזמן עצמם. בהחלט אפשרי לומר ואף הגיוני לומר, כי מרחב המקום וציר הזמן הם אין סופיים לכל הצדדים. מעצם הגדרתו של ציר זמן ומעצם הגדרתו של מרחב מקום, מעצם הגדרתם הם אין סופיים. כך שגם אם נאמר מסיבה כלשהי שגיל היקום הוא אינו אין סופי, הרי שגיל מרחב המקום הוא כגיל ציר הזמן, דהיינו, אין סוף. המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר זמן אין סופי שכבר קיים כולו. זא ציר הזמן אינו נוצר בכל רגע, אלא הוא כבר כולו קיים. המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר הזמן והאדם נע בתוך ציר הזמן האין סופי. אך ציר הזמן האין סופי הוא כבר קיים כולו כיחידה אחת אין סופית, ללא התחלה וללא סוף. כנל לגבי מרחב המקום האין סופי. כאשר אנחנו אומרים כי העתיד עוד לא התרחש, וכי הוא נוצר בכל רגע... אין הכוונה לומר כי רגעי הזמן נוצרים בכל רגע. הכוונה היא לומר כי המאורעות שמתרחשים בציר הזמן, הם אלו שנוצרים ביחס לאדם הצופה בהם, בכל רגע מחדש. זא בכל רגע של הווה, נגלה אל האדם הצופה באירועים השונים, רגע חדש בציר הזמן האין סופי. אך הזמן עצמו כולו כבר קיים, ויתכן גם כי כבר האירועים עצמם כבר קיימים, רק שהאדם עדיין לא יודע עליהם. כך שלא הזמן נוצר, כי הוא אינו צריך להיווצר, אלא רק האירועים שבתוכו נוצרים בכל רגע, וגם זה רק ביחס לאדם כנל. ובאנלוגיה למרחב המקום, כאשר האדם מתקדם (גם מחשבתית או באמצעות חוש הראיה) בתוך מרחב המקום, מרחב המקום אינו גדל תוך כדי תנועה, אלא האדם נע בתוכו... הפרכה 3: גם אם נאמר שהזמן עצמו אינו נצחי וכולי, הרי שלא עשינו בכך כלום, משום שבסך הכל יצרנו ציר זמן ומסגרת זמן גדולה יותר. ... אין סוף תפוזים. 3 - לא ניתן להיות בשום מקום, כי צריך להתרחק מרחק אין סופי מהקצה של מרחב המקום. ומאחר שאין קצה כזה, ממילא לא ניתן לנוע בתוך המקום ולא ניתן להיות בשום מקום. וההפרכה היא כמובן פשוטה: אכן כדי להגיע אל הקצה האין סופי של ציר כלשהו, ... את כל האין סוף בבת אחת ולהגיע אל הקצה האחרון של האין סוף. אך האדם עצמו נע בתוך ציר הזמן, והעולם כרגע הוא אינו ברגע האחרון של ציר הזמן, אלא נמצא בתוך ציר זמן אין סופי. וכן כיוב לשאר הדוגמאות...

