... משקה אחר או אפילו למצוא מזון שיספק את הנוזלים הדרושים לו. העיקר הוא להתעקש על הרצון הפנימי ביותר - הרצון לא להיות צמא, ולא על הצורה החיצונית של הרצון (הסוג הספציפי של המיץ). האדם צריך להבין שהעקשנות צריכה להיות על הרצונות העמוקים והפנימיים ביותר שלו, כמו הרצון להרגיש טוב, ולא על הביטויים החיצוניים ... אבל אל תתעקש להרגיש טוב דווקא בצורה ספציפית אחת. אם הדרך להרגיש טוב לא עבדה לך בדרך אחת, עליך להתעקש להרגיש טוב בדרך אחרת, לא על הצורה אלא על המהות של להרגיש טוב. מה המשמעות של לוותר באופן מוחלט? ההסבר הבא של אליעד כהן חשוב מאוד להבנת הרעיון הזה. הוא מדגיש שהוויתור המוחלט אין פירושו רק להפסיק להתעקש, ... זאת, היא שהוא לא באמת מוותר אלא רק מתפשר. לכן, אליעד קורא להתעקשות עד הסוף, אך רק על הרצון להרגיש טוב באופן פנימי, מבלי להגביל את הצורה שבה הטוב הזה יגיע. כאשר הרצון של האדם מותאם באופן מוחלט למציאות בכל רגע נתון, אז האדם מרגיש תמיד טוב, ולא צריך יותר להתעקש או לוותר על שום דבר. לסיום, אליעד מאחל לכולם ... הפנימיים, הרצון הפנימי ביותר הוא להרגיש טוב, וזה עד טיפת דמך האחרונה, אבל אל תתעקש להרגיש טוב דווקא בדרך מסוימת. אל תתעקש על הצורה של הטוב, תתעקש כן להרגיש טוב, תתעקש על הרצון הפנימי. וגם, להתעקש באופן מוחלט על לוותר באופן מוחלט. מה הכוונה לוותר באופן מוחלט? הכוונה להתעקש באופן מוחלט על משהו שאדם ...

... מקרה הישות שלך תמיד קיימת, זה אתה צריך להבין, קודם להבין שהתודעה תמיד קיימת, אגיד לך יותר מזה גם הגוף תמיד קיים, מה זה אומר, החומר תמיד קיים, אתה יכול להחליף את הצורה שלו, אתה יכול לקחת נייר ולשרוף אותו, אבל יישאר אפר, אבל מה שקיים אתה לא יכול להעלים אותו, אתה יכול להחליף את הצורה שלו, אבל אי אפשר להעלים אותו. מה זה אומר שהתודעה תמיד קיימת, הישות ... שאתה מת עכשיו, אתה תסבול מדבר אחר, מה זה מת? אתה מחליף צורה אתה לא נעלם, אי אפשר להעלים שום דבר, מה שלא תעשה אתה לא יכול להעלים שום דבר, אתה יכול רק להחליף לו את הצורה. למשל בקוסמוס יש חורים שחורים שזה כביכול מעלים אנרגיה, אבל זה לא מעלים ... זה אותו הדבר. אם האדם זה רק אטומים בלי תודעה זה אומר שלכל יש תודעה באותה מידה, שזה כבר עניין אחר. אם אין תודעה אז מה שאתה יכול לעשות זה לקחת את האטומים ולהחליף את הצורה שלהם ולא מעבר לכך. אנשים אומרים שאם אדם מת אין לו רגשות, הוא מפסיק ...

... למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב מקום גדול יותר. ... של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של הזמן והמקום שלנו, וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. ... והזמן שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, ... וכיוב לגבי כל שאר הישויות כולן. ורק האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר בכל המציאות כולה בכל ...

... קיימים. כמו לדוגמה העניין של מהות המציאות והיש. שמהות היש, היא האין, והם ישות אחת ממש. כי היש נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ההוויה של המקום והזמן ושל ... הדברים כולם, גם את המקום ואת הזמן. וממלא את המקום ואת הזמן, פירושו שהוא לא תופס מקום וזמן, ושהוא בתוכם, בעומק, שהוא פנימי יותר מאשר הצורה שלהם. והדבר הזה, הוא גם מקיף את הכל. כי יש מציאות אחת, שבתוכה נמצא הכל. ואם יש שני דברים ושתי ישויות, הרי שיש משהו אחד שמחבר אותם במהותם, ללא הצורה החיצונית הנפרדת שלהם. ולא יכולות להיות שתי ישויות ... אחרים נוספים). והרעיון הוא, שהשכל של האדם יכול להבין, שבמציאות שלנו, היש והאין מחוברים אחד לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי הצורה ומהותה היא אחד ממש. ואין שום חיות לשום דבר, בלי ...

