תקציר⬅ ... מי שלא יודע את השכל הראשון שממנו נובעות כל המחשבות שבעולם וכל הדיבורים שבעולם, על ידי זה נדמה לו שהעולם שלנו הוא שדה קרב כמו הגהנום, שבו כולם רבים כל הזמן וכולי. אבל, מי שמתבונן היטב, ומבין את הנקודה שממנה נובע הכל, הוא נהנה מהשלום הגדול שיש בין כל הדעות השונות שיש בעולם. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מדוע? משום שהרבה יותר נוח לחיות בעולם שבו אוהבים את כולם, מאשר לחיות בעולם שבו האדם מרגיש רגשות שנאה ובוז כלפי אנשים אחרים ששונים ממנו. וכאשר האדם שונא אנשים אחרים, וכאשר האדם חש דחייה מאנשים אחרים ששונים ממנו, הרי שהוא בעצם פחות נהנה מהחיים שלו. כי המציאות היא מושלמת, והיא מכילה בתוכה את הכל. ואם האדם היה חי בשלום עם עצמו, כמו שהמציאות חיה בשלום עם עצמה, הרי שעל האדם היה להכיל ולקבל את כל מי ששונה ממנו. וכאשר האדם לא מקבל את כל מי ששונה ממנו, הרי שהאדם גורם לכך שהוא עצמו פחות נהנה מהחיים שלו. כך שמצד ההיגיון, על האדם היה לקבל את מי ששונה ממנו. וישנם מצבים, שבהם לא רק שהאדם לא אוהב את זה ששונה ממנו, ולא רק שהוא לא מקבל אותו, ולא רק שהוא מרגיש כלפיו שנאה וחוסר כבוד, אלא הוא גם מרגיש ... לעשות שום דבר כדי לשפר את המצב. ובגלל שהכל כל כך טוב, לכן האדם לא יכול לעשות שום דבר כדי להיות מאושר. והקושי הכי גדול, הוא לא לעשות שום דבר. כי האדם יעשה כל שטות, העיקר שהוא לא יהיה במצב של לא לעשות שום דבר. והאדם לא מסוגל פשוט לשתוק וליהנות מהחיים, והאדם רגיל לסבך את עצמו בסיבוכים מיותרים. כי הדבר הפשוט ביותר הוא, פשוט לשתוק וליהנות מההרמוניה עם המציאות כפי מה שהיא. אבל הפתרון הזה הוא פשוט מידי . והאדם קשה לו להכיל בתוכו דבר שהוא פשוט מידי. ולכן האדם יוצר לעצמו כל מיני בעיות, כדי שהוא יוכל להרגיש שהוא עושה משהו לטובת עצמו וכולי. והאבסורד הוא, שבסופו של דבר, כל אדם שואף להגיע אל האושר המושלם. ואם יחשוב האדם על האושר המושלם, הרי שהאושר המושלם הוא מצב שבו האדם נח על זרי הדפנה, ופשוט נהנה מההרמוניה שלו עם המציאות כפי מה שהיא. כי אם צריך להתאמץ, הרי שהאושר לא מושלם. כך שהאדם שואף בסוף התהליך להגיע לנקודה שבה הוא יוכל ליהנות בלי להתאמץ. אבל האדם לא מגיע לנקודה הזאת, משום שהוא כן רוצה להתאמץ. והאדם לא מוכן לא להתאמץ. והאדם רוצה להתאמץ. ולכן הוא מתאמץ. וכדי להתאמץ, לשם כך צריך ליצור רע. כי אם הכל טוב, אז אין על מה להתאמץ. ולכן האדם יוצר איזה דבר רע, כדי שהוא יוכל להילחם בו, ולהרגיש טוב מכך שהוא הצליח בכוחות עצמו לנצח איזה רע כלשהו. כי הדבר הזה עוזר לאגו ולגאווה של האדם להרגיש טוב עם עצמם. והאדם שלא מסוגל ליהנות בצורה פשוטה מההרמוניה עם המציאות, הוא מנסה כל הזמן להגדיר את עצמו, ולהגדיר לעצמו אויבים ודברים שמהם הם יצטרך להתרחק. כי לא כל אחד מסוגל לחיות בגן עדן. ויש אנשים שגן עדן לא טוב להם. והם מעדיפים לחיות בגהינום. והאדם יוצר את הגהנום של עצמו, במו ידיו. כי אילו היה רואה האדם את הטוב שיש בכל דבר, הרי שהאדם היה מרגיש בגן עדן ממש. כי כל המהות של גן עדן, היא שהאדם מגיע למצב שבו הוא רואה את הטוב