הכל טוב / לדעת שהכל טוב - מה ידיעה מלאה ואמיתית שהכל טוב? לדעת שהכל טוב. לדעת שהכל טוב = שלמות רגשית. כל זמן שהאדם אינו יודע בידיעה מלאה ושלמה שהכל טוב, הרי שהוא תמיד ירגיש חסר. לא משנה מה יהיה לאדם, הוא תמיד ימשיך לרצות. או לרצות שיהיה לו טוב יותר, או לרצות שלא יהיה לו פחות טוב. בכל מקרה, תחושת החסר והרצון התמידי תמיד ימשיכו להציק לאדם, גם אם יהיה לו את כל מה שהוא רוצה. רצון = חסר שונה מ: שלמות רגשית. המצב היחיד שבו האדם משתחרר מהרצון ומהחסר, הוא המצב שבו הוא יודע בידיעה שלמה שהכל טוב. כאשר האדם יודע שהכל טוב, הרי שממילא הוא מפסיק לרצות יותר טוב, כי אין יותר טוב והכל תמיד הכי טוב בשלמות שאין שלמות אחריה. וכמובן שהוא גם לא מפחד מכך שיהיה לו פחות טוב, מאחר שאין פחות טוב והכל טוב בשלמות תמיד. כאשר האדם יודע שהכל טוב = אין יותר / פחות טוב = אין יותר / פחות רע = הכל טוב תמיד באמת. כאשר האדם משתחרר מהרצון שלו לחלוטין, אז הוא מרגיש טוב באמת. מהי ידיעה שלמה שהכל טוב? מי שינסה לדעת שהכל טוב כדי להרגיש טוב, הרי שזה עדיין לא יהיה מושלם. ז"א כל זמן שהידיעה שהכל טוב, אינה נובעת מידיעת האמת הבלתי תלויה שהכל טוב, אלא רק מתוך אמונה בכך שהכל טוב, הרי שזו ידיעה שאינה שלמה. אם האדם לא יודע שהכל טוב, ומשום כך הוא רוצה לחשוב שהכל טוב כדי להרגיש

הכל טוב או רע - אם הכל טוב, אז איך זה שיש רע? הכל טוב או רע - אם הכל טוב, אז איך זה שיש רע? הפעם אני רוצה לענות על השאלה, אם הכל טוב, אז איך זה שיש רע? או במילים אחד אם הכל אחד והכל טוב, איך זה שיש רע? ויש עומקים לשאלה, ויש מספר תשובות, והמזל שלנו שלא הכל טוב והכוונה שמה שנקרא טוב, מה שהאדם מתכוון טוב, המצב היה מאד גרוע, כי בעולם יש טוב וגם רע. ובמציאות שיש כבר דבר טוב, הטוב הוא לא בשלמות. כל הדברים הטובים בעולם, הם לא בשלמות, כי תמיד יש תחושה שחסר משהו. ומה שנקרא טוב אצל בני אדם, אם זה מה שהיה טוב בעולם, זה היה רע מאד. אני מתכוון למקום של חווייה שהוא מקום של טוב אמיתי, יש שם העדר רצון, יש אחדות יש טוב אמיתי שלא רוצים להרגיש יותר טוב, זה טוב פנימי יותר שאליו צריך האדם להגיע. והטוב הפנימי האמיתי הוא כל כך טוב שגם הטוב לידו נחשב רע, והכי

... של האחדות / הכל טוב / הכל אחד - מהי האמת? איך להרגיש שהכל טוב / הכל אחד? כשאדם מתקרב לחכם האמיתי, נפתחים לו שבילי השכל להבין שהכל טוב ושהכל אחד. כי החכם האמיתי מגלה לאדם שהכל טוב תמיד ושהכל אחד תמיד. וכאשר האדם מקבל את השכל של החכם האמיתי שהכל טוב ושהכל אחד, עליו לשים לב לכך שהשכל שלו יהיה עם אמת. כי יש כאן עניין עמוק, והוא שכאשר האדם מנסה ללמד את עצמו שהכל טוב תמיד, הרי שבכך בעצם האדם משיג את הפעולה ההפוכה של מה שהוא רוצה להשיג. כי יש כאן שתי תפישות מציאות. ותפישת המציאות הראשונה, היא שיש בעולם שלנו טוב ורע, ושלא הכל אחד, ושלא הכל טוב תמיד. ותפישת המציאות השנייה, היא שהכל אחד ושהכל טוב תמיד. וכל בני האדם בעולם חיים בתפישת המציאות שבה יש בעולם שלנו טוב ורע, ושבה לא הכל אחד ולא הכל טוב תמיד. והנה, כאשר האדם מתקרב לשכל של החכם האמיתי, אז הוא מגלה את תפישת המציאות שבה הכל טוב והכל אחד תמיד. ואז האדם גם הוא רוצה להרגיש שהכל טוב תמיד. ואז האדם מנסה ללמד את עצמו ולהרגיל את מחשבתו לחשוב שהכל טוב תמיד. וההיגיון של האדם, הוא כמובן ברור. כי האדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. ולכן האדם מנסה להרגיל את עצמו לחשוב שהכל טוב תמיד. אלא שיש כאן בעיה מאוד עמוקה, והיא שכאשר האדם מנסה להרגיל את עצמו לחשוב שהכל טוב תמיד (ע"ע חשיבה חיובית וכיו"ב), הרי שבכך בעצם, האדם מרחיק את עצמו מההבנה שהכל טוב ושהכל אחד תמיד. כי ברגע שהאדם מנסה לגרום לעצמו לחשוב שהכל טוב, במקום לחשוב שיש טוב ורע, הרי שבכך בעצם האדם יוצר רע . כי בכך שהאדם מנסה לגרום לעצמו לחשוב שהכל טוב, הרי שבכך בעצם האדם גורם לעצמו לחשוב, שתפישת המציאות של טוב ורע, היא לא מספיק טובה, כמו תפישת המציאות שבה הכל טוב תמיד. כי השכל של החכם האמיתי הוא שכל עמוק מאוד. וכאשר החכם האמיתי מלמד את האדם שהכל אחד ושהכל טוב תמיד, אין הכוונה של החכם לומר שתפישת המציאות שבה יש טוב ורע היא שגויה. כי במציאות שלנו בהחלט יש גם טוב וגם רע. ולא הכל אחד ולא הכל טוב. אלא, שהחכם האמיתי מגלה לאדם את האמת, שידע שמצד האמת אין הבדל בין שתי תפישות המציאות ...