... באמת שונים? האם יש ואין הם שונים באמת? בשלב מסוים, הוא יגיע לתובנה פנימית עמוקה שהיש והאין הם אחד ממש. כאשר מגיעים להבנה הפנימית הזאת, לא נשארות שאלות. האם
השכל האנושי מסוגל לתפוס אחדות זו?
השכל האנושי הוא מוגבל מטבעו. האדם מתייחס להבדלים בין יש לאין, בין תכלית לחוסר תכלית, כאמת מוחלטת, אך למעשה זו רק אמונה או הנחת עבודה. זו לא אמת מוחלטת אלא תפישה ... יש שאלות בכלל?. אם האדם מבין מה גורם לשאלות להיווצר, הוא ימצא את השורש של כל השאלות - שהוא חוסר ההבנה של האחדות. כאשר האדם מגיע להבנה הזו, הוא מגיע למצב שבו
השכל האנושי כבר אינו מוגבל, וכל השאלות נעלמות באופן מוחלט. הבשורה הטובה היא שהשאלות אינן אינסופיות והן בעלות סוף ברור. סוף הטיפשות, כפי שהוסבר, הוא ההבנה והחוכמה המוחלטת, ... היות הזמן והמקום, זה הסוף של היקום. והסוף של הטיפשות, זאת החכמה, כי גם לטיפשות יש סוף. והקצה של הטיפשות זאת החכמה. הנושא די פשוט: סוף הטיפשות זה הגבול של
השכל האנושי. ומה זו טיפשות: חוסר הבנה של המציאות. והדרך לפתור את כל השאלות האפשריות בעולם היא מאד פשוטה, והדרך היא לשאול את השאלה הנכונה, והשאלה היא, למה בכלל יש שאלות, כי ... והנפרדות נובעת מהשכל של האדם. ומה היתה הטיפשות של זה שאמר שליקום אין סוף. הטיפשות היא אנושית כללית, לא משהו פרסונאלי. והטיפשות האנושית הכללית, היא שהאדם לא
מסוגל לתפוס בר והיפוכו. ומה המשמעות שליקום אין סוף, כי אם תצעד ימינה או שמאלה, לעולם לא תגיע לסוף תמיד יהיה מעבר ומעבר וכן הלאה עד אין סוף. אבל הדבר הזה נובע רק בגלל תפישה ... ואותו המקום ממש אם היה חווה את האחדות, לא היתה לו שום שאלה, למרות שקיימת גם הנפרדות אם היתה חוויה של אחדות לא היה קושי או שאלה בנפרדות. והקושי הוא בניפרדות,
בשכל המוגבל של האדם המבדיל בין תכלית לחוסר תכלית חוסר ההבנה שקיים ולא קיים זה אותו הדבר, וצריך לשאול ולחקור עד שמגיעים להבנה שהם אחד, שאין שאלה. והשכל הוא לא יותר מאשר ... לא יודע באמת. זה שהבן אדם מניח שיש ואין הם שונים, זה לא אומר שזו האמת, זה רק סובייקטיבי השכל של האדם לא מבין שזה אחרת. ומי שיחקור ויחפש רק את האמת, יראה
שבשכל האנושי, אף על פי שיש הבדל בין היש והאין אף על פי כן הם אחד ממש, מהפרספקטיבה הפנימית של המציאות הכל אחד ממש. ותחפש את שורש השאלות, ולמה יש בכלל שאלה, ואז תגלה את ...