... נשאר טועה. כי מצד האמת, אין שום שאלה כלל. וכל השאלות שבעולם, יש להן שורש שגוי אחד, של אמונה אחת, והיא האמונה של האדם לעצמו, לכך, שהיש והאין נפרדים זה מזה. כי כאשר יש רק ישות אחת בלבד, אין שום שאלה כלל בשום נושא כלשהו בעולם. וקיומן של כל השאלות בעולם, תלוי בהפרדה של היש והאין, שיוצרת את קיומן של שתי אפשרויות או יותר, וכך נוצרות השאלות והספקות והרצונות והחסרונות והצרות והסבל והייסורים וכל שאר הדברים הרעים. והכל, הוא רק משום הטעות של האדם, שמאמין שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. וכאשר האדם שומע שאלה, עליו להתבונן היטב היטב על ... שום שאלה באמת. וכדי להבין שאלה, לשם כך צריך לשקר במשהו. ואין שום שאלה, בנקודה של אמת. כי כדי להבין שאלה כלשהי, לשם כך צריך לשקר שהיש והאין נפרדים זה מזה. ואין האדם שואל שאלה, אאכ הוא משקר את עצמו, תחילה. ואין האדם משקר, אאכ הוא מאמין. כי האמונה, גורמת לאדם להאמין שהיש והאין נפרדים, שזה יוצר שאלה וכולי. ובסיכומו של דבר, על האדם למסור את נפשו ...

... והשלמות של המציאות - למה אנשים ככ רחוקים ממנה? ומהצד של שלמות והאחדות, התשובה האמיתית היא, שאף אחד בעולם לא באמת רחוק משלמות ומהאחדות. כי אין שום הבדל בין אחדות לבין נפרדות כלל. כי כאשר היש והאין הם אחד, אז לא שייך לומר שמישהו רחוק ממשהו. כי אין מישהו ואין משהו שנפרד ממשהו אחר. וכאשר הכל אחד ... רק משום שהם מפרידים אותה מהנפרדות, וממילא זה מציב אותם, במרחק אין סופי ממנה. כי האחדות היא ההפך המוחלט של הנפרדות. והאחדות היא ההעדר המוחלט, שהוא ההפך המוחלט, של כל מה שישנו ושאיננו. וכאשר האדם מבין, שהיש והאין הם אחד, אז האחדות והנפרדות הם אחד, ואז הוא שם תמיד. אבל, כאשר האדם מאמין לשכל של עצמו, שהיש והאין הם רק נפרדים, והוא לא מבין את האמת, שהנפרדות והאחדות הם דבר אחד ממש, הדבר הזה מרחיק את האדם במרחק אין ...

... המציאות בשלמות. והכוונה היא, שכל זמן שהיש והאין נפרדים אצל האדם, תמיד יהיו לו שאלות כלשהן, שנובעות מהפרדת היש והאין. ורק כאשר היש והאין מתאחדים בתוך התודעה של ... עד כדי כך, שמצד אחד האדם כן מבדיל בין יש לאין , אך מצד שני בתוכו הוא לא ... כי כאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל. וכאשר היש והאין מתאחדים אצל האדם, אז ... מתחבר להיגיון של המציאות, ושהוא חווה את היש והאין כישויות נפרדות. וכל ...

... החיים. עד שבסופו של דבר, האדם רואה את האמת, שהכל אחד. שהאדם מגלה, שבאמת הכל אחד ממש. ושאין שום תשובה ושום שאלה כלל. כי באחדות המציאות השכל שונה, שבו היש והאין הם אחד, ואז אין שום שאלות ותשובות כלל. ואז, בנוסף האדם רואה גם, שאין ... קם לתחייה ומתחיל לחיות חיים חדשים, בכל רגע מחדש. ומי שרוצה לעלות מדרגה לדרגה, בכל רגע מחדש, ולחוות התחדשות בכל רגע מחדש, מוכרח להבין את החיבור של היש והאין. כי הרבה אנשים, גם כאלו שנחשבים לחכמים, הגיעו למה שהגיעו, ועצרו שם. ...

... שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש. והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של היש ושל האין, ועל האדם להתבונן היטב ולשאול באמת, האם באמת היש ישנו והאין איננו? או שמא שניהם ... שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ולשאול את עצמו באמת, האם באמת הדבר הזה ישנו, או שמא אני רק מדמיין שהוא ישנו? ואולי אני ... ואולי האדם הוא רק דמיון בתוך דמיון, שאין לו שום נקודת חיבור כלשהי לאמת? ואולי הבלתי אפשרי, הוא דווקא האפשרי? ואולי מבחינה אובייקטיבית, כל ההפרדה שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת, אל תוך מהות היש והאין, ומתבונן באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא עובר את הכביש, כדי לראות, האם יש או אין כלי רכב שיכולים לפגוע בו. והאדם באמת חווה את השאלה שלו. כי רוב העולם, כאשר הם שואלים על המציאות שחיצונית להם, ועל המציאות של עצמם, האם ... כלשהו ממשי קיים או לא, שאז האדם חווה את השאלה בצורה אחרת. וכל זמן שנדמה לאדם אפילו כחוט השערה, שדבר כלשהו, יותר ישנו מאשר איננו או להפך, הרי שהאדם לא באמת שואל האם יש או אין. ואז האדם גם לא רואה את האמת, שהיש והאין הם אחד. כי הקיום של האדם, תלוי בהפרדה של היש והאין. כי אם האדם לא היה חווה את ההפרדה של היש והאין, הוא לא היה חווה את קיומו העצמי. משום שלא הייתה אצלו חוויית הפרדה, בין היש אני לבין האין אני. כך שחוויית ההפרדה שבין יש לאין, היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפכ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה בלבד. כי על האדם לנטרל לגמרי את כל האמונות, ואת האמונה שלו בנפרדות היש והאין בפרט, שהיא השורש של כל האמונות כולן. ואיך יעקור האדם את האמונה בנפרדות של היש והאין? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את הנפרדות של היש והאין. כי קיומה של הנפרדות, הוא לא מוחלט, אלא הוא רק החוויה האישית של האדם. ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב את הידיעה המוחלטת, על ידי זה האדם זוכה לראות את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית ...

... בשכל שלו, שחווה את הנפרדות של היש והאין , הרי שבכך בעצם האדם מתרחק מהאושר שלו, שהוא ... היש ישנו והאין איננו? והאם באמת האין והיש נפרדים זה מזה, או שמא זו רק אשליה שכלית בלבד? ...