שיש בכל דבר, ונהנה מכל דבר. אבל, זה פשוט מידי. והאדם לא תמיד מסוגל להכיל בתוכו את גן עדן. ולפעמים האדם מעדיף להתחכם, ולנסות להמציא את הגלגל מחדש, למרות שהכל עובד טוב כמו שהוא. והאדם במקום פשוט לשתוק וליהנות, במקום זה הוא מעדיף להתאמץ ולסבול. והאדם בבחירה חופשית של עצמו, עוזב את גן העדן, ועובר אל הגהנום. ואף אחד לא מכריח את האדם לחיות בגן עדן. ומי שלא מתאימה לו האווירה בגן עדן, הבחירה בידיו לעזוב אל האגף ... מאושר לא צריך לעשות שום דבר, ומאחר שאי אפשר לעשות שום דבר כדי להיות מאושר, ומאחר שהאדם כן רוצה להתאמץ ולהרגיש שהוא עושה משהו, משום כך האדם צריך להגדיר לעצמו כל מיני דברים רעים שבהם הוא ילחם. והכל זה רק משום שהאדם לא מסוגל פשוט לשתוק וליהנות מהדברים כפי מה שהם. וכאשר האדם צריך להמציא לעצמו איזה דבר רע להילחם בו, כדי לנצח את האויב הדמיוני וכדי להרגיש טוב עם האגו, על ידי זה האדם מתחיל לחפש את השוני שיש בין הדברים השונים שיש בעולם. כי אם האדם ... מדוע הוא טוב יותר מאשר חברו, על ידי זה הוא מתחיל לפתח רגשות בוז ושנאה כלפי זה שהוא שונה ממנו. כי האדם בתוך תוכו יודע שהוא חי בשקר. כי האמת היא שאין לאדם מה להתגאות על חברו. והאמת היא שהכל אחד והמציאות מכילה את כולם. אבל האדם שלא מוכן ליהנות מהמציאות כפי מה שהיא, הוא כל הזמן צריך לנסות להדחיק אצל עצמו את המחשבה שהוא טוב כמו חברו. כי אז הוא כבר לא יוכל יותר להתגאות על חברו. והכבוד של האדם וההערכה העצמית שלו והאהבה העצמית שלו לעצמו, ירדו. ואז ... שהוא טוב בדיוק כמו כל אחד אחר. וכך בונה לו האדם את הגהנום שלו במו ידיו. והכל זה בגלל הגאווה של האדם, שרוצה להרגיש שהוא טוב יותר מאשר חברו. וכאשר האדם נמצא בגהינום הזה של החרדה והפחד מזרים ומאנשים ששונים ממנו, הוא בעצם מפסיד את ההנאה הפשוטה והטובה של גן העדן. ונמצא אם כן, כי שנאה לזרים, ואי קבלת השונה והאחר, כולן שורשן בכך שהאדם לא מספיק חכם כדי ליהנות מהחיים שלו באמת. כי מי שיודע ליהנות מהחיים באמת, ומי שמוכן ליהנות מהחיים בלי להתאמץ, ובלי הדמיון שהוא בכוח עצמו משיג את האושר, הרי שהאדם כזה אכן ייהנה מהחיים שלו. אבל, מי שלא מוכן לקבל את זה שהכל טוב, כי אם הכל טוב אז האגו של האדם ירגיש שהוא חסר תועלת. כי כאשר הכל טוב, ... הוא האגו חסר ערך כלשהו. ואנשים חרדים ומפחדים מדברים ששונים מהם, משום שהפחד של האדם ממה ששונה ממנו, עוזר לאדם לחזק אצל עצמו את הדמיון ואת המחשבה שהוא טוב יותר מאשר חברו. והדמיון הזה עוזר לאגו של האדם להרגיש טוב, ועוזר לאדם עצמו לא ליהנות באמת מהמציאות בצורה מלאה. ולכן, על האדם להשתדל ולנסות לראות את המאחד שיש בין הדברים. ומי שמסוגל לוותר על הרצון שלו להיות טוב יותר מאשר חברו, על ידי זה הוא לא יפחד ממי ששונה ממנו, ועל ידי זה הוא יוכל ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... האדם כאילו נרגע מהרצון שלו. כי כאשר הכל הולך לאדם כרצונו, הרי שהאדם מפסיק לרצות לשנות את המציאות, ואז האדם מרגיש חיבור ואחדות עם המציאות. אבל, אם האדם ממשיך לחשוב על המצב הזה, הרי שהאדם יגלה שהגן עדן הזה, הוא בכלל