תקציר⬅ ... שגם הוא נכון, ושקיימת האפשרות לכך שהלקוח יקנה את המוצר. ולא תמיד כדאי להתחיל לדבר בצורה מוחלטת, אלא להתחיל לדבר בצורה יחסית. ואח"כ לאט לאט מתחילים לדבר על העניין בצורה מוחלטת, ובשימוש במילים שמבטאות מוחלטות ושאינן מטילות ספק. ועוד דבר שיש להבין, שהדרך לעבור ממחוייב לאפשרי, היא על ידי זה
שמטילים ספק ומחפשים את השורש העמוק של הרעיון. דהיינו, שלוקחים רעיון, ושואלים למה הוא נכון, ועל ידי זה מגלים בסוף שהוא לא רק נכון. ולכן, כדי לעשות המרה מאפשרי למחוייב, צריך לשים לב שלא מסבירים יותר מידי, למה הדבר הוא נכון. כי להסביר קצת למה הדבר נכון, זה כדאי. כי זה הופך את הדבר מאפשרי למחוייב. כי דבר שהוא אפשרי, ברגע שמסבירים ... כך ולא אחרת, אז בסופו של דבר הוא יכול לראות את הדברים, גם מנקודת המבט, שבה הדבר הוא רק אפשרי בלבד, אך לא מחוייב. ועוד עניין נוסף בין המחוייב לבין האפשרי, הוא, שאפשרי הופך להיות מחוייב, על ידי אמונה. כי כדי להפוך דבר שנראה כמחוייב, לדבר שהוא רק אפשרי, לשם כך צריך לא להאמין לשום דבר, אלא
להטיל ספק בכל דבר, ואז הדבר הופך להיות רק אפשרי בלבד. ולכן, כדי להפוך דבר אפשרי לדבר מחוייב, בהחלט כן צריך להשתמש באמונה, ולא רק בשכל. דהיינו, אם תחפש את המוחלט, ותדבר רק בהיגיון, אז ממילא לא תוכל להסתכל על הדבר היחסי כעל דבר מוחלט. ולכן צריך לא להתעקש רק על שכל והיגיון, אלא אפשר גם קצת לא לדבר בהיגיון מוחלט, וכך אפשר להפוך דבר יחסי, שיראה כאילו הוא מוחלט. ומי שהוא מספיק חכם, הוא יודע לדבר בצורה הגיונית, דברים שהם רק אמונה. ואז השומע חושב שהסבירו לו הסבר שכלי, למרות שבאמת בסך הכל מכרו לו אמונה שנראית בצורה של שכל. כי ברגע שאומרים לאדם דבר של אמונה, אז הוא קולט שאולי מרמים אותו ואז הוא
מטיל ספק בדבר. ולכן, הכי טוב, זה לקחת את מה שרוצים שהאדם יאמין, ולעטוף לו את זה בצורה הגיונית ושכלית, בלי להזכיר שום מילה של אמונה. כאשר בעצם מוכרים לו אמונה, בעטיפה של שכל. ועוד נקודת התבוננות בעניין, והיא, שכאשר רוצים לשחרר את האדם מהאחיזה שלו בדעה הנגדית, שם כן צריך להפעיל טכניקות של המרה ממחוייב לאפשרי. דהיינו, בלי שום ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא
ספקנות - לחץ כאן...