... נברא העולם? מי באמת יודע ואיך לדעת? והתשובה האמיתית לשאלה, איך נברא העולם, היא, שהכל אחד ממש, ושאין שום הבדל בין לפני לבין אחרי בריאת העולם. כי הצורה והיש, הם באחדות מוחלט עם המהות והאין, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. או במילים אחרות, אין תשובה, כי אין שאלה, כי השאלה עצמה לא נכונה מצד האמת האמיתית. ואעפכ מצד הנפרדות שלנו, יש הבדל בין הצורה לבין מהותה. והשאלה היא, כיצד מתהווה הצורה מתוך מהותה, להיות ישות נפרדת ממהותה, תוך כדי זה שהמהות חייבת להחיות גם את הצורה עצמה, אעפ שהיא נפרדת ממנה. ואין מי שיודע באמת כיצד נברא העולם, דהיינו, כיצד מתהווה הנפרדות מתוך האחדות, אלא מי שהוא עצמו בורא את העולם, ורואה את העולם ...

... האדם הוא מזדהה בטעות עם הצורה החיצונית שלו, אבל בתוכו הוא מתגעגע לחזור ולהרגיש את המלך שהוא באמת. ואז על ידי זה האדם מתחיל ... משוגע, נדמה לו שהוא הצורה החיצונית של המציאות, והוא בטעות מחזיק מעצמו משהו, אבל בטעות הוא מזדהה עם צורה שאין לה שום כוח ... הוא חווה את המוות של הצורה, שאיתה הוא מזדהה. וכאשר אדם כזה, שחושב בטעות שהוא צורה דמיונית, כאשר הוא נתקל בחכם אמיתי שיודע ... שהוא חושב בטעות שהוא הצורה החיצונית שלו, על ידי זה הוא שוכח שהכל כרצונו תמיד, ואז הוא מרגיש שמתגאים עליו, למרות שבאמת, הוא ...

... באמת, גם הוא אין לו שום צורה כלל. כי אם יש לו צורה, אז הוא לא מחויב ולא אמיתי. וכאשר האדם מנסה להיאחז בטוב האמיתי, הוא מחפש את הצורה שלו. אבל הטוב האמיתי, הוא העדר ההיאחזות בצורה ... באמת, ושהוא ירגיש טוב תמיד. אבל האדם תמיד מחפש את הטוב באמת, משום שהוא חי בשקר, שלטוב באמת יש צורה כלשהי. ולכן האדם תמיד מחפש את הצורה של הטוב באמת, ולכן האדם תמיד סובל. וכך הדבר ממשיך, עד שהאדם מחליט לחפש ולהגדיר את הצורה של הטוב האמיתי, כדי להשיג אותו כולו בשלמות. ... הטוב האמיתי האמת המוחלטת, היא ככ לא מוגדרת, עד שהיא לא קיימת בנפרד מהנפרדות כלל. אלא האחדות האמיתית, היא באחדות אחת ממש עם הנפרדות. והצורה והמהות, הם אחד. וזה נגד השכל. כי הצורה והמהות, והאמת והשקר, והטוב והרע, אלו הפכים ... לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. ואז הוא יכול לאחוז ולהגדיר, גם את מה שאינו מוגדר כלל. כי הוא יכול להבין, שיש ואין זה אחד, דהיינו, שהצורה שהיא יש סוף, והמהות שהיא אין סוף, הם אחד ממש. ...

... להבין את האמת, באשר היא, כפי מה שהיא. בלי רצון להבין אמת כלשהי, בצורה כלשהי וכיוב, אלא להבין את האמת, באשר היא, גם אם הצורה שלה, נראית כלא הגיונית וכולי. ועל האדם לזכור, שהחכם האמיתי מלמד את האדם דבר אחד ויחיד, והוא, להבין את המציאות, בלי קשר לשום צורה חיצונית של המציאות. והאדם ... ולהבין למה באמת, פירושו, להבין את האירוע, מנקודת מבט, שהיא חיצונית לכל האירועים של המציאות. עד שהאדם רואה את האמת, שבאמת הצורה של הנפרדות, היא באחדות, עם האחדות האין סופית, שהיא חסרת כל צורה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. והחכם האמיתי רוצה להביא את האדם, לחוויית השלמות ... ואז זו השתוות של אמת, שבה האדם יכול לרצות צורה מוגדרת ורצון מוגדר, ואעפכ להישאר בחוויה של אין סוף רצון שאינו מוגדר כלל. שהצורה והמהות, הם אחד. וכאשר האדם מסלף את דברי החכם האמת, הוא ממציא לעצמו דרך חדשה של טעות ושל סבל. כי יש כאלו שנוטים לחשוב, שהחכם האמת מנסה ללמד את האדם, שלא ... שלו. ורק כאשר השכל עצמו, מבין את האמת שהכל אחד ממש, אז ורק אז, גם החוויה של האדם מרגישה את זה. והכל אחד ממש, פירושו, שהצורה, היא באחדות עם המהות האין סופית. ואין כאן ביטול של הצורה, והיאחזות בהעדר שלה, אלא יש כאן אחדות של אמת, שבה, אין צורה ואין מהות שנפרדות זו מזו, אלא שתיהן בבת אחת. שיש גם צורת רצון סופית, וגם בו זמנית העדר צורת ... וגם את זה לעשות, בלי להגדיר מראש תשובה רצויה, לאיך ההסבר של המציאות צריך להיות. ואז בסופו של דבר, האדם רואה את האמת, שהצורה והמהות הם אחד ממש, וכך הוא גם חווה את המציאות, בכל הלבושים החיצוניים, שמשתלשלים מהחיבור הראשון שבין הצורה, לבין המהות וכולי. ...

