... על ידי זה נוצרת אצל האדם תחושת החסר שלו. ומי שאין לו שכל כלל, הוא לא יודע להבדיל, בין יש לאין, והוא לא חווה שום ישות ושום חיסרון כלל. כך שכל תחושת החיסרון של האדם, היא רק בגלל השכל שלו. ...

... כל הצורות כולן. כי הטועה, נדמה לו שאין סוף לשאלות האפשריות ולספקות. כי כמות הידע, היא אין סופית, ואכ יש אין סוף שאלות אפשריות. אז כיצד יגיע האדם לוודאות מוחלטת? אך מי שהוא פיקח, הוא מבין שלכל קבוצת שאלות ואפשרויות, ... כל השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של האני שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות את המלך העניו (שבסיפורי מעשיות של ... לשלול את כל השקרים, שזה אפשרי על ידי שלילת שורשי השקרים, אז ממילא האמת תתגלה, והאדם יראה את האמת, שהיש והאין הם רק לבוש, של אחדות אמיתית וכולי.

... אחת. ועל האדם לשאול תמיד, האם בכלל יש נפרדות, או שאולי הכל אחד, ואין שום שאלה כלל. כי אם היש והאין הם אחד ממש, אז ממילא אין שום שינוי כלל, ואין שום שאלה כלל. ועל האדם להבין את השאלה שלו, ואז הוא יראה, שאין שום שאלה כלל. כגון האדם ששואל האם יש או אין בחירה, ועליו להבין קודם כל, מהי בחירה. ואם הוא יתעמק ויבין מהי בחירה, הוא יראה שהכל אחד ממש, ושאין ויש בחירה, זה אחד ממש. ולסיכום, בכל פעם שהאדם מגיע לשאלה בלי תשובה, עליו לשאול, האם בכלל יש שאלה, כי ...

... חווה את כל המציאות כולה, בצורה חדשה לגמרי בכל רגע מחדש. כי בכל רגע ורגע, הכל מתחדש מחדש לגמרי, יש מאין מוחלט. ובנוסף, ההתחדשות היא חדשה, בכל פעם בצורה חדשה. ובכל צורה של התחדשות, יש שכל חדש לגמרי. שבמהותו, הוא ...

... אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד המהות הראשונה של המציאות, אין ...

יש מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, ... והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול להתהוות מאין, היא משום המהות המנוגדת, של היש ושל ... אל האין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולא כך הוא, כי התהוות יש מאין, היא לא אפשרית כלל. ומצד האמת, לא רק התהוות של יש מאין אינה אפשרית כלל, אלא שאפילו התהוות של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן נוצר ... סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. כי המהות של הכל היא אחת, כי אין שתי מהויות, ... המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות אחת. ומתוך חומר אחד ... וגם לא הלבושים של המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את ...

... להבין לפחות למה הוא לא מבין, אז הוא מבין, שהוא לא מבין את המציאות, בגלל שיש בה דבר והיפוכו, שהיש והאין הם אחד, ושהוא עצמו לא מסוגל להכיל את ההבנה הזאת, ושרק משום זה, הוא לא מבין את המציאות. ואז ... למה הוא לא מבין, אז הוא רואה שהחיסרון הוא רק בו עצמו. כי אז האדם מבין את האמת, שבאמת היש והאין הם אחד, ורק השכל של האדם, לא רגיל לחשוב כך בצורה מודעת. ואז כאשר האדם מבין את סיבת חוסר ההבנה שלו, שהיא חוסר היכולת להכיל את ההפכים, אז האדם מתחיל להתבונן על המציאות בדרך חדשה, של הכלת ההפכים, שהיש והאין הם אחד. ואז פתאום, האדם כן מבין את המציאות. כי הבירור של למה אינך מבין, מוביל את האדם לאחת ...

... לסמוך על הבירור השכלי שהכל אחד? כי יותר מפעם אחת ביארתי, כי מי שיפעיל את שכלו באמת, יראה, כי היש והאין הם אחד ממש. והשאלה הנשאלת היא, נניח שאכן בירור שכלי מוביל למסקנה שהכל אחד ממש. אעפכ, איך יכול האדם ... ההפרדה, שבין היש לבין האין. והשני הוא, כאשר האדם משתמש בשכל שלו בשלמות, שאז הוא חווה את האחדות של היש והאין. והשלישי הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בכלל, שאז כאשר האדם נקי מכל שמץ וטיפה של שכל, גם ... לגמרי להשתמש בשכל שלו. דהיינו, מנסה להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהיא הפוכה ומנוגדת למהות השכל. מנקודת מבט, שבה האין והיש הם אינם נפרדים. כי כל מהות השכל, היא ההפרדה שבין היש לבין האין. ולהסתכל על המציאות בלי שכל, פירושו להתבונן בעצמך ועל עצמך ועל המציאות, מנקודת מבט, שבה אין הבדל בין יש לאין. ואז כאשר האדם מתבונן מנקודת מבט שהיא מנוגדת לשכל, דהיינו, בלי שום שכל כלל, גם אז האדם חווה את ...

... והעניין הוא, שעבור מי שמחובר לאמת, הרי שכל רעיון בעולם, הוא בחזקת ספק, עד שלא הוכח אחרת. וגם אם יש אין סוף הוכחות שהוא אמת, הוא עדיין מוטל בספק, כי הכוח של ההוכחות עצמן, הוא עצמו מוטל בספק. כי כל ... הוא אכן כלי שאפשר באמצעותו להבין את האמת. אך זו כמובן אמונה, אך לא יותר מכך. ולכן, גם אם יש אין סוף הוכחות שהדבר הוא כך ולא אחרת, הרי שעדיין הדבר מוטל בספק אמיתי, שמא ואולי השכל של האדם הוא ...

... אינו חסר דבר לעולם. והאדם חווה רע וסבל נצחי, רק בגלל שהוא חי במציאות חלופית, שבה יש נפרדות של היש והאין. ומי שרוצה לחוות את המציאות האמיתית, הוא מוכרח על כל דבר שקורה לו, לברר באופן מוחלט, האם באמת המציאות ...