... כבר לא יזדהה עם האני הנפרד שלו, אלא יחווה עצמו כישות אחת עם כל המציאות. דוגמה טובה לכך היא המקום שבו מתקיימים הדברים: אם ניקח חדר ונוציא ממנו את כל הרהיטים, המקום עדיין יישאר אותו מקום בדיוק. המקום אינו משתנה לפי הדברים שבתוכו. כך, אם האדם יצליח להזדהות עם המרחב שבו הכל מתרחש, הוא לא יחווה יותר ... לנקודה שלפני האני. במובן מסוים, אין הבדל בין אני ללא אני, אך בו בזמן, האני והלא אני הם אחד. המקום והזמן - יחסים של נפרדות ואחדות הפיצול הראשון שכל אדם חווה הוא תחושת האני. אך במבט רחב יותר על המציאות, ישנה הבחנה בין הדברים השונים לבין המקום שבו הם קיימים. החדר יכול להיות מלא או ריק, אך המקום שבו הוא קיים נשאר קבוע. גם אם נוציא את כל החפצים מחדר מסוים, המקום שבו הם היו לא משתנה. אם מתייחסים לעצם הוויית האדם כמקום ולא רק כיישות חומרית, עולה השאלה האם ניתן להבחין בין אני ללא אני באותו אופן שבו אנו תופסים חפצים בתוך מרחב. המקום והזמן הם שתי ישויות שונות: המקום אומר על הזמן לא אני, והזמן אומר על המקום לא אני. אך ברמה מסוימת, שניהם יכולים להיות חוויה אחת. כאשר אדם מצליח לראות את עצמו לא כיישות נפרדת בתוך המקום, אלא כעצם המקום עצמו, אזי מתבטלת ההבחנה בין אני ללא אני. זהו תהליך שבו האדם מפסיק לחוות את עצמו כמציאות מוגבלת, ומתחבר ... בחירה חופשית משמעות האגו איך לחוות את המציאות האמיתית הנושא הזה של אחדות ונפרדות הוא בכמה רמות, הדברים כל הזמן מתרחבים עצם זה שהנשמה קיימת זה עצמו תהליך של צמצום והיפרדות. יש אני ולא אני. זה עצמו תהליך של ... זה האני. מצד המציאות הכללית יש הבדל. יש פה חדר ובחדר יש דברים ויש דבר במקביל לכל הדברים והוא המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר. נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל יש את המקום המקום נשאר אותו סך מקום בין אם נמלא או נרוקן אותו המקום כביכול לא מרגיש אותי מבחינתו הוא לא השתנה. אם לדוגמה מישהו מפה היה חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים. המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת שבה הוא לא יחווה אני ולא אני. דבר ראשון, ההיפרדות של האני היא עצמה צמצום. עצם קיומו של האני זה כבר פיצול. קיומו של המקום זה פיצול. הוא פיצול מהזמן ולפני זה הזמן והמקום היו ביחד. אחרי שהאני נוצר, השורש זה לא להתחבר לאני זה להתחבר לשורש של עצמך. זאת אומרת לא תתחבר ... אלא לאני האמיתי שלך זו המציאות שהוא היה לפני כל מה שהיה. ומצד האמת צריך להתחבר למה שהיה לפני המקום. צריך להתחבר ללפני הכל ללפני ההגדרה בכלל, כי צריך לדעת מה המטרה הסופית. אם יודעים מה המטרה הסופית יותר ... רכב. 2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים באותו מקום כרגע. כרגע ... הדברים קיימים בו זמנית, עניין של הבנה בחלום קיימות 2 מציאויות, שאתה חולם חלום איפה מקום החלום? באיזה כתובת? המקום של החלום, חלמת חלום, האירוע מתרחש, האם בפועל מתרחש? לא הוא מתרחש במחשבה, מחשבה שום מקום או אין מקום ... למחשבה קטנה. כל החדר כדי להכניס אותו צריך מחשבה. כמה זמן לוקח לחוות זמן אינסופי? רגע. גם כרגע המקום והזמן שלנו נמצאים בשום מקום ואין זמן. איך חווים את זה? ככל שמבינים טוב יותר שהדברים מחוברים אחד לשני, כך ... אומרים עלי. אחדות זה לא 2 זה בתוכי בסופו של דבר אדם חווה את הלא משנה של המקום / הזמן. אם אדם בחוויה של הלא משנה זה החוויה הכי טובה בעולם. לא משנה שמשעמם לך. שני הדברים קיימים בו ...

