אלוהים - ההשמדה העצמית והריבוי העצמי של אלוהים... הנפרדות של המציאות. וכמובן שיש גם נקודת מבט הפוכה, והיא שאלוהים יש לו אהבה עצמית גדולה מאוד, ואלוהים מנסה להתרבות ולהגדיל את עצמו לגודל יותר גדול, מאשר גודל אין סופי. כי אלוהים הוא אין סופי. ואלוהים הוא ככ אוהב את עצמו, עד שאפילו האין סופיות שלו, לא מספיקה לו. ולכן אלוהים מנסה להתרבות. ואז הוא לוקח חלקים ממנו, ומפריד אותם ממנו. ומאחר שתהליך ההפרדה, לא גורע מהתכונות של מהות הדבר, ממילא זה ... לחלוטין למהות של עצמה, שהוא האין סוף. ואז ממילא יש לנו ריבוי של אין סוף. ואעפכ גם תהליך של התרבות, גם הוא סוג של התאבדות והשמדה עצמית. ולמה? משום שהתרבות, פירושה ליצור עוד ישויות שהן שונות מהישות המקורית. כי אם הן זהות לחלוטין לישות המקורית, הרי שאין כאן התרבות. ואם הן לא זהות לישות המקורית, הרי שיש כאן סוג של צמצום של הישות המקורית הראשונה. כי המציאות מכילה בתוכה רק ישות אחת שהיא אין סופית. ועכשיו אחרי הבריאה של הנפרדות, יש כאילו פחות מקום לישות השורשית, שמנסה להתרבות. כך שגם התרבות, פירושו התאבדות. כי הישות המקורית, משנה את הצורה שלה, וזה סוג של התפתחות, אבל גם של התאבדות. ומצד נוסף, גם התאבדות היא סוג של התרבות. כי ההתאבדות של האין סוף, היא בעצם השמדת הישות האין סופית כישות אחת, והפיצול שלה להמון ישויות סופיות, שיהיו ... אחד עם האין סוף. ויש לנו ריבוי של ישויות אין סופיות. שרק כלפי חוץ הן נראות כנפרדות, ולכן זו התרבות. אך זו לא התאבדות או צמצום אמיתי, כי מצד האמת הכל אחד גם עכשיו, ואעפכ וכולי.