... שיש לאדם שאלה כלשהי על המציאות, למה היא כך ולא אחרת, הרי שהוא משוגע ממש, שאינו מבין שהיש והאין הם אחד ושאין שום שאלה כלל. והמשוגע האמיתי שחי בתוך השיגעון של הנפרדות שלו, הוא מפחד להשתגע. ולמה הוא מפחד להשתגע? כי הוא מפחד שאם הוא ישתגע, אז שמא יקרה לו דבר רע. ... עצמו, למרות שבאמת הוא משוגע. כי הסבל של האדם, הוא רק בגלל השיגעון של האדם, שחושב שהיש והאין הם נפרדים. וכל זמן שנדמה לאדם שהיש והאין הם נפרדים, הוא סובל. ואם יצליח האדם המשוגע להשתגע באמת, ולצאת מדעתו המשוגעת באמת, ולראות את השכל האמיתי, שהכל אחד ממש, אז ממילא, לא יהיה לאדם שום רע כלל, אלא רק ... כך שהמצב הוא, שכרגע האדם הוא משוגע מצד האמת, משום שהוא לא מבין את המציאות באמת, שבה היש והאין הם אחד. ובגלל שהאדם הוא משוגע, לכן הוא תמיד סובל בעינוי איטי ונצחי, של תחושת חסר רציפה לנצח נצחים, שהיא נובעת, רק בגלל השכל של האדם. והאדם הוא ככ משוגע, עד ... עצמו, ודרך זה לעבור לחוויית מציאות חדשה, של השכל האמיתי של המציאות. שבו האדם מבין, שהיש והאין הם אחד ממש. שאז אין לאדם שום שאלה כלל על המציאות, ואז האדם חווה את השלמות של המציאות. והדרך של האדם לפרק את השכל של עצמו, באמצעות השכל של עצמו, היא על ידי זה שהאדם ... וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא מגלה שהנחת היסוד הבסיסית ביותר של השכל, היא הנפרדות של היש והאין. דהיינו, הנחת היסוד הבסיסית ביותר היא, שהיש ישנו ושהאין איננו. ושאלו, שתי ישויות נפרדות זו מזו, ואפילו מנוגדות והפוכות זו מזו. ועל הנחת היסוד הזו, בנויים כל ... נכונה באמת, שמשקפת את תמונת המציאות כפי מה שהיא באמת. ועל האדם לחקור עם שכלו את מהות היש והאין, ולברר מהי מהותם באמת? ומהו באמת היש? ומהו באמת האין? ומה מחייה את היש ואת האין? כי גם האין הוא משהו. כי הוא העדר היש, ואכ גם הוא יש לו מהות, כי גם הוא לא אין סופי. כי המציאות מכילה בתוכה את היש ואת האין. ושניהם עשויים ממהותה של המציאות, שבה היש והאין הם ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת בעניין הזה, דהיינו, שהאדם באמת רוצה לדעת את האמת לגבי היש והאין, ולא רק כדיון פילוסופי תיאורטי בלבד, אלא כבירור ממשי באמת, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז האדם יוצא מהשיגעון שלו של הנפרדות, ומבין שהכל אחד ממש, ...

... אל המוחלט שנמצא בכל דבר. והמוחלט שנמצא בכל דבר, הוא השום דבר כלום אין, שהוא חסר כל צורה, ולכן שום דבר לא יכול לסתור אותו. וגם כאן יש רמות עומק. כי האין, ההעדר שלו הוא היש. אבל המוחלט, הוא החיבור של האין והיש, וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. ומי שידע את כל מה שאפשר לדעת, ברגע אחד בו זמנית, ובעוצמה זהה של ...

... דבר, משום ששום דבר אינו מחויב אינו בטוח נכון בוודאות של 100%, והכל הוא רק אפשרי להיות נכון, בלבד. וכל דבר בעולם, אפילו ההפרדה של היש והאין , גם היא לא יותר מאשר חוויה אישית של האדם, שהיא רק אפשרית בלבד להיות נכונה, אך לא מוכרח שאכן היא ...

... להישרף. שכמובן זאת שטות מוחלטת. כי זה שאתה רואה שמשהו קורה פעם אחרי פעם, זה עדיין בשום דרך, לא גורם לתהליך הזה, להיות מוכרח בצורה כלשהי. ובכל רגע ורגע, תמיד יש אין סוף אפשרויות, כיצד המציאות יכולה להיות, ותמיד יכול להיות, שבדיוק עכשיו, הכל יהיה אחרת מהפעם הקודמת. ולכן שום דבר, הוא לא באמת הסיבה של שום דבר. ... ואם התודעה הייתה חווה באמת, שהכל אחד באמת, ושהכל זאת ישות אחת ממש, לא היה שייך להרגיש רע או טוב שקרי, כלל. והסיבה שרע לאדם, היא רק בגלל שהוא חי בעולם הנפרדות של היש והאין , שיוצר את הצורות של המציאות, שגורמות לכך, שתמיד האדם ירגיש, שחסרה לו צורה כלשהי. ואחרי שהאדם מבין את זה, עכשיו עליו לשאול את עצמו ולברר את ...