... חייב להיות מוגבל לישות אחת. למשל, יכולות להיות כמה ישויות שכל אחת מהן אינסופית, כל אחת ממלאת את כל המקום והזמן, ובכל זאת הן קיימות בו זמנית בלי להפריע זו לזו. זה שהאדם אינו יכול להבין זאת בשכלו, לא אומר ... שיש אינסוף בתוך אינסוף, כך שיש הרבה אלוהים שכל אחד מהם אינסופי, אך יחד הם מתאחדים לישות אחת. האם הזמן והמקום הם בעצם אלוהים? אליעד מוסיף טיעון נוסף, ומציע שאם מתבוננים לעומק, כל המציאות בנויה על שני דברים אינסופיים בסיסיים - המקום והזמן. כל דבר שקיים נמצא בתוך המקום והזמן, וכך הוא מגדיר את שני אלה כשני אלוהים אינסופיים שתמיד קיימים. הוא שואל באופן רטורי, מה ההבדל בין אלוהים הדתי שאינו נמצא במקום ובזמן, לבין שום דבר, ומדגים שאם אלוהים קיים בתוך המקום והזמן, המקום והזמן הם ישויות עליונות יותר. האם להיות אינסופי זו בעצם מגבלה? לקראת הסוף, אליעד מציע מחשבה נוספת: עצם ההגדרה של ... מצביע בהכרח על אחדות מוחלטת? כיצד מתייחסים לרעיון של כמה סיבות ראשונות? האם יכול להיות יותר מאלוהים אחד? האם המקום והזמן הם אלוהים? האם אינסוף זו מגבלה? האם יכול להיות יותר מאלוהים אחד? בטענה המקובלת של הדתיים נטען שלא יתכנו ... שייתכן שיש הרבה אלוהים (הרבה אינסוף), ובכל זאת הם מתאחדים לישות אחת. עוד רעיון הוא לזהות שני אלוהים בדמות המקום והזמן, כביכול שתי ישויות אינסופיות שתמיד קיימות, ואף מעליהן יכולים להיות גורמים נוספים. אם מנסים להציב את אלוהים המסורתי מחוץ למקום ולזמן, קשה להבחין מה ההבדל בינו לבין שום דבר, ואם הוא בתוך המקום והזמן, אז המקום והזמן גדולים ממנו. בנוסף, עולה הטענה שלהיות אינסופי זה כשלעצמו סוג של מוגבלות, כי ברגע שמגדירים ישות כאינסופית, הגדרתה מונעת ... האדם לא מסוגל לדמיין או לתפוש, שיש יותר מישות אינסופית אחת, מה זאת אומרת? אם האינסוף ממלא את כל המקום, אז כמה ישויות אינסופיות יכולות למלא את המקום, אחת! אבל האדם שטיפה שכל בקודקודו מבין, שזה לא נכון מבחינה אובייקטיבית, כי יכול להיות שיש הרבה אלוהים, ויש הרבה אינסוף, וכל אחד מהם ממלא את כל המקום ואת כל הזמן, אבל אף על פי כן בשכל האנושי זה לא נתפש. וזה שזה לא נתפש בשכל של האדם, זה לא ... שלאלוהים יש בחירה חופשית, שהוא בחר את הרצון של עצמו, זה למישהו כן יש הסבר? וזה שאלוהים קיים בלי מקום וזמן, זה ישהו כן מבין את הנושאים האלו? לא מבינים ואומרים שזה מעל השכל אבל אז זה אומר שמעל השכל ... נקודה נוספת למחשבה, נוכיח שיש כן שני אלוהים!! ומי שיחקור טיפה את הנושא, יגלה שכל מה שישנו, קיים בתוך מקום וזמן, ואין שום דבר שקיים ללא מקום וזמן, וגם המקום והזמן ממה הם עשויים? ממקום וזמן אחר, לפני המפץ הגדול היה מקום וזמן אחר, ויש עוד מקום וזמן אחר וכן הלאה. וזה אומר שיש שני אלוהים, ומה השם שלהם? לאלוהים הראשון קוראים מקום, ולשני קוראים זמן זה ... בשיתוף פעולה והם אינסופיים ותמיד קיימים, ומעליהם יש עוד אלוהים אחר וכו. ואלוהים הדתי, אם הוא לא קים בתוך מקום וזמן, אז הוא בכלל לא קיים, ואם הוא קיים בלי מקום וזמן, מאד אשמח שמישהו שיסביר לי מה ההבדל בין מישהו שקיים בלי מקום וזמן, לבין כלום! ואם נאמר שהוא קיים בתוך המקום והזמן, זה אומר שמעליו יש את המקום והזמן. אז בסופו של דבר מגיעים למסקנה שיש שני אלוהים שהם המקום והזמן. ועכשיו אני רצה לתת עוד נקודה למחשבה, נניח לצורך העניין שיש אלוהים אחד אינסופי אבל מי שיש לו טיפה ...