הגהנום. כי בגן עדן הזה, החיים חסרי משמעות וחסרי תכלית כלשהי. כי כל ההנאה של האדם כאן בעולם הזה, היא על ידי זה שיש לאדם רצון כלשהו. וכאשר הרצון של האדם מתמלא, על ידי זה האדם מרגיש שמחה ואושר. אבל בגן עדן שהוא עולם שכולו טוב, שם החיים קשים ביותר. כי אין שם שום טעם ושום הנאה ושום התקדמות ושום תכלית ושום מטרה. כי כאשר יש לאדם את כל מה שהוא רוצה, אז הוא הופך להיות כמו מת, ללא שום התפתחות ושינוי. ומי שיתבונן בעניין הזה היטב, הוא יראה את האמת, שגן העדן המיוחל, הוא בכלל גהינום. והשאלה המתבקשת היא, מאחר שתכלית האדם ורצונו זה להגיע למצב של גן עדן, שבו הכל ... בצורה שווה, א"כ לא יכול להיות שום רע. ואז האדם מכיל בתוכו את כל מה שקורה במציאות, ללא שיפוט כלשהו. אל רק מתוך קבלה שלמה ומלאה. ומצד שני האדם גם חי בעולם של הטוב ושל הרע, שבו יש טוב ורע, ובו יש אמת ושקר, ובו יש לאדם מטרות שאותן הוא רוצה להשיג. וכאשר האדם חי בצורה הזו, על ידי זה האדם נהנה מכל העולמות. כי אז האדם חי בעולם שיש בו גם רע. אבל עדיין האדם מכיל בתוכו גם את הרע כרע. ז"א האדם באמת מרגיש רע, אבל מכיל בתוכו גם את תחושת הרע. ונמצא אם כן, כי מהותו של גן עדן, היא לא בכך שאין בו רע, אלא בכך שבו האדם מסוגל להכיל את הרע, בצורה שונה ממה שהאנשים בגהינום לא מסוגלים ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מרגיש שהוא מוגבל להשיג את מה שהוא רוצה, הרי שזו תחושה של בית כלא ושבי. וכאשר האדם נקלע למצב ולתחושה של שבי, על האדם להחזיק מעמד ולא להישבר, על ידי זה שהאדם מנסה להסתכל על עצמו מבחוץ. כי המציאות קיימת. והמציאות עובדת בצורה כלשהי. ומי שמבין את הדרך שבה עובדת המציאות, על ידי זה הוא חי איתה בשלום ונהנה ממנה. ומי שלא מבין את הדרך שלפיה מתנהלת המציאות, על ידי זה הוא מרגיש תחושה של שבי. כי כאשר האדם מנסה להשיג את מה שהוא לא יכול ולא צריך להשיג, על ידי זה הוא מרגיש רע. ואם האדם היה מסוגל להסתכל על המציאות כפי מה שהיא באמת, הרי שהוא היה מרגיש בגן עדן ממש. והמהות של תחושת השבי של האדם, היא צורת ההסתכלות הסובייקטיבית שלו על המציאות. כי כאשר האדם לא מבין את המציאות, הרי שזו רק ראיה סובייקטיבית. כי מנקודת מבט אובייקטיבית, יש הסבר כלשהו לכל דבר. והאדם מבחינה סובייקטיבית, לא מבין את הדברים, ולכן הוא לא נהנה מהמציאות כפי מה שהוא יכול ליהנות. וכדי להתמודד עם תחושת השבי, לשם כך על האדם לנסות להסתכל על המציאות בצורה כמה שיותר אובייקטיבית. דהיינו, לנסות להסתכל על המציאות מנקודת מבט חיצונית, לנקודת המבט של האדם. ועל האדם לנסות פשוט להבין את המציאות, כדי לחיות איתה בשלום. וכמובן, שהאדם יכול גם לבחור לשתוק ולא לנסות להבין שום דבר, וגם על ידי זה האדם ירגיש טוב. אבל מי שרוצה בכל זאת להבין את ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... הזה מחזק אצל את האדם את החלום שלו על האושר. ואז נוצרת אצל האדם הערצה לאותו האדם המפורסם, או לאותו הדבר שמזכיר לו את האושר. ונסכם את העניין ונאמר, שהאדם מחפש אחרי האושר. והאדם בתוך תוכו אוהב את האושר ואת השלמות ואת היופי ואת הטוב שיש במציאות. וכאשר האדם רואה איזה דבר שמזכיר לו בצורה אסוציאטיבית כלשהי את התחושה של האושר, ושל ההנאה מהטוב שיש בעולם, על ידי זה האדם מרגיש רגשות של אהבה והערצה כלפי הדבר שמזכיר לו את מה שהוא באמת מחפש, שזה האושר. