... לכלום, לא ניתן למצוא דבר שהוא יותר כלום או פחות כלום. כך, האדם מגלה כי לכלום עצמו יש הפך, וההיפוך של כלום הוא משהו. ואז, כאשר האדם מגיע לתפיסה של כלום ומשהו ביחד, הוא צריך להבין מה מקיף גם ...

... כן אוהב את הדבר. ואין אצלו משמעות לאהבה שלו כלפי אותו הדבר. כי כל זמן שהאדם יכול לחשוב על ההיפוך של הדבר, הרי שהוא לא מלא בשלמות את הדבר. וכל זמן שהאדם יכול לחשוב על כך שהוא לא אוהב ... הרי שממילא אין אצלו כבר שום משמעות, לכך שהוא כן אוהב את הדבר. כי המשמעות של הדבר, היא לפי ההיפוך שלו. ואם יש רק דבר אחד, שאין שום דבר ששונה ממנו, הרי שאין לו שום משמעות. ואם יש תחושה, ...

... ממילא הוא אוהב את כל המציאות כולה בשלמות. וממילא הוא לא ירצה לשנות אותה כלל וכולי. וכך גם ממש, ההיפוך שלו. שמי ששונא את עצמו בשלמות אמיתית (למרות שאין דבר כזה כנל), גם הוא לא ילך לאכול וגם הוא ...

... ולכן ממילא הוא מגלה בהם פחות עניין. ולא בגלל שהעולם לא מעניין אותו בגלל דיכאון וכיוב. אלא דווקא בגלל ההיפוך. שהאדם ככ טוב לו מבפנים, עד כדי כך, שלא ממש מעניין אותו לשנות את המציאות החיצונית לו. ואדם שחושב ...

אמת, אובייקטיביות, סובייקטיביות, אמת אובייקטיבית, אמת סובייקטיבית, אמת בלתי תלויה, אמת מחויבת, אמת מוחלטת ובו יתבאר העניין של אובייקטיביות וסובייקטיביות. ויתבאר, מהי אמת אובייקטיבית ומהי אמת סובייקטיבית? והאם באמת יש בעולם משהו שהוא כולו אך ורק אובייקטיבי...דבר, האדם כל כולו פוגש את האמת האובייקטיבית האמיתית עצמה. שבה אי אפשר לדעת שום דבר כנל, ושבה יש חוויה של אחדות / אין טוב ורע וכולי. ולכן, בסיכומו של דבר, צריך להיות גם אובייקטיבי, וגם סובייקטיבי. וצריך לדעת את היתרונות של החשיבה האובייקטיבית וגם את אלו של החשיבה הסובייקטיבית. כי מבחינה אובייקטיבית לגמרי, אין שום העדפות אישיות, ואז ממילא אין טוב או רע. אבל רק בזכות החשיבה הסובייקטיבית, רק בזכות זה יש העדפות אישיות וטוב ורע, וחיים על פני האדמה.

... התודעה שלו יכולה לחשוב שני הפכים מוחלטים באותו רגע ובאותה נקודה. זו תודעה חדשה, שחושבת גם דבר וגם את ההיפוך שלו באותה עת. האדם הרגיל לא יכול לעשות זאת, כי תודעתו מוגבלת לחשיבה לינארית של או - או. לכן ...

לא לדעת שום דבר, אחדות ההפכים, להכיל דבר והיפוכו, הכל שווה, הכל אחד, אולי ההפך הוא הנכון, אחדות ונפרדות מה המשמעות של לא לדעת שום דבר באמת? אליעד כהן מסביר על מצב מיוחד של לא לדעת שום דבר. לא מדובר כאן על חוסר ידע רגיל או סתם בלבול, אלא על מצב עמוק של...אליעד מדגיש שכדי להיות באמת חופשי, אתה צריך להגיע למצב שבו אתה לא יודע אם הדברים משנים או לא משנים. כלומר, לא להכריע בכלל, ולא לדעת שום דבר, אפילו לא שאתה לא יודע. איך יוצאים מלופ של סבל? כדי לצאת מלופ של סבל, אליעד מציע לבדוק לעומק את כל הסיבות לכך שמשהו מסוים משנה לך. לדוגמה, אם אדם מפחד למות, הוא צריך לבדוק לעומק את הסיבות שבגללן הוא מפחד למות וגם את הסיבות ההפוכות - למה לא לפחד למות. כשמגיעים להבנה מלאה ב - 100% של שתי האפשרויות ההפוכות (אני 100% מפחד למות ואני 100% לא מפחד למות), בעצם כבר לא...