... פרדוקסים של אין סוף, הוכחה שיש אלוהים, הוכחה שאין אלוהים, מהות וצורה, סוגים של מהות, סוגים של צורות, מרחב הזמן, מרחב המקום מהי מהות וצורה, ומה ההבדל ביניהן? אליעד כהן מסביר לעומק את הנושא של מהות וצורה, ומתאר אותן דרך דוגמה ... ניתן לתפיסה או למדידה כלל. לעומת זאת, אין סוף יחסי הוא אינסוף שנתפס ככזה רק ביחס למשהו אחר. למשל, זמן ומקום יכולים להיתפס כאינסופיים באופן יחסי - זמן תמיד אפשר להאריך, ומקום יכול להיות אינסופי כשחושבים עליו באופן יחסי. אבל בפועל, גם הזמן וגם המקום הם צורות בלבד, ולא אינסוף מוחלט. לדוגמה, כשאומרים היקום הוא אינסופי, זו אמירה יחסית בלבד, מכיוון שיש נקודת ייחוס ... מודדים לפיה. האינסוף האמיתי והמוחלט, לפי אליעד, הוא מעבר לכל מדידה והגדרה. לכן, כאשר מדברים על זמן, אפשר להגיד שהזמן הוא אינסופי כי תמיד יש עוד רגע ועוד רגע, אבל ביחס למציאות עצמה - גם הזמן הוא צורה בלבד, ולא מהות מוחלטת. האם אפשר להוכיח את קיום אלוהים באמצעות האינסוף? אליעד כהן מסביר שהשאלה לגבי ... יכול להיות מיוצג או נתפס על ידי צורה כלשהי, בעוד שאין סוף יחסי תמיד מוגדר ביחס למשהו אחר. דוגמת זמן ומקום מופיעה כאן, כי הזמן והמקום הם דוגמאות למציאות בה יש מצבים שנראים כאילו הם אין סופיים, אך בפועל הם מוגבלים ושייכים למציאות יחסית. לאחר ... אין סוף של סוף ואין סוף מוחלט, וההבנה של כל אחד מהם משפיעה על הדרך בה אנחנו תופסים את הזמן, המקום והיקום בכלל. מהות וצורה סוגים של אין סוף הוכחה לקיום אלוהים אין סוף מוחלט ויחסי ההבדל בין מוחלטות ליחסיות

... הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. וכל הדברים שבעולם נפרדים זה מזה בזמן ובמקום. וזמן ומקום הם לאו דווקא זמן ומקום ממשיים, אלא זמן ומקום כשני מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ... וכל משמעות אחרת. כי רגע אחד של זמן ונקודה אחת של מקום, הם חסרי כל משמעות והם לא נקראים זמן ומקום. כי רק רגע אחד של זמן, אין בו שום שינוי ואין בו עבר הווה עתיד כלל. וכיוב לגבי נקודה ... שתהיה משמעות למשהו כלשהו. והנה, כל הדברים בעולם, נפרדים זה מזה במקום ובזמן. כי שני המקיפים הגדולים ביותר, הם המקום והזמן. כי כל דבר צריך מקום וזמן. כי גם אם נסיר את כל הצורות כולן, עדיין כל הדברים יישארו נפרדים זה מזה במקום שבו הם נמצאים ובזמן שבו הם נמצאים. כי יכולים להיות שני דברים באותו המקום, אך הם נפרדים, בזמן שבו הם נמצאים. ויכולים להיות קיימים שני דברים באותו הרגע, אך הם נפרדים זה מזה, במקום שבו הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם אין סופיים. כי לזמן אין סוף וגם למקום אין סוף. כי לזמן לא יכולה להיות