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... ואיזה דבר מקודש ובעל ערך. והכל כדי ליצור עבור עצמו משמעות כלשהי. וכמובן שהדבר נכון עבור כל שטות ושטות שהאדם רודף אחריה. וכל ההתמכרויות של האדם, וכל האובססיות של האדם, וכל ההתנהגויות המוזרות של האדם, שורשן בכך שהאדם מחפש משמעות כלשהי. והאדם שלא מסוגל להפיק הנאה מהבנת משמעות החיים המלאה, על ידי זה הוא נאחז בשטויות, כדי להרגיש טוב עם עצמו. ועל ידי זה שהאדם נאחז בשטויות האלו, ומתייחס אליהן ברצינות, על ידי זה בסופו של דבר האדם מקבל שכל כלשהו, והאדם בסופו של דבר מגיע אל המשמעות האמיתית של החיים, ואז הוא מאושר באמת. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... עם כל הדברים שלא מוצאים חן בעיני האדם? ואם נתבונן היטב בעניין נראה, כי כל המחשבה של האדם שהעולם שלנו הוא רק חלום, ושהאדם צריך להתעורר מהשינה שלו אל איזה מציאות אחרת כלשהי, הרי שכל העניין הזה יש לו שורש. והשורש הוא שהאדם עוד לא מצא את הדרך ליהנות מכל דבר. כי בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו, גם אם הוא אשליה או דמיון שקרי, בכל דבר ודבר שיש בעולם, יש בו טוב כלשהו. ומי שהוא מוצא את הטוב שיש בכל דבר, הוא נהנה מהחיים שלו כמו גן עדן ממש. והוא לחלוטין לא רוצה להתעורר מהחלום המתוק שבו הוא נמצא. כי כאשר האדם חולם חלום מפחיד של חרדה ואימה, הדבר הזה גורם לכך שהאדם רוצה להתעורר ולגלות שהכל זה רק חלום. אבל כאשר האדם חולם איזה חלום מתוק ונעים, האדם אדרבה רוצה להמשיך ולחלום את החלום ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... את החומר. והנה, כל זמן שיש אצל האדם הבדל בין רוחניות לבין חומריות, הרי שהוא עוד לא הגיע אל השלמות. כי המציאות היא השלמות. והמציאות מכילה בתוכה גם את הרוחניות וגם את הגשמיות והחומריות. וכל זמן שהאדם לא מסוגל ליהנות מחומריות ומגשמיות באותה המידה בדיוק, הרי שהוא לא מספיק רוחני ולא מספיק גשמי. כי מי שהוא רוחני באמת, הוא זה שאצלו הכל רוחני. כי אם לא הכל רוחני אצל האדם, אז הוא כל הזמן מנסה לברוח מהגשמיות. אבל מי שהוא רוחני בשלמות, על ידי זה אצלו הכל רוחני. והוא מסוגל להפיק הנאה רוחנית צרופה, מפעולה גשמית חומרית וממשית בעולם הזה ממש. ומי שהוא רוחני באמת, אצלו הרוחניות היא לא איזה חזון רחוק לאיזה עולם הבא וכיו"ב, אלא הוא רואה את הרוחניות שיש בכל דבר וכולי. וגם מי שהוא מגדיר את עצמו כגשמי, הרי שכל זמן שהוא לא מסוגל להפיק הנאה מדברים שאינם ממשיים ממש, הרי שהוא לא מספיק גשמי. כי מי שהוא גשמי וחומרי בשלמות, הרי שהוא "מגשים" כל דבר והופך כל דבר לגשמי. ומי שהוא גשמי באמת, הוא יודע להפיק הנאה גשמית ממשית, מכל דבר ודבר שיש בעולם, גם אם אי אפשר לגעת בו באמצעות החושים. ומי שהוא גשמי באמת, עליו להיות מסוגל לראות את הגשמיות שיש בכל דבר, ולהפוך כל