... עצמו, הוא עצמו בזבוז של האחדות. כי מצד האחדות, הכל אחד והכל טוב. ולא היה צריך לבזבז את האחדות, כדי ליצור ממנה נפרדות. ואעפכ יש נפרדות, בלי שזה מביא שום תועלת אמיתית לאחדות. ואכ הזמן כולו, הוא בזבוז. ויש בני אדם שקונים דבר כלשהו, רק כי הם יכולים לקנות ... לעשות. והוא מבזבז את האחדות שלו ומצמצם אותה, רק כי הוא יכול לעשות זאת. ואעפכ, הכל אחד ממש. וכאשר הכל הוא בזבוז זמן באמת ובשלמות, על ידי זה אין שום תכלית, ואז אי אפשר ...

... - מהו? כי החכם האמיתי ככ אוהב את האחדות של המציאות, עד שהוא לא יכול להסיח ... ממנה, אפילו לא לרגע אחד, כי היא עצמה באחדות ממש עם דעתו. וכל הדיבורים והמחשבות של החכם האמת, הם כולם, רק על האחדות של המציאות. אלא, שבכל פעם אחדות המציאות, מולבשת אצלו בצורות ... שיחות החולין שלו, מלובש בהן שכל של האחדות. כי הדבר האחרון שמעניין את החכם ... ודרך חשיבה, שבאמצעותם האדם מתקרב אל האחדות והשלמות של המציאות. ולכן, כאשר ... וממנה לקבל עצות, איך להתקרב אל האחדות של המציאות. כי הטועים, נדמה להם ... האדם צריך לחשוב, כדי לראות את האמת שהכל אחד. והכל אלו רק הקדמות אל התכלית ...

... והרצון, גם הם שלמות אמיתית וכולי. ובעיניהם, הכל אחד תמיד. ואין שום הבדל, בין אם יש או אין רצון, והכל אחד , והכל שלמות וכולי. ועל האדם ... הבדל בין למלא את הרצון, לבין לא למלא אותו. ושהכל אחד, ושאין הבדל, בין לרצות ללא ... היש והאין הם אחד, רק הוא יודע, כיצד מתוך שלמות ואחדות, נוצרים נפרדות ושינוי. וכל ... זמן שהאדם מבין את השאלה הזאת עצמה, הרי שהוא לא באחדות כלל. כי מי שמודע לעצם קיומו, ... חווה שלמות וכולי, הוא בעצם בחוויה של נפרדות. כי באחדות האמיתית, אין שום ידיעת אני ...

... מבינים שום דבר, אחכ מבינים שום דבר. כי הבנת הכלום שום דבר אין, היא תכלית הידיעה שלא נדע ממש. ובתכלית הידיעה, האדם יודע את הכלום. כי הידיעה של הדבר, היא ההתאחדות איתו. כי הדבר הידוע, נכנס בתוך המחשבה של האדם שיודע אותו ומתאחד איתו. והאדם יודע, רק ידיעות סופיות שיש להן גדר וגבול. כי כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול לדעת את האין סוף, כי אין לו ... קיימת (והכל מנקודת המבט שלנו. כי שם אין שום ידיעה קיום כלל. ואין הפרדה בין הידיעה לבין היודע אותה לבין הדבר הידוע וכולי). ושם בשעת ביטול, הידיעה של האדם, מתאחדת עם הלא ידוע, שהוא האחדות של המציאות. כי האחדות של המציאות, הלא היא מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי ... הוא יודע את השום דבר, ברצוא ושוב על ידי הרשימו וכולי... ובכל פעם שהאדם חווה התנוצצות של השום דבר, דרך הלבושים שלו בעולם הזה, אז האדם חווה את תחושת הדבקות והאחדות עם המציאות. אלא, שמי שעוד לא זכה לחזור מביטול לאין סוף, הוא רק יכול לשער בדעתו את ההנאה הזאת. והאדם כוסף להנאה הזאת תמיד. משום שבתת המודע של האדם, צרובה ...