להבין עד הסוף, להבין שאין שאלה, להבין שאין תשובה, חיסרון נצחי, בלי רצון עצמי, חיסרון אפשרי, חיסרון מחויב מה המשמעות של לעשות את כל מה שאתה יכול באמת? כשאדם ניצב בפני בעיה, הוא נוהג לשאול את עצמו: מה עוד אני יכול לעשות?. אליעד מסביר כי המעשה החשוב ביותר...מצב בו האדם יכול לדמיין מציאות שבה החיסרון אינו קיים. אדם יכול לסבול רק מחיסרון אפשרי, כי הוא יכול לדמיין מצב שבו החיסרון לא קיים, ולכן הוא סובל מכך שהוא קיים בפועל. לעומת זאת, חיסרון מחויב לא יכול לגרום לסבל אם האדם באמת מבין שהוא בלתי נמנע, כי אז הוא לא יכול לדמיין מצב אחר. מדוע ההבנה שתמיד יהיה חיסרון לא תמיד משחררת מסבל? אליעד מסביר שההבנה שתמיד יהיה חיסרון אינה משחררת את האדם מסבל, כי עדיין קיימת בו מחשבה לא מודעת שאולי קיים מצב ללא חיסרון כלל, מצב של אי - קיום. ההבנה האמיתית והמוחלטת שאין...

המרדף אחרי האושר, שיגעון הגיוני, להשתגע כדי להישאר שפוי, לשמור על שפיות, לחיות את החיים בשלום ובו יתבאר הפרדוקס של השכל ושל השיגעון. ויתבאר, למה מי שרוצה לשמור על שפיות, למה עליו להיות גם משוגע? ולמה כדי להישאר שפוי בעולם הזה, למה חובה גם לאבד את השפיות...עולמים ולנצח נצחים, תמיד הוא מגלה, שהמציאות שהוא חשב שהוא יהיה שבע רצון ממנה, היא לא בדיוק כמו מה שהוא תכנן מההתחלה. ותמיד האדם ימצא חסרונות כלשהם, בכל מציאות שתהיה לו. כי אם האדם לא ימצא שום חסרונות בעולם, אז הוא לא יפעל כדי לשנות את העולם, ואז העולם לא יתפתח וכולי. ובכל מקרה, טבע האדם הוא, שהוא כל הזמן משנה את נקודת המבט שלו, וכל הזמן הרצונות של האדם משתנים, במקביל לזה שגם המציאות משתנה כל הזמן. ולכן גם מצב הרוח של האדם משתנה כל הזמן. ובכל מקרה, האדם לעולם לא יוכל להרגיש רק טוב. כי שום דבר אינו...

אין שכל אין דאגות, המנגנון של האושר, לדעת או לא לדעת, ידיעה חלקית, ידיעה מלאה, לא לדעת שום דבר ובו יתבאר העניין של השכל האנושי. ויתבאר מה טוב יותר, לדעת או לא לדעת כל מיני דברים? ויתבאר, כיצד קשור האושר של האדם, למה שהוא יודע? ויתבאר, האם באמת, כאשר...להרגיש טוב, הוא ממילא מרגיש טוב. ומי שכן יודע שהוא רוצה להרגיש טוב, ויודע גם איך להרגיש טוב, גם הוא מרגיש טוב תמיד. כי הוא יודע איך להרגיש טוב. אבל הסבל קיים, רק כאשר הוא יודע מה הוא רוצה, ורק כאשר האדם מבין שהוא רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת. ושבמקביל, הוא יודע שהמציאות היא לא כפי מה שהוא רוצה. ואין לו מושג, איך לגרום לה להיות כפי מה שהוא רוצה. והרעיון הוא, שאומנם אי אפשר לדעת את הכל בכל התחומים. אבל בהחלט כן אפשר לדעת את הכל, על הנושא של האושר הפנימי של האדם. דהיינו, שעל האדם להבין היטב ובשלמות...