דבר לממשי. כי הרי יש רק גשמיות, וכל הדברים הם גשמיים. ועל האדם הזה להיות יכול להפיק הנאה מכל דבר שהוא לא ממשי, כאילו הוא היה ממשי ממש. ונמצא אם כן, כי כל זמן שיש אצל האדם חילוק בין גשמיות לבין רוחניות, הרי שהאדם הזה הוא לא גשמי ולא רוחני. כי השלמות, היא כאשר אין אצל האדם הבדל בין גשמיות לבין רוחניות, בדיוק כפי שהמציאות עצמה מכילה בתוכה את הכל, ללא ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... יכול האדם להגיע להארה רוחנית אמיתית, דווקא באמצעות הגשמיות. ולא סתם גשמיות, אלא אפילו באמצעות המרדף אחרי הגשמיות. ונחדד, דווקא באמצעות המרדף אחרי הגשמיות. ואפשר לבאר גם את הצד ההפוך, כיצד להגיע להנאה גשמית וממשית, דווקא באמצעות רדיפה אחרי הרוחניות. אבל כאן נבאר כיצד להגיע להארה רוחנית, באמצעות המרדף אחרי הגשמיות. ומי שיתבונן בעניין יראה, שמה שהאדם באמת רוצה בסופו של דבר, זה להיות מאושר. ואפשר לקרוא לזה רוחניות או גשמיות, אבל בשורה התחתונה האדם רוצה להיות מאושר. ויש מי שחושב להשיג את האושר באמצעות הרוחניות, ויש מי שחושב להשיג את האושר באמצעות ... שאי אפשר לראות אותו פיזית. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו לשפר את המיומנויות שלו בדברים שאיתם הוא מתעסק ביום יום. כי לכל אדם יש מטרות כלשהן בחיים. כגון להצליח בלימודים, עבודה, חיי משפחה, זוגיות, הנאות וכיו"ב. וכל מטרה יש לה משמעות. וכאשר האדם מנסה להשיג כל מטרה שהיא, הרי שבעצם הוא מתרגל ומשפר את היכולת שלו, להשיג את המטרה הגדולה ביותר, שהיא האושר. וכדי שהאדם יצליח להשיג דברים חומריים, לשם כך עליו לגלות בעצמו את היכולות האישיות שלו ואת הפוטנציאל האישי שלו. כי לאדם יש המון פוטנציאל שלא ממומש עדיין ושעדיין לא בא לידי ביטוי. וכאשר האדם רודף אחרי שטויות, ... ועל האדם להביא לידי ביטוי, את כל היכולות שלו עד כמה שהוא יכול, כדי להשיג את אותן המטרות היום יומיות שיש לו. ועל ידי זה שהאדם רודף אחרי המטרות שלו, יהיו המטרות האלו אשר יהיו, על ידי זה האדם מפיק הנאה. מכך שהוא בכל פעם מגלה איזו יכולת חדשה שיש לו. ואחרי שהאדם מבטא את היכולת הזאת בשלמות, אז הוא מרגיש תחושה של מיצוי, ואז הוא מחפש מטרה יותר גדולה להשיג. כי על ידי זה הוא יוכל לבטא את עצמו טוב יותר וכן הלאה. עד שבסופו של דבר, האדם באמת ראוי להיות מאושר בשלמות. ואז האדם משיג גם את האושר. ונסכם: הדרך אל האושר המושלם והדרך אל ההארה הרוחנית המושלמת, נמצאת ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... רצונות מודחקים וכיו"ב, הדברים האלו באים לידי ביטוי בחלומות של האדם כידוע. ואחת הבעיות של האנשים שמנסים להיות "רוחניים", היא בכך שהמחשבות ה"גשמיות" שלהם, רודפות אותם בתוך החלומות שלהם. כי אדם רוחני באמת, הוא זה שאין אצלו הבדל בין גשמיות לבין רוחניות. כי מי שהוא רוחני באמת, הוא מפיק הנאה רוחנית שלמה ואין סופית, מכל דבר שיש בעולם. ואין אצלו הבדל בין רוחניות לבין גשמיות. וגם אדם גשמי באמת, הוא זה שהוא מפיק הנאה גשמית ושלמה, מכל דבר שיש בעולם, גם אם הוא לא ממשי וגשמי. כי גם מי שהוא לא רוחני, גם