... לעומק ממה עשוי אותו אין, מגיעים למסקנה שישנה ישות אחרת גבוהה יותר, אליה הוא מתייחס כאלוהים האמיתי, שבתוכה מתאחדים היש והאין לדבר אחד, שלם ומוחלט. במצב הזה, אין יותר הבדל בין יש ואין, בין ביצה לתרנגולת, כי הם הופכים לדבר אחד שאין בו שאלה של קדימות. במציאות כזו, אין עוד משמעות לשאלה מה קדם למה, מכיוון שהיש והאין הם אחד באופן מוחלט. במילים אחרות, כשמבינים לעומק שאין הפרדה בין היש לאין, אין שום צורך לשאול מה היה קודם, הביצה או התרנגולת. לסיום, אליעד מדגיש שגם הישות הזו שמכילה את היש והאין היא כבר סוגיה אחרת של דיון עמוק יותר, משום שגם עליה אפשר לשאול כיצד היא קדמה לעצמה - אך ... מה יצר את המציאות? איך התחיל רצף הסיבה והתוצאה? האם הזמן הוא אינסופי? האם קיימת סיבה ראשונית לעולם? האם היש והאין הם אחד?

... אתה בעצם מבין אחר כך, אתה מבין שאתה לא שונה מהכסא, מצד האמת, מצד האמת אתה לא שונה מהכסא, יש מישהו שמחליט שאתה תהיה פה והכסא שם, כאילו משהו שמחליט לא מישהו, שגורם לקיר לעמוד ולי לדבר. אין הבדל, מצד ... אומר יש אני ויש רצונות, המציאות נעשית דרכי, אבל כשאתה טיפה מתפתח אתה שואל, אבל מי זה אני בכלל, יש מישהו שעושה אותי, אדם לא יכול להתחייב שמחר ירד גשם או לא, ואתה גם לא יכול להתחייב שמחר תהיה קיים. ... יום, האדם כן חי בעולם של שינויים, הוא אוכל שותה וכו אבל ברמה הפנימית אין הבדל בין מקום וזמן, ליש ואין וכו. שאלה אמרת שאם היו מנסרים את השולחן או אותך היית חווה את זה אחרת. אליעד אני כרגע שתיתי, ... בשלב ראשון הבנתי שאני בכלל לא בוחר, שרק חשבתי שאני בוחר, אחר הבנתי שיש משהו ששולט בי ברצון, אמרתי יש מישהו שמתעלל בי, שולט בי, ואז התחלתי להתבונן, מהו רצון? מי הוא האני? האם אני זה המחשבה שלי? האם המחשבה ... שתי שיטות, השיטה של העולם המחודש מול השיטה שאומרת שהעולם קדמון, יש את הדעה שאומרת שאלוהים ברא את העולם יש מאין, ויש את הדעה שאומרת שהכל קיים כל הזמן, עזוב אותי מאלוהים, זה תמיד קיים זה תמיד היה קיים, כשהרב ... תשאל אותי מי ברא אותו, כי הוא תמיד היה קיים, ולא צריך לערבב את אלוהים בסיפור. כאשר אומרים ברא יש מאין, אבל זה לא הגיוני, איך זה שברא את העולם יש מאין? בלי מקום ובלי זמן זה כלום, אז איך מכלום נהיו משהו, כי אם אתה אומר שמכלום נהיה משהו, אז ... נחמן אמר מהו שכר העולם הבא מה יש בעולם הבא רבי נחמן אמר שתבין שהכל אחד, זה השכר, שתבין שהיש והאין הם אחד, זוהי חוויית האלוהים, למה אלוהים כי אלוהים פירושו לפני הבריאה? ולפני הבריאה היש והאין היו אחד, להבין שהיש והאין הם אחד זה נקרא חוויית האלוהים. עכשיו מה זה נקרא לחזור בתשובה, רבי נחמן אומר שאתה משיב את הדבר ... שבגללה אתה שואל את השאלה, היא בגלל שאתה לא מסוגל להבין שדבר והיפוכו זה אחד, אם הייתי מסוגל להבין שיש ואין זה אחד, שנפרדות ואחדות זה אחד, לא הייתה לך שאלה. האם אתה מסכים על כך שאלה כן. אליעד יש לך שאלה והשאלה נובעת מכך שאתה לא מסוגל להבין שדבר והיפוכו זה אחד, אם היית מסוגל להבין שיש ואין זה אחד, לא הייתה לך שאלה, מה שאני טוען? שאתה צריך לנסות להבין מה האמת, האם הוא באמת רצה ... יש סיבה וכו ואז בסוף בסוף בסוף שבכל השכל שלך אתה מנסה להבין מה הסיבה, אתה בסוף מגיע להבנה שיש ואין זה אחד, וכשאתה מבין את זה אין לך שאלה, כל זמן שאינך מבין את זה תשאל שאלות, ומה הסיבה ואיך זה נוצר בסוף התהליך אתה מגיע להבנה שיש ואין זה אחד, וכאשר יש ואין זה אחד אין שאלה, וכך התחלנו את ההמשך של הפעם הבאה.