... אל עולם שכולו אחד, שבו, אין שום טוב ורע כלל. כי השאלה של למה אני רוצה כך ולא אחרת וכיוב, היא גורמת לאדם להתבונן על הרצון שלו מבחוץ, לפני יצירת הצורה הסופית של הרצון שלו. כי בנקודת ההתחלה, הרצון אינו מוגדר כלל. ורק אחכ, הרצון מקבל את הצורה הסופית שלו. כי בנקודת ההתחלה, דהיינו, מנקודת מבט ... לא ירגיש רע מכאבים. כי הרצון הסופי של האדם, הוא רצון מוגדר. שהאדם לא רוצה צורה מסוימת מוגדרת. שעל ידי זה, האדם מרגיש טוב או רע. והאדם מזדהה כולו עם הצורה הסופית של הרצון שלו, שלא להרגיש רע. אבל, קיומו של ... לעומקו, דהיינו, כאשר האדם שואל את עצמו, למה המציאות היא בצורה כזו, שבה הוא לא רוצה להרגיש רע מכאבים? על ידי זה האדם מתחבר לנקודת המבט, שקיימת לפני הצורה שבה הוא לא רוצה להרגיש רע מכאבים. כי השאלה למה, ...

... לא לרצות לשתות או אפילו לאכול, אבל לרצות את תמיד רוצה, לכן קיומו של הרצון מחויב ביחס למילה לשתות שזה אפשרי. יש את הרצון ללא צורה שהוא קיים, שהוא מהווה את הרצון עם הצורה. הרצון קיים בכל מקרה ביחס לצורה שלו. יכול להיות שהרצון הוא רק אפשרות ביחס למשהו אחר. השאלה היא איך אנחנו ... בצרוף הרצון. האני הוא המחויב ביחס לרצון, כאשר יש אני, לא חייב שיהיה רצון. אם לא היה אני לא היה מי שרוצה, אבל עדיין יש אני ללא קשר לרצון. האני הוא המהות של הקיום, והצורה היא הרצון. למעשה כל דבר הוא גם צורה וגם מהות, לדוגמה, אני רוצה לאכול לחם. אז הצורה זה לאכול לחם, והמהות זה רוצה. עמוק יותר, הרוצה זה הצורה והאני זה המהות. אינסטינקטיבית שלאדם רע הוא שואל למה רע לו, אבל מה שהוא צריך לשאול זה, למה אני קיים? ולמה ... מהדברים המוגדרים. ולכן איך שלא תסובב את הגלגל זה תמיד אפשרי. אבל אם תצליחי להבין בראש שלך שקיומה של מהות המציאות היא אפשרית, אז זה אומר שהמהות היא לא יותר מהותית מהצורה. אז המהות היא לא בעלת ערך יותר מהצורה, ואז הכל אחד. אצל האדם החיים שלו מנוהלים כך שהמטרה העיקרית היא יותר חשובה מהמטרה המשנית, אבל אם תבין שהכל ... אז המהות היא האין, ואם המהות מחויבת אז אין משהו אחר, ואין צורות בתוך המהות, אבל בכל זאת יש צורות, אז זה אומר שזה גם אחדות וגם נפרדות בו זמנית. זה אומר שהמהות והצורה הם אחד. בקיצור יש עולם שלם ומעניין שצריך להבין אותו. אם אנחנו אומרים על משהו שהוא מחויב, אז אנחנו אומרים ... בראש, ולכן בראש אנחנו מנסים לפרק את האני. יש אני ויש לא אני, האני זה משהו שקיים, אז יש משהו שקיים שהוא אני ויש משהו שקיים שהוא לא אני. אז המהות היא משהו שקיים, והצורה היא משהו שקיים בצורה של אני. יש יש אני, ויש יש לא אני. כאילו יש ישות של אני ויש ישות של לא אני. אני זה ישות ולא אני זה גם ישות, אז הישות היא המהות, והאני או הלא אני זה הצורה. יש ישות ויש ישות בצורה של אני, אז הישות היא המהות, והצורה היא האני או הלא אני. ...