... עצמו כוח כלשהו, גם הוא עובד אלילים. כי גם האני של האדם, גם הוא עצמו רק לבוש של המציאות. ואלוהים האמיתי, הכוח האמיתי, הוא: האחדות של המציאות, מחויב המציאות, הישות שממלאת את כל הלבושים של המציאות, הלא היא המהות של כל הדברים כולם, שנמצאת מחוץ ובתוך כל הדברים כולם, שהיא הכוח האמיתי וכולי. וכאשר האדם מתקרב לשכל של האחדות, שבו הכל אחד ממש, אז ההבנה הראשונה שהוא מבין, היא ההבנה של אחדות המציאות. שהאדם מבין את מהותה של מהות המציאות. והאדם מבין מהו אלוהים, ומהו מחויב המציאות, הלא היא האמת המוחלטת וכולי. והשלב השני והאחרון בשכל של האחדות, הוא השלב, שבו בחינת המחויב ובחינת האפשרי, נכללות אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם מבין את עניין המהות של המציאות, שהיא מחוץ למקום ולזמן וכולי, אבל האדם עדיין עושה הפרדה בין הלבושים של המציאות, לבין המהות של המציאות. אבל בתכלית הסופית, הכל אחד ממש והכל נכלל אחד בשני ממש. וכמובן שזה נגד השכל ונגד ההיגיון. אך אעפכ, האחדות של המציאות פירושה הוא, שכל מה שנכון לגבי הישות האחת האין סופית, נכון ללא כל ... נגד השכל. כי עפ השכל הזה, יש ריבוי של אלוהים וריבוי של ישויות אין סופיות, שזה לא הגיוני. ואעפכ הדבר הוא כך. ועפ השכל של האחדות, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הסופיות, היא אלוהים אין סופי של ממש. שרק בעיני ... וסובבת כל עלמין, בדיוק כמו המחויב הראשון. וכאשר האדם רואה איזו ישות סופית, כגון לדוגמה אבן, מי שיודע את האמת, הוא מבין שמצד אחדות המציאות, הגודל של האבן הזאת, גדול יותר מאשר כל מרחב המקום והזמן גם יחד. כי ... של המחויב, מתרחבות, גם אל כל מה שהוא אפשרי המציאות, ולהפך. כי זו הכל ישות אחת ממש, עד שאי אפשר להבדיל בין הלבושים השונים, כי הכל אחד ממש. וגם בחינת האין, גם היא רק לבוש. ובשורשו, אין הבדל בין היש לבין האין, כי הכל אחד. ועל ידי השכל הזה, אין שום עבודת אלילים כלל, כי הכל זו עבודת אלוהים האמיתי. ... הפך, והוא אפשרי המציאות עצמו. וכאשר גם המחויב הוא אפשרי, אז אין מחויב, ואז גם האפשרי, הוא מחויב באותה המידה. ובסופו של דבר, הכל אחד ממש, והאין סוף נכלל בתוך היש סוף, לישות אחת. ...

... הזאת, בדרך הזאת? וכיוב עוד שאלות, שעוזרות לאדם להכיר את השכל של היוצר. והאני האמיתי של האדם, הלא הוא השכל של אלוהים האמיתי, שהוא השכל של האחדות , הוא זה שיוצר ומחייה ומהווה את כל המציאות כולה. ומי שרוצה להכיר את עצמו באמת, ... הופך לישות אחת עם האני העליון. ועל ידי זה, האדם רואה את המציאות שלנו, מנקודת המבט ודרך השכל של האני העליון, שהוא אלוהים האמיתי, שהיא האחדות של המציאות. ...

... לו וכיוב. והדרך להביא את האדם אל החוויה של השלמות, היא על ידי הבנה. ואיזו הבנה? הבנה של האחדות. ונסביר: כי האדם מצד שכלו לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. דהיינו, על שני דברים שהם הפוכים מצד מהותם בבת אחת. ומשום כך האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן הוא מרגיש חיסרון. כי מצד האמת של המציאות, הכל אחד. והכל אחד פירושו, החיבור של כל ההפכים לישות אחת ממש (ויתבאר עוד בהמשך). ומצד האמת אין שום הבדל בין החיסרון והיש סוף, לבין השלמות והאין סוף. כי ... שהיא אין סופית, והכל כישות אחת. וגם המציאות הזאת, יש שלמות אחרת גדולה ממנה ושאעפכ נמצאת באחדות איתה, וזה כבר עניין אחר. והנה, האדם בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין האני שלו לבין המציאות. כי האני של האדם נמצא בתוך זמן ומקום מוגבלים. כי ... שכל אמיתי, הוא לא היה יודע להבדיל בין יש לבין אין. וכאשר אין הבדל בין היש לבין האין, ממילא הכל אחד ממש, והאדם חווה שלמות של ממש. כי האדם לא חווה את השלמות, רק משום שהוא חסר תמיד את ההעדר של מה שיש לו ושל מה שהוא. כי האדם לעולם לא יכול להיות דבר והיפוכו ... בבת אחת. ולכן לעולם האדם יהיה חסר, את כל מה ששונה ונפרד ממנו. אלא, שמצד האמת של המציאות, הכל אחד ממש. וכל ההפכים הם אחד ממש ברגע ובמקום הזה ממש. והאדם לא מסוגל להכיל בתוכו את התפישה הזאת. כי כל השכל האנושי מבוסס על כך שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. ומצד ... אבל, הספר הזה מביא לאדם שכל כזה, שאיתו יוכל האדם להכיל בתוך השכל האנושי שלו, את ההבנה שבאמת הכל אחד, ושהיש והאין הם אחד, ושהסוף והאין סוף הם ישות אחת ממש (לא מחוברים, אלא אחד ממש). ועל ידי זה שהאדם יבין את ההבנה הזאת, דהיינו, שהאדם יצליח להכיל בתוך מחשבתו את הידיעה שכל ישות סופית, היא באחדות מוחלטת עם האין סוף, על ידי זה האדם גם יחווה את השלמות הזאת ברמה הרגשית. והמסר הסופי של הספר, הוא שהכל מושלם ושהכל אחד. דהיינו, שכל ההפכים הם אחד ממש עד אין סוף (כי יש גבוה מעל גבוה ואין סוף מעל אין סוף). ועל ידי זה שהאדם יבין את השכל הזה, על ידי זה ממילא האדם גם יחווה את התחושה הזאת של השלמות, שנובעת מתוך ההבנה השכלית שהכל אחד ממש. ואחרי שהאדם מבין את השכל הסופי של הספר, עכשיו מתחילים עבורו החיים הטובים באמת. דהיינו, עכשיו האדם מתחיל לגלות שכלים חדשים, ומתחיל להבין את כל המציאות ...