... והיפוכו זה אחד, איך זה יכול להיות אחד? לדוגמה כשאתה קם בבוקר, יש לך שני מסלולים, מסלול אחד אומר יש ואין זה שני הפכים, טוב ורע זה שני הפכים, נמצא ולא נמצא זה שני הפכים, פה ושם זה שני הפכים, ... את זה? כל הזמן שאלות, פה או שם? נכון? כאשר האדם קם בבוקר מסיבה זו או אחרת, והוא מבין שיש ואין זה דבר אחד, ובאמת מבין שאין ויש זה דבר אחד, אז מה תשאל בעצם? אין מה לשאול בכל נושא. אתה מבין את הנקודה? אני כבר נתתי ...

... סיבה. וזו כמובן תפישת מציאות שגויה, שאין לה שום קשר לתפישת האחדות של המציאות כלל. כי כאשר אנחנו אומרים שיש ואין סיבה זה אותו הדבר, אין הכוונה לומר שהאמת היא שלכל דבר שיש בעולם אין או יש סיבה בצורה אחידה, ... שבין היש לבין האין. וכל ההבדלים שיש בעולם, הם לבושים של ההבדל הבסיסי ביותר שיש, בין שני ההפכים האלו, יש ואין. כי השאלה מהי הסיבה הראשונה, היא לדוגמה מבוססת על ההפרדה שהאדם עושה בין יש סיבה לבין אין סיבה. כי ...

... זמנית, הוא גם רק משהו ממשי, שבעצם זה אומר שהאדם הוא כלום אמיתי, משום שהוא דבר והיפוכו בבת אחת, יש ואין בבת אחת, שזהו הכלום האמיתי (לעומת: האין, שנפרד מהיש, שהוא לא כלום אמיתי). ואז כאשר האדם מבין את זה ...

... החכם האמת). משום שהחכם האמיתי, חי בעולם שכולו טוב באמת. עולם, שבו לפני ואחרי הכל שווה תמיד. עולם, שבו יש ואין הם אחד. עולם, שבו השלמות קיימת תמיד, בכל צורה של המציאות. ולכן לעולם אי אפשר באמת, לגרום לחכם האמיתי ...