הוא מוגבל ביכולת שלו ליהנות מדברים לא חומריים ולא ממשיים. כי ככל שהאדם יותר גשמי, כך הוא צריך שהדברים יהיו יותר מוחשיים כדי שהוא יוכל להפיק מהם הנאה. והאדם החומרי, מוגבל ביכולת שלו ליהנות מדברים לא ממשיים. ואדם גשמי באמת, הוא זה שהוא מפיק הנאה ממשית ושלמה, מכל דבר שיש בעולם, גם אם הוא לא ממשי ולא חומרי. כך שרוחניות אמיתית וחומריות אמיתית, היא כאשר האדם אין אצלו הבדל בין רוחניות לבין חומריות. וכפי שכבר ביארתי את כל העניין הזה במקום אחר. וכאשר האדם "הרוחני" ישן וחולם את חלומותיו, הרי שהמחשבות הגשמיות שאותן הוא מדחיק ושמהן הוא מנסה לברוח, הרי שהן רודפות אותו בתוך החלומות שלו. כי מי ... לישון, כי הם מפחדים מכך שהם יגלו שהם לא רוחניים כמו מה שנדמה להם וכולי. ונחדד: כי מאחר שהחלום שלהם, הוא לא מספיק רוחני, כפי מה שהם כאשר הם ערים, לכן הם מעדיפים להיות ערים, כדי להיות יותר רוחניים. וכל הנ"ל נכון גם להפך. כי מי שהוא חומרי ורודף אחרי דברים ממשיים, גם הוא ממעט לישון כדי ליהנות מהנאות יותר "ממשיות". כי מי שהוא צריך הנאה יותר ממשית כדי להרגיש סיפוק, על ידי זה הוא מרגיש שהשינה היא בזבוז זמן של הנאות. כי כאשר הוא במצב ערני, הוא מרגיש שהוא יותר מנצל את הזמן, להנאות ממשיות. וגם הוא רודפות אחריו מחשבות של רוחניות לתוך השינה. כי כאשר האדם ישן, אז באים לידי ביטוי כל הדברים שאותם הוא מדחיק. וכאשר האדם הלא רוחני ישן, אז באות לו בשינה כל מיני מחשבות, שמבטאות את הרצון שלו להיות יותר רוחני. ולמרות שהאדם לא תמיד רואה את המחשבות האלו בצורה ברורה, הרי שהן שם. ולדוגמא: נניח אדם חומרני שכל היום רודף אחרי כסף וכיו"ב, שכאשר הוא ישן הוא יכול לחלום על כך שהוא נמצא באיזה חופש ונופש. והחלום הזה מבטא את הרצון של האדם, להפסיק לרוץ אחרי החומר, וליהנות מתחושה של חופש רוחני וכיו"ב. ותמיד בתוך המחשבות של האדם, תמיד יהיה בהן את הדבר שחסר לאדם. ומי שהוא רודף אחרי רוחניות, תמיד המחשבות על ההנאה ה"ממשית" של הגשמיות, היא תמיד תרדוף אותו. ולהפך, מי שהוא רודף אחרי החומר, תמיד תרדוף אחריו המחשבה על ההנאה שהיא לא תלויה בדברים ממשיים. וכל אדם רוצה את השלמות. והשלמות היא החיבור של הכל. וכל זמן שאין לאדם שלמות, תמיד הצד השני שממנו הוא מתרחק, הוא תמיד ירדוף אחריו בתת מודע שלו. ובפרט בשעת השינה כנ"ל. ונמצא אם כן, כי מי שרוצה לדעת האם הוא רוחני באמת, ובכלל, מי שרוצה לבדוק עד כמה הוא אדם הגון / ישר / נחמד / מוסרי וכיו"ב, עליו לבדוק את עצמו לפי עולם ... הדרך של האדם לבדוק את עצמו, האם ועד כמה הוא רוחני, היא לפי החלומות שלו. ולא רק החלומות בשעת השינה, אלא גם לפי החלומות בכלל. כי גם כאשר האדם ער, אז לפעמים המחשבה שלו בורחת, והוא כאילו חולם בהקיץ. אבל בעיקר בשעת החלומות בשעת השינה. והשלמות הרוחנית של האדם, היא כאשר הוא חווה את כל ההנאות הרוחניות שיש בעולם, בכל מצב ומצב, גם בשעת השינה. כי מי שהוא רוחני בשלמות, אצלו השינה היא רוחנית והוא מפיק ממנה הנאה רוחנית, בדיוק כמו שהוא מפיק הנאה מכל דבר רוחני אחר וכולי... ... ⬅לקריאת המשך המאמר על הנאה - לחץ כאן...