... לפעמים האדם מבין, שמצד אחד הוא מאוד רוצה איזה דבר, אבל מצד שני מאוד קשה לו, להשיג את מה שהוא רוצה. והאדם מאוד רוצה להרגיש טוב, אבל ההתמודדות עם הקושי, גורמת לו להרגיש רע (בעיניו, כי מצד האמת, היא מזככת אותו מבפנים והכל אחד) . ואז האדם, גם רוצה להשיג את השלמות, אבל גם לא רוצה להתאמץ עבורה. ובמצב כזה, ראשית כל על האדם לדעת את האמת, ...

... וכולי, כי הוא לא באמת רוצה להפסיק את הסבל. ולכן, על האדם לברר עם עצמו את האמת, ולראות את האמת, שהוא סובל תמיד. כי כל הנפרדות, היא סבל תמיד. ואז לברר עוד ולראות, שאין שום נפרדות כלל, כי הכל אחדות אמיתית באמת. והאדם כאלוהים האמיתי, הוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה, את הסבל שלו כישות ...

... דברים חיצוניים, שהוא קושי פנימי להבין את עצמך כי לפעמים קשה לאדם להתמודד עם איזה דבר שחיצוני לו, ואז לפעמים האדם בורח מההתמודדות. ועל האדם לדעת את האמת, שלהבין את האחדות של המציאות, מצד אחד, זה הדבר הקל ביותר בעולם. כי הבנת האחדות, היא, שאין מה להבין כלל, כי היש והאין הם אחד, ואין שום שכל כלל. אבל מצד שני, הבנת האחדות, היא הדבר המורכב ביותר בעולם. ומי שלא מסוגל להתמודד, ולהבין איזה דבר כלשהו במציאות, הוא גם לעולם לא יבין את האחדות בשלמות. והאדם חווה את האחדות של המציאות, בדיוק כפי כמה שהוא מבין אותה. והאדם חווה ומבין את האחדות של המציאות, בדיוק כפי כמה שהשכל שלו, מסוגל להבין, שדבר והיפוכו הם אחד. וזה בדיוק, כפי כמה שהשכל של האדם, מסוגל להבין ... בשכל שלו עד הסוף וכולי. וכאשר האדם בורח מהתמודדות עם קושי כלשהו, עליו לדעת, שברגע הזה ממש, יש בתוכו סבל כלשהו, שהוא נובע מכך שהוא לא מצליח להעמיק את מחשבתו, ולראות את האחדות, בגלל רמת קושי פנימית כלשהי, שהיא כרגע עומדת מולו בצורה חיצונית. ומי שלא מסוגל להתמודד עם קושי כלשהו שחיצוני לו, עליו לדעת את האמת, שבתוכו כרגע יש קושי זהה בדרגת קושי זהה, שגם איתו הוא לא מסוגל להתמודד כרגע, ושבגללו הוא לא מבין כרגע, שהכל אחד וכולי. ומי שלא מבין את המציאות שחיצונית לו, הוא בעצם לא מבין את האני האמיתי שלו, שהוא זה שחושב את המציאות, שהיא נראית ... להבין את הספר של אותו הסופר, בדיוק כמו שהסופר מבין את עצמו. ולכן, על האדם להתגבר ולהתאמץ ולנסות לראות ולהבין, כיצד אין שום שאלה ושום קושי כלל. עד שהאדם רואה את האמת שהכל אחד.