... שלו, מהטעות של האמונה. והכוונה היא, כי כל התפישה של השכל, מושתתת על זה, שהשכל תופש את ההפכים של היש והאין, כשני דברים שונים. שזה עצמו מושתת על אמונה בלבד, בלי שום שכל. השכל מבוסס על הלוגיקה והלוגיקה מבוססת על ... המציאות באמצעות השכל, שמאמין בלוגיקה, שזו אמונה בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח לוגית. ולאדם ככ ברור שהיש והאין אלו שני ניגודים שונים, שזו מהות הלוגיקה, עד שהאדם לא מבין כלל, מה החידוש בכך שהיש והאין הם אחד. כי זה נראה לאדם דבר ככ טבעי, עד שהאדם לא מסוגל לחשוב על כך, שהדבר והיפוכו הם ... הם דבר אחד ממש. והשכל של האדם, הוא כולו מבוסס על האמונה השקרית. שהאדם מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ממש. ואין שום הפרדה ויש אחדות מלאה, ... את עצמו, האם באמת מגבלות התפישה שלו אכן משקפות את האמת האובייקטיבית? כגון, האם זה שהשכל לא מסוגל להבין שהיש והאין הם דבר אחד, האם זה אומר, שהם לא יכולים להיות או שהם כבר, דבר אחד ממש? כי אם מגבלות ... לאדם באופן מוחלט, מהי החוקיות של העולם שלנו, הוא לעולם לא יוכל להבין אותו באמת. והאדם יכול להתעקש כרצונו שהיש והאין הם שני הפכים ושהחיסרון חסר את השלמות, ולחטוא בחטא החמור מכל, שהוא חטא האמונה. דהיינו, להאמין לשכל, שאם הוא ... זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת אחת (וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים נוספים). והרעיון הוא, שהשכל של האדם יכול להבין, שבמציאות שלנו, היש והאין מחוברים אחד לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי הצורה ומהותה היא אחד ממש. ואין שום חיות ... ברורה ומשוגעת. וכמו שיש לאדם קושיות על דרך ההתנהגות של המציאות, בפרט על הדברים שנראים כסתירה פנימית, כגון חיבור היש והאין, כך גם מוכרח שיהיו לאדם המשוגע, קושיות ואי הבנות, לגבי האדם החכם האמיתי. שגם הוא עושה דברים, שבעיני המשוגע ... בוודאות מוחלטת שזו אכן האמת. ואז האדם מקבל שכל חדש וחי טוב באמת. וכל זמן שהאדם רואה בעיני שכלו שהיש והאין הם אחד, אבל הוא לא רואה את זה בשלמות, דהיינו, שהאדם מבין, שאכן אולי היש והאין הם אחד, אבל הוא לא מבין, שהם באמת אחד, ושאין שום אפשרות מחשבה אחרת, הרי שהאדם הוא עדיין מוגבל ...

... נפרד מההעדר הממשי שלו, שהוא היש. כי האין הוא ישות מוגדרת, ביחס ליש שהוא נפרד ממנה. והמציאות מכילה בתוכה יש ואין. וזה בעצם אומר שהיש והאין, אלו שתי צורות של דבר אחד, שבו אין שום הפרדה בין יש לאין. וזאת היא האחדות האמיתית של המציאות. שבה היש והאין הם אחד ממש. וכל הדברים שישנם ושאינם, כולם מתהווים ממהות המציאות הראשונה, שהיא החיבור של היש והאין.

... ממש. והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של היש ושל האין, ועל האדם להתבונן היטב ולשאול באמת, האם באמת היש ... רק האדם חווה שהוא ישנו? ואולי אין שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ולשאול את עצמו באמת, האם באמת הדבר הזה ישנו, או שמא ... שום נקודת חיבור כלשהי לאמת? ואולי הבלתי אפשרי, הוא דווקא האפשרי? ואולי מבחינה אובייקטיבית, כל ההפרדה שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת, אל תוך מהות היש והאין, ומתבונן באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש ... איננו או להפך, הרי שהאדם לא באמת שואל האם יש או אין. ואז האדם גם לא רואה את האמת, שהיש והאין הם אחד. כי הקיום של האדם, תלוי בהפרדה של היש והאין. כי אם האדם לא היה חווה את ההפרדה של היש והאין, הוא לא היה חווה את קיומו העצמי. משום שלא הייתה אצלו חוויית הפרדה, בין היש אני לבין האין אני. כך שחוויית ההפרדה שבין יש לאין, היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפכ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה בלבד. כי על האדם לנטרל לגמרי את כל האמונות, ואת האמונה שלו בנפרדות היש והאין בפרט, שהיא השורש של כל האמונות כולן. ואיך יעקור האדם את האמונה בנפרדות של היש והאין? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את הנפרדות של היש והאין. כי קיומה של הנפרדות, הוא לא מוחלט, אלא הוא רק החוויה האישית של האדם. ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב את הידיעה המוחלטת, על ידי זה האדם זוכה לראות את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל ...

יש מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, ... והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול להתהוות מאין, היא משום המהות המנוגדת, של היש ושל ... אל האין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולא כך הוא, כי התהוות יש מאין, היא לא אפשרית כלל. ומצד האמת, לא רק התהוות של יש מאין אינה אפשרית כלל, אלא שאפילו התהוות של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן נוצר ... סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. כי המהות של הכל היא אחת, כי אין שתי מהויות, ... המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות אחת. ומתוך חומר אחד ... וגם לא הלבושים של המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את ...