מה זה צום לסירוגין ואיך הוא עובד?

צום לסירוגין הוא דפוס אכילה שמתחלק בין תקופות של צום מוחלט לבין תקופות בהן מותר לאכול. בשיטת צום לסירוגין, האדם מחלק את היממה לשעות שבהן הוא אוכל ולשעות ארוכות יותר שבהן הוא אינו אוכל כלל, אך עדיין מותר לשתות. למשל, אחת השיטות הנפוצות נקראת צום 16-8, כלומר, 16 שעות ביום צמים ורק במשך 8 שעות מותר לאכול. קיימות שיטות נוספות, כגון צום של 12 שעות ביום ואכילה במשך 12 שעות, צום של 20 שעות ואכילה במשך 4 שעות, או אפילו צום של 48 שעות ואכילה במשך 8 שעות. בשעות הצום אין לאכול כלל, אך מותר לשתות נוזלים ללא קלוריות, כגון מים או תה ללא סוכר.

מהו אחד החסרונות המשמעותיים של צום לסירוגין?

אליעד כהן מציין שאחד החסרונות המרכזיים בצום לסירוגין הוא האפשרות שהוא יגרום לאכילה רגשית מוגברת. הכוונה באכילה רגשית היא לאכילה מתוך צרכים רגשיים ולא מתוך רעב פיזי או דרישות הגוף. כאשר אדם עושה צום לסירוגין ומגביל את עצמו לשעות ספציפיות שבהן הוא יכול לאכול, הוא למעשה יוצר לעצמו מעין "רעב רגשי" המתלווה לרעב הפיזי. כתוצאה מכך, כאשר הוא יגיע לזמן המותר לאכילה, הוא עשוי לאכול הרבה יותר מהנדרש על מנת לפצות על הרגשות השליליים ועל תחושת המניעה שחווה במהלך שעות הצום.

לדוגמה, אדם שעושה צום של 20 שעות ביום, ומותר לו לאכול רק ב - 4 השעות הנותרות, יכול למצוא עצמו אוכל כמויות מזון גדולות מדי, הרבה מעבר למה שהגוף באמת זקוק לו. אכילה כזו אינה קשורה רק לתחושת הרעב הפיזית אלא גם לפיצוי רגשי. הצורך בפיצוי רגשי נוצר כתוצאה מתחושת ה"אסור לי לאכול" המלווה את האדם לאורך שעות הצום. תחושת המניעה עשויה ליצור לחץ פסיכולוגי משמעותי שיוביל להתקפי אכילה בלתי נשלטים או "בולמוס אכילה", בהם האדם אוכל כמויות עצומות של מזון.

האם צום לסירוגין יכול להפחית את החשק לאוכל?

אליעד כהן מסביר שקיים גם אפקט הפוך, שבו דווקא ההחלטה וההכרה של האדם שהוא "אינו אוכל עכשיו" יכולה להפוך את האוכל ללא מעניין עבורו. במצב כזה, הצום יכול להפחית לא רק את הרעב הפיזי, אלא גם את הרעב הרגשי ואת החשק לאכילה בכלל. כך שייתכן מצב שבו אדם שאימץ את הצום לסירוגין ירגיש פחות תשוקה לאוכל, מאחר וההחלטה על הצום סייעה לו לנתק את הקשר הרגשי שהיה לו עם האוכל.

מהו היתרון בגישה של אכילה לאורך כל היום בכמות קטנה?

גישה חלופית שאליעד כהן מציע, היא לאכול לאורך כל היום, אבל בכמות קלוריות קטנה יותר ממה שהגוף צריך בפועל. לדוגמה, אם אדם צריך לצרוך 2000 קלוריות ביום, הוא יכול לבחור לאכול 1800 קלוריות בלבד, אך לפרוס אותן לאורך היום באופן אחיד. לפי אליעד, 99% מהאנשים יסכימו שאדם שיפעל כך ירד במשקל, מכיוון שהוא נמצא בגרעון קלורי מתמשך. היתרון של השיטה הזו הוא הפחתת תחושת החסך הרגשי המלווה את הצום לסירוגין. האדם אוכל לאורך כל היום, ולכן אין לו את תחושת הלחץ של ה"אסור לאכול", שעלולה להוביל להתקפי אכילה בהמשך.

מדוע עדיף להימנע ממצבי רעב קיצוניים?

אליעד כהן מדגיש כי לעיתים עדיף לאכול בכמויות קטנות כאשר מרגישים רעב, ולא להיכנס למצב של רעב קיצוני. הסיבה לכך היא שבמצבים של רעב קיצוני, האדם נוטה לאכול מעבר למה שהוא באמת צריך כשהוא כבר מתחיל לאכול. מצב כזה יכול ליצור הרגלי אכילה לא בריאים לאורך זמן, ולעורר בעיות של אכילה רגשית וחוסר איזון בתזונה היומית.

הוא מוסיף כי אדם שעושה צום לסירוגין נמצא לעיתים קרובות במצב שבו הוא אוכל יתר על המידה לא רק כדי לפצות על הרעב שהצטבר במשך היום, אלא גם מתוך ציפייה למניעת הרעב הצפוי בעתיד, שכן הוא יודע שמיד לאחר האכילה יבוא שוב צום ממושך.

מהן ההמלצות הפרקטיות להימנע מאכילה רגשית בצום לסירוגין?

אליעד ממליץ לשים לב במיוחד לאכילה מתוך רעב רגשי ולנקוט מספר צעדים פרקטיים כדי להימנע מכך:

• לאכול בכמויות קטנות לאורך היום ולא להגיע למצב של רעב קיצוני.
• לעצור את האכילה לפני שמרגישים מלאים לגמרי.
• לאכול מזון דל בקלוריות וכך לאפשר לעצמך לאכול כמות גדולה יותר ללא עליה משמעותית בקלוריות.
• לאכול לאט יותר כדי להפחית את הצורך הרגשי באכילה מרובה.

אליעד מסיים בכך שהכרחי להיות מודעים להשלכות הרגשיות של צום לסירוגין ולקחת אותן בחשבון לפני שבוחרים בשיטת דיאטה זו.