האם באמת אפשר לראות את החיים כמשחק?

אליעד כהן מציג את השאלה המהותית: האם באמת ניתן לראות את החיים כמשחק, ומה משפיע על היכולת שלנו לתפוס את החיים כמשחק? הוא מסביר כי ישנן גישות שונות כלפי החיים: חלק מהאנשים חושבים שהחיים הם חסרי משמעות לחלוטין, חלק אחר מתייחס אליהם ברצינות רבה מדי, כאילו כל פרט בהם הוא עניין של חיים ומוות, ויש גישה נוספת שמציעה לראות את החיים כמשחק, כמשהו לא רציני מדי ולא חסר משמעות לחלוטין.

במה תלוי אם נראה את החיים כמשחק או לא?

אליעד כהן מסביר שהיכולת לראות את החיים כמשחק תלויה בעיקר ברמת ההזדהות של האדם עם הרצונות שלו. אם יש לאדם רצונות כלשהם והוא מזדהה איתם בצורה מוגזמת, כלומר, הרצונות הללו משמעותיים עבורו מדי, הוא לא יוכל לראות את החיים כמשחק. לעומת זאת, אם האדם לא מזדהה בכלל עם הרצונות שלו, גם אז הוא לא יוכל לחוות את החיים כמשחק, משום שלמשחק נדרשת מידה מסוימת של רצון ועניין.

מדוע רצון חשוב מדי פוגע ביכולת לראות את החיים כמשחק?

כדי להסביר את העניין, אליעד נותן מספר דוגמאות מפורטות:

• דוגמה ראשונה: אדם שיש לו רצון להיות בריא, אם הרצון הזה לא חשוב לו בכלל, אז אין כאן בכלל משחק, אין עניין. אבל אם הרצון להיות בריא משמעותי עבורו מדי, עד כדי כך שהוא פוחד פחד מוות מלהיות חולה, גם אז לא יוכל לראות את החיים כמשחק, כי כל מה שקורה ירגיש כמו אסון ולא כמו משחק.
• דוגמה שנייה: אדם אומר שהוא לא מוכן למות בשום פנים ואופן. ברגע שרצון אחד כזה הופך למחויב בצורה מוחלטת, האדם כבר לא יכול לראות את החיים כמשחק, כי כל אירוע שקשור לרצון הזה הופך לעניין רציני מדי.
• דוגמה שלישית: אם אדם לא רוצה בשום אופן שהבית שלו יהיה מלוכלך, ברמה שכל מחשבה על בית מלוכלך גורמת לו להתעלף, אז גם במצב כזה הוא לא יכול לראות את החיים כמשחק. ככל שיותר דברים בחיים משפיעים על הרצון שלו (לדוגמה, גורמים ללכלוך בבית), הוא פחות ופחות מסוגל לראות את החיים כמשחק.
• דוגמה רביעית: אם אדם לא רוצה בשום אופן שיקרה משהו רע לילד שלו, ומכיוון שיש הרבה מאוד דברים בחיים שעלולים להשפיע על כך שיקרה לילד משהו רע, האדם יתקשה לראות את החיים כמשחק, כי הרצון הזה הוא מוחלט ובלתי מתפשר עבורו.

האם אפשר לראות את החיים כמשחק אם יש רצון חסר משמעות?

אליעד כהן מוסיף ומבהיר שלא רק רצון משמעותי מדי פוגע ביכולת לראות את החיים כמשחק, אלא גם ההפך הגמור. אם יש רצון או אירוע שאין לו שום משמעות בכלל עבור האדם, גם אז הוא לא יוכל לראות את החיים כמשחק. למשל, אם לאדם לא אכפת בכלל האם קיים גרגיר אבק במאדים, הרי שהוא כביכול אומר שזה בכלל לא משפיע על שום דבר בחיים שלו. אך אליעד מדגיש את אפקט הפרפר, שמסביר כי כל דבר, אפילו הפעוט ביותר, משפיע בצורה עקיפה כלשהי על כל דבר אחר. כלומר, אם משהו הוא חסר משמעות לחלוטין עבור האדם, הוא למעשה אומר שכל החיים חסרי משמעות, ולכן גם במקרה כזה האדם לא יוכל לראות את החיים כמשחק.

אז איך בכל זאת אפשר לראות את החיים כמשחק?

אליעד מסכם שהמפתח לראות את החיים כמשחק הוא להצליח לאזן את מידת החשיבות של הרצונות שלנו. מצד אחד, כל הדברים בחיים חייבים להיות בעלי משמעות מסוימת עבורנו, ומצד שני, עלינו להימנע מלייחס להם משמעות מוחלטת. רק כאשר הרצונות נמצאים במצב מאוזן שבו הם חשובים אך לא מחויבים, קיימת האפשרות האמיתית לראות את החיים כמשחק.

הוא ממליץ שאדם שרוצה לחוות את החיים כמשחק ינסה להבין ולזהות איזה רצונות או פחדים מונעים ממנו לחוות כך את החיים. למשל, אם אדם מסוגל להגיד לעצמו "אני מוכן גם להרגיש רע, או שמבחינתי לא חובה שיקרה דבר מסוים, " הוא יוכל להתחיל לחוות את החיים כמשחק אמיתי.

לסיכום, מהם התנאים לחיים כמשחק?

התנאים לראות את החיים כמשחק הם:

• שלא יהיו רצונות בעלי משמעות מוחלטת לחלוטין, כי זה יהפוך את החיים לרציניים מדי.
• שלא יהיו רצונות חסרי משמעות לחלוטין, כי אז החיים יהיו חסרי טעם.
• למצוא את האיזון בין החשיבות לבין חוסר החשיבות של הרצונות.
• לחקור ולהבין מה מונע ממך באופן אישי לחוות את החיים כמשחק.