התחלה. משום שאם יש לו התחלה, הרי שיש לפני הזמן ואחרי הזמן. ואחכ יש לנו ציר זמן גדול עוד יותר. ובהחלט, כן יכול להיות ציר זמן סופי. אך הוא בהכרח נמצא בתוך ציר זמן אחר גדול עוד יותר. כי לפני ואחרי הזמן, פירושו מרחב זמן גדול עוד יותר. וכיוב לגבי מרחב המקום, שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר וגבול, אז יש מקום, גם אחרי נקודת הגבול הזו. ובהחלט ... לדוגמה להגדיר כי קיומו של העולם שלנו לדוגמה, תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו הוא לא אין סופי. אך קיומו של הזמן, הוא תמיד יהיה אין סופי. כי תמיד יהיה, לפני ואחרי הזמן וכיוב לגבי המקום. וזה בעצם אומר שיש שני מצויים ראשונים, שבתוכם מתרחשים כל האירועים השונים. והמצויים הראשונים שקיומם הוא מחויב, הם הזמן והמקום. שאי אפשר בלי זמן ובלי מקום כלל. וזאת בעצם ההוכחה לכך שאין מצוי ראשון ויחיד, אלא יש שני מצויים ראשונים. כי הזמן והמקום הם מקיפים את הכל תמיד. ואפילו אם נאמר שאין זמן ומקום כלל ומעולם לא היו זמן ומקום כלל, עדיין גם זה עצמו מצריך את קיומם של הזמן והמקום. כי הנפרדות, תמיד קיימת כפוטנציאל. כי תמיד תהיה קיימת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו. ואת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו, את האפשרות עצמה, אי אפשר להעלים. וגם הנפרדות שבתוך האפשרות והפוטנציאל, גם היא תופסת זמן ומקום. כי יש מקום לאין ויש מקום ליש. וגם האין הוא רק אפשרי המציאות ולא מחויב, משום שהוא מוגבל ומוגדר, על ידי ההפך והשונה שלו שהוא היש. ולכן גם אם נאמר שבפועל לא קיים שום דבר, הרי שעדיין יש מקום וזמן שבתוכם יש גם את האפשרות, שכן יהיה קיים משהו. כי את האפשרות, לעולם אי אפשר להעלים. וגם האין סוף, ... הגדרה, וממילא הוא לא מחויב ולא מצוי ראשון. ונמצא אם כן שאין אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש של הכל. ותמיד היה הווה ותהיה נפרדות תמיד. כי כל ... משאר האפשרויות, וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. כי גם ההעדר שלהם, מצריך את קיומם. כי ההעדר שלהם נפרד מהקיום שלהם, במקום ובזמן כנל, ולכן קיומם הכרחי כנל. והנה, המקום והזמן הם אין סופיים. וכמות האפשרויות שיש בתוך אין סוף מקום ואין סוף זמן, גם היא אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק אפשרויות שונות של המציאות. כי הטועים, נדמה להם שיש חוקי ... כדי לחשוב שבאמת חוקי הפיזיקה וחוקי הסיבה והתוצאה שלנו, הם זהים בכל מקום ובכל זמן. כי ברור לגמרי שהפוטנציאל והמקום והזמן הם אין סופיים. ועל מה ולמה נדמה לאדם שכמות התצפיות המוגבלת שלו במקום ובזמן, מתארת חוקיות אובייקטיבית